• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

והוא כונה אגדה

מה בין הטבח בקיביה לרצח באיתמר, ואיך ניתן להבין את המונח "פעולות תגמול" דרך היחס אליהן בתקשורת ובשיח הציבורי
יריב מוהר

ד"ר יריב מוהר הוא סוציולוג החוקר הנעה לפעולה קולקטיבית בתחום של ארגונים אזרחיים, מחאות, מהומות וארגוני טרור, והוא גם ראש היוזמה לביטחון וזכויות האדם

לפני כשבועיים נשמעו בטלוויזיה הפלסטינית דברי הלל לאחד מהרוצחים המתועבים של משפחת פוגל, חכים עוואד. אמש הלך לעולמו מפקד מוערך בצנחנים, תת-אלוף אהרון דוידי. התקשורת הישראלית השמיעה לו דברי הלל והספד, וב"מעריב" הוא כונה "אגדה". עצם הרעיון להשוות בין שני המקרים מעוררת בי, רגשית ואינטואיטיבית, חלחלה. אז אני עוזב את הרגש ובוחן את העובדות.

העובדות מלמדות כי תת-אלוף אהרון דוידי המנוח השתתף ב"פעולות תגמול", ביניהן "פעולת קיביה" או בשמה הראוי "הטבח בקיביה" – שם רצחו כוחות צנחנים כ-60 פלסטינים (אז אזרחים ירדנים), כולל נשים וילדים. הטבח המחריד הזה התבצע בירי, השלכת רימונים ופיצוץ בתים בשטח הכפר קיביה שבגדה. על הפעולה היו אחראים יחידה 101 וגדוד 890 של הצנחנים. ועל אחד מהכוחות הקטנים שהיו חלק מהמבצע פיקד אהרון דוידי (יש לציין שהיה זה כוח שעשה פעולת הסחה מול מוצב של צבא ירדן, ולא הכוח שביצע את הטבח בפועל, אך קשה להאמין שמטרת המבצע לא הייתה ידועה להם). ברבות הימים, לפי ויקיפדיה ומקורות נוספים, הודה אריאל שרון שפיקד על כלל המבצע כי מטרתו היתה למקסם את האבידות בנפש בקרב הפלסטינים – קרי: בקרב אוכלוסייה אזרחית.

קיביה לאחר הטבח, 1953. התקשורת הישראלית לא הייתה מהללת דמויות שהיו אחראיות ישירות לטבח בקיביה, כמו הדמות האזוטרית "אריאל שרון", מפקד הטבח, שמעולם לא זכה לכותרות מאדירות בעיתונות ובטלוויזיה

מסקנה: תת-אלוף דוידי המנוח סייע לטבח בקיביה. אני לא רוצה לשפוט אותו כפרט, כי באמת אינני יודע איך הייתי פועל במקומו באקלים הפוליטי והאלים של העת ההיא. ולכן אולי אל לי לשפוט את התקשורת הישראלית? אנחת רווחה; בוודאי שהתקשורת הישראלית לא הייתה מהללת דמויות שהיו אחראיות ישירות לטבח בקיביה, כמו הדמות האזוטרית "אריאל שרון", מפקד הטבח, שמעולם לא זכה לכותרות מאדירות בעיתונות ובטלוויזיה. התקשורת שלנו איננה דומה לתקשורת הפלסטינית.

וכעת לצידוקים: הטבח בקיביה בא בעקבות רצח מזעזע של משפחה ביהוד. הטבח של משפחת פוגל באיתמר בא לאחר שככל הנראה חמישה רוצחי פלסטינים יצאו מההתנחלות – כך לפי תחקיר של עידן לנדו. "אני מקדיש את מה שעשיתי כנקמה על רצח דודי", הצהיר אחד הרוצחים. פעולת תגמול? האם באיזשהו מהמקרים מצדיק מעשה רצח נפשע אחד רצח שרירותי אחר? אני מקווה שהתשובה היא לא. הרוצחים מאיתמר והרוצחים שאולי באו מקיביה (שלפי חלק מהעדויות והממצאים באו בכלל מרנתיס, אבל לא זה העניין) לא מצדיקים הרג שרירותי של אזרחים באותם יישובים, וזאת בלי קשר ללגיטימיות של צורת ההתיישבות בשני המקרים.

גם מאבק צודק במשטר אפליה ודיכוי, יוכתם מוסרית אם לא יבחין בין אזרחים לבין מי שמתחזקים ישירות את מנגנוני הדיכוי. בסופו של יום, ובמיוחד כשזה נוגע לחברות גדולות ומורכבות, זה מופרך לדבר על קורבנות ומדכאים אבסולוטיים, וזה סותר כל היגיון הומני להשתמש באשמה קולקטיווית כדי להתיר דם של אזרחים בשל שיוכם הקבוצתי.

התגובה: החברה הישראלית, ככלל, היללה וחיבקה את "לוחמי פעולות התגמול" למעט קולות מצפון מעטים; בחברה הפלסטינית היו קולות סותרים, כולל הרבה גינויים לרצח גם ברמה האזרחית והעממית. הרוצחים עצמם העידו כי בני משפחתם היכו אותם ובתחילה סירבו לעזור להם כששמעו על הרצח. בין אם זה נכון או לא, גינויים קשים כמו גם התנערויות לרצח היו לא מעט.

והטרמינולוגיה: כשעלתה קרובת המשפחה של הרוצחים לאותו שידור טלוויזיה בעייתי שהוזכר בהתחלה, היא כינתה את הרצח "פעולה" – "פעולת איתמר". מצלצל מוכר מאיפשהו?

עתיד אחר: קבוצה של פעילות ופעילים נגד הכיבוש בשם "קול ההומניזם הרדיקלי" (בה אני חבר), שלחה לרשות הפלסטינית ולעוד גורמים בחברה האזרחית מכתב המבקר את השידור בו דברי הלל לרוצחים של משפחת פוגל, וקורא להשמיע ביתר שאת קולות אחרים. אני מאמין שהקבוצה צריכה, ובתקווה תצא, גם נגד דברי הלל דומים בתקשורת הישראלית לרוצחי אזרחים. בכלל זה קשה להגן גם על הנוהג לזרוק פצצה של טון על בניין מגורים רק כי יש אינדיקציה שמחבל אחד נמצא שם. אבל המיתיזציה של דמויות אלו בשתי החברות נמשכת ופוגעת בכולנו.

ואנקדוטה לסיום: אחד הכפרים שנפגעו בפעולות ההסחה בעת הטבח בקיביה הוא הכפר הפלסטיני בודרוס שהתפרסם בשנים האחרונות במאבק העממי הבלתי אלים שפיתח. לאחרונה אף סייעו בני הכפר לחייל צה"ל שנשכח בו לצאת בבטחה. הנה הכפר הזה יכול לסמן לנו מודל ומיתוס אחר לשאוף אליו.

כנראה שיעניין אותך גם: