• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

לא נוח לחשוב על זה

עד שלא נפתור את סוגיית הפליטים, לא נוכל להתייחס לעבר המטריד של 1948 כאל היסטוריה ולמקם ברחובותינו היהודיים שלטים הנושאים שמות של פלסטינים שגרו כאן פעם. גד שפר עם הצעה לפתרון ביניים וירטואלי
גד שפר

לקיומן של ה-Stolpersteine, "אבני נגף" בתרגום מילולי מגרמנית, התוודעתי די מזמן. אלו שלטים קטנים הממוקמים בתוך המדרכה ליד בתים רבים באירופה המאזכרים את שמות היהודים שגרו בבתים האלה או בבתים שעמדו בכתובת הזו, עד שגורשו ונרצחו. חלק מהשלטים גם מאזכרים אחרים שגורשו, כמו למשל צוענים. יוזם אבני הנגף האלה הוא אמן גרמני בשם Gunter Demnig, ואפשר לראות אותן בערים רבות בגרמניה ובעוד עשר ארצות אירופיות. בסרט הדוקומנטרי "הדירה" שראיתי לא מזמן, מבקר במאי הסרט עם אמו בכתובת בה גרה לפני השואה בגרמניה, והם מגלים שם את שמם על השלט לפני הבית.

היוזמה אכן יפה, ונוגעת ללב. היא דרך צנועה אך ארוכת-משך לזכור ולהזכיר את המורשת היהודית הכל כך משמעותית של גרמניה בפרט, ואירופה בכלל.

אבן נגף. צילום: quinet, cc by-sa

נזכרתי באבני הנגף לפני שבוע, כשקיבלתי קובץ רשימות מסע של פרופסור אמריקאי יהודי (במקרה), שלימד בחורף 2011 סמסטר באוניברסיטה באבו-דיס וגר באותו הזמן ברמאללה. באחת מהרשימות הוא מספר על ביקור אצל מכרים במערב ירושלים, יהודים, "המתעבים גם הם את הסיטואציה", כהגדרתו, חלקם אף סרבני מצפון. בקיצור – שמאלנים. בין האורחים היו שניים שחזרו מהמבורג, נתקלו שם באבני הנגף האלה וסיפרו על זה לנוכחים. המארחת העירה שיש מקום אולי לשים שלטים מסוג זה גם ליד בתים בישראל מהן גורשו משפחות פלסטיניות ב-1948. שתיקה לא נוחה השתררה בחדר.

למה בעצם? למה גם לי לא נוח לחשוב על זה? סיבה אחת: את ההקבלה הזאת בין היהודים שגורשו מבתיהם באירופה לפלסטינים שגורשו/הוברחו מבתיהם כאן, הצלחתי, כמו רובנו, להדחיק לא רע בכלל – עד עכשיו. אבל עצם העלאת האפשרות של שלטים המציינים את הפלסטינים שגורשו מכתובות ספציפיות בישראל, מקשה עלי להמשיך את פעולת ההדחקה הזו, ושווה לחקור את ההשוואה הזו ולראות מה אפשר ללמוד ממנה. דווקא בגלל ש"זה לא אותו הדבר". דווקא בגלל שלא שלחנו את הפלסטינים כלפי מעלה דרך הארובה, אלא רק מזרחה. דווקא בגלל שזה היה במהלך מלחמה, שבה קיומנו כמדינה היה מוטל על כף המאזניים. דווקא בגלל שהמגורשים או צאצאיהם עדיין איתנו היום, חלקם תחת שלטוננו אפילו, או תחת כיבושנו.

בשורה התחתונה: האירופאים בכלל, והגרמנים, פולנים, סלובקים, אוקראינים וכן, גם הצרפתים וההולנדים שביצעו את העבודה בפועל, השיגו מה שהאירופאים רובם שאפו לו, גם אם שלא במוצהר – להיפטר מהמיעוט היהודי שבתוכם. שבעים שנה אחרי, זה כבר אירוע היסטורי מבחינתם. הם חיים בשלום עם המצב שנוצר, הם שילמו פיצויים לקורבנות, אפשר לעבור הלאה. הגיע זמן ההנצחה, ואפשר לבנות אנדרטאות, מוזיאונים לתרבות היהודית שהוכחדה בשואה, ולמקם אבני נגף ברחובות.

הם גם דאגו ששרידי הקורבנות לא יחזרו הביתה. אם על ידי פוגרום קטן פה ושם לאחר המלחמה, כמו בקילצה שבפולין, ואם על ידי עזרה בהקמת מדינת הלאום היהודי. ואם יש ליהודים מדינה, יכבדו וילכו אליה, ויעזבו אותנו במנוחה. אז פה ושם זולגים חזרה יהודים לאירופה, בעיקר מרוסיה אל מערב אירופה, אך המספרים קטנים מספיק בשביל שלא להטריד.

ואיפה אנחנו, שישים שנה אחרי? ב-1948, וגם קצת פחות ב-1967, פעלנו נמרצות כדי להתאים את המציאות בשטח לאתוס הציוני של "ארץ ללא אנשים לאנשים ללא ארץ". נכון, הייתה מלחמה. נכון, לא התחלנו בה. נכון, לא הייתה לנו פה מדינה לולא פעלנו כמו שפעלנו. אבל היו פה אנשים, והזזנו אותם מפה כדי שתהיה לנו מדינה משלנו. והפצע שפצענו עדיין פעור. הסיבה ששלטי זיכרון כאלה לא הולכים להיות מותקנים ברחובותינו בעתיד הנראה לעין, היא שאנחנו לא השכלנו כמדינה, במהלך 65 השנים שחלפו, למצוא פתרון לבעיית הפליטים, ורצוי – פתרון מוסרי.

נכון, הדבר לא רק בידינו. אבל הוא כן בעיקר בידינו. ואחת הסיבות העיקריות לזה שאנחנו לא פותרים את בעיית הפליטים היא שאנחנו מדחיקים את הנושא. ואנחנו מדחיקים כי אנחנו כעם, מסרבים לקבל את האחריות ההיסטורית לגירוש הפלסטינים.  גם "סמולנים" מושבעים כמוני, המצדדים חד-משמעית בהקמת מדינה פלסטינית, עובדים קשה כדי לשכוח את העובדה שמדינת ישראל לא הייתה ממש ריקה כשהגענו.

המחשבה על "אבני נגף" כאלו במקומותינו, מבהירה לי ששלטי הנצחה כאלה יוכלו להיות כאן רק כאשר הנושא יהיה היסטוריה. והוא יהיה כזה רק כאשר ימצא לפליטים והמגורשים פתרון מוסרי וצודק, בהסדר בין העם היהודי כולו, לעם הפלסטיני כולו. רק כשנוכל להיות בטוחים שהנעדרים או צאצאיהם, לא יחזרו לבתים אלה. ספציפית או בכלל. לא יותר משהיהודים יחזרו אל בתיהם באירופה. רק כאשר תיפתר סוגיית זכות השיבה סופית. והפתרון יהיה לא על ידי כיפוף זרועות לרשות הפלסטינית ולתושביה הנמצאים תחת כיבוש, רק אז יהיה זה פתרון בר קיימא.

ואם לנצל את ההשוואה לאירופה. הסיבה שרוב הניצולים היהודים לא חזרו לבתיהם בגרמניה, צרפת או הולנד, היא שהיהודים הפנימו שאירופה לא רוצה אותם בקרבה. שהם כן העדיפו לחיות במדינה משלהם, מדינה בה הם קובעים את החוקים ובה הם הרוב.  ואיזה סיבה יש לנו לחשוב שלא כך יהיה עם הפלסטינים? שאם תהיה להם מדינה משלהם, מדינה של ממש, שהם לא יעדיפו לחיות בה ולא לחזור לבתיהם ולהיות מיעוט במדינה בה ההמנון לא המנונם, הדגל לא דגלם, וחוקי ההגירה תפורים על פי מידת דת הרוב.

אין לי מושג האם באמת יכול להימצא פתרון כזה, איך ועל ידי מי. אבל עד אז, המחשבה על Stolpersteine במקומותינו, על "אבני נגף" ברחובותינו, הנושאים את שמות המשפחות הפלסטיניות שגרו כאן לפנינו, היא מטרידה ועוכרת מנוחה. היא עוכרת את מנוחתי עד כדי כך, שחשבתי שאעכיר גם את מנוחתם של קוראי הרשומה הזו. מצטער.

והפלסטינים, מה הם יכולים לעשות בעניין? לא הרבה בעולם האמיתי. אבל בעולם הווירטואלי, כפי שהם עושים כשהם מעלים את מיקומי הכפרים הפלסטינים המושכחים והמחוקים ל-google earth, כך הם יכולים גם להתקין Stolpersteine שכאלה בעולם הווירטואלי, ואפילו בלי הסכמת הצד הישראלי. הם יכולים לציין את שמות המשפחות באבני נגף וירטואליות, בשכבת מידע מעל הכתובות שבהן גרו, ב-google maps ו/או ב-google earth. יתרונן של אבני נגף וירטואליות אלה הוא שאין צורך להיות פיזית במקום עצמו כדי לקרוא אותן, הן אינן דוהות ואינן מתבלות, ועלותן פחותה בהרבה.

כדי לספק את סוג האסוציאציה המרחבית שמספק שלט פיזי, נדרשת רק אפליקציית augmented reality בטלפון (החכם, ברור שחכם). זו תאחד את מידע המיקום מה-GPS המובנה בטלפון עם התמונה מהמצלמה שבטלפון, אולי עם רכיב נוסף של זיהוי תמונה מתוך Google street view וכך "תרכיב" (superimpose) את השלט הווירטואלי על תמונת המקום עצמו כאשר המשתמש נמצא במקום, כך שהשלט יראה "ממוקם פיזית" במקום אותו הוא מציין.

פורסם לראשונה בבלוג דרכי עצים

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מאור

    אני יכול לחשוב על שתיים:
    א.ההגירה החד-צדדית לישראל ע"י נישואים/איחוד משפחות, לעומת מספר זניח של פלסטינים ישראלים שמעדיפים לחיות בגדה, עם המנון, מערכת לימודים וחוקים פלסטינים. ברור שיש גם מניע כלכלי ופוליטי חזק לחיות בישראל- אבל הוא הרי לא ייעלם עם הקמת פלסטין.
    ב. הדחיות הפלסטיניות את ההצעות הישראליות מאז קמפ-דיויד. אם מה שחשוב להם היה מדינה ממש, עם דגל, המנון וחוקי הגירה- כבר מזמן היתה להם. תחת זאת , הם מתעקשים בדיוק על זכות השיבה, כלומר זכותם של פלסטינים "לחיות תחת דגל ישראלי, המנון ישראלי וחוקי הגירה ישראליים".

  2. גד שפר

    שכדאי שנתחיל לחשוב על פתרון לבעיית הפליטים, שיתבסס על הכרה באחריותנו לבעיה, כשלב ראשון להשלמת המהלך ההיסטורי של הקמת מדינת ישראל.

  3. עדי בן יעקב

    1. אף אחד לא לקח אותם לתאי גזים.
    2. גם אם חלקם גורשן חלקם לא גורשו והם חלק מעם שתוכניתו היתה להרוג את כל היהודים בישראל ובטח לא לגרש אותם.
    3. כי בעקבות מלחמת העולם השניה עשרות מליוני אנשים נאלצו לעזוב את בתיהם ואיש לא מנסה להשיב אותם היום.
    4. כי בשאלת הצדק הם שייכים לצד הלא צודק. היה להם פתרון על השולחן והם העדיפו מלחמה וזאת מלחמה וזאת תוצאותיה.

    אבל אם אתה רוצה צדק? יהא צדק יגרשו מפה את כל הפלשתינאים כפי שהם תכננו לעשות ושלום על ישראל. אני מעדיף מדינה אחת מדינת כל אזרחיה בכדי לפתור את הבעיות האמיתיות שלנו כאן. אבל אם אתה (וחלק מהנהגה הפלשתינאית) מתעקשים על צדק? יהא צדק יאלה קישתה אבל לא תאי גאזים סתם לצדק של חומס ועמן וריאד. יוכלו משם להמשיך לקונן על חוסר הצדק בעולם….

  4. גד שפר

    מאור
    האם אתה חושב שהיום יש לפלסטינים מדינה? האם אתה עצמך היית רוצה להגר לתוך שטח כבוש בו תהיה חסר זכויות וללא חופש תנועה? העדפות הפלסטינים היום בהגירה ברורות, והן נגזרות מבריחה מעוני ודיכוי, שלנו אחריות לא מבוטלת בו.

  5. מאור

    ההיסטוריה בד"כ אינה מאפשרת השוואות מדויקות אלא רק קירובים. ברור שלא היתה מעולם מדינה פלסטינית עצמאית ולכן אי אפשר להעריך בוודאות איך הפלסטינים יתייחסו עליה, אך עדיין:
    א. "העדפות הפלסטינים היום בהגירה ברורות, והן נגזרות מבריחה מעוני ודיכוי, שלנו אחריות לא מבוטלת בו"- ומה לעשות, העוני והדיכוי יישארו בכל תרחיש סביר. פלסטין העצמאית לא תהיה סינגפור אלא בערך ירדן/מצרים/סוריה. ממילא, רוב הפליטים יחלמו על חזרה לתוך ישראל ולא על פלסטין.
    ב. הגירה לשטח כבוש:
    מה ההנהגה הפלסטינית עושה כדי שהשטח יפסיק להיות כבוש? לאילו וויתורים היא מוכנה? עזה אינה כבושה, ובכ"ז לא שמעתי על העפלה של פליטים פלסטינים תומכי חמאס להקים שם את פלסטין, ולא על נכונות של החמאס שם להסכים לדרישות הקוורטט כדי לאפשר הגירה כזו. גם הרשות לא נראית מעונינת יותר מדי במדינה.
    ולא ראיתי שום תנועה עממית פלסטינית שקוראת לויתורים כדי להקים מדינה פלסטינית. השווה זאת לישראל: סביי וסבותיי עלו והעפילו לארץ כדי להיות "חסרי זכויות תחת המנדט הבריטי", והיישוב העברי הסכים בשימחה לכל תוכנית חלוקה ובלבד שתקום סוף-סוף מדינה עברית.

    לסיכום, לדעתי הפלסטינים לא יראו באף מדינה פלסטינית אפשרית (קרי, בגבולות 67' פלוס-מינוס, עם הגבלות שונות) "פתרון מוסרי וצודק".

  6. נחמן

    אתה אומר שהדבר בעיקר בידינו. למה? מי שמך להחליט לצד השני מה צודק ומוסרי בעיניו? אתה רוצה סיבה למה הפלסטינים לא יוותרו על החיים כאן לטובת חיים במדינה משלהם? כי ההנהגה הפלסטינית (בשטחי 48 ו-67) מאמינה שאנחנו יושבים במדינה שלהם, ושיש סיכוי סביר שנעוף להם מהעיניים בקרוב. הנאראטיב שלהם אומר שאנחנו קולוניה לבנה שצריכה לעבור מהעולם כמו שאר הקולוניות הלבנות, והם מאמינים שהוא הולך לנצח. הינה עוד סיבה שנוספת לרבות (והטובות!) שמנית לשאלה למה זה לא אותו דבר. אתה באמת חושב שמי ששמו את הכפרים במפות גוגל עשו זאת כאבני זכרון ולא כתביעה טריטוריאלית? לא מכיר אותם, אבל אופתע מאוד לטובה אם כן.
    אתה ואני יודעים שאנחנו לא קולוניה לבנה אלא עם ככל העמים, אבל זה כנראה עולם של נאראטיבים, לא של עובדות, והנאראטיב שלנו חלש ומוחלש מיום ליום על ידי הממשלה העלובה שלנו, שמתנהגת על פי דוקטרינת הוילה בג'ונגל, ורק מחזקת את תחושת חוסר השייכות שלנו לכאן.

  7. מרהיב האיב

    כל התחזיות של רואי-השחור האפוקליפטיים,הקוראים בקפה ואניליטיקנים שנוסחאות מתימטיות בנבכי-מוחם הקודח,נבצרות מפתרון ע"י הציבור ,אודות תרחישי עתיד מדומיינים המוסקים ע"פ עבר מת ,הם חיזויי בריות מוליכי-שולל.
    עובדות :"פלשתינה הייתה יישוב ערבי.
    ערבים,פלחים חיו בה.עיבדו אדמתה ולא עזבוה מדורי דורות.
    פלשתינה הייתה בריבונות לפי קנה מידה של היישוב בשטח,,(סמנטיקת המנד"ט ,האימפריה העותומנית,היא שולית),דה יורה ודה פקטו של פלחים-פלשתינאים, ערבים ילידי המקום.הרוב,העיקר ובכלל משך אלפי שנה עד ולרבות 1948.
    ההצדקה הרציונלית הכמו- מוסרית, של השמדת עם אחד כמקור להשמדת אחר ואו לטיהור גזע היא אמוציונלית ואין לה תימוכין בשום שכל ישר שאינו מתבכיין ומכיר במציאות.
    מדינת כל יושביה וכל אזרחיה היא הפתרון המציאותי,הצודק,הנכון והקיים למעשה ובפועל בשטח , עקב מדיניות יודוניצית-קולוניאל-אפרטהיידיסטית שיושמה עוד בקימום המדינה לצד גזילת מוסד האסיפה המכוננת והחוקה השיוויונית.
    הנימוקים הדלוחים שמועלים תדיר ,הם כבר שחוקים,ומהלך שלושה דורות רק מקרבים את שמד הבית הנוכחי עוד ועוד וקרוב יותר.
    ישראל אינה מצוייה בריק ולכל קשרי הגומלין במזה"ת יש השפעה מכרעת על פתרון מדינה אחת לכל האזרחים, ויפה שעה אחת קודם ומרצון.
    אכן "אימפריות "נכלות עד מהרה באספקלריא היסטורית בזמן,ומי שכבר עוסק באיצטגנין מוטב שיחשוב על הדורות הבאים או על הנראטיב של מצדה והסיקריק רוצח אחיו היהודים כעל המוטו-הכרוני .זה הסיפור שיסופר ע"י מי שיוותר בפלשתינה. נראטיב "זן היהודי בהשמדה עצמית".

  8. דרור בל"ד

    The problem is not simply the terms of citizenship: We want to be equal to the Jews, but also, as the indigenous people, this homeland belongs to us. I want to be equal not because I immigrated or because I’m a citizen. Primarily I want to be equal because it is my homeland and nobody has the right to take it away. And when I ask for this kind of equality, not as an immigrant but as a member of the indigenous people, as the owner of this land, then I am already making a compromise, making a huge compromise. In this context, just asking for equality with the Jews is a compromise.
    http://www.israeli-occupation.org/2012-01-14/ioa-interview-with-haneen-zoabi-challenge-zionism-demand-equality-and-co-existence/

    כתבת: "ההיסטוריה בד"כ אינה מאפשרת השוואות מדויקות אלא רק קירובים". אתה צודק בהחלט. קראתי באתרים שונים תגובות רבות של פלסטינים הזועמים על ההשוואה של כל מיני מזועזעים למיניהם בין מעשי הציונים למעשי הנאצים. לטעמם העוול שנעשה לפלסטינים עומד בפני עצמו ואין צורך להשוותו לפשעים אחרים בהיסטוריה, בוודאי לא לאלו של הנאצים. ע"פ בשארה, העוול הוא שוד הקרקעות הגדול ביותר במאה ה20, ולכן הצעתו (שמטרתה כמובן טובה) של גד שפר אינה במקומה לדעתי.

    לגד שפר. אל חזרת הפליטים התייחס זחאלקה: "ישראל קודם כול צריכה להכיר בנכבה ב-1948, זה דבר אחד, העוול ההיסטורי. דבר שני, יש החלטות של האו"ם בנושא הפליטים וצריך להכיר בהן. לכל פליט יש זכות לקבל פיצויים, ואם מכירים בעיקרון של הזכות הזו, אז אפשר לנהל משא ומתן איך לקיים את הדבר הזה. אני לא יודע כמה פליטים ירצו לחזור, אפשר לשכנם בארץ במקומות שונים ומשונים. כשיש הסדר אתה בא ליישם אותו. מה אני עיוור? אני לא יודע שהכפרים שהם גרו בהם נהרסו? אי אפשר להקים אותם מחדש. אבל אפשר בהחלט לתת לפליטים לשוב".
    http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/042/934.html

    משפט אחד צרם לי מאד במאמרך: "ואיזה סיבה יש לנו לחשוב שלא כך יהיה עם הפלסטינים? שאם תהיה להם מדינה משלהם, מדינה של ממש, שהם לא יעדיפו לחיות בה ולא לחזור לבתיהם ולהיות מיעוט במדינה בה ההמנון לא המנונם, הדגל לא דגלם, וחוקי ההגירה תפורים על פי מידת דת הרוב". אלה חלומות באספמיה של ציונים. חשוב לחזור ולהדגיש: ההשוואה לאירופה ולהגירה היהודית (לדידי הציונית, שכן היהודים האנטי ציונים לא היגרו לכאן)אינה במקומה. הפלסטינים אינם מהגרים. הם היו כאן לפניך ואם אזרחי המדינה הציונית לא יתעשתו בהקדם הם יישארו כאן לא לצידך, אלא אחרייך.

    לעדי בן יעקב. ברוך הבא לבל"ד.

  9. ד"ר יפעת נבו

    הרעיון של "אבני נגף" וירטואליות בגוגל הוא מבריק. ממש מבריק. יש לי רעיון: שכל יהודי ש"היגר" לפלשתינה-א"י ואחרי כן לישראל ממדינות האיסלם יכתוב את שמו ושם בני משפחתו על הבתים שמהם גורש. ושיעשה זאת גם על בתיהם של יהודים אחרים, שלא שרדו מהפוגרומים של ה"איטבח אל יהוד".
    אחר כך, שיקום גוף רשמי, או רשמי למחצה, כמו "יד ושם", הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית וכדומה, שילקט את המידע מהגוגל – לא צריך אפילו לקום מהכיסא – ויתן אותו לאחד מכלכלני האוצר שכל כך מיטיבים "להעמיק את הגבייה" מאזרחינו. הלה יבצע חשבונאות בסיסית, ייעזר בשמאי, ויגיש "חשבון" לכל המדינות המוסלמיות הללו, שמעולם לא לקחו על עצמן אחריות כלשהי על הפוגרומים ביהודים ועל שוד נכסיהם.
    ובכלל, הרעיון בבסיסו מדבר על סימטריה. ההבדל כיום הוא, שהפלסתינאים מאמצים כלכלה ופוליטיקה של "להתפרנס מהמיסכנות". הם לא יוותרו על הפרה החולבת הזאת. וה"סמולנים" שלנו – ואני שמאל חברתי, אז שלא נתבלבל בין המושגים – יתבוננו טוב בראי ויאמרו לעצמם פעם אחת, סופסוף: למה האחריות היא תמיד מנת חלקנו?
    ובכלל, למה להעליב את הפלסתינאים, ככאלה שאינם מסוגלים לשאת באחריות? לדעתי, הם נבונים ומוכשרים כמונו, והעובדה שבמשך דורות הם מוותרים על חינוך ילדיהם ועל חיים נורמליים ומעדיפים להוליד צאצאים לג'יהאד, רק מלמדת שזו בחירתם, והאחריות שלנו היא פועל יוצא מבחירתם זו.

  10. אלי אמינוב

    העם הפלסטיני חי במולדתו כאומה ראשונית והחל להתפתח כאומה מודרנית מתחילת המאה העשרים עד החלטת החלוקה, כולל בימי הקולוניאליזם הבריטי. הוא גורש, נקרע לגזרים איבד את מןלדתו בתהליך הנכבה שאנו פתחנו בו תחת כותרת החלוקה. אם מישהו מאמין שהמאה העשרים ואחת תעבור כאשר המתנחלים במקומו בפלסטין ימשיכו להדירו, למנוע את שיקומו ואת איחודו במולדתו הוא טןעה ומטעה. אמנם יתכן שהתנועה הציונית תנסה גם להשמיד את הפלסטינים כמו שעולים כבר קולות בענין מחסידי המדינה היהודית המשיחית אך זה כנראה לא יתאפשר. זכותם של הפליטים לחזור למולדתם אינה מוטלת כלל בספק ואם כדי להשיבם נצטרך להחליף את המדינה היהודית במדינה חיונית דצוקרטית הרי שרק טו יצמח מזה גם ליהודים

  11. פריץ היקה

    הם מציעים ,,פתררון מוסכם לבעית הפליטים" הרעיון של ,,אבני נגף "וירטואליים בהחלט נראה לי כי זה יכול להתגבר על אבן הנגף של ההתנגדות בישראל.ברור שבלי פתרון הבעיה לא יכול להיות שלום. למי שלא רוצה לדעת: פלסטינים אזרחי מדינת ישראל גורשו לא רק בסערת המלחמה אלא בשנות ה50 מאשקלון_מג'דל ומהנגב. ברור שאז אף אחד לא ברח.

  12. השבה

    גם מעובדה זו יש התעלמות. ההשמדה אפשרה את עבודת האמנות הזאת אחרי 70 שנה של בטחון שאיש מהמונצחים ובני משפחותיהם לא יחזור, ז"א שבני המשפחות שאולי שרדו, הם לא פליטים יותר.