מוכשרים ב"שינויים מבניים"

למנהלי הרכבת יש רקורד ארוך של פגיעה בארגוני עובדים וניסיון לקבע את מעמדם ככלי עבודה לביצוע הנחיותיו של מנהל יודע-כל. איציק ספורטא על המאבק של גילה אדרעי וחבריה
איציק ספורטאאיציק ספורטא

מרצה בכיר בפקולטה לניהול שבאוניברסיטת תל אביב ופעיל חברתי סוציאל-דמוקרט. חבר בוועד המנהל של מרכז אדוה לחקר השוויון בישראל ובאספה הכללית של עמותת הל"ה, ממקימי הקשת הדמוקרטית המזרחית.

לא מכבר נסתיימה השביתה שנועדה, בין היתר, להעסיק כמה שיותר עובדי קבלן בהעסקה ישירה. הישגיה היו מועטים, אבל נראה היה שהיא התקבלה בהבנה יחסית, מה שהעניק תקווה שהיחס לשביתות בישראל בכלל ישתנה. אך כמו הרבה תקוות, גם זו נכזבה לנוכח התגובות הקשות לשביתת עובדי הרכבת. בלי לדעת יותר מדי פרטים, ברור שמאבק עובדי הרכבת הוא עוד אחד מן המאבקים שמטרתם למנוע הפרטה ישירה או עקיפה של שירותי הרכבת. כבר שנה וחצי המאבק הזה נמשך, ולא נראה שאי פעם יבוא קצו אלא עד אשר מנהלי הרכבת ושר התחבורה יעשו את מה שהם יודעים ומאמינים שצריך לעשות – לפגוע בזכות ההתארגנות של העובדים.

יו"ר ועד עובדי הרכבת, גילה אדרעי. עוד אחד מן המאבקים שמטרתם למנוע הפרטה ישירה או עקיפה. צילום מסך

מעניין שיו"ר הרכבת, אורי יוגב, היה נער השליח של נתניהו כאשר זה היה שר האוצר – אותו שר אוצר שפגע אנושות בחברה הישראלית על ידי כך שהעביר משאבים מהעניים לעשירים (אני יודע שאלו מילות קוד, אבל זה מה שקרה). יו"ר הרכבת התגאה בכך שאחד מתפקידיו באוצר היה לחסל את העבודה המאורגנת. הנה ציטוט שלו מראיון למירב ארלוזורוב בדה-מרקר ב-2004:

אם שואלים את יוגב מהו לדעתו ההישג הגדול ביותר שלו בתפקידו, הוא לא יהסס בבחירתו. יש הישג אחד שהוא לדעתו בבחינת מהפכה היסטורית, שמדינת ישראל תמשיך ותקטוף את פירותיה לאורך שנים. "הצלחנו לנצל את תקופת המיתון כדי לשנות את כללי המשחק", הוא אומר, "ולקדם את המהפכה הדרמטית מכולן – שבירת העבודה המאורגנת בישראל".

אם אתם חושבים שמדובר במשהו כללי, אז הנה עוד ציטוט מאותו ראיון והפעם על ארגוני המורים:

אני חושב שצריך ללכת בצורה מאוד קיצונית על ביטול ההסכמים הקיבוציים של המורים, ומתן גמישות מלאה למנהלי בתי הספר בשכירת מורים וברכישת שירותי הוראה מחברות פרטיות. פתאום נגלה שאפשר לקנות שירותי חינוך בחוץ בחצי מחיר, וברמה הרבה יותר גבוהה.

מה כל אחד מאיתנו היה חושב לו בראש החברה בה הוא מועסק היה עומד אדם שאלו עמדותיו – האם מישהו היה מצפה לשקט תעשייתי, או לדיון ענייני בבעיות שיש בתפעול הרכבת וביחסי העבודה בה?

רכבת ישראל. לא מאבק של נימוסים והליכות

גם המנכ"ל בועז צפריר – שמעולם לא עסק בתחבורה אלא היה מנכ"ל מפעל נקניקים ומנכ"ל בחברה שעסקה בדלקים ביולוגיים ומיחזור, ומונה לתפקידו בספטמבר 2011 בלבו של המאבק – נראה מאותה משפחה. עליו נכתב באתר הרכבת כך: "צפריר בעל ניסיון עשיר בניהול מסגרות מורכבות של עובדים ומנהלים בהיקפים גדולים. במסגרת עבודתו פעל לביצוע שינויים מבניים, העברת חברות לשיטות ניהול מתקדמות, יזום מפעלים וכניסה לתחומי פעילות חדשים".

שימו לב לכישוריו בשינויים מבניים, שכפי שנראה כרגע קשורים גם הם להחלשת האיגוד המקצועי. כאשר מדובר בשיטות ניהול מתקדמות, אני מבין שאלה שיטות שבהם המנהלים הם הקובעים ולעובדים אין מעמד אלא ככלי עבודה לביצוע הנחיותיו של המנהל יודע כל.

אסטה מעט ואומר שחשיבותם של ארגוני עובדים, גם כאלו שהציבור רואה כלא-נחמדים, הן לדמוקרטיה והן לכלכלה היא מעל ומעבר לקביעת שכר ותנאי עבודה לעובדים המאורגנים. במדינות בהן יש ארגוני עובדים חזקים, אי-השוויון קטן יותר מאשר במדינות שבהן האיגוד המקצועי הוא צל של עצמו, גם העוני נמוך באופן משמעותי, גם הדמוקרטיה הפוליטית וגם הדמוקרטיה התעסוקתית היא ברמה גבוהה יותר מאשר במדינות המתהדרות בכלכלה חופשית.

בלי להתייחס לצו המניעה של בית הדין לעבודה, העבירה אותה עברו ועליה נענשים חברי הוועד היא של ביזיון בית משפט. במדינה שבה החלטות בג"ץ לא נאכפות, במקום בו יש חוקי עבודה שרבים מהמעסיקים כולל המעסיק הציבורי לא מקיימים – קשה לי להתרשם מהעבירה הזאת. אולם עם כל זאת, לדעתי צריך היה הוועד לקיים את הצו: אי-קיום החלטות בית משפט הוא רק כאשר בית המשפט עצמו פוגע במה שנראה זכויות יסוד, ולא נראה לי שכאן הגענו למצב הזה.

עוד טענה שאני רוצה לעמוד עליה היא טענת ההנהלה שהמאבק פה הוא שליטה בניהול החברה בין הוועד להנהלה, וברור לכל שההנהלה צריכה לנהל והעובדים לעבוד. מי שחושב שזו תפיסה מתקדמת, יש להעמידו על טעותו; בתפיסה מתקדמת באמת, שיתוף עובדים או דמוקרטיה תעשייתית הם דרך הניהול הנכונה. זאת מכיוון שלעובדים יש הבנה ויכולת לא מצומצמת בשיפור הדרך בה מתנהלת העבודה. בזה שאומרים שהוועד והעובדים יכולים רק לדון בשכר ובתנאים, מחזירים את יחסי העבודה למצב של תחילת המאה העשרים. התקדמנו קצת מאז, לא?

מאבק כזה אינו מאבק של נימוסים והליכות, ולא פעם יש תחושה לחלק מציבור שמגובה על ידי התקשורת של מאבק לא לגיטימי ובניגוד לתורה שנכתבה ליד הר סיני ונוגעת לדרך בה צריכים להתנהל הדברים. כל זה לא צריך להסיט אותנו מהחשיבות של ארגוני עובדים וממאבק אמיתי על כבודם ופרנסתם.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דורון צברי

    כל מילה בסלע

  2. מאור

    אני מבין את הרצון להגן על עובדים מאורגנים מפני כעס ציבורי, אך עדיין, הדוגמה הסוציאליסטית שגויה כמו הדוגמה הקפיטליסטית:
    א. אולי המנהלים "חסרי ההבנה בתחבורה ומנוסים בשבירת עבודה מאורגנת" נדרשו כי העבודה המאורגנת ברכבת תרמה למצב הגרוע שם? ראש הועד הקודם, שאול עוקיש, היה במקביל ראש אגף הרווחה וקיבל את המשכורת הגבוהה בחברה, עלות שכר של כ-70 אלף ש"ח לחודש.
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3659906,00.html
    10 מבני משפחתו עבדו בחברה. אם אני מבין נכון, הוא נשפט כרגע בקבלת שוחד מספק שלהרכבת, ונחשד בקבלת שוחד ממועמדים לעבודה ברכבת
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000510643
    נשמע כמו "שחיתות" ולא "דמוקרטיה תעסוקתית".
    ב. המנהלים אמנם "חסרי הבנה בתחבורה", אבל גם ראש הועד, גילה אדרעי, היא בסה"כ פקידה במחלקת הדלקים של החברה. אז מה התועלת לשתף אותה בניהול?
    היא תחילט האם להפעיל 4 קטרים חדשים או לא? ברור שכפי ההנהלה מונעת מרצון לשבור את הועד בכל מחיר, הועד מנוע מרצון לשמור על הכוח האדיר שלו בכל מחיר. ממילא, איני יכול לתמוך באף צד.

  3. דרור בל"ד

    "בחוות הדעת הקודמת [אח"כ, בנובמבר, שינה המשנה ליועמ"ש את חוות-דעתו], מאוגוסט השנה [2011], קבע המשנה ליועמ"ש כי הן התערבותו של יוגב במכרז לבחירת מנכ"ל הרכבת לפני כשנתיים והן מעורבותו במכרז שפירסמה הרכבת לרכישת קרונות חדשים מבומברדיה – מעלות חשש להתנהלות בלתי תקינה ולפגיעה לכאורה בטוהר המידות.
    […]
    הנושאים שעוררו מחלוקת: רכישת קרונות ומינוי מנכ"ל

    ההחלטה הראשונה של ליכט התבססה על שתי סוגיות בנוגע להתנהלותו של יוגב. האחת היא היחסים שלו עם מנכ"ל בומברדיה ישראל, יוסף דסקל, ששימש חבר מועצה מייעצת לחברת ווייטווטר, שעם בעליה נמנה יוגב והיה גם פקודו של דסקל בצבא. יוגב לא דיווח על קשרים אלה טרם מינויו לתפקיד. הקשר בין השניים רלבנטי מאחר שיוגב השתתף בדיון של הרכבת שבו הוחלט לרכוש 150 קרונות מבומברדיה ב־1.2 מיליארד שקל.

    הנושא השני שהיה במחלוקת נגע לאורן מוסט, שהיה מועמד לתפקיד מנכ"ל הרכבת. מוסט טען כי התבקש בידי יוגב להגיע לפגישה לילית בביתו. בפגישה, כך טען, נדרש להסיר את מועמדותו לתפקיד משום ששר התחבורה ישראל כץ אינו מעוניין בו – ולא יחתום על מינויו. יוגב אישר את קיום הפגישה, אך הכחיש את תוכנה".
    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3552004,00.html

    ספורטא כותב: "יו"ר הרכבת התגאה בכך שאחד מתפקידיו באוצר היה לחסל את העבודה המאורגנת", ואילו עודד שחר אומר (בנושא סיום השביתה של עיני) כי דבר שבשגרה הוא שפקידי\נערי האוצר מתמנים לאחר סיום תפקידיהם לדירקטוריונים של חברות ממשלתיות. הוא מכנה את פקידי האוצר בתואר 'מרושעים' ומגדיר (חמישי, 9 פברואר, הערב גאולה אבן, ערוץ1) את הכניעה של עיני כטרגדיה, כיום שחור לעובדי הקבלן בפרט ולחברה הישראלית בכלל. אמנון פורטוגלי פרסם באתר עבודה שחורה את העתירה המשפטית לביהמ"ש המחוזי בירושלים של דני גוטווין וגילה אדרעי בסוגיית מינויו של אורי יוגב ליו"ר דירקטוריון הרכבת אורי יוגב
    http://www.blacklabor.org/?tag=%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%90%D7%93%D7%A8%D7%A2%D7%99

    זו לא הפעם הראשונה בה מפירים לכאורה עובדי הרכבת את מה שמכונה ע"י מכשירת פשעי העבודה נילי ארד או מי מטעמה 'צו מניעה'. גם בספטמבר קרה אירוע דומה. אז אמר ירון הדרי – סמנכ"ל משאבי אנוש ולוגיסטיקה ברכבת ישראל כי בסמכותם לפטר את העובדים השובתים.
    או אז הגיע חבר נוסף של נתניהו, שר התחבורה ישראל כץ ואמר: "לא יתכן שכנופיה תנהל את רכבת ישראל – ששייכת לציבור" [ע"ע פלנגות מצפון אפריקה השתלטו לי על המפלגה].
    http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=833141

    איפה עופר עיני? הנה עופר עיני [ספטמבר 2011]: "בכוונתי להוביל את מאבק עובדי הרכבת באופן אישי. מדובר במאבק עקרוני נגד הפרטת העבודה. המדינה רוצה להוציא את עבודות התחזוקה מחוץ לרכבת ללא שום סיבה מהותית, זולת הפגיעה בעבודה המאורגנת, תוך הכנסת עובדי קבלן".
    http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=833213

    היום בעמ' הראשון באתר דה מרקר בפרט ובעמ' הראשון בעיתון הארץ בכלל (העורכים: גיא רולניק בפרט ואלוף בן בכלל, הכתבים: אבי בר-אלי, הילה ויסברג, טלי חרותי-סובר) בוצע חיסול ממוקד בגילה אדרעי ובוועד עובדי הרכבת. מחקר על התייחסות התקשורת הממסדית לשביתות תמצא באתרו של מתי שמואלוף (בתגובתו שם). במאמרו הוא מציין: "אין פלא שהנהלת הרכבת פועלת בצורה כל כך אטומה. יושב ראש רכבת ישראל, אורי יוגב, נחשב לאחד התומכים הגדולים בצמצום נרחב של המגזר הציבורי ובהפרטה. כששימש כאחראי על אגף התקציבים במשרד האוצר, יוגב עזר לנתניהו לצמצם את העבודה המאורגנת ולהפריט מכל הבא ליד".
    http://matityaho.com/2012/02/14/%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93%D7%99-%D7%94%D7%A8%D7%9B%D7%91%D7%AA-%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%AA%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%9C-%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%95/

    מחד, איני מכיר לעומק את עניין ועד עובדי הרכבת ואל לי להביע דעה. מאידך, כאשר איציק ספורטא, יוסי יונה (מאמר מצויין על נילי ארד, הארץ), דני גוטווין (הופעה שלשום אצל עודד שחר, פוליטיקה, ערוץ1), מתי שמואלוף נמצאים בצד אחד, ומולם נמצאים נילי ארד, עופר עיני, אורי יוגב, ישראל כץ, כתבי דה מרקר, פקידי אוצר למיניהם שבראשם שטייניץ ונתניהו מצד שני, לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבחין לצד מי עומד הצדק ומאידך מיהם הרשעים.

  4. דןש

    עם כל הסימפטיה הטבעית לעובדים ולדרישה הלגיטימית לתנאי עבודה נאותים ומשכורת הולמת – חייבים לאסור על כל שביתה הפוגעת באופן אנוש במשק ובציבור אזרחים גדול.שיטת ה"אצבע על השלטר" הופכת להיות נפוצה – כל אימת שקיים אפילו חשש מקפוח כל שהוא. גם עובדים שתנאי עבודתם מפליגים ומשכורותיהם ב"שחקים" (אינני מתכוון כאן לעובדי הרכבת) אינם מהססים ללחוץ עליו.
    כמו שלשוטר ולחיל אסור לשבות כן יש לאסור שביתת כבאים, מערכת הבריאות. מערכות ההסעה ההמונית, מערכות אספקת חשמל ומים וכו'
    סכבוכי העבודה חייבים להפתר במסגרת בוררות מוסכמת ובהשתתפות העובדים.

  5. מיכאל לינדנבאום

    זאת חוכמה קטנה מאד לדבר על בוררות "בהסכמה" ,כאשר הטייקונים והממשלה כל כך אלימים ומרושעים.
    האם הקורא דוש היה מסכים לקבל "טיפול" של עובד קבלן.
    מה הוא יודע על עולם העבודה??

  6. דןש

    1. ניתן למנות צוות בוררים בראשות שופט – צוות ללא פניות ושאינו תלוי במעסיקים ו/או העושקים על פי תפיסתך.
    2.אם עובד הקבלן מוכשר ומיומן מדוע לא ? לעובד באמצעות קבלן ישנו יתרון בעבודות זמניות.הקבלן יוכל להציבו במקומות עבודה שונים ללא הפסקת עבודתו מדי פעם
    3. כל חיי אני נמצא בעבודה ובשוק העבודה.לא תמיד העבודה המאורגנת פועלת לטובת העובדים. לא פעם עובד מוכשר ויעיל איננו מקודם, מפני שהועד רוצה ל"ישר קו" ולקדם כגוש אחד גם עובדים שאינם מוכשרים ואינם יעילים, שלא לדבר על מניעת פטוריהם למען יעול העבודה, שיש לה השלכות על כלל העובדים.
    שלא יובן נכון – אני בעד ותומך בעבודה מאורגנת. אבל האירגון חייב להיות מתחשב דם בתוצאות םעולותיו.

  7. ד"ר יפעת נבו

    זכור לי ה"בום" של יהושוע פרץ, שהשבית את נמל אשדוד מתי שבא לו, תחת הסיסמה הסמויה מן העין לפיה הכוח מגשים את עצמו פשוט כי הוא יכול. היה זה הסמן הראשון, אם אינני טועה, למהלכי תגובה דרסטיים לשבירת כוח איגודי העובדים. בראש החץ נעמד עמוס שוקן, בעלי עיתון "הארץ", כשפנה לבית הדין הארצי לעבודה בדרישה לקבל פסק דין הצהרתי המכיר בזכותו לפטר עובדים. בית הדין הארצי לעבודה נתן את פסק הדין המבוקש.
    בחודש הראשון לעבודתי, כעיתונאית, ב"הארץ" פוטרו שני עיתונאים, שנים לפני מתן אותו פסק דין מביש, מה שמלמד שניתן היה לפטר עובד, אלא שנדרש מהמעסיק לנמק. לאחר אותו פסק דין הצהרתי, אפילו זה נלקח מהעיתונאים. למצב החדש חברה גם אגודת העתונאים, שהתקנון הרופס שלה, בו התנאי להתקבל לאיגוד המיקצועי הוא נכונותו של המעסיק להעסיק את העובד, נטל ממנה כל כוח ממשי להגן על חבריה. ואם בכך לא די, תפיסת העולם לפיה "לרצות את הבוס" (המעסיק) עומדת ביסוד המיקצוע, נמשכת גם לתוך פקיעת החברות של העתונאי באיגוד המיקצועי שלו שנים קצובות לאחר פיטוריו (בזמני – שנתיים. כיום – חמש שנים). זה הופך את העיתונאי לתלוי לחלוטין במעסיק, הן בפרנסתו והן בתמיכתו או אי תמיכתו במאבקי עובדים אחרים. ניתן לתאר את האבסורד הזה במצב, בו לפי תקנון האגודה קוף (או כלב, או רובוט) שיועסק כעיתונאי במשך קצובת השנים הרשומה בתקנון אגודת העיתונאים, ייחשב כחבר לגיטימי באותה אגודה. מה הפלא שהכתבים "מטעם" מיישרים קו עם בעל הבית, ומה הפלא שמקצוע העיתונאות איננו מיקצוע אלא עיסוק?
    המשותף לשני המצבים שתיארתי לעיל הוא בורות משוועת של נציגי העובדים באשר לדרכים לשמירת זכויותיהם. החבר'ה יקראו לזה, בסלנג עסיסי, כי "השתן עולה להם לראש", לנציגי העובדים. זה נכון, לצערי, לעתים קרובות מדיי.
    אבל לכל המצב העגום הזה חובר עוד פרמטר: תפיסת עולם חמולתית של העובדים ושל מי שהם בוחרים כנציגיהם.
    אפשר למשוך את הדוגמאות גם לרשויות המקומיות. אבל אני מעדיפה לתת כאן דווקא דוגמה חיובית לעילה ולעילה: חברת טבע, שאין חולק על מצויינות הניהול שלה, אימצה תפיסה ניהולית של היעזרות בייעוץ מיקצועי של העובדים. בכתבה שפרסמתי לפני שנים הוכיחו לי מנהלי טבע, כי הם הרוויחו סכומים נכבדים מאד (בכסף, לא בפוצי-מוצי) כשהתייעצו עם הסבלים לצורך תיכנון מיבנה מחסן בבניה, ועם עובדי המעבדה בשינוי תהליכי הכביסה הסטרילית של בגדי העבודה, ועוד ועוד. הפגישו אותי עם העובדים. עיניהם זרחו, המוטיבציה שלהם הייתה בגבהים. הם לא קיבלו פרוטה על הייעוץ. אבל הם הרגישו שהחוכמה שלהם "מלמטה" זוכה להכרה. וטבע משגשגת. שמענו שם על סיכסוך עבודה?
    השורה התחתונה? לחייב נציגי עובדים לעבור השתלמות הולמת לתפקידם, השתלמות בגובה העיניים, כדי שהבורות והחמולתיות לא היא שתנחה את התנהגותם. ומן הצד האחר – לפרסם בתקשורת הלא "מכורה" נתונים כספיים ואחרים שילמדו על היתרון הכלכלי והניהולי האדיר שיש בשיתוף עובדים. ו-כן, גם להצביע באצבע מפורשת על ה"יעקובינים", שמקבלים את האורגזמה שלהם מהבאת בני אדם עובדים לגיליוטינה.
    אכן – סליחה על הביטוי "אורגזמה", אבל מה לעשות שזו האבחנה הקלינית, שלי לפחות, לגבי המניעים האמיתיים של המתעללים למיניהם, ושלא יתהדרו בנוצות מן המילון האקדמי. ואגב אקדמיה: הייתי בוחנת בתער את התורות הנלמדות בחוגי הכלכלה, מינהל העסקים, ראיית החשבון ודומיהן. והייתי גם שולחת כמה מקובעי הרפורמות למיניהן לבדיקה זהירה באשר לנטיות ההתמכרות שלהם להימורים על חשבון זולתם. נכון, זו מחלה שתרם אובחנה רשמית, אבל הגיע הזמן שחכמים יקדישו זמן למחלה סוציופתית חדשה זו, שהכלכלה שלנו מעניקה לה רוח גבית.

  8. דרור בל"ד

    תגובתו של המגיב דן ש אינה שונה ממאמר מערכת הארץ (עורך עמ' המאמרים: אלון עידן). מערכת הארץ אינה מהססת להסית ולהדיח: "המאבק צריך להיות הגיוני ומרוסן, בלי השבתת השירות החיוני (בעיקר לפריפריה) בכל שני וחמישי. יותר מכך, אסור לוועד שלא לקיים את החלטות בית הדין לעבודה פעם אחר פעם, מתוך התנשאות ותחושת כוח של מי שידו על השלטר".

    שלשום (14 פברואר 2012, פוליטיקה, ערוץ1) התארח פרופ' דני גוטווין אצל עודד שחר.
    ע.ש: יכול להיות שהזכות לשביתה אולי מנוצלת ע"י העובדים, הוועדים הגדולים, יותר מדי?
    ד.ג: זכות השביתה היא אחת מזכויות היסוד הדמוקרטיות. אין מערכת דמוקרטית מודרנית ללא זכות שביתה. היא לא פחות מאשר זכות הבעת דעה, היא לא פחות מאשר זכות הקניין, זו זכות המעוגנת בתוך המערכת הדמוקרטית.
    ע.ש: ואם אני מחזיק את היד על השלטר אז זכותי חזקה יותר…
    ד.ג: מחזיק את היד על השלטר זו אגדה ישראלית שבאמצעותה מסיתים לאורך השנים נגד העובדים. העובדים בישראל לא שמים את היד על השלטר. גם אם תיקח את השביתה המתחוללת כיום ברכבת, עובדי הרכבת נאבקים היום כדי לא להיות עובדי הקבלן של מחר. האם בשם אידאולוגיה האומרת שאני נגד חוזים קיבוציים, נגד התאגדות עובדים – נניח שזו האידאולוגיה שלי – ואני מתחיל להפריט בחתיכות, בהדרגה את החברה שלי, אז העובדים יודעים שתוך זמן קצר הם ימצאו את עצמם בחוץ. האם זכותם להגן על מקום העבודה שלהם?… צריך להבין, אנו חיים במשק קפיטליסטי, מטרתה של התעשייה היא לעשות רווח והזכות הניתנת לעובדים קודם כל להתאגד היא כדי לתת לכל עובד בודד זכות מסויימת של יכולת לעמוד מול מעביד וזה במיוחד נכון בשירות הציבורי.
    מה שקרה בישראל זה דבר שלא להאמין. המגזר הציבורי אימץ את השיטות הכי נוקשות של המגזר הפרטי.
    ע.ש: במגזר הציבורי עוד יש את הוועדים החזקים…
    ד.ג: לא לא לא, השביתה של עובדי הקבלן מספרת לך שבישראל יש התפוררות של מערך העבודה המאורגת גם בשירותים הציבוריים, העברה לעמותות וכל מיני דברים כאלה, והדבר הזה גורם לכך שבישראל תהליך ההפרטה ופירוק העבודה המאורגנת מחסלת את השירות האזרחי. מה שקורה הוא שעובדים שאינם מאוגדים נלחצים ואינם מסוגלים למלא את תפקידם כעובדי ציבור.

    אל מערכת ההסתה הצטרף גם מתן חודורוב, הכתב הכלכלי של ערוץ 10. בניגוד לעודד שחר, בניגוד לקרן נויבך, הופיע מתן חודורוב עם חיוך של רונן שובל, שלא לומר גלעד שליט, ודיבר גבוהה גבוהה על מה שהוא מכנה בזיון של בית המשפט. מי שמבזה את בית המשפט הם אך ורק השופטים עצמם, במקרה זה נילי ארד. זו לא הפעם הראשונה ולא השנייה שהיא נוהגת כך (ראה יוסי יונה – "הקברן של זכות השביתה", הארץ)
    http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1628989

    מיהי שיאנית ביזוי החלטות של בית המשפט? המדינה עצמה. את זה כולם יודעים. מי זו המדינה? זו שאלה שקצת יותר קשה לענות עליה. מיהם מקבלי ההחלטות אשר בגללן המדינה מבזה את צווי בית המשפט? את התשובה אמורות לספק התקשורת ומערכת בתי המשפט בעצמן.שתיהן מועלות בתפקידן. תבוא ותאמר (או תפגין בכיכר)
    הון-עיתון-שלטון. לקריאה הזו יש להוסיף הון-עיתון-שלטון- בית משפט. אלה פועלים כמקשה אחת כדי להתעלל באזרחי המדינה. הפלסטינים הבינו זאת מזמן והם פועלים כיום לדה לגיטימציה של המערכת המשפטית הישראלית באמצעות גורמים בינ"ל. למי יפנו עובדי הקבלן? למי יפנו אותם אלו אשר הממשלה, בחסות בית המשפט, מפנה אותם מבתיהם בגלל שהמדינה, המדינה עצמה, היא זו שלא דאגה לדיור ציבורי ע"פ הנחיית בית המשפט עצמו?

    את השלטון בישראל תפסו פושעים חסרי לב וחסרי רחמים. סדיסטים. אנשים מרושעים. השלטון שואב את הלגיטימיות הציבורית שלו ממערכת המשפט. כשיתחילו אזרחי ישראל להבין כי בית המשפט אינו אלא בשר מבשרם של הפושעים המשתף פעולה עם אותו משטר אימים, יהיה ל"עם הדורש צדק חברתי" סיכוי כלשהו לממש את רצונו.

  9. נתן

    ברור שיש דרכים רבות לפתור סכסוכים מלבד שביתה ,אבל היכולת לשבות היא תנאי הכרחי. בדיוק כמו שסכסוכים בין מדינות רצוי תמיד לפתור בדרכי שלום אבל תמיד חובה שיהיה גם צבא חזק למקרה הצורך.

    מי ששולל מעובדים את זכות התשובה למעשה מרוקן מתוכן גם את כל האפשרויות האחרות.

    וחוץ מזה שהויכוח הזה הסתיים כבר במאה ה19 כך שיש פה אנשים שנמצאים בDELAY

  10. פריץ היקה(הצפונבוני)

    כמי שמשתמש הרבה בשרותי הרכבת אני לא בטוח שאמנם הועד נהג בזהירות המתחיבת ובכך עזר ללאלה המנסים ,יותר מדי פעמים גם מצליחים לפגוע בזכות ההתארגנות. בהציגם את עובדי הרכבת כפראי אדם שלא מתבישים להשבית שרות חיוני. ולפגוע בשלטון החוק( ואת החוקים הרי מחוקקים הנאוליברלים שעכשיו בשלטון. בצדק כותב ספורטא שנגד מבזי בתי המשפט בצד הימני של המפה הפוליטית לא ננקטת שום פעולה. אשר ללהיטות ההפרטה של שירות רכבת. לכו לבריטניה של תטשר וראו מה היא עשתה לרכבות בריטניה. ( היורוססטאר נאלץ להוריד מהירות מ300קנ"ש ל100 כשהוא התגלגל על אדמת בריטניה נדרשו שנים לתקן את עוותי ההפרטה. שאלו את הבנקאים השויצרים למה שם לא מפריטים שרות ציבורי שאין הרוח מטרתו אלא ספוק שרות נדרש ע"י הציבור וידידותי הרבה יותר לסביבה ממכונית.

  11. שי פרי

    1. נניח שהנהלת הרכבת (הפועלת בשליחותה של ממשלה נבחרת) מכוונת את צעדיה להפרטה ישירה או עקיפה של שירותי הרכבת.

    2. ונניח שאת, אתה ואני מתנגדים נחרצות לכל סוג של הפרטה וסוברים שהיא שורש כל רע.

    3. האם אז יש לנו זכות לפעול בכוח אלים כדי למנוע מממשלתנו (השנואה, אבל נבחרת) לממש את כוונותיה הפסולות, בעינינו?
    (האם מי שסובר שאסור לממשלה לפנות יהודים מבתיהם, רשאי אף הוא לפעול בכוח כדי לסכל את פעולותיה של הממשלה הנבחרת?)

    4. לדעתי, גם מי שמנגד להפרטה (אבל תומך בדמוקרטיה) צריך לגנות את ההתנהגות הבריונית של ועד עובדי הרכבת ואת הנזק שהוא גורם לציבור ולרכושו.

  12. דרור בל"ד

    "בשבילי הם אינם פנתרים אלא עלובי החיים. הם קרבן של מדיניות סוציאלית כלכלית, שלא הוכיחה עצמה. הם תוצאה של בעיה שהתעלמו ממנה תמיד, גם כאשר התפוצצה כמו ואדי סאליב בזמנו. […] חובת כולנו לעשות כמיטב יכולתנו כדי לעקור מקרבנו את התופעה הפסולה הזאת ("הפנתרים השחורים" ס.ש.ש), המשרתת את עוכרי ישראל. אבל באותה מידה של התקוממות עלינו לעשות גם את חשבון הנפש ולבחון את חלקנו ביצירת התנאים שהביאו לכך… אני רוצה לציין שאני בהחלט מזדהה עם מאבקם, אך לא עם הדרך בה הוא מנוהל".
    מצוטט אצל: סמי שלום שטרית – המאבק המזרחי בישראל, עמ' 172, עם עובד 2004.

    התקשורת הישראלית לא חדלה לרגע אחד מלהזדעזע מהתנהגותה "המחפירה" של גילה אדרעי. עיתון הארץ רודף זה היום השלישי ברציפות את עובדי ה"רקבת" ( כך נחמיה שטרסלר שהזדהה סוף סוף בשמו האמיתי, לאחר התחזות לאיזה סטודנט (יום ד') והתכסות תחת השם הכולל מאמר המערכת (יום ה')). סמי פרץ – עורך דה מרקר – (שהתחזה גם הוא לאנשי קש כאבי בר אלי והילה וייסברג) קובע בכותרת כי אנו שונאים את עובדי הרכבת, וכל מה שנשאר הוא לשאול למה ("מדוע אנו שונאים את עובדי הרכבת"?).

    גאולה אבן (ערוץ 1 , יום חמישי האחרון) מראיינת את אבי אדרי, יו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות. כמו ביחסי התקשורת האמריקנית עם מלקולםX ואחריו "הפנתרים השחורים" בארה"ב, גם בישראל אחד האפקטים הרדיקליים של מחאת "הפנתרים השחורים הייתה "שליחתה" של התקשורת לחפש דמויות מזרחיות מתונות ו"חיוביות לכתבות פרופיל והסברה של המשבר. כך קיבלו דמויות כמו…דוד לוי [ועופר עיני] כתבות גדולות שבהן יכלו להסתייג מדרכם הרדיקלית של "הפנתרים" ולהציג את דרכיהם שלהם כדרכים המתונות והנכונות לאותו מאבק. (שטרית, שם, שם)
    ג.א: נכחת שם, בכמעט פגישה הזו [בין עיני לישראל כץ]
    א.א: אכן כן, היא נערכה משהו כמו חצי דקה
    ג.א: מה בדיוק התרחש שם?
    א.א: זה היה פשוט מביך. יו"ר ההסתדרות עוזב את כל העיסוקים שלו, מזיז את כל וועדי העובדים שהיו ברקע, לקח את המושכות ליידים והתנהג כמבוגר האחראי, מגיע ללשכתו של שר התחבורה, והוא שומע מעיתונאים(!), לא משר התחבורה עצמו, מעיתונאים(!) שיש כבר עובדה מוגמרת: יכניסו עובדי קבלן לרכבת וזה לא משנה מה יהיו תוצאות המו"מ. יו"ר ההסתדרות נכנס פנימה, לחץ את ידו של השר, אמר לו "אני מקווה שזה לא מה שאמרת". לצערנו שר התחבורה אישרר לעיני כי לזה הוא התכוון – הוא הולך לעשות מהלך חד צצדי ולהכניס עובדי קבלן לחברה ולא משנה מה יהיו תוצאות המו"מ.[…]
    העובדים שאמורים להקלט ברכבת הם עובדים שלא קיימים, אלו עובדים שאמורים להקלט. במו"מ לא אומרים את התוצאה מראש. זה מראה מה עובדי הרכבת עברו. אנחנו שנה וחצי באותה סאגה. אין עם מי לדבר, הכל חד צדדית, שמונה סכסוכי עבודה פתוחים ברכבת ישראל. זה המעסיק היחידי שיש בו שמונה סכסוכי עבודה.
    ג.א: יכול מאד להיות שלשר התחבורה, מכיוון שהוא מתרשם שלעובדי הרכבת לא ברור מי מנהל אותם – הם חושבים בטעות שהם מנהלים אותה – חשוב לו להבהיר כבר עכשיו שהוא מנהל את העניינים והוא זה שיחליט בסופו של דבר.
    א.א: אנחנו לא מתיימרים לנהל את הרכבת. אף אחד מאיתנו לא רוצה לנהל את הרכבת. אנחנו באים ואומרים: די לתופעת עובדי הקבלן. אנחנו נילחם בה עד חורמה, בכל מקום. נילחם בה ברכבות, נילחם בה בשירות המדינה, נילחם בה בכל מקום. יש עובדי רכבת שיודעים לעשות תחזוקה
    ג.א: גם בקרונות החדשים שאמורים להגיע? זו דרישת החברה שמי שמטפל בקרונות שלהם הם אנשי חברה שהוכשרו לכך על ידה.
    א.א: בכלל לא. זה עובדים שלא קיימים. צריכים לגייס אותם, צריכים להכשיר אותם. הם לא קיימים. מילא אם היו אומרים שאלו עובדים שכבר קיימים. הם לא קיימים.
    ג.א: גם החברה שמייצרת את הקרונות וגם הנהלת הרכבת טוענות שכך נוהגת החברה בכל מדינה מודרנית שלה היא מוכרת את הקרונות: יש את עובדי החברה, יש את עובדי הרכבת באותה מדינה, והם עובדים בשיתוף פעולה.
    א.א: בוא נראה מה קרה במדינות אחרות בעולם. קחי את בריטניה. [על בריטניה אפשר לקרוא במאמרו של מתי שמואלוף, קישור בתגובתי הראשונה – דרור].
    בעניין של רכבות ותחבורה ציבורית, רצוי להשאיר את זה בידיים ממשלתיות. אנחנו אומרים עוד פעם: אנחנו יודעים לעשות את העבודה, לא צריך להוציא אותה לאף אחד אחר, אפילו אמרנו בואו תנסו אותנו. אף אחד לא רוצה לנסות. המטרה העיקרית היא הפרטה, הפרטה ועובדי קבלן.
    ג.א: אומרת ההנהלה שאין להם כוונה לפטר אף אחד. מדןע אתם מתנגדים שרק בעניין הנקודתי של הקרונות יהיו עובדים, אה…אחרים?
    א.א: אנחנו רוצים להעלים את תופעת עובדי הקבלן. די עם תופעת עובדי הקבלן, די עם גזירת קופון המכוערת הזאת. בואו נעשה שוק עבודה יותר טוב לילדים ולנכדים שלנו.

    מוסיף סמי שלום שטרית: "בדרך כלל בכתבות אלה הם [גאולה אבן, הארץ] הכירו לראשונה במצב האי-שוויון הכלכלי אך נמנעו מלייחס אותו למדיניות רשמית של המדינה [וראו התעלמותה של גאולה אבן מהדרך המפוקפקת בה נבחרו דווקא קרונות של חברה זו. על כך בתגובתי הראשונה]. מצד שני הם [אבי אדרי, עופר עיני] ניצלו את מצב המשבר ונופפו בו כלפי הנהגת המדינה במשפט "אמרנו לכם, עכשיו כדאי שתקשיבו לנו". הדברים הבאים של דוד לוי [עופר עיני] משקפים את הגמישות הדו סטרית של עמדת הממ"פ[מזדהה ומשתף פעולה]. הוא תוקף את מדיניות הממשלה כאופוזיציונר, אך גם מבדיל עצמו מה"פנתרים השחורים" [גילה אדרעי] ומדבר מעמדה ממלכתית:[כאן בא הציטוט של דוד לוי]" (שטרית, שם, שם)

    ג.א: קשה להאשים את שר התחבורה שאין לו מיליגרם של אמון בוועד עובדי הרכבת. עובדי הרכבת אחרי הכרוניקה של האירועים שראינו בשבוע האחרון, ביזוי בית המשפט, הנסיונות להשבית ולעכב את עבודת הרכבת, כלומר אפשר להבין שהוא לא נותן בהם אמון, ואולי גם לא בכם.
    א.א: מה עשה יו"ר ההסתדרות? הזיז את ועד עובדי הרכבת הצידה, אמר להם לאחר כבוד: זוזו, אני עומד בפרונט.
    ג.א: כלומר, גם ליו"ר ההסתדרות אין אמון ביו"ר וועד עובדי הרכבת.
    א.א: אני מסביר. יו"ר ועד עובדי הרכבת הוזזה הצידה! יו"ר ההסתדרות לקח את המושכות באופן אישי[…] הוא לא עשה שביתות פראיות, הוא חיכה בסבלנות עד שבית הדין לעבודה הארצי אישר לנו לשבות. ברגע ששבתנו הכרענו את המאבק הזה [בעניין עובדי הקבלן].
    ג.א: כשאתה אומר שיו"ר ועד עובדי הרכבת הוזזה הצידה, אתה אומר שיו"ר ההסתדרות גם לא חושב שהיא צריכה לעמוד בראש הוועד למרות שהיא הנציגה הנבחרת כי היא מזיקה לעניין עובדי הרכבת?
    א.א: בכלל לא. אני רוצה לחדש לך. גילה היא מנהיגה אותנטית, היא רק התייאשה. את החד-צדדיות שראינו היום אנחנו סובלים כבר שנה וחצי. אנחנו כולנו בני אדם. מה שקרה לגילה [אדרעי] הוא פשוט ייאוש. היא התייאשה, זרקה את המפתחות, אמרה: לא רוצה לשמוע יותר.
    ג.א: יש לזרוק את המפתחות ויש להגיב בבריונות ולההגיד סליחה, עם כל הכבוד לבית הדין לעבודה, לא מקובל עלי מה שבית הדין הארצי לעבודה קובע ואני לא מתכוונת להקשיב לו.
    א.א: צריכים להיות גאים בגילה. היא עשתה טעות, היא יודעת שהיא עשתה טעות, היא הודתה שעשתה טעות. לכן בא יו"ר ההסתדרות ואמר לה לאחר כבוד: "זה לא דרכי", והזיז אותה הצידה.

    המשך הראיון היה חזרה של גאולה אבן על התנהגותה של גילה אדרעי, וחזרה של אבי אדרי על מעלותיו הרבות ועל הישגיו הכבירים של עופר עיני. "מכל מקום", מסכם סמי שלום שטרית, "החשיפה הרבה שלה זכו פוליטיקאים מזרחים ממ"פים בזכות מחאת "הפנתרים" הביאה באופן עקיף וממותן יותר את נושאי המחאה של "הפנתרים השחורים" לתודעת הציבור המזרחי ובכלל". (שם, שם).

  13. שי פרי

    אם דעתו של המגיב הספציפי הזה מעניינת מישהו, אז צריך להבהיר שהוא בכלל לא מזדהה עם מאבקם של עןבדי הרכבת, ובנוסף הוא מגנה בכל פה את הדרך שבה המאבק הזה מתנהל.

    אבל את מה שאמר דוד לוי על הפנתרים, הוא (המגיב)בהחלט מסכים שאפשר ליחס לבריונים/ות שמובילים/ות את ההרס ברכבת.

  14. מאור

    ברור שהאוצר שם עין על ועד עובדי הרכבת- זה ארגון נגוע בנפוטיזם, רשלני ולא יעיל המנוהל למעשה ע"י הועד. אפשר להביא את הדוגמה הזו מדו"ח מבקר המדינה מ-2007, שמצאתי במיקרה :
    "מר עובדיה דוד הסביר למשרד מבקר המדינה בתשובתו מנובמבר 2006 כי "בתקופה בה נקלט בני ברכבת, הנורמה המקובלת הייתה להביא את בני משפחתם [של העובדים] לעבוד ברכבת. נורמה זו הייתה מקובלת גם על הנהלת רנ"ר [רשות הרכבות והנמלים] וגם על הנהלת הרכבת וגורמים אלה עודדו את העובדים לכך וראו כבוד גדול במצב זה. נהגתי על פי נורמה זו וביקשתי לקלוט את בני לעבודה ברכבת".

    עובד א' התקבל לעבודה ברכבת בחוזה אישי. הביקורת העלתה כי בתוך ארבע שנים מינואר 2002 עודכן שכרו שמונה פעמים, ושכרו גדל ב-96% בתוך ארבע שנים. אין חוות דעת והמלצות של ממונים בעניין קידומו. החברה הודיעה למשרד מבקר המדינה כי ארבע מן התוספות שאושרו לעובד ניתנו במסגרת הסכמי שכר וקידום בדרגה. החברה לא הסבירה בגין מה שולמו התוספות האחרות. "
    http://www.mevaker.gov.il/serve/showHtml.asp?bookid=500&id=0&frompage=43&contentid=9271&parentcid=9155&direction=1&bctype=1&frombutton=0&startpage=10&sw=1024&hw=530

    בניגוד לגופים ממשלתיים דומים אחרים (רשות שדות התעופה, הנמלים, רשות השידור, חב' החשמל), הוא נמצא בתהליך היסטורי של התרחבות אדירה- כך שמבחינת האוצר, זה זמן מצויין לשבירת הועד(לפני שמאוחר מדי, ובלי לפגוע בעובדים קיימים).

    ברור לי שהרכבת היא מונופול טבעי, שתחרות לא תהיה ממילא, ושהקבלן יעלה במוקדם או במאוחר את המחיר שהוא גובה מהרכבת, ו/או יעסיק עובדים בתנאים גרועים. הרי אין כאן שום יתרון לגודל- אף אחד לא יתחזק רכבות ישראליות חלק מהשנה ורכבות בחו"ל ביתר הזמן.

    לכן הייתי שמח לשמוע הצעות לשפר את הרכבת בלי להעלות את המחיר ובלי לפגוע בעובדים.