• לאה צמל
    גנובה עליה
    זכרונותיה של מתמחה לשעבר במשרד של לאה צמל
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    טור חדש של ריקי כהן בנלולו על מאבק יומיומי לחיים בכבוד

הבגידה הגדולה של הכנסת

בט"ו בשבט תש"ט נולדה בחטא כנסת ישראל, תוך בגידה באמון האזרחים וחריגה בוטה מסמכותה. משה נגבי מסביר איך קרה שהערכים עליהם הושתתה מגילת העצמאות רוקנו מתוכן וכיצד נשארנו בלי חוקה
משה נגבי

כבכל שנה, גם החודש חגגה הכנסת את יום הולדתה בט"ו בשבט. אך האמת המרה היא שיש בחגיגה הזאת משום זיוף גס של ההיסטוריה. בט"ו בשבט תש"ט אכן היו הבחירות הכלליות הראשונות במדינת ישראל, אך לא נבחרה בהן כנסת, אלא אסיפה מכוננת.

ההבדל איננו סמנטי בלבד. על פי הנאמר במפורש במגילת העצמאות, האסיפה המכוננת (התרגום העברי ל-constituent assembly) נועדה לתכלית אחת ויחידה: לאמץ חוקה, קונסטיטוציה למדינה. המגילה אף פירטה כמה מהערכים שיעוגנו באותה חוקה – חופש דת, מצפון, תרבות ולשון, איסור אפלייה על בסיס דת, גזע ומין, כמו גם שוויון חברתי ומדיני ואזרחות מלאה ושווה לתושביה הערבים של הארץ. המצביעים בקלפיות בט"ו בשבט תש"ט אכן האמינו בלב שלם שהאסיפה המכוננת שיבחרו תאמץ חוקה כזאת, וכי רק אחר כך ייבחר פרלמנט (ביום הבחירות עוד לא ידעו שכינויו יהיה "כנסת"), אף זאת בשיטה שתיקבע בחוקה.

בן גוריון נואם, מאי 1947. מעל באמון האזרחים והכריז על האסיפה המכוננת ככנסת הראשונה לישראל. צילום: cc by-Government Press Office

אלא שהאסיפה המכוננת הוליכה שולל את בוחריה. ימים ספורים לאחר התכנסותה, במהלך מפוקפק ומקומם מבחינה מוסרית ומשפטית כאחת, היא קיבלה ברוב דעות (חרף מחאותיהם של מנחם בגין ועמיתיו מהאופוזיציה) את הצעת דוד בן-גוריון להפוך עצמה לפרלמנט והכריזה על עצמה ככנסת הראשונה. היתה בכך  לא רק מעילה באמון האזרחים וחריגה בוטה מסמכותה, אלא סתימת הגולל להלכה ולמעשה על חזון החוקה במגילת העצמאות.

אמנם האסיפה המכוננת שהפכה עצמה לכנסת הבטיחה שלא לזנוח את החזון הזה, אלא רק  לדחות את מימושו, ולהמיר את אימוצה המיידי של חוקה בחקיקה בשלבים של חוקי יסוד, אך גם ההבטחה הזאת התבררה כהולכת שולל. הכנסת הראשונה לא חוקקה אפילו חוק יסוד אחד. יתרה מזאת: בכתריסר חוקי היסוד שהתקבלו מאז 1958 אין שום שריון או אפילו אזכור לערכים שהבטיחה מגילת העצמאות – לא לאיסור האפלייה הגזענית והמגדרית, לא לחופש הדת והמצפון, לא לחופש תרבות ולשון.

מפרספקטיבה ערכית, "יום ההולדת של הכנסת" איננו אפוא סיבה למסיבה אלא מזכרת עוון. בט"ו בשבט תש"ט נולדה הבגידה הפרלמנטרית הגדולה בחזון החוקתי של מגילת העצמאות. בגידה זו, הנמשכת עד היום, היא המאפשרת, למשל, את התופעות המכוערות של אפליית ישראלים וישראליות בגלל מינם, לאומיותם, מוצאם, צבעם או אמונתם הדתית (או החילונית). ללא הכרה והודאה של הכנסת בזיוף ההיסטוריה, וללא קיום ההבטחה לשריון זכויות האדם והאזרח, ובעיקר ערך השוויון, אין תקומה לדמוקרטיה הישראלית.

הכותב הוא הפרשן המשפטי של "קול ישראל" ומרצה בכיר באוניברסיטה העברית

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מאיר עמור

    האונס הפומבי שביצע דוד בן גוריון ומפלגתו בדמוקרטיה הישראלית בת הימים הבודדים, ביסס את העקרון ששלטון החוק בישראל מיושם אך ורק לחלשים. החזקים מכופפים את החוק, אונסים את הצדק ומצפצפים על שלטון החוק. בישראל אין שלטון חוק. בישראל יש שליטה אלימה של כוח באמצעות מפלגות פוליטיות. פוליטיקת האונס של השלטון במדינת ישראל הופך את ישראל למדינה (אולי למדינה היחידה מסוגה בעולם) שאינה מכירה בקיומם של הישראלים/ת ושל הישראליות. שלטון הכוח הפוליטי בישראל אינו מכיר באזררחים/ת ובאזרחות בישראל. לישראל אין גבול. לישראל אין חוקה. ובישראל אין שלטון חוק. שלושת המרכיבים הללו הופכים את הדמוקרטיה בישראל למסע באשליה.
    מאיר עמור

  2. מאיר בביוף

    יפה מאד, אדון נגבי…אבל, אולי הגיע הזמן שתצייץ, אפילו ציוץ קל, על חטא הגזענות האשכנזית של הנומרוס נולוס של שופטות ושופטים ממוצא מזרחי בבית המשפט העליון?

  3. דנה

    לא היה לי מושג…

  4. .

    מבהיר את הקטע המוזר של חוקי יסוד.

  5. ג. אביבי

    למאיר בביוף,
    אין סיכוי שעו"ד נגבי יצא נגד הנומרוס נולוס למזרלחים בעליון ובמערכת המשפטית בכלל – הוא מצדיק את השיטה ואת האידיאולוגיה הגזענית ("אליטיסטית" לשיטתם) שמאחוריה.

  6. יוסי ברנע

    המוחה המרכזי היה הלל קוק שתיאר את המעשה כ"פוטש"!

  7. רמי

    המועצה המכוננת לא רצתה ולא יכלה להעביר חוקה שתכבד את הזכות לשוויון ולחופש דת וחופש מדת. בל נשכח שהמדינה קמה על הדרת תושבי הארץ הערבים ועל כך היא מתקיימת עד היום. אבל – וזה העיקר שלא מצאתי בדברי נגבי – כבר היה היתה חוקה כזו. הכרזת העצמאות נכתבה תחת הצורך לקבל הכרה בינלאומית וכרטיס כניסה לאו"ם ולכן נכללה בה הצהרה כי "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה וגו'. זה היה שטר שחתמו עליו על מנת להנות מהכרת העולם אבל משזכו – לא שילמו. כאן נועד תפקיד מרכזי דווקא לבית המשפט העליון שניצל הזדמנות נאותה שבאה לפניו כדי לקבוע כי הכרזת העצמאות אינה נורמה מחייבת כלומר אינה מחייבת ואפשר להמשיך בעסקים (=עסקי ההדרה) כרגיל. לסיכום, בית המשפט ביטל חוקה קיימת והכנסת ו/או המועצה המכוננת לא חוקקה אותה. בשנים הראשונות זה עבד מצויין. עד מתי

  8. ג. אביבי

    (שכתוב של תגובה קודמת שצונזרה)
    נגבי משמש לכאורה כפרשן משפטי בתקשורת הממוסדת, למעשה הוא תועמלן של האליטה המשפטית בישראל. בפרשנויותיו בולטת הצדקה מוחלטת, ללא כל ערעור, בתביעה – טרם נפתח משפטו של מנדהו – ובשופטים – עם הינתן פסק הדין. תמיכתו המוחלטת בתביעה הופכת להסתה ולהרשעה תקשורתית גורפת כשהחשוד/נאשם הוא מזרחי. לשיטתו (ע"פ אוסף נאומיו הצפויים להחריד ברשת ב' ולפני כן במעריב), ביהמ"ש לעולם לא טועה, אלא אם הקל בעונשו של נאשם מסוים (שאינו מן האליטה האשכנזית). הוא מצדיק את הרכב העליון החד-גזעי והצדיק את תפישת "הכל שפיט" של ברק. הוא מצדיק מצב בו כוח בלתי מרוסן נתון בידי אליטה של 15 עד כמה עשרות אנשי האליטה השיפוטית הכל-אשכנזית בישראל – זאת תפישה אנטי דמוקרטית בעליל.
    בשנות ה70 לאחר סידרת הצתות מפעלים אותה כשלה המשטרה בפענוח, החליטה המשטרה להציג לציבור הישגים. היא עצרה מספר אנשים קשי יום – כולם מזרחים מהמעמד הנמוך – ולאחר סדרת עינויים והשפלות הכריחה את חלקם להודות במעשי ההצתה. אנשי "חבורת מעצ" (על חלק מהמפעלים השרופים הופיע הכיתוב מע"צ) ישבו שנים ארוכות בבתי סוהר על פשע שמעולם לא בצעו, לפחות אחד מהם ניסה להתאבד בחקירתו ומצבם הנפשי של אחרים התדרדר קשות בגין העינויים והמאסר הלא צודק. לאחר שחרורם לא הפסיקו לטעון לחפותם ולדרוש זיכוי מוחלט. הנאשמים זוכו לבסוף (כ25 שנה לאחר הרשעתם) לאחר שאחד מחוקרי המשטרה גילה לציבור את שיטות העינויים ואת כל מסכת הפשעים של המשטרה נגד הנאשמים. מדבריו התברר גם שיד הפרקליטות הייתה במעל ובהסתרת פשעי המשטרה. בפרקליטות מיהרו להעלים את תיקי החקירה בטענת התיישנות.
    כשם שבפרשת ברנס היה נגבי בין מצדיקי המשך הרשעתו ואי מתן אפשרות לברנס המנוח להוכיח את חפותו, כך נהג עם אנשי "חבורת מעצ". את העלמת התיקים הלא תמימה ע"י הפרקליטות הוא הצדיק גם כן. הכל בשם תפישתו האולטרה דוגמטית בדבר חפותם מכל טעות ורוע של אנשי האליטה המשפטית בישראל.
    לכן , עם כל נכונות דבריו על רמיסת החוקה והדמוקרטיה ע"י כנופיית מפא"י, לא ממשה נגבי נלמד על הדמוקרטיה.

  9. גיג

    משה נגבי מסביר ומוחה נגד השקר הציוני הגדול, ומתאר את ההיסטוריה של הכזב: כיצד נפלו גיבורים מזויפים ברשת הציונות.

  10. מי שספר ויודע

    אם אינכם מאמינים לכו וסיפרו את החלטות מועצת הביטחון שגינו את ממשלות ישראל, שחשבו שהכל מותר "לעם נבחר".
    en.wikipedia.org/wiki/List_of_United_Nations_resolutions_concerning_Israel

    "משום מה" הערך הזה לא תורגם לשפה הציונית השולטת בויקיפדיה העברית…