על העיוורון של פול אוסטר

בניגוד להצהרותיו של הסופר פול אוסטר, פגיעתה של ישראל בחופש העיתונות לא פחותה בהרבה מזו של תורכיה. אלא שכמו אינטלקטואלים רבים במערב, אוסטר דבק בהפרדה בין הכיבוש לישראל הריבונית. ענת מטר מספקת עובדות
ענת מטר

השאלה החשובה באמת היא מה עומד מאחורי עיוורונו של פול אוסטר, כאשר הוא קובע ("אוסטר משיב לארדואן: בישראל לא כולאים עיתונאים") כי "העובדה היא שחופש הביטוי קיים [בישראל], ואין שם כותבים או עיתונאים בבתי הכלא". אבל לפני שנוכל להשיב על השאלה הזאת, את העובדות צריך להכיר – ומסתבר שפול אוסטר אינו המקור הנאמן ביותר לשם כך.

אוסטר מצטט את ארגון הסופרים הבינלאומי (PEN) ונתוניו לגבי מעצר עיתונאים בתורכיה; משום מה, אין הוא טורח לבחון את הנתונים שמספק הארגון "עיתונאים ללא גבולות". רק לפני שבועיים התפרסם הדו"ח האחרון של הארגון, הממקם את ישראל בשני מקומות נמוכים להחריד בדירוג השנתי במדד חופש העיתונות: מתוך 179 מדינות, דורגה ישראל פעם אחת במקום ה-92, ושוב במקום ה-133 – הפעם כיישות השולטת בגדה המערבית. בדו"ח מפורטות שתי סיבות לדירוג הראשון, הישראלי-פנימי (אפשרות העמדתו לדין של כתב "הארץ" אורי בלאו ואישור תיקון חוק לשון הרע), אבל אין כל פירוט לגבי המיקום השני, הנמוך יותר. ננסה, אם כך, למלא מעט את החסר.

פשפוש בדו"חות תקופתיים של "עיתונאים ללא גבולות" מעלה, כי בנובמבר האחרון הביע הארגון דאגה לנוכח גל מעצרים של עיתונאים בגדה המערבית ובירושלים המזרחית. בין היתר, נמנו מעצרה של אסרא סלהאב, מגישת תוכנית טלוויזיה המוקדשת לאסירים הפלסטינים, והארכת מעצרו של וליד חאלד, עורך העיתון "פלסטין". בדו"ח קודם, מאוגוסט, נוקב הארגון בין היתר בשמותיהם של עבד אל מרג' עמראנה (רשת הטלוויזיה "אל אקצה"), עמר אבו אורפה (סוכנות הידיעות "שהב") ונוואב אל-עאמר (רשת הטלוויזיה "אל קודס").

מעצר ופציעה של עיתונאים וצלמים בהפגנות ימי השישי הוא חיזיון נפרץ. השבוע נעצרו עיתונאים במהלך ההפגנה בנבי סאלח, וצלם עיתונות נפגע במהלך ההפגנה בקדום. ארגון "עיתונאים ללא גבולות" אכן מגנה בחריפות את האופן האלים בו מתייחסים כוחות הצבא הישראלי לעיתונאים. בין היתר, מוזכרים שני צלמים – מהיב אל-ברגותי וחאזם באדר – שנפצעו בפנים וברגליים במהלך עבודתם. באדר, צלם סוכנות איי.פי, נעצר במהלך סיקור הפגנה למען תושבי הכפר א-טוואני, כאשר רימון הלם התפוצץ ממש לרגליו וגרם לו לכוויות. אל-ברגותי נפצע ממש לאחרונה, כאשר סיקר את ההפגנה השבועית בבילעין. שני כדורים נורו ברגלו, בזמן שניצב באזור נפרד ומרוחק מיתר משתתפי ההפגנה.

פול אוסטר. בוחר להתעלם מתקיפתם הפיזית והגבלתם של עיתונאים בשטחים הכבושים. צילום: cc by-y adm

מכתב מחאה חריף בעניין יחסה האלים של ישראל לעיתונאים המסקרים את המתרחש בגדה המערבית שוגר על-ידי "הוועדה להגנת עיתונאים" (CPJ) לראש הממשלה בנימין נתניהו לפני פחות מחודש. גם מכתב זה מספק נתונים למכביר על מעצרים מנהליים של עיתונאים, תקיפתם הפיזית והתנכלות מתמשכת לעבודתם.

אפשר היה להמשיך ולהכביר נתונים מסוג זה, ולהוסיף גם מעצר ומאסר של סופרים – אחמד קטאמש, הנתון במעצר מנהלי, מספק דוגמא מפורסמת אחת – אולם לא זו כוונתי כאן, אלא, כאמור, הניסיון להצביע על מקור עיוורונו של אוסטר. תורכיה, אכן, מופיעה בדירוג "עיתונאים ללא גבולות" במקום נמוך יותר מזה של ישראל – 148; אך האומנם פער של 15 דרגות, בין המיקום הישראלי לתורכי, הוא שמצדיק את יחסו השונה של אוסטר? ברור שלא.

העניין הוא שאוסטר, כמו אינטלקטואלים רבים אחרים במערב, מתעלם לחלוטין מכל מה שמתרחש מעבר לגבולותיה של ישראל הריבונית – כאילו כל הכרוך בכיבוש המתשמשך עד אין-קץ אינו מהותי לזהותה של ישראל הנאורה, הליברלית. זה בדיוק מה שעומד תמיד מאחורי ההכחשות המיתממות של מצב האפרטהייד שישראל נתונה בו. כפי שראינו, אפילו הדירוג של "עיתונאים ללא גבולות" יוצר הפרדה מלאכותית בין ישראל הזו לבין ישראל הכובשת. אז נכון: כשמתעלמים בנחישות מהמתרחש בחצר הקדמית, המדממת, אפשר באמת לחגוג את החופש המאפיין את חדרי הארמון, בהם מסב אוסטר, כשהוא מגיע לביקור בארץ-הקודש.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. הצנזורה העצמית מרצון עושה את העבודה

    את העתונאים הישראלים אין צורך לכלוא, לעצור או לאיים עליהם – הם פשוט קשובים לשלטון ול"קול העם" באופן כל כך צייתני, שבאמת לא צריך להגביל את החופש שאינם מעיזים לקחת לעצמם -בכל הנוגע למה שמתרחש מתחת לאפם, כבייכול ב"שטחים" הרחוקים מספר דקות נסיעה ממקומות מגוריהם.

  2. הם מכים גם יהודים

    * כבר בשנת 2004 היכו ותקפו מאבטחי משרד הביטחון את הבמאי דוד בן שטרית –
    http://www.haaretz.co.il/misc/1.960752
    * 3 אנשי צוות ערוץ 1: הותקפו ע"י מאבטחי משרד הביטחון,
    כאשר צילמו הפגנה מחוץ לקריה בת"א. http://www.nrg.co.il/online/4/ART/791/821.html
    על כך הגיש מנחם הדר, שהיה ראש איגוד העיתונאים בערוץ 1 תלונה שלה הצטרפה גם הפדרציה העולמית של העתונאים.
    התיאור מאתר nrg: "ואז המאבטח… השכיב את התאורן יעקב בוקאי על הארץ במכות בצורה ברוטלית. המקליט אייל ורמוס בא לעזור לו, והמאבטח החטיף לו בוקס חזק בלחי. אייל אושפז בבית החולים איכילוב. לאחר האירוע חזר המאבטח למשרד הביטחון", סיפר הצלם שלמה לוי.

  3. אורלי נוי

    חשוב חשוב לתרגם לאנגלית וערבית ולהפיץ!

  4. נעמי בצר

    הארת את עיניי לגבי הפרטים, כמובן שהקו המשתיק והאלים מוכר מזה שנים. האם המכתב תורגם ונשלח אל מר. אוסטר? תודה, נעמי.

  5. סמולן

    ענת מטר – אנטי ציונית מוצהרת – מלמדת באוניברסיטת תל אביב. כותבת בבלוג בשם העוקץ, שאוחז בעמדות – מקדם עמדות – לכל הפחות מנכיח עמדות – שהמרחק בינן ובין אלו של ארדואן, אסד ואחמדינג'אד לגבי ישראל ויהודים הוא לא פעוט, אלא זניח. במקביל, תלונה ידועה של אמנים אנטי ציונים היא שהמשטר הנאלח עושה שימוש בסובלנות שלו לביטויים של שנאה כלפיו, מעודנים יותר או פחות, ככלי להדגמה של נאורות. על עצם הסובלנות, כמדומה, אין מחלוקת. הדברים מגיעים עד כדי כך שיש השוקלים את הרלוונטיות של קיומה של הצגה חתרנית ומושקעת (נניח, "קברט"), בהיותה גם ביטוי לסובלנות הישראלית (במקרה של קברט, מדובר על הטענה כי ישראל היא ממש כמו הנאציזם, או הפרוטו-נאציזם). הדברים ידועים ויגעים למדי. יצחק לאור, האיש שמאייש את העמדה שמותר בה לאנוס ולהטריד מינית בשם המאבק נגד ישראל (כזכור: לאור לא אנס, אבל במסגרת הבירור של הפרשה, התחוור שהארץ, כלומר מרמרי, ציפר ועידן, מתחייבים לתמוך בו גם אם כן), מדגים עד כמה האליטות הישראליות מזוהות לגמרי עם עמדות הנוגדות את המדינה שהן האליטות שלה. מכאן, שדעות שהיחס שלהן למדינה שבה הן מושמעות זהה לאלו שאצל ארדואן מוביל לכליאה (על אסד ואחמדינג'אד אין טעם להרחיב את הדיבור), הן בישראל זהות לגיטימית של אליטה. לבסוף, אותו לאור עצמו, טרח שלא-לקחת-כסף-מהממסד על מנת להפיק את "מטעם". קלות ה"לקיחה" מן הממסד ברורה, וברורה גם נדירות המעשה. בין לאור ובין אילן פפה (שספרו המעריץ על אמין אל חוסייני יצא במימון קרן רובין) מפריד פער מסויים, שמדגים שוב, עד כמה אידיאולוגיות שמתנגדות נחרצות לישראל, בלשון המעטה (במקרה של פפה, מדובר בהערצה, הקטנה והחמדה של רוצח נאצי), לא רק שאינן אסורות בישראל – שהרי מטעם יצא והופץ לספריות צבוריות – אלא אשכרה מקודמות בה. יש שיאמרו שלפחות בתחום הקולנוע, כמעט ואין יצירות אחרות שמקודמות כאן.

    ההשוואה בין ישראל על פי מבחני "עיתונאים ללא גבולות" מגוחכת. מעבר לכן שהארגון מוטה פוליטית, ואנטי ציונות אינה זרה לו, בלשון המעטה, דירוגי הארגון (אגב, שני הקישורים לדוחות אינם מקשרים לדוחות) לא מבטאים את המעמד המיוחס, שוב בלשון המעטה, שיש לכיסוי ישראל בזירה התקשורתית העולמית. רוצה לומר, בישראל יש המון עיתונאים זרים, והמון עיתונאים מקומיים שמזינים את העניין העצום בנו, הריאליטי של העולם. על כן יהיו כאן גם המון עיתונאים שיצרכו סמים, המון עיתונאים שיסתבכו בעברות תנועה, המון עיתונאים שיעצרו על ידי הצבא, ומתוכם יהיו המון עיתונאים שיעצרו על לא עוול בכפם. יחסית, הסיפור יראה אחרת לגמרי, אני משער, בערך כפי שהיחס בין היקפי הדיונים בפשעי מלחמה סוריים ובין היקפי הפשעים עצמם שונה מאד, בלשון המעטה, ממה שמקובל לגבי ישראל.

  6. ענת מטר

    תודה למגיבות. סול סלבה תרגם לאנגלית ויש בידי מהדורה יפה עם לינקים. יכולה לשלוח לכן במייל. באשר ללינקים, רק הלינק לדירוג של עיתונאים ללא גבולות מציג למעשה את הדו"ח של נובמבר. מעבר לכך כל הלינקים תקינים. הלינק החסר הוא http://en.rsf.org/press-freedom-index-2011-2012,1043.html

  7. גיל

    רק מילים זולות נערמות כך אחת על השנייה. ״הארץ״, פפה, ציונות, מה לא הכנסת לשם. ובסוף, מה הסו-קולד טיעון שלך? שעיתונאים שישראל זורקת למעצר מנהלי פשוט נתפסו מעשנים ג׳ויינט או עוקפים בפס לבן? שהיא עושה את זה על רקע ״פלילי״?

  8. סמולן

    ולקורא גיל, התשובה היא לא.

  9. שושנה גבאי

    ואז באים מדדים בינלאומיים כמו מדד חופש העיתונות שהזכירה ענת וסוטרים לדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון על לחיה.אבל תמיד יש לנו באמתחתינו את " אם תרצו אין זו אגדה" כדי לעזור לנו להתגבר על המציאות המרה.

  10. פריץ היקה(הצפונבוני)

    מה? כל אחד צריך להיות ציוני? זה פה משטר בולשביקי-ציוני?

  11. שפיות בבקשה!

    גם הדו"חות של הארגון של עיתונאים ללא גבולות, מדבר על מעצר פלסטיני מעזה, שהוא אומנם עיתונאי.
    שאני אבין, איזה עיתונאי מידיעות אחרונות או מעריב מטייל בחופשיות בעזה?
    עזה, שכזכור, הנהגתה מסרבת להכיר בישראל, לתמיד, ולדידה, כל הישראלים (היהודים בפרט) הם אויבים שיש להורגם.

    לגבי אורי בלאו – נו שוין, זה שהוא קיבל ביודעין, שלא כחוק, מסמכים צבאיים מסווגים ופרסם אותם – זו כנראה עברה פעוטה.