• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

רצח על רקע אנתרופולוגי

המשפחות כושלות, לא מתפקדות ובעלות דפוסים בעייתיים, והממסד המטפל? לשון נקייה וצנזורה ממזערות את חלקו. שמוליק דוד קורא את השתיקות במחקר של משרד הקליטה על רצח של נשים יוצאות אתיופיה בידי בני זוגן
שמוליק דוד

"השמש זורחת, השמש שוקעת, והיא איננה" – זו כותרתו של המחקר האנתרופולוגי העוסק ברצח יוצאות אתיופיה בידי בני זוגן, שמימן משרד הקליטה במשך שנתיים והסתירו שנתיים תמימות נוספות. השם מכוון לכאב המשפחות, אך מעלה תהיות נוספות. "אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר," קבע השופט האמריקני ברנדייס. ההסתרה מצמיחה רקבובית של כשל ושקר. אילו מילים נגנזו? מה צונזר ב"צוות ההיגוי" של המחקר? ולמה הוסתר? ועוד: האם כל המחיקות בעותק שנמסר לתנועה לחופש המידע נבעו רק משמירה על צנעת הפרט? הבלעת האמת מרתקת.

הפגנת יוצאי אתיופיה בירושלים, ינואר 2011. ההסתרה הממסדית יוצרת רקבובית ושקר. צילום: אקטיבסטילס

המחקר בוחן את ממדי התופעה: נרצחות מקרב יוצאי אתיופיה היוו בתקופת המחקר 28% מכלל הנרצחות בידי בני זוגן בישראל. נשים יוצאות אתיופיה נקטלות כך פי 20 משיעורן באוכלוסייה. עוד נבדק הרקע למקרי הרצח: שלוש מתוך ארבע נרצחות היו נשואות, כולן אמהות. מספר הילדים הממוצע שלהן היה 3.8. הנתונים מצביעים על מצוקה כלכלית קשה בעקבות העלייה. 81% מהמעורבים (גברים ונשים) חסרי השכלה. כמחצית מהגברים היו מובטלים, 27% מאבטחים ו-13% הוגדרו "פועלים". ובשפת החוקרת: "ברוב המקרים אם לא בכולם … המשפחות נמנות כמקרי סעד".

ההסבר העיקרי הניתן לרצח הוא תרבותי, ובפרט דפוסי המשפחה האתיופית. ההסבר המשני פסיכולוגי: רוב המשפחות המעורבות היו "דיספונקציונליות". גם המשפחה המורחבת היתה בדרך כלל כזאת. והממסד המטפל – האם הוא פונקציונלי? כאן השפה זהירה מאד. תפקוד הממסד לפני הרצח אינו נבחן כמעט. ביחס לפעולתו אחרי הרצח נקבע: "הן משפחת הרוצח והן משפחת הנרצחת לרוב אינם שבעי רצון מהסיוע מן החוץ המוצע […]. הטיפול חלקי ביותר, ולרוב אינו תואם את ציפיות המשפחה".

האם הממסד תמך במשפחות ביעילות? מה עשו אנשי הרווחה ומשרד הקליטה? מי אחראי לאבטלה? מי נכשל בהתמודדות עם המצוקה המשפחתית שבעקבות ההגירה? הקורא נותר תוהה. האם הרשויות היו ערות למתרחש? האם יכולות היו לדעת? הניסוח לאקוני ומעודן. "בחלק מהמקרים, הרצח כביכול הפתיע את הרשויות אשר טיפלו במשפחות באופן יומיומי. לפי הנוהג האתיופי, הנשים לא התלוננו לעובדים סוציאליים או לאחרים על התנהגותם של בעליהן. לעתים היתה פנייה לרשויות, אך זו לא היתה מובנת לעובדים הסוציאליים ולשוטרים או שלא היה מענה".

הייתכן שהיעדר הפנייה לא נבע מ"נוהג אתיופי" אלא ממחדל ישראלי? הייתכן שחסרים גורמי טיפול המעניקים מענה ממשי? הייתכן שהיעדר ההבנה נובע מכשל? ולמה לא היה מענה? במחקר אין תשובה. השורות המעטות שהוקדשו לכך צונזרו.

מחקר הוא אקט של כוח. הנחקר הוא המשפחה האתיופית, ולא הממסד מממן המחקר. ה"טאבו" של הנחקרים – קשר השתיקה סביבו נחשף עד כאב. ה"טאבו" של הממסד – עלטה אופפת אותו, מגוננת. גם בעניין נוסף מתגלה זהירות מופלגת: "פערים בהענקת מעמד דתי ואזרחות גורמים לסכסוכים בין בני זוג בנושא ממון – נושא שהוזכר רבות בהקשר של סיבות לרצח". השפה מכסה בנק של טפחות: ה"פערים" אינם חלילה אפליה, ו"הענקת מעמד" אינה מניעתו. "הפערים" אינם "סיבת הרצח", הם רק "גרמו לסכסוכים" ש"הוזכרו בהקשר", ואולי רק חלפו בסביבה. מנפלאות הפוליטיקה של ההקשר: הייתכן שהשפה האנתרופולוגית מסתירה סיבות לרצח או מגוננת על שותפים לעבירה? האם היא קורבן, או שמא חשודה?

המלצות המחקר מינוריות: יש לעודד נשים להתלונן, לציידן בהגנה, ובמקרה תלונה – להפרידן מבני זוגן. יש להקים גוף להסברה והשתלמויות. יש להדריך ממתינים לעלייה. חשוב לסייע למשפחות המעורבות. וכמובן: נחוץ מחקר נוסף. האם דרוש שינוי מערכתי מקיף במערכי הטיפול? האם נחוצים משאבים? היש לשנות את נהלי הענקת המעמד? במחקר המקיף אין כל תשובה.

אכן, אם הבעיה תרבותית, הסברה עשויה לסייע. אבל, אם הרצח נובע ממצוקה כלכלית ומהיעדר שירותים מספיקים ומקצועיים, דרוש שינוי מערכתי מקיף. אבל כאן המחקר נאלם, והשתיקה צועקת. המחקר ממליץ על הסברה ומחקר, אך בפועל מצטרף לפרקטיקה של שתיקה והשתקה. פרקטיקה זו, מסתבר, היא נוהל ישראלי נפוץ, לא פחות משהינה "נוהג אתיופי".

הכותב הוא יועץ בשתיל

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דניאל

    גיבוב של שטויות עטופות בחמלה צבועה.
    רצח בגלל תנאים כלכליים? המערכת אשמה ברצח כי יש אבטלה בארץ?
    "אם הרצח נובע ממצוקה כלכלית ומהיעדר שירותים מספיקים ומקצועיים, דרוש שינוי מערכתי מקיף. "
    ואם הרצח נובע ממצוקה כלכלית והיעדר שירותים, הרי שהשלמנו את ההתנשאות על האתיופים וסימנו אותם כילדים שאינם אחראים למעשיהם.

  2. שוש

    המחקר (למה לא מצויין שם החוקרת?) בקישור שהובא מצונזר לגמרי בכל החלקים ה"תרבותיים", ממה שנותר – טבלאות והתפלגויות נתונים הקשורים למשפחות ולרצח – אי אפשר להפריך את דבריך, ולכן הביקורת אינה הוגנת.

  3. אדחנום

    "המלצות המחקר מינוריות: יש לעודד נשים להתלונן, לציידן בהגנה, ובמקרה תלונה – להפרידן מבני זוגן. יש להקים גוף להסברה והשתלמויות. יש להדריך ממתינים לעלייה. חשוב לסייע למשפחות המעורבות. וכמובן: נחוץ מחקר נוסף. האם דרוש שינוי מערכתי מקיף במערכי הטיפול? האם נחוצים משאבים? היש לשנות את נהלי הענקת המעמד? במחקר המקיף אין כל תשובה".

    כאן קבור הכלב: תופעת רצח נשים מדאיגה את המערכת, למרות שרציחות ישנן גם אצל פרנג'ים, כי בהתאם למה שהדגישה פרופ' אסתר הרצוג כבר בראשית שנות -80, וגם כיום – ובעקבותיה גם חברי YES, האתיופים הם משאב כלכלי – לחוקרים אין באמת רצון או יכולת לעסוק ברצח כתופעה, שיש לה קונטקסט ובמקום זאת הם עושים שימוש דלוח בהסבר תרבותי – אתיופי – למרות שהאתיופים חיים בתרבות הישראלית. זאת הסיבה שלדעתנו הוצנע המחקר – מפני שמשרד הקליטה הבין שיש ביקורת על החוקרים שלו, ביקורת שהושמעה בבלוג YES – על הקשר עם הביורוקרטיה – הוא אז הוחלט להסתיר.

    מכאן, המחקרים שנעשים על "בעיות הקליטה" של עולי אתיופיה לא נעשים לפי כללים מדעיים מקובלים, אלא נעשים כדי לשרת את המעבת – את הביורוקרטיה, על כך כתבה לאחרונה מאמר אסתר הרצוג – על האופן שבו דיבור אין סופי על מחלות יוצרות תכניות הכשרה עקרות – שיוצרות בתורן שוב "בעיות" ושוב יצירת מקור פרנסה לפרנג'ם מרשויות הרווחה (וגם לחברי "שתיל", איפה הם בדיוק היו עד היום?)

    מעניין שהכתבה האחרונה של רויטל בלומפנד עושה "טיהור" לאחריותה של החוקרת שלווה וייל, שעליה ניתן לומר כי המספיקות העצמית שלה מבוססת פשוט על חשכה אקדמית ותובנות פטרנליסטיות השאובות מכותבים והוגים אירופאים מהמאה ה-19.

    ואפשר לסיים עם פוסט שמראה בדיוק את חלקה של האנתרופולוגיה הפרנג'ית ביצירת "בעיות קליטה":
    "על הכלכלה הפוליטית של מדעי יהדות אתיופיה:
    https://youngethiopianstudents.wordpress.com/2010/07/03/%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%9B%D7%9C%D7%94-%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%93%D7%A2%D7%99-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%94/

  4. אדחנום

    מעניין מאוד מודע הכותב ואף אלה שאותם הוא מזכיר בפוסט מעלימים את העובדה שהראשונים לחשוף את עניין הבעייתיות במחקרה של ד"ר שלווה וייל גם בנושא "רצח נשים בעדה האתיופית", ואף אלה שפנו לתנועה לחופש המידע היו חברי YES?

    מעניין לדעת בשל מה נובעת הסתרה זו של הכותב, וידוע לנו שארגון שתיל מכיר את הבלוג.

    בבלוג YES פורסמה לראשונה העובדה שמשרד הקליטה מסתיר מחקר לא רק לפני ש"המחקר עורר עניין" אצל כותבים פרנג'ים שהציגו מספר שורות בעיתון "הארץ", אלא שהם גם הביאו לפרסום הראשוני שלו בעיתון, לראשונה.

    לדעתנו הסתרה זו אינה שונה מההסתרה שדובר עליה כאן – פשוט יש מי שעדיין מבקשים לשמור את האתיופים בפינה חשכה, במיוחד אם הם נוטלים את גורלם בעצמם – בעיקר אם מדובר בביקורת שלא מתנצלת.

    מצ"ב לינק, שימו לב לתאריך הפרסום.

    https://youngethiopianstudents.wordpress.com/2011/06/28/%D7%94%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A4%D7%A9-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%A2/

    ראו גם כאן
    https://youngethiopianstudents.wordpress.com/2011/08/26/%D7%A8%D7%A6%D7%97-%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%9D/

  5. אדחנום

    שמעתם את "מומחי הקליטה" זועקים את זעקתם של האתיופים בנושא הגזענות כלפיהם? לא! הם לא, מפני שהם חלק ממנה: הדימוי השלילי שמומחים אלה יצרו לעולי אתיופיה, עם ההסבר התרבותי המעוות והרטוריקה על "טיפוח", הוא לחם חוקה של הביורוקרטיה.

    אבל לא עוד – הצעירים האתיופים נלחמים, ובכך ממשיכים את מה שהחלו הוריהם בשנות ה-80, תקופה בה נולדו המומחים והביורוקרטיה "קולטת" העלייה.

  6. נירית

    אדחנום,
    אתה בהחלט צודק שהמקום הראשון בו הועלה המאמר השערורייתי של שלוה וייל היה בי-ס, ואכן כך ציינתי בסטטוס שהעלתי לפייסבוק בנידון. במאמר בהארץ עובדה זו לא צויינה וזה אכן לא בסדר, ואני מתנצלת על כך. היה זה מאמר קצר, של 400 מילה בלבד, אבל אני מסכימה איתך שזה מקומם שפריט מידע זה הושמט. לכן ניסיתי לכפר על כל בסטטוס בפייסבוק. במאמר אחר שכתבתי בנושא בהארץ, במאי 2011, נתתי מקום של כבוד לבלוג של י-ס. שוב, אני מתנצלת, זה אכן אחד הבלוגים המצויינים ברשת והלוואי שיגיע לכמה שיותר אנשים. נירית ב.

  7. אדחנום

    למרות ההתנצלות שלך, שהיא יפה בפני עצמה, התוכן שכתבתי בתגובה תקף בעיקר אחרי הדברים שכתבת ב"קיר" שלך פייסבוק.

    אגב, את מתבלבלת בעוד מספר דברים: מה שבבלוג YES מגדירים "מאמר שערורייתי", הכוונה היא למאמר של וייל משנת 1995 וכאן מדובר "במחקר" – שהוא שערורייתי בפני עצמו.

    לסיום, YES פנו לתנועה לחופש המידע, את יכולה לברר עם אלונה וינוגרד, מנכ"לית התנועה, ולא כפי שנכתב אצלך ב"קיר".

  8. נירית

    אני לא מתבלבלת. המאמר ה"שערורייתי" שהתכוונתי אליו הוא המאמר מ-1995. וגם אני פניתי לממונה על חופש המידע במשרד הקליטה, בנפרד מהפניה שנעשתה ע"י התנועה לחופש המידע.

  9. אדחנום

    אם התכוונת למאמר השערורייתי משנת 1995, מה עניין שמיטה להר סיני? כיצד מאמר זה קשור להתנצלות שלך?

    ובאותו אופן, מה בין הפנייה שלך למשרד הקליטה ובין פנייתנו לתנועה לחופש המידע שהייתה הקטליזטור לכל העניין?

    ואולי יש להקדים ולשאול: איך את הגעת בכלל לכתוב על עולי אתיופיה מלכתחילה?

    ואולי כל העניין הוא היתממות לשמה, כי את יודעת היטב בהנחיה של מי פעלת. יתרה מזו, מי הסביר, באר וערך את המחשבות שלך, אלא שעתה גבה לבך, ויוצאות לך "מחשבות לבנות". מדהים איך שרצית לחמוק מכל העניין בהתנצלות על שלא הזכרת את ה"מאמר השערורייתי" משנת 1995, שהוא בבחינת "עבר זמנו" – בעוד שהעניין כאן הוא שכול סיפור המעשה של "המחקר השערורייתי" קם ועלה בעקבות YES, ומחקר זה הוא רק דוגמה למה שהם "אנתרופולוגיה פרנג'ית" והכבוד שאת רוכשת לבלוג, עם כל הכבוד לך, הוא ראוי לא בשל תוכן הדברים שם, אלא כי הם היו המנחים שלך וכי מה לך ולהיסטוריוגרפיה של חקר יהדות אתיופיה ול"בעיות קליטה" ולאתיופים בכלל?

    אבל ידענו שזה יקרא, מצאנו זאת אצל פאנון עוד הרבה לפני שהכרנו אותך.

  10. אילנה שזור

    קראתי על ההסתרה הזו ומעבר לזעם שהדבר מעורר התבררה לי עוד עובדה קשה: הסו קולד דוקטורית שלווה וייל עשתה לה שם במחקריה האוריינטליסטים על בני עדתי יוצאי הודו בישראל, ממשיכה את הקרירה הקרירה שלה גם על יוצאי אתיופיה. אז למה שהממסד לא יתן יד לעוד עיוותי מציאות שכאלה????
    בשנת 2005 הגעתי לכנס שאורגן על ידי שלווה וייל והעלתי את הבעייתיות שבגישתה הקולוניאליסטית שאיננה מדברת עם הנחקרים אלא צופה ושופטת ונחשו מה? הדוקטורה בחרה לצאת החוצה כדי לא לשמוע אותי!
    מרגיז!
    די לקולוניאליזם הגזעני!

  11. שמוליק דוד

    שלום,
    לאדחנום:
    אכן מגיע קרדיט, כל הכבוד למי שחשפו את המחקר המוסתר, ולמי שניהלו את המאבק, ובכלל לארגון YES לתנועה לחופש המידע, להארץ ולכל מי שתרם לחשיפה. זו מלאכה חשובה ביותר, ותרומה מרכזית לדיון הציבורי ולעיצוב המדיניות.
    ואיפה היה שתיל?
    שתיל הקים לפני מספר שנים קואליציה נגד אלימות במשפחה בקרב יוצאי אתיופיה שעשתה הרבה עבודה משמעותית בתחום. שתיל מעורב במאבק על הזכות של יוצאי אתיופיה להשפיע על מדיניות בתחום זה ובתחומי החינוך הבריאות הקליטה ועוד כבר שנים רבות, והיה שותף להקמת צוות המשימה לחינוך יוצאי אתיופיה, הרשת לקידום חינוך יוצאי אתיופיה, נציגות יוצאי אתיופיה בפרויקט הלאומי ועוד ועוד.שתיל מלווה רבים מהארגונים העוסקים בתחום לפחות בשני העשורים האחרונים ברמה הארצית והמקומית כאחת.
    ספציפית, שתיל פעל יחד עם קואליצית יחדיו וגורמים אחרים לקידום הנושא והקואליציה אף פנתה בעקבות הפרסום בהארץ למנכ"ל ראש הממשלה למנות צוות מנכ"לים לטיפול בינמשרדי בנושא. ועוד ועוד.
    לשוש:
    בכל הכבוד, נכון שלא יכולנו לקרוא הכל. אבל מי שבוחר לצנזר בסיטונות לא יכול להתלונן על כך שהביקורת כלפיו אינה הוגנת כי אינה מבוססת על מידע מלא. מידע כזה צריך להיות נגיש לציבור ולאנשי מקצוע. לא מוסתר ומוסווה ומקוטע ומחוק.
    ולמה לא הוזכר שם הכותבת?
    כי לטעמי האחריות אינה בראש ובראשונה בחוקרת אלא במי שבוחר להשתמש בשירותיה, משלם, מכוון את המחקר ומצנזר אותו ובסוף גם מסתיר הכל. אני איני מקל ראש באחריות החוקרת אבל הממסד הרלוונטי השתמש בחוקרים רבים ובאופן מפתיע פעם אחר פעם חסרו במחקר הסברים מבניים ומידע אמיתי ומפורט וגלוי על ליקויים בטיפול הממסד ועל אחריותו למחדלים. כך שהבעיה כלל אינה אישית אלא מוסדית מובהקת וכך לטעמי צריך לדון בה. הלוואי שהבעיה היתה נוגעת לפרסונה זו או אחרת בלבד.

  12. אדחנום

    ראשית, כל הכבוד לתנועה לחופש המידע, בעיקר לעקשנות של אלונה וינוגרד.
    תודה גם לך על תיאור המפורט בנוגע לפעילותו של ארגון שתיל.

    יחד עם זאת, חבל שאתה מקל ראש באותם מומחים, שכן מיכן שואבת ביורוקרטיה את משנתה אם לא מהם?

    אני ממליץ שתקרא את מה שבYES מכנים "אנתרופולוגיה פרנג'ית", שם בדיוק מתואר חלקם של המומחים וברגע שנתחיל להכניס אותם לאור זרקור המחקר על עולי אתיופיה, נוכל גם ללמוד את גודל המחדל שלהם – לא מדע הוא, כי אם אפילו לא פסאודומדע. ולשלווה וייל יש חלק גדול ביצירת דפוס הפעולה והחשיבה של הביורוקרטיה ולצערי הרב חוקרים רבים שהקשיבו לה – ועל כך ראה את מאמרה השערורייתי משנת 1995, שאיש מלבד YES לא הרים גבה למקרא דברי הבלע מהמאה ה-19 המצויים בו.

    חייבים לשחרר את המדע מהביורוקרטיה, אני מתכוון לחוקרים רציניים ולא על אל שיצרו אנתרופולוגיה פרנג'ית, שעוסקת בכתיבה פטרנליסטית, נעדרת קונטקסט ורפלקסיביות עצמית.

    אבל השינוי כבר החל.

    לסיום, אתה עוד התייחסת ברצינות לאותו דו"ח, אני פשוט השתוממתי ושאלתי רק שאלות מטפיזיות על גיבובי השטויות שבו – "מחקר" איכותני הוא טוב, אבל כאשר עושים מחקר ולא בדו"ח רדוד שהוצג בו, אני בטוח שהמשטרה עשתה חקירה רצינית יותר. הדו"ח מלמד על ההנחות שיש לחוקרת על יוצאי אתיופיה מאשר על תופעת רצח, ובדיוק כאן חלקה גדול של כותבת הדו"ח.

  13. נורית פלד-אלחנן

    חוקרי הגזענות אסד שבים ומדגישים כי הממסד הגזעני תמיד מאשים את הקורבנות באפלייתם, במחדליהם ב"נחשלותם" ומוצא סיבות "תרבותיות" ו"מנטליות" למצבם הקשה. רצח נשים איננו קו אופי של האתיופים באשר הם כמו שהתאבדות איננה תכונה של העם הפלסטיני. אלה הם מאפיינים של התרבות השניונית שהתפתחה בעקבות הדרה, דיכוי,רמיסת התרבות המקורית וזכויות בסיסיות -זוהי העדות הנוראה ביותר של חוסר האונים וחוסר התקווה – שתי המתנות העיקריות שנותנת מדינת ישראל בסל הקליטה שלה ובשלטון הכיבוש והדיכוי. וכבר שמעתי מילדה אתיופית: לא היה מספיק להם לכבוש את פלסטין, היו צריכים גם לכבוש את אתיופיה???

  14. רתם

    א. אין צורך להיות חוקרת "מדעית" בשביל הנתונים שהמחקר מציג. במרכז סיוע חיפה, אספה במשך שנים חברה (אני כותבת עליה, היא לא ביקשה ממני, ולכן לא אזכירה בשמה)את כל הנתונים שפטרסמו בתקשורת על נשים שנרצחו על ידי משפחתן או בני זוגן. החומר קיים בספריה המצויינת של אשה לאשה ואין צורך בתקציבי מחקר כדי לדעת.
    ב. הפרוייקט בחסות אשה לאשה, חיפה, "האקדח על שולחן המטבח" אסף חומר מעניין מאד על הקלות והזילות של שימוש בנשק אבטחה לרצח בנות משפחה. שווה להכנס לאתר הפרוייקט ולהכיר הקשר נוסף. שמחתי להיות כאן בחברת אדחנום ואילנה, רתם

  15. שוש

    לשמוליק – אף אחד לא קרא מה שכתוב במסמך (כי הוא מצונזר על ידי הממסד) והביקורת מופנית למזמין המחקר על כך שביקש לבדוק סיבות "תרבותיות" לרצח נשים, כדי לטפל בבעיה?

    לפעילים האתיופיים – מה יותר מטריד, הפטרנליסטיות המאשימה, או הפטרנליסטיות המגוננת?

  16. איילת

    איך אפשר לקרוא לאוסף הדעות הקדומות, הניכור, האשמת הקרבן ןכל מה שנאמר בכלל מחקר? דר וייל שמה לב לאלימות המופנית לעדה? לגזענות? להסללה לעוני? פשוט חומר המבייש את העותבת ואת המזמין. יש אין ספור אנשים מבריקים, משכילים וחריפים בעדה, הגיע הזמן שהם יוזמנו, ולהם ישלמו על מחקרים על מנת להבין מה קורה. תצוף אז תמונה והסברים אחרים לגמרי, ואולי זה מה שהמשרד הממשלתי שהזמין את העבודה איננו רוצה.

  17. שוש

    קראתי שוב את החלקים שניתן לקרוא במחקר שבהפניה – ולא מצאתי האשמה של הקורבן. בכמה מקומות החוקרת מצביעה על טעויות ודעות קדומות בטיפול במקרי הרצח, בילדים ובייחוד בתלונות האישה.

    אולי החוקרת לא קראה את קוד הפוליטיקלי קורקט, אולי היא אדם מנוכר… בעיני ביקורת כמו שכתובה פה היא גם סוג של אלימות.

  18. אדחנום

    ראשית, אין דבר אחד ממה שנכתב שם שיכול להיות תחת ההגדרה מחקר מדעי.

    זו היתממות לשמה לעשות הבחנה בין המשרד המזמין (משרד הקליטה) ובין החוקרת וייל, הא בהא תליא.

    שלישית, רק מי שאין לו עיניים ושכל טוב לא יוכל לקרוא את הדעות הקדומות שמנחות את עבודתה- את זאת ניתן למצוא החל ממונחים ששתולים היטב ב'הקדמה' ובכלל בתוכן הדו"ח.
    אבל לא ניתן להבין את הקשר בין המשרד המזמין ובין החוקרת אם לא מקבלים רקע היסטורי על מחקריה הקודמים – כולם מוזמנים לקרוא את גולת הכותרת שלה – המאמר השערורייתי שלה משנת 1995 – שם קבור כל מי שרוצה להבין מדוע קליטת עולי אתיופיה היא כישלון חרוץ – אין גוף ואין ידע – פשוט אוסף של דעות קדומות השאובות היישר מהמאה ה-19.

    זה מעניין שכותבים אירופאים שפעלו באתיופיה במאה ה-16 למרות הזרות שלהם והאתנוצנטריות שלהם הייתה בהם מידה רבה של יושרה והם תיארו במידה רבה את האוכלוסייה של אתיופיה.
    לא כך הוא במה שמכונה "אנתרופולוגיה פרנג'ית" שצמחה בראשית שנות ה-80 בה צמחו חוקרים "מהוללים" כמו גברת שלווה וייל.

  19. שמוליק דוד

    שוש שלום,

    הדגש במחקר מושם באופן כמעט בלעדי על הרקע התרבותי, כגון דפוסי המשפחה באתיופיה, ובאופן מזערי על נסיבות הקליטה הכלכליות והבירוקרטיות ומשמעותן למבנה המשפחה. מכאן האשמת הקרבן לטעמי, חדה וברורה.

    לו היו נחקרות בכלים אנתרופולוגיים המערכות המשפחתיות בזיקה לנסיבות החיצוניות של הגירה עוני אבטלה וכיו"ב הייתי שמח לכתוב אחרת.

    אם כך היה, ייתכן שהיה מתברר שבקרב עולים מארצות אחרות באותו מצב סוציו-אקונומי מצוקתי מובהק היו שיעורי האלימות במשפחה דומים, בלי קשר לתרבות.

    ובאשר לטענה שמדובר באלימות, ביקורתי מנוסחת בזהירות בהתחשב בכך שהמחקר מוצג לנו בגירסא מצונזרת.לכן גם נמנעתי מלגעת באחריות אישית ונגעתי באחריות ארגונית.

    אני חושב שיש צורך בביקורת ציבורית ומקצועית על המחקר הנסתר, אבל מודע עד מאד לזהירות המתחייבת מהנסיבות.