• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

יארא משעור לא לבד

בהתחלה מרוקנים את התיק הגדול, אח"כ שולחים גם את מטען היד לתור מיוחד. הילאל אלוש קיווה להספיק לדיוטי פרי לפני הטיסה, אבל הבידוק הביטחוני לערבים בלבד חשב אחרת
הילאל עלוש

דקה לפני המלחמה הבאה עלינו לטובה, התחשק לי לטוס לחו"ל ולדרוש בשלומן של אומות שעוסקות בלחיות את החיים ולא רק בלהתכונן אליהם. אז בחרתי יעד קר במיוחד וכל מה שנשאר לי זה לעבור את הבידוק בנתב"ג. 24 שעות לפני הטיסה, בעודי מנסה לשכנע את התיק שזה בסדר להכיל כפול ממה שיועד לו, סירבתי בתוקף לבקשות אמי לעזור במלכת האריזה (רק חסר שישאלו אותי אם ארזתי לבד). לא הטיסה מרגשת בחור עם סף גירוי גבוה כמוני, אלא המפגש הבלתי נמנע עם כוחות הביטחון בנתב"ג.

מבשרי רעות ויועצי חינם מרבים לדבר על ערבים שמאבדים את כבודם בנתב"ג ("אתה לא יודע מה קרה עם הדוד סמיח שם, הם הפשיטו אותו זלט "עירום" כמו ביום הדין"). מפאת לאום בעייתי התייצבתי כארבע שעות לפני הטיסה בשדה. כך קיים סיכוי סביר שאגיע למטוס בטרם ימריא. חוץ מזה, מה כבר יש להם נגדי, הרי אני אזרח שומר חוק, אפילו בהפגנות אני לא משתתף (גם בכאלה שאושרו) ויש ימים שאני אפילו נכון להתבטא בעד העלאת המסים והכפלת מחירי הדלקים.

להמריא אל על. צילום: cc by-photojurist

נכנסתי לנתב"ג ושם ביקשתי להמיר כמה שקלים למטבע שאוהבים באירופה. הפקיד גבה ממני מחיר מופקע בתוספת עמלה מופקעת, הודיתי לו בחיוך וכמעט נישקתי לו היד.

למרות שקיוויתי לדחות את הפגישה עם מכונת השיקוף – לא הצלחתי, והנה אני במרחק של מטרים ספורים ושעות ארוכות מהמטוס. מתקרבת אליי אשה קטנת ממדים שלמדה להיות החלטית לא מזמן, ותהתה לגבי המרכיב הגנטי שלי. היא בדקה את הדרכון שלא הסגיר את מוצאי, והחלה לשאול על מקום המגורים שגם לא אישר לה את היותי ערבי, ולבסוף דרשה עוד תעודה מזהה שלא הותירה ספק לגבי השתייכותי ללאום הערבי.

לאחר האבחון הראשוני זכיתי במדבקה מהכיס האחורי שלה, שלא היו עליה המספרים 5 או 4 להם ייחלתי ("זה הכי טוב שערבי יכול לקבל", אמר לי פעם הדוד סמיח), אלא מספרים אחרים. הם כנראה שינו את השיטה. מרגיש מרומה ניגשתי לאיש ספק-עצבני ספק-ממהר, שבתורו זרק את התיק לעבר מכונה ענקית שאחרי כמה שניות פלטה אותו מהצד השני, איש אחר קרח עם מבט קר שלא משאיר מקום לספקות הורה לי ללכת לבידוק הידני. נעניתי בכניעה ואפילו לא הסתכלתי לעבר אלה שדילגו על השלב הזה, ושכנעתי את עצמי שזה דווקא בסדר, שאני בהחלט מעורר סוג של חשד.

הבחורה הפעם השתדלה לחייך. היא שאלה מי ארז ומה יעד הנסיעה והאם התבקשתי להעביר משהו למישהו. ואז פתחה את התיק והחלה לפרוש את חפציי בחלל הפתוח, ועם מקל קסמים כחול החלה לממש כל סנטימטר מהכבודה, שבשלב זה חשבתי שהייתי מוותר עליה. אחרי שהצגנו לראווה את התחתונים, הגרביים ועוד כמה דברים (שעד כה נשמרו במרחב שביני לבין מכונת הכביסה שלי), נתבקשתי לארוז שוב הכול לתוך התיק. בסופו של התהליך ליוותה אותי עד שהפקדתי את התיק, ועזבה אותי לנפשי.

נשארה לי רק ביקורת הדרכונים ואז אולי ארשה לעצמי להסתכל על הדברים בדיוטי פרי, חשבתי. אלא שלביטחון בשדה התעופה היו תוכניות אחרות. עברתי את מכונת השיקוף הגופני וכך גם התיק הקטן שלי, ושוב נתבקשנו שנינו לעבור לתור חלופי ולא להפריע לבני הלאום הנכון בדרכם המהירה. איש מטופח קרחת וחמוש במקל הקסמים הכחול חיכה לי מעבר לפינה. הוא עבר על כל דבר: הנייד, המחשב הנייד וגם על נגן המדיה הקטן עבר לאט-לאט. במקומות שחשב שהתרשל חזר בשנית, ואז הגיע תור הנעליים. כשהעזתי להסתכל בעיני שאר הסובלים בתור, הבנתי שהמגזר בכלל לא מקופח כאן.

אחרי שלוש שעות של בילוי בחיק המאבטחים – עזבו אותי לנפשי. נותרו לי רק 12 דקות עד הבורדינג.

בדרכי חזרה מגרמניה, שגם שם המטוסים שלהם על פי רוב מגיעים ליעדם, עברתי בידוק שלא היה מבייש אף בודק: לא תושאלתי על מוצאי ולא רצו לעמוד על המרכיב הגנטי שלי בגלל שהעזתי להשתמש באמצעי התחבורה המוטס, אלא הפקדתי את התיק הגדול, עברתי בדיקה במכונה, הורדתי שוב את החגורה שצפצפה ו-עברתי. כל זה לא לקח יותר מרבע שעה.

 

לך זה נשמע בסדר גמור ואפילו הכרחי. אתה יודע מה? אני נוטה להסכים. אבל למה לעשות "חיאר ופקוס"? למה רק אני כערבי חייב לעבור את שבעת מדורי גיהינום בכדי לעלות על הטיסה ולך מותר לעבור בנונשלנטיות כאילו אתה הולך להתניע את הרכב שלך? האגודה לזכויות האזרח עתרה בעניין זה לבג"ץ, ובג"ץ כדרכו שלו ימתח את החבל עד ועוד כמה שנים. כי אנחנו צודקים – אבל אנחנו ערבים.

עוד בנושא:

מדבקה מס' 5 / ראויה חנדקלו

שיקוף מציאות / גילי פליסקין

כנראה שיעניין אותך גם: