• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

יש לי משהו להצהיר

אפשר לסכם את פועלה הציבורי של תנועת "אם תרצו" כך: חשיפתם של "חשודים" באנטי-ציונות והוקעתם כ"בוגדים". אם ככה נראית ציונות, טל ניב גאה לעמוד מולם בראש מורם בבית המשפט
טל ניב

זה כמה ימים שאני שואלת את עצמי איך לשתף אנשים בתצהיר שהגשתי השבוע לבית המשפט, בהקשר לתביעת הדיבה של מיליונים שהגישה נגדי תנועת הימין "אם תרצו". חשבתי שאתחיל בהצהרה הבאה, המתבססת על מסמכי בית המשפט: "שמי טל ניב. גדלתי בקיבוץ אשדות יעקב איחוד בעמק הירדן. למדתי בבית ירח, על שפת הכנרת. שרתי 'מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה ואין ואין עדיין'  בחגים בחדר אוכל ובשדה. לא עולה בדעתי לייחס לעצמי ציונות נכונה יותר מאשר זו של כל אדם אחר, רק משום שאני קיבוצניקית ושסבתא שלי אביבה ניב עבדה כפועלת בנהריים, שסבי היה שליח של המוסד לעלייה ב' ושהם חיו בקיבוץ כל ימיהם. איני מקבלת בשום פנים את הנחת היסוד של אם תרצו שהם הפלס שעל פיו נמדדת ציונות של אדם אחר".

חזן מקורננת. מי שמחזיק במחוג יכול גם להזיזו בכל פעם מעלה ימינה, כראות עיניו

בפברואר לפני שנתיים חלפתי עם אחותי וילדינו במכונית על פני צומת בתל אביב, וראיתי את הקריקטורה הענקית ומעוררת הפלצות של נשיאת הקרן החדשה נעמי חזן כשקרן משתרבבת מראשה. כשנכנסתי הביתה, הצטרפתי לקבוצת פייסבוק שהקים רועי ילין "אם תרצו תנועה פשיסטית (אז יש)". באותו רגע חשבתי לעצמי, שאם האנשים האלה טווים עלילה מופרכת על השמאל, הורסים באופן מחושב מוניטין של ארגון שעזר לאנשים רבים כל כך לצאת ממעגלים של אי-שוויון, ומשתמשים בסנטימנטים כלפי צה"ל כדי לקדם את עצמם באמצעות ליבוי שנאה נגד קבוצת אנשים שהם סימנו כ"בוגדים" – כל שאני יכולה לעשות לעשות כאדם פרטי הוא להביע את דעתי עליהם.

במרץ התקבל מאם תרצו מכתב איום, שתבע סגירה מיידית של הקבוצה. אצל אם תרצו אין הבעת דעה ואין עקרונות אוניברסליים ואין ליברליזם ואין המדינה קיימת ככלי שמטרתו לאפשר לאזרח לממש את זכויותיו; במקום זאת יש מדינה שהאזרח שייך לה, כמו שאיברים שייכים לגוף. יש כאלה שהם בוגדים מסוכנים, ויש אותם – אלה שאוהבים את המולדת, ורק האהבה שלהם נכונה. ומובן שאם הם מחזיקים את המחוג, הם גם יכולים להזיז אותו בכל פעם מעלה ימינה, כראות עיניהם. לא חשבתי שצריך להשאיר את המחוג אצלם. הציבור אינו חופשי בעיניהם לא להסכים עם דעתם, או לגנות את התנועה כלא-דמוקרטית. בעיניהם, כל מה שקשור בחשיבה ליברלית אפשר לרסק בעזרת הסיסמה "לא ציוני".

לא סגרנו את הקבוצה.

במאי 2010 הוגש נגדי כתב תביעה. הרגשתי לחץ מסוים. יותר ממסוים. אבל ידעתי שזה הדבר הנכון לעשותו. החלטתי לעמוד על שלי. בכל פעם שפורסם משהו בעיתון בקשר לאם תרצו העליתי את המידע לפייסבוק. עשיתי share. לא דיברתי עם אנשים אחרים על ה-share שלי. על האירוע הבא הצהרתי כך (ורק אעיר שלבי אמר לי לא לקחת אתי ילדים):

"ב-16 באפריל 2010 הייתי עדה להפגנה של אנשי אם תרצו מול מועדון לבונטין 7 בתל אביב, שם התקיימו הופעות של אמנים לעידוד פועלה של הקרן החדשה לישראל. באותה הפגנה, אנשי אם תרצו העמידו מיצג רב-אביזרים, שבשיאו התחפשו לחיילי צה"ל, נכנסו לכלוב ענק וצעקו צעקות נאצה קשות כלפי המשתתפים באירוע. בהתנהגותם ובסיסמאותיהם, בהתבטאויותיהם, בהיסטריה ההמונית מאחורי הסורגים המדומים ובטון הדיבור כלפי וכלפי מפגינים אחרים הבנתי שהם מאשימים אותי בבגידה ובמסירת סודות לאויב. בעודי סופגת את צעקותיהם 'שמאלנית קיצונית' ו'בוגדת' – נוכחתי שמדובר בקבוצה המצויה בדיסוננס קוגניטיבי מתמשך".

ראיתי אותם מטלטלים את הכלוב וחשבתי על התיאטרליות שבדבר, על האופן שבו הם משתמשים במדים גם כתפאורה וגם כטוטם, מאדירים את הבגד ומרוקנים אותו בעת ובעונה אחת, משתמשים במסמני העוצמה הברורים לכל אבל גם מפוררים אותם, משום שההסמלה שלהם עוברת רידוד מוחלט. מה ייצגה הצגת החובבים שלהם? הבנתי אז שלמרות שהם לובשי המדים ושעמדותיהם מיוצגות בעצם קיומו של צבא, הם חשים מרוקנים. הם רואים אויבים בכל מקום, לא מספיק להם הייצוג הימני המאסיווי בכנסת, בקק"ל, במינהל מקרקעי ישראל, בחינוך הממלכתי; יש שארית שמטרידה אותם. נדמה להם שאילו רק יזהו, יסמנו ויוקיעו את השארית הזאת, הכל יהיה בסדר בכלובים המדומים שלהם. הם ישתחררו.

אם תרצו .vs מוחמד בכרי. הצילו, "חשוד" באנטי-ציונות

איני מקבלת את התעמולה של אם תרצו, המציירת אותם כמגדיריה הבלעדיים של הציונות, כבעלים של סמלי המדינה, כמגדירים של אלה הראויים להיות אזרחיה וכל אדם בלתם כ"פוסט ציוני" או "בוגד", "שונא עצמו" או טיפש. בהפגנה הזאת, שהתיאטרליות שלה שולבה בתוקפנות שלהם, הבנתי שהתחזות והעמדות פנים הם מרכיב משמעותי בשבילם. הם מצהירים שהם פועלים ל"חשיפה" של מתחזים שעובדים וחיים ומשתתפים בזירה הציבורית הישראלית, אבל מסתירים מחשבות פוסט-ציוניות או אפילו, רחמנא ליצלן, מבטאים אותן בגלוי. בתצהירו כותב יו"ר התנועה רונן שובל, שאינו מוכר לי אישית: "פעילי התובעת הבחינו כי רעיונות ועמדות אנטי-ציוניות השתרשו בקרב הציבור ואף נתפסים בטעות כחלק מהציונות הקלאסית. זאת, דווקא משום שמפיצי רעיונות אלה ומייצגיהם תופסים עמדות בכירות באקדמיה, בתקשורת וכיו"ב ואינם נחשדים באנטי-ציונות" (הדגשות שלי).

אני שמה לב ששובל משתמש בפועל "הבחינו" – הנייטרלי יחסית, ואפילו פאסיבי במובן מסוים – לתיאור פעולתו שלו הנמרצת לסמן אנשים, אבל בשמות התואר המשויכים אסוציאטיבית לשדות משמעות שליליים בבואו לתאר את מתנגדיו; כך, הוא רק "מבחין", אבל האנשים שאני נמנית עמם הם "מפיצי רעיונות" (כמו מפיצי מחלות או מפיצי שמועות), "תופסים עמדות" ובעיקר "אינם נחשדים באנטי-ציונות". קשה לי לקבוע בדיוק את המשלב של הביטוי "אינם נחשדים באנטי-ציונות". אני מניחה שמדובר בהומור.

אם אחרים מפחדים

בספטמבר 2010 נודע שאם תרצו איימו בתביעה על אנשי האנציקלופדיה החופשית "ויקיפדיה" אם יתוארו בה כתנועת ימין. אנשי ויקיפדיה נכנעו לדרישתם, למרות העובדה שאדם סביר יזהה את אם תרצו כתופעה ימנית. הנה ציטוט משיחה בעניין, שהתפרסמה בעמוד ויקיפדיה, בשאלה איך להגיב (המידע חשוף כאן בפני כל דורש):

הגישה כאילו האיום מתייחס אך ורק למיקומה של התנועה במפה הפוליטית (מרכז או ימין) היא טמינת הראש בחול. ברגע שהושמע האיום ברור לכל בר דעת שסכנת תביעה מרחפת על כל אמירה בערך שלא תהיה לרוחו של "רונן שובל" הנ"ל, ולא רק למקרה הספציפי שלגביו הושמע האיום. דוד שישיחה 23:26, 1 בספטמבר 2010 (IDT)

בשלב הזה הבנתי שאם אחרים מפחדים, יכול להיות שאני מעמידה למשל את משק הבית שלי בסכנה. אני והאנשים האחרים בקבוצה לא מאורגנים, אין לנו מוסדות או תורמים. ומצד שני – לא הרגשתי פחד. כי מי שמפעיל טקטיקה של איומים ובעת ובעונה אחת ממנה עצמו לנעלב עמוקות בשם "אומה", יעשה זאת שוב ושוב. לעתים תביעותיו אבסורדיות, ואם אנשים שהתביעות האלה מופנות כלפיהם לא מדברים ביניהם הם חשים מבודדים, הם לא יודעים שאפשר לסרב. אמרנו את דעתנו והיא ממוקדת, היא טוענת טענה: יש יסודות פאשיסטיים באידיאולוגיה ובפעולות של אם תרצו, לרבות "חשיפה" של מתחזים לציונים.

מדובר בתנועה ציבורית. האם יחידים אינם רשאים עוד להגיב על מצעים של תנועות? כשאני מדברת בגינה עם הורים אחרים על נושאים כאלה, אני מבקשת מהם לדמיין שתנועת הליכוד, למשל, תתבע לדין אזרחים שיסרבו להצביע לה בטענה שהיא לאומנית, או שיבקרו את המצע שלה. האם תנועה שמבקשת את אמון הציבור "נעלבת"? לא נראה לי. לעומת זאת, תנועה שמבטיחה לציבור שהיא תחשוף, תוקיע ותרדוף את המסומנים – נעלבת גם נעלבת. זהו עוד היבט של התיאטרליות שראיתי אז בלבונטין.

קמפיין "נכבה חרטא". שקרנים כולם

במאי 2011 פירסמה אם תרצו את החוברת "נכבה חרטא", כאשר את כריכתה ואת הקמפיין כולו עיטרה קריקטורה מבהילה ומאיימת של אדם עוטה כאפייה, הקורץ בעין אחד תוך כדי הנחת אצבע תחת לעינו כמי שמשקר. הקריקטורה הזאת מקדמת כמה רעיונות, שהבולט מביניהם הוא שהפלסטינים, כולם כמקשה אחת, משקרים ביחס לעצמם ושליהודים יש זכויות יתר א-פריורית. הרעיונות האלה אינם מקובלים עלי, ואני עומדת על זכותי לגנות את אלה שמביעים אותם. רעיונות אלה ואחרים של אנשי אם תרצו עומדים בסתירה לעקרונות הדמוקרטיים, אך עולים בקנה אחד עם התנהגות ואידיאולוגיה פאשיסטית במשמעה הרחב, בשימוש שיש למושג הזה מאז נטבע וכמו שהוא מוסבר בדף ויקיפדיה שצירפו (באקט נוסף של הומור? של ציניות? שגיאת הדפסה? ) – לתביעתם שלהם.

והמצב שבו אני נמצאת יחד עם חברי הקבוצה ועם עורכי הדין מיכאל ספרד, ישי שנידור ושלומי זכריה, הוא מצב ציבורי – אבל גם אישי. זה ברור. וכך השלמתי את התצהיר שלי, שהוגש לקראת הדיון המקדים בשבוע הבא: "במשך כמעט שנתיים, הבעתי את אי-הסכמתי עם האידיאולוגיה הלאומנית של אם תרצו ועם פעולותיה באמצעות השתתפות בקבוצת הפייסבוק שאני אחת מהאדמיניסטרטורים שלה. אני סבורה שבכך תרמתי לשמירה על אופיה הפתוח והפלורליסטי של ישראל. אני יודעת שאבא שלי, שנולד בקיבוץ אשדות יעקב והיה קצין בהנדסה קרבית (המלחמה האחרונה שבה השתתף היתה ב-1982), אדם עירני ומודע פוליטית, היה גאה בי לו ידע שהבעתי את דעתי, ששמרתי על כללי המשחק ולא נכנעתי לתביעות ראווה. אני שמחה שיש לי הזדמנות לעמוד בסטנדרטים שלו".

כתבתי את זה משום שזכרתי שאבא שלי מעולם לא השתמש במדים שלו כדי להראות למישהו שהוא צודק יותר ממנו.

לתרומות עבור מימון ההגנה המשפטית

כנראה שיעניין אותך גם: