זבל, קבלוהו באהבה

את עופר עיני הסדר סמלי יחזיר לכותרות, אבל עבור עובדי הקבלן השובתים, סמליות שווה לתחת. הדס צור על האשפה הנערמת ברחובות ומחציפה לעומתנו את הסדר החברתי שאנחנו נוהגים להדחיק
הדס צור

השבת עומדת להיכנס והרחובות יקבלו אותה כשמדרכותיה מכוסות, כעורות, נודפות ריחות סרוחים. שבת המלכה תזכה למסדר כוסות פלסטיק, סיגריות, שקיות פתוחות, חלקי מזון, חיתולים. החתולים עושים לכבודנו עבודה נוספת ומשלימים את מה שלא סיימה השביתה, מפזרים את השקיות ותורמים להשתלטות הזבל על עוד חלקי רחוב. המחזה לא נעים, מעורר כעס, כמו זה שאנחנו מרגישים כשמשביתים את הרכבת. הם למעלה, רוצים שנקלל את השובתים, שניגעל ממדרכות העיר, שנסנן מילות שנאה ליו"ר ההסתדרות עופר עיני, כשהפחים המפוצצים יתפסו ברוב חוצפתם גם חלקת חנייה.

אבל הזבל הזה, שמתאסף מול עינינו ולא נעלם כתמיד בזריזות (יחסית) לחור השחור, חושף את הצריכה, את השיירים, ובעיקר את השירותים החיוניים שאנחנו לא חשים במי שלרוב מבצע אותם עבורנו. אילו היה אפשר, אולי די היה בהשבתת איסוף הזבל לבדו, כשביתה מטאפורית. הנה מחאה במרחב; הנה הצדדים האחוריים של החיים, הזוהמה, הלא נעים ולא סטרילי, זה שאנחנו מבקשים להדחיק. הנה הוא יוצא כמו מוגלה ברחובות.

קבלו את הזבל בחיבה. צילום: thomasjo, cc by-nc

לא שעובדי הקבלן ירוויחו מהשביתה הזו. מי שירוויח זה אולי עיני שמנסה להחזיר את שמו לכותרות, להראות מי פה ה"בלבית" לענייני צדק חברתי. עכשיו הוא נזכר בעובדי הקבלן, לא שיש לנטור לו על כך, עדיף מאוחר מאשר אף פעם, אבל השביתה וההסכם לא יובילו לשינוי דרסטי ככל הנראה. מה שייזכר הוא שעיני נאבק בשבילם, ולגבי התוצאות: מה זה משנה?

מי באמת יודע אם לא ימשיכו המעסיקים להתחמק באמצעות שיטת הפיטורים לאחר תשעה חודשים והעסקה מחדש שמבטיחה זמניות נצחית. כרגע נראה כי רק 1,000 ייכנסו לעסקה ולא 40,000. מה זה 1,000? זה כמו שישאירו את כל העיר מזוהמת, מוצפת שופכין, וינקו רק את שכונת שפירא מאשפה או כל פתרון אחר שמדגדג בפריפריה של הבעיה ולא מתמודד עם הליבה.

לו היו מנקים רק שכונה אחת, זה ודאי לא הייתה שכונת שפירא בתל אביב אלא שכונת בבלי, שכונות חזקות שיש מי שיילחם עליהן. אבל אצל עובדי הקבלן אין מי שיילחם על המרכז. גם עכשיו כביכול כשיש מי שנלחם בשבילם הוא עושה זאת ממניעים פוליטיים, רוצה לרשום הישג. זה הישג סמלי יגידו, אבל כשמדובר בחיים של אנשים, בלילות ללא שינה מרוב דאגה כלכלית, בילדים חסרי ודאות, סמליות שווה לתחת.

השביתה תסתיים, האשפה תחזור להיאסף, הסדר יושב על כנו, וכשהוא לא מול עינינו, אנחנו שוב לא נזכור אותו.

אז לקראת סוף שבוע מזובל, הסתובבו ברחובות ותאהבו אותו, הוא שם על מנת לאותת, להפר את הסדר, להזכיר לנו את אותם ליליפוטים שמגיעים בסוף היום למשרד, לאוניברסיטה, לקניון, לשירותים הציבוריים ומנקים אחרינו… משאירים סביבה סטרילית, מונעים מאיתנו להתעמת עם הזוהמה, עם הזבל שאנחנו משאירים מאחור. אם אנחנו רוצים סדר אחר, ולא רוצים שגם אנשים יהפכו זבל שמושלך מאחורינו ומתנדף, אנחנו צריכים להיות מוכנים לקבל את הזבל בחיבה. להיות קשוחים ואטומים אליו לא אל מנקיו. "הם" מקווים שהזבל יפריד בינינו.

עוד בנושא:

עוד הסכם של ראיסים? / נתן שקרצ'י

עובדי קבלן כמו בשבדיה / איציק ספורטא

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מיכל

    הדברים שאת כותבת נעימים לקריאה, מחזקים את תחושת חוסר הצדק ומצטרפים לנטייה העיקשת הזאת לנסות להישאר נקיים וצודקים בתוך העולם "המלוכלך" הזה…
    אז יופי, אז נחשף לכיעור, ניזכר בחוסר הצדק שחיים ומועסקים בו עובדי הקבלן, ונתהדר בכך שזה מפריע לנו…
    כל כך פשוט לחבור לאנטיגוניזם השטחי הזה כנגד ההסתדרות ועופר עיני, כמעט ללא קשר למאבק הייחודי הזה שהוא בוחר לחולל, מאבק שהוא בעצם היחיד שיוכל להובילו, בבחירה להשבית את כלל המשק (על כל ההשלכות הציבוריות והכלכליות של זה) למלחמה על תנאים של עשרות אלפי עובדים מוחלשים, שאינם חברים בהסתדרות, שאין להם יכולת להתאגד ולהגן על זכויותיהם הבסיסיות כעובדים.
    הנטייה הזאת להשמיץ את ההסתדרות, לפקפק בכוחה להיות הגוף המהותי במאבק על חברת עובדית צודקת, רק משתף פעולה עם כוחות השוק הקיימים ועם נתינת תשובות אמורפיות, מצטדקות ולא מחייבות למציאות החברתית הקשה, המורכבת, ולמאבק הסיזיפי שיש להיאבק לתיקונה.

  2. נועה ליאור

    מילים כדורבנות.