• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

ארבע אימהות (גירסת 2.0)

שפע של סוכר, חומרי שימור, חומרים ממכרים, ואת הכול מכסות אריזות פלסטיק למכביר. צילי פז וולק לא מתרגשת ממחאת השוקולד החדשה, וסבורה שיש זירות ראויות/דחופות יותר הקוראות למאבק אזרחי
צילי פז וולק

פעם, לפני אי אילו שנים, ארבע אימהות הצליחו לחלץ אותנו מן הבוץ הלבנוני. תנועה שלמה עמדה מאחוריהן וכולם משכו בחבלים עד שהסיפור הזה נגמר. בימים אלו אנו שומעים על ארבע אימהות אחרות לגמרי, שיזמו מחאה כנגד שטראוס ומחיר חטיפי השוקולד שלה. האיום – במשלוחי המנות של פורים לא יימצאו אצלן חטיפי שוקולד של שטראוס. והארץ תרעד.

נותר רק לקוות כי מדובר במהלך סימבולי כנגד יוקר המחייה, וכי את ארבע האימהות מעסיקים גם עניינים מעט יותר אקוטיים. אולם, קריאה של הכתבות על אודות ארבע האימהות החדשות מבשרת רעות. אחת מהן, שביקשה להגיש לעפרה שטראוס מכתב אישי בעניין, ציינה כבעיה חמורה, כזו שחרם ממתין בצידה, את עליית מחירי הקפה, מעדני החלב, החומוס בקופסה, הדבש, המים המבוקבקים וכמובן, גולת הכותרת – חטיפי השוקולד.

שוקולד פרה. אפשר לחשוב על דברים דחופים יותר למחות כנגדם

מרכיבי הרשימה הזו, בלא יוצא מן הכלל, אינם פריטי חובה בעגלת הקניות שלנו. כל אחד מהם טומן בחובו נזק בריאותי או נזק סביבתי או שניהם ביחד. מבט בעגלת קניות כזו מגלה שפע של סוכר, חומרי שימור, חומרים ממכרים, ואת הכול מכסות אריזות פלסטיק למכביר, רובן, אם לא כולן, בלתי מתכלות ולא ניתנות למיחזור. ואם תמהרנה ארבע האימהות החדשות להזדעק – הכנת יצירות בגני הילדים מחומרים מזיקים אינה נחשבת למיחזור, אלא רק לדחיית הקץ של השלכתם לפח הקרוב.

כל אלו עולים לנו, משלמי המיסים, הרבה יותר מהשקלים הבודדים שהיצרנים ורשתות השיווק מגלגלים על חשבוננו לכיסיהם, מגדילים בצורה משמעותית את הוצאות הבריאות שלנו ומחסלים את הסיכוי לסביבה שיש בה מידה של איכות.

התנהלות תקינה היתה מחייבת את הרשתות להפריש באופן קבוע אחוז ניכר ממכירות מוצרים אלו לטובת קרנות העוסקות בשיקום בריאות הציבור ומצב הסביבה, כך שהמחיר היה נשאר גבוה, כיוון שהיה משקף את העלות האמיתית של המוצרים הללו, אך עודפיו היו מממנים את תיקון הנזקים הנגרם בגין ייצורם ומכירתם.

בניגוד לאחרים, את החלק הזה של העלייה ביוקר המחייה ניתן לפתור בקלות: פשוט להפסיק לקנות מוצרים מזיקים לגוף ולסביבה. איש לא יתווכח על נזקם הבריאותי של הקפה, השוקולד התעשייתי, החומוס עתיר המשמרים והמייצבים. דבש מחומם הוא סוכר בתחפושת, ואפילו מוצרי החלב מצויים זה מכבר בלבו של ויכוח סוער בנוגע למידת הנזק שהם גורמים לבריאות כולנו. ללא המוצרים הללו, חשבון הקניות יקטן מאוד, ואיתו יקטנו גם ההוצאה הפרטית והציבורית על בריאות, כמו גם ההוצאה הציבורית על הטיפול בנזקים הנגרמים לסביבה.

פינוי מאהל התקוה. מי שרוצה למחות, ישקיע את מרצו בזירת מחירי החשמל, המים, הדיור, ועלותם המאמירה של שירותים בסיסיים כמו חינוך, בריאות ורווחה. צילום: activestills.org

מי שרוצה לכעוס ולמחות, יואיל להשקיע את מרצו בהתמודדות האמיתית, שאותה אי אפשר לצערנו לפתור בחרם מבית היוצר של "זבנג וגמרנו" – מחירי החשמל, המים, הדיור, וכן עלותם המאמירה של שירותים בסיסיים כמו חינוך, בריאות ורווחה. שם אין נותני שירות מתרפסים ומבוהלים, אין מבצעים לחג שבעזרתם אפשר לסמא עיניים, אין התנצלויות והסברים מתוקשרים. שם פשוט "מחרימים" בחזרה את מי שלא עומד בתשלום. מנתקים את החשמל והמים, מפנים מהדירה, מספקים שירותים ברמה נמוכה למי שאינו יכול לממן תוספות, ומזכירים לאזרח את גודלו האמיתי – קטן קטן קטן…

אם האזרח מבקש לגדול, עליו להימנע ממאבקים קטנוניים של עשירים, ולמשוך ידיים מקרבות על פרוטות, אשר בסוף הדרך מגדילות את חשבון ההוצאות של כולנו. הדרך לגדול היא להתאחד כנגד העוולות המוצדקות, כאלה שלתיקונן אין תוצרי לוואי מסוכנים.

ביקורת דומה הושמעה כלפי מאבק הקוטג' בשעתו, אולם ליוזמי מאבק הקוטג', ביחד עם דפני ליף, שמורה זכות הראשונים על הצתת המחאה המשמעותית ביותר שנראתה בישראל בשנים האחרונות. ניסיונן של ארבע האימהות החדשות להצדיק מאבק צרכני מיותר וקטנוני, תוך היסמכות על הדי המאחה החברתית, מעורר תרעומת.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יורם שורק

    הרעיון שמי שניזון ממזון שאינו עומד בסטנדרט "תזונה טובה" מגיע לו שיעשקו אותו מזכיר את הטענה שמי שלבושה לא צנוע "מגיע לה" הטרדה מינית. אכן קפה ממכר, שוקולד עתיר שומן, דבש (מחומם או לא) הוא תערובת פשוטה של גלוקוז ופרוקטוז ומים מבוקבקים הם הונאה פשוטה. אבל גם למי שאינו ניזון מתזונה אידיאלית יש זכות בסיסית להיות מוגן מעושק. המחאה לא נועדה לסייע ליחידי סגולה, שוחרי איכות סביבה ומודעי תזונה אלא לגברת כהן מחדרה ומר אגבריה מטייבה. הזכות למוצרי יסוד במחיר שפוי אינה "מאבק קטנוני של עשירים", הטייקונים אגב צורכים ממילא שוקולד בלגי ולא את מוצרי שטראוס.

  2. אמיר

    מה הקשר בין הטיעון הזה לבין מי שלבושה לא צנוע וגו'? אתמהה. האמת שהאנלוגיה היותר טובה היא למחירי הסיגריות. בל ניתמם – מחאה היא גם תהליך חינוכי – אנשים מוחים ומבקשים תמיכה מתוך הנחה שהטובין שבבסיס המחאה הם ראויים. האם באמת יש מקום למנף את המחאה החברתית ואת מנגנוניה לא רק למען צריכה, אלא אפילו למען צריכה מזיקה? זאת, יש לשים לב, בזמן שמחירי הפירות והירקות נוסקים לשמיים.

  3. צילי פז וולק

    יורם, לא טענתי בשום מקום שמגיע למישהו לשלם מחירים גבוהים על מוצר כלשהו. אני טוענת משהו אחר – מחאה עושה שימוש במשאבים. במדינה שלנו לאנשים יש משאבים מועטים כדי למחות. לא נראה לי סביר לנצל את המשאבים הללו על שוקולד של שטראוס (אולי על שוקולד בלגי כן…). אלו מאבקים מזיקים.
    ואם כבר רוצים למחות אז רק נסה לדמיין מה היה קורה למחירים אם כולנו היינו קונים למשך שבוע אחד רק את מה שאנחנו באמת צריכים…

  4. יורם שורק

    המגיבים להערה שלי רואים במחאה מעין משאב מתכלה שהם איכשהו ממונים על שמירתו. אמיר תוהה "האם באמת יש מקום למנף את המחאה החברתית ואת מנגנוניה" על אילו מנגנונים מדובר? פייסבוק? האם אותם מנגנונים עלומים ישתמרו טוב יותר בימ"ח של אמיר עד שמועצת חכמי החינוך תמצא "טובין" ראויים למחאה כשרה? ואולי דוקא יחלידו מחוסר שימוש? צילי פז וולק חסה על "משאבים" מי שימחה על מחירי שטראוס יהיה חסר משאבי מחאה לעניין הדיור הציבורי למשל. אבל ה"משאב" הנדרש במחאת שטראוס הוא הימנעות מקניה (+לחיצה על לייק בפייסבוק) ולא פעולה אקטיבית כמו הפגנה. יש אנשים שלא קונים תוצרת התנחלויות ובכל זאת מצליחים גם להפגין בנעלין או בלעין (ןלהיפך: טרם שמעתי אדם אומר שהפגנה בששיח' גראח רוקנה את משאבי המחאה שלו והוא הולך לקנות מתוצרת הר ברכה כדי לחדש אותם).

  5. צילי פז וולק

    יורם, יש מידה רבה של צדק בדברים שלך (על אף שלדעתי מתוכננת הפגנה) ויכול להיות שמחאה אפילו מעוררת מחאות נוספות. אין לדעת, אך זה נושא מעניין מאוד למחקר. האם כאשר אדם עושה לייק בפייסבוק הוא טופח לעצמו על השכם והולך לישון מרוצה בלילה או שמא הדבר מבעיר בו את יצר המהפכנות והוא אינו שבע עד שקלקולים רציניים יותר מתוקנים. אכן נקודה חשובה.
    אי לכך, אני מפנה אותך לפואנטה השנייה שלי שנוגעת ברצון לאפשר לכולנו לצרוך עוד ועוד מוצרים לא נחוצים וגורמי נזק.לא מדובר כלל במוצרי יסוד. זה לא מאבק הלחם או מאבק האורז או מאבק העגבניה. עצוב שזה כך, אך במדינתנו אוכלת יושביה, מי שקונה חטיפי שוקולד ומים מינרלים הוא סוג של עשיר.
    עניין אחרון – לא כל מחיר גבוה הוא עושק. זו מילה מאוד חריפה. לדעתי כדאי לשמור אותה לשכר הרעב שמקבלים רבין ורבות במשק הישראלי ולא לבצע זילות שלה בהצמדתה לשלושה שקלים מיותרים שהוסיפו לפסק זמן.

  6. דרור בל"ד

    מי בעד חיסול הטרור?
    אהוד ברק, משקיע אחראי בבורסת הסחורות בשיקגו, החליט להשקיע את כל כספו וכן את כל כספי הציבור בחיסול הטרור. כמשקיע אחראי, הוא לא שכח לשים פקודת stop loss למקרה שהאופציה תיפול. כך נקבע כי אם יפלו יותר מאלף חיילים יהודים ומשת"פיהם הדרוזים, ייצא המשקיע מאופציית חיסול הטרור.

    ארבע אמהות, מודל 99, 2006 או 2011, עוסקות אך ורק במחיר הוופל אותו יישלחו לבניהם המשרתים בצבא הציוני או לחלופין, במידה והאופציה או הבן ייפלו, להלוויה הצבאית. מאבק (מאבק?) להורדת מחיר מוצר זה או אחר גורם נזק, היות ואת מחיר המאבק יישלם הציבור, או עובדי הקבלן ברשתות המזון, או עובדי הייצור של שטראוס.

    תוהה צילי פז וולק: "נושא מעניין מאוד למחקר[:] האם כאשר אדם עושה לייק בפייסבוק הוא טופח לעצמו על השכם והולך לישון מרוצה בלילה או שמא הדבר מבעיר בו את יצר המהפכנות והוא אינו שבע עד שקלקולים רציניים יותר מתוקנים". הנושא נחקר והתוצאות כתובות ממש כאן, באתר זה. פרוייקט "חצי שנה למהפכה" הינו אוסף מאמרים של כותבים זחוחים (למעט הכותבים הפלסטינים ומיעוט כמעט זניח של כותבים יהודים) שלקחו פסק זמן כדי להתמוגג מהקרנבל ולתאר רגע מתוק בחייהם. הנזק שנגרם ממאבקים כגון אלו זהה לנזק שנגרם ע"י התקשורת הציונית הממסדית – הסחת דעת וזריית חול בעיניים.

    בספטמבר 2011 כתבה אריאלה אזולאי: "הקיץ הזה נפל בחלקי, בחלקנו, מזל גדול…יכולנו להשתתף בהתעוררות אזרחית שלא נראתה כדוגמתה במדינת ישראל מאז קמה…ארחיק לכת ואומר שמדובר בנס…". את ההצעה למחקר היא ניסחה כך: "אם יחלוף מספיק זמן, אני אומרת לעצמי, אלה שהתנסו בה [שפה אזרחית חדשה]יסרבו לחזור לאחור, יסרבו לקבל את כללי הדיכוי של המשטר, של "השיטה", ואולי בעקבות הנס של ההתעוררות האזרחית, יתרחש תוך זמן מה נס נוסף – נפילתו של המשטר הנוכחי שתחתיו יקום משטר שיכיר בכל אלה שיושבים בגבולותיו (שמעולם לא נקבעו) בתור אזרחים ואזרחיות שלרווחתם עליו לדאוג".
    http://haemori.wordpress.com/2011/09/15/dear-daphni/

    את תוצאות המחקר אפשר לקרוא במאמרו האחרון של יהודה שנהב. המחאה היא אכן משאב מתכלה. שימוש במשאב זה ע"י הפצת פרופגנדה ציונית או ע"י התעלמות (וגרוע מזאת – הכחשה) מהגורמים האמיתיים ליצירת המצב הבלתי נסבל – מצב בו אמהות עדיין שולחות את בניהן להלחם במלחמות מיותרות ולא יכולות לקנות להם אפילו וופל במחיר סביר – בהחלט גורם נזק.

    הטענה הבאה היא האומללה מכולן: "יש אנשים שלא קונים תוצרת התנחלויות ובכל זאת מצליחים גם להפגין בנעלין או בלעין (ולהיפך: טרם שמעתי אדם אומר שהפגנה בשיח' ג'ראח רוקנה את משאבי המחאה שלו והוא הולך לקנות מתוצרת הר ברכה כדי לחדש אותם)".
    המפגינים בבילעין ובנעלין לא מחרימים מוצרי [הצריכה המיוצרים]התנחלויות אלא מחרימים את מוצרי התעמולה שמפיץ המשטר הציוני. ההבדלה בין חרם על מוצרי ההתנחלויות לבין חרם על מוצרי המשטר הציוני היא דוגמה מצויינת בין מאבק מזיק (ציוני) לבין מאבק מועיל (אנטי ציוני). על כך אריאלה אזולאי: "יש סיבות רבות לבוא חשבון עם ההתנחלויות, אבל אסור לשכוח שמשלב מאוד מוקדם, באופן ציני למדי, המתנחלים שימשו בתור מוציאים לפועל של תוכניות מדיניות של התנחלות בשטחים. איני מתכוונת לפטור אותם מאחריות לפשעי הגזל, הדיכוי והנישול של הפלסטינים, אבל אני לא מייחסת לרובם אחריות גדולה בהרבה מזו שיש לאזרחים ישראלים אחרים, החיים בתוך הקו הירוק ושולחים את בניהם לשרת בצבא הכיבוש". [שם]

  7. יורם

    סוף סוף מישהו באתר הזה מעריך את אהוד ברק ומייחס לו אחריות "כמשקיע אחראי, הוא לא שכח לשים פקודת stop loss למקרה שהאופציה תיפול. כך נקבע כי אם יפלו יותר מאלף חיילים יהודים ומשת"פיהם הדרוזים, ייצא המשקיע מאופציית חיסול הטרור". הרגעו ילדודס, יש מבוגר אחראי בסביבה שיפסיק את ההרג ברגע שהמחיר יעלה מעל לסף. אין צורך למחות, אין צורך לעשות כלום בעצם: נסראללה יזיע עד שמד ההרוגים יראה מס' 4 ספרתי ואז יתבהרו השמיים. אבל רגע, למה שברק יפסיק פתאום ב1000 הרוגים ולא ב2000 או 5000? אולי צריך אמהות שרוצות בן שאוכל וופלים זולים כדי שמר ברק יבין שהרוגים הם LOSS שיש לקבוע לו גבול? אז אם נסראללה לא משכנע נשלפים העובדים "ואת מחיר המאבק יישלם הציבור, או עובדי הקבלן ברשתות המזון, או עובדי הייצור של שטראוס" משהו מוזר בטיעון: כדי ליצר טונאז' מסויים של ופלים יש צורך בX פועלים ליד המכונות וY עובדים שיסדרו את הופלים האלו על המדפים. שטראוס לא מעסיק עובד מיותר במפעל בזכות המחיר העודף שהיא גובה. לפי ההגיון הזה צריך ללחום לעליה של המחיר כדי ששטראוס תעסיק פועל לכל וופלה. אבל כל אלה אינם אלא מתאבנים לטיעון המרכזי: מחאות חברתיות הן הסחת דעת "הנזק שנגרם ממאבקים כגון אלו זהה לנזק שנגרם ע"י התקשורת הציונית הממסדית – הסחת דעת וזריית חול בעיניים" אז מה היה לנו מצי מיליון אנשים שלולא המחאה היו מבלים את הקיץ מול החומה בבלעין הוסחו לטובת רוטשילד. אז זהו דרור יקירי שרוב המוחים בקיץ לא הוסחה דעתם משום דבר פרט לתכניות ריאליטי. החלק האחרון של התגובה הוא יצירת מופת ממש "המפגינים בבילעין ובנעלין לא מחרימים מוצרי [הצריכה המיוצרים]התנחלויות אלא מחרימים את מוצרי התעמולה שמפיץ המשטר הציוני. ההבדלה בין חרם על מוצרי ההתנחלויות לבין חרם על מוצרי המשטר הציוני היא דוגמה מצויינת בין מאבק מזיק (ציוני) לבין מאבק מועיל (אנטי ציוני)" אני מפגין בניעלין ומחרים מוצרי התנחלויות אבל התביעה לחרם על "מוצרי התעמולה שמפיץ המשטר הציוני" חסרת משמעות ומזיקה משום שאין שום פעולה ממשית שניתן לגזור ממנה (לא לשמוע חדשות בתקשורת הציונית? לא לשלוח את הילדים למערכת החינוך הציונית אלא לבית ספר פרטי?) . מה זה בשם אלוהים "חרם על מוצרי המשטר הציוני?" אני כותב את התגובה הזו במחשב המופעל בתוצרת של אחד הגופים הגזעניים והדכאנים שבמשטר הציוני – חברת החשמל. איך כתב דרור את תגובתו?

  8. דרור בל"ד

    הבה נעשה סדר בטיעוניך.
    1. "יש פושע מלחמה אחראי בסביבה שיפסיק את ההרג ברגע שהמחיר יעלה מעל לסף". תכיר בכך או לא, כך בדיוק היה. זעקות השבר ויללות התן של מה שמכונה עמישראל על בניו שנפלו לשווא בלבנון תורגמו ליציאת הצבא הציוני משם כאשר מס' הנופלים הגיע לאלף.
    "אין צורך למחות, אין צורך לעשות כלום בעצם"(אירוניה על הדברים שלי). הבהרה: בוודאי שיש צורך למחות. לדעתי אף אחד מקוראי אתר זה לא מעריך את ארכי פושע המלחמה אהוד ברק ולא שולח את בניו ובנותיו לצבא הציוני. ארגון ארבע אמהות, כמו גם עמישראל, כן שולח את בניו לצבא הציוני, מה שלא מונע ממנו למחות. מחאה מסוג כזה היא מחאה מזיקה בגלל שמושא המחאה שגוי. חמור מכך, זו הפצת פרופגנדה ציונית. על כך ראה: מצדיעים לימין – דוד זונשיין http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1630766
    " אבל רגע, למה שברק יפסיק פתאום ב1000 הרוגים ולא ב2000 או 5000"? כנראה שיותר מאלף הרוגים לא יכלה הדעת הציונית לסבול. אין שום סיבה אחרת. כדאי להזכיר עוד כי את הטבח בעזה הפסיק רוצח הילדים בדיוק 24 שעות לפני שנכנס אובמה לתפקידו ע"מ "לא להביך את הנשיא החדש" – כך המסיתים והמדיחים בתקשורת הציונית.

    "אולי צריך אמהות שרוצות בן שאוכל וופלים זולים כדי שמר ברק יבין שהרוגים הם LOSS שיש לקבוע לו גבול"? מה שצריך זה לא אמהות שמתעניינות במחיר הוופל אלא אמהות שתקראנה את רשימתה של טלי לטוביצקי – "תדע כל אם עברייה – יצא המרצע מן השק". אמהות המתעניינות במחיר הוופל ולא מתעניינות מדוע שולחים את בניהן למלחמות מיותרות מפיצות פרופגנדה ציונית שהשלכותיה עולה לנו, כך מסתבר, יותר ממחירו של וופל.

    כדי לסלק את אהוד ברק עוד ב2001, יצאתי עם סיסמת הבחירות 'רק נאסראללה יביא שלום'. ב2006 נזף אחמדינג'ד בנאסראללה על כך שחשף את יכולותיו הצבאיות מוקדם מדי ובכך "הרס" את ה"הפתעה המצפה לציונים" אם וכאשר יחליטו אלו לתקוף אותו: "תדאג שיהיה לך מנעול. פשוט תדאג, תנעל. ביקשתי את זה בפעם הקודמת. פשוט בצעו. כל דבר פה זה המלצות". ב2012 מאמציו החתרניים לשלום של נאסראללה נשאו פרי. הציונים מהססים לתקוף את איראן בגלל זכרון עמום מתוצאות המלחמה הקודמת. אילו דאג אז נאסראללה למנעול, אף אחד לא היה מעלה על דעתו כי הרעיון לתקוף את איראן הוא רעיון מטופש. זחיחותם ויהירותם של הציונים הייתה עולה לכולנו במחיקת העיר ת"א מהמפה. המאבק על מחירו של הוופל היה הופך למיותר היות ומניית שטראוס הייתה נמחקת אף היא מהמסחר בבורסה.

    2. ההגיון של חברת שטראוס, כמו גם של רשתות המזון המשווקות את מוצריה, הוא למקסם רווחים. ההגיון של כל צרכן הוא לשלם מחיר נמוך ככל שניתן. למעשה ה"מאבק" הזה אינו אלא מו"מ בין קונה ומוכר. האם ה"מאבק" הזה הוא על שינוי השיטה בכללותה? לא אתפלא אם מנהלי שטראוס או מנהלי רשתות המזון אירגנו בעצמם מחאה מסוג כזה ע"מ להסיח את דעת הקהל מהשיטה המאפשרת להם להמשיך ולהתנהל כפי שהם מתנהלים כיום. אם השיטה תישאר על כנה אז תוצאות ה"מאבק" הזה בהחלט יבוא על חשבונם של העובדים. אם המאבק יהיה על שינוי השיטה לא העובדים הם אלו שיישלמו את המחיר אלא מפעילי הטרור הכלכלי. לכן אני טוען ש"מאבק" מהסוג שבין מרכאות הוא מזיק.

    3. "מיליון אנשים שלולא המחאה היו מבלים את הקיץ מול החומה בבלעין הוסחו לטובת רוטשילד. אז זהו דרור יקירי שרוב המוחים בקיץ לא הוסחה דעתם משום דבר פרט לתכניות ריאליטי". אך זה בדיוק מה שטענתי אני: אין הבדל בין ה"מחאה" לבין צפייה בערוץ2

    4. מה זה בשם אלוהים "חרם על מוצרי המשטר הציוני"?
    לא סביר בעיני כי אינך מכיר את ההבדלים בין החרם שהטיל הארגון הציוני 'שלום עכשיו' על מוצרי ההתנחלויות לבין החרם התובע מהמשטר הציוני להפסיק את משטר האפרטהייד. ראה כאן
    http://electronicintifada.net/content/pas-disingenuous-boycott-campaign/8841
    וגם את התנועה הזו אתה מכיר היטב
    http://boycottisrael.info/

  9. ד"ר יפעת נבו

    דרור בל"ד יקירי, לא מבינה מה אתה מדבר. מרוב מנטרות שחוקות, שנלעסות ומועלות גירה בפי ערביי ישראל בבואם לדבר אליי, הישראלית, ואל שכמותי, אני מאבדת את הקשב. ותאמין לי, אין לי שום בעיות קשב. אני רוצה להקשיב, אבל אני הולכת לאיבוד בזרם המשתפך שכולל "ישות ציונית", "גזענות" וכאלה ביטויים.
    תפסת אותי, בהומור המבריק, כשיצרת אנלוגיה בין שוק הקאזינו הלאומי שלנו שבמוח של ברק (אהוד) כמשקיע ודומיו לבין ה"השקעה" בחיילינו-ילדינו. אז יש לך הומור, ויש לך הבנה, ויש לך הכל. אז למה אתה לא מדבר אליי בבן-אדם'ית? מאד הייתי רוצה לדעת מה דעתך – על אותם נושאים – אצלנו ואצלך. את ההפרדה אתה יצרת.
    ואשר לכתבה של צילי פז וולק, אני הבנתי שהיא מתריעה על הזילות של המחאה, לרבות ה שימוש בשם "ארבע אימהות", כשמשתמשים בה למטרות קטנות וקטנוניות. והיא צודקת. היום יש זילות גם בלקום ולצעוד לירושלים, עטופי דגל ישראל. אצל ויקי כנפו זה צרם – אבל עבד. אצל משפחת שליט זה עדיין עבד, כי הסוגיות שייצגו הן בלב השיח הלאומי והאזרחי. אבל זה נשחק והולך.
    בפיך "ציוני" זה נשמע רע כאילו זו קללה. אז ידידי היקר, טעות. ציוני זו לא קללה, גם אם תצעק ותשאג. לשימוש בקללות, מלבד הוצאת הקיטור של המקלל, אין השפעה גדולה.
    אז אני שבה ומבקשת: דבר אליי בשפת בני אדם, כי אני רוצה להקשיב ובעיקר – להבין.

  10. דרור בל"ד

    "מרוב מנטרות שחוקות…אני מאבדת את הקשב".
    –דוגמה? אחת ויחידה?
    "ותאמין לי, אין לי שום בעיות קשב. אני רוצה להקשיב, אבל אני הולכת לאיבוד בזרם המשתפך שכולל "ישות ציונית", "גזענות" וכאלה ביטויים".
    –לא מאמין לאף מילה שלך. אני לא משתמש בביטוי "יישות ציונית" (תוכיחי אחרת), אני לא משתמש בביטוי "גזענות" (איפה נתקלת במושג זה בתגובותיי כאן ובכלל?). אני משתמש בביטויים הבאים: ציוני, המשטר הציוני, הצבא הציוני, פורענות ציונית, בית המשפט הציוני, התקשורת הציונית ובקרוב, כבר בתגובתי הבאה, אשתמש במונח שטבע סשה ברון כהן: 'נחשים ציוניים' ("ניצחנו את הנחשים הציוניים בהוליווד"). כדי שלא תלכי לאיבוד, חלילה (או בשפתי: תלכי לשתות ממימי ים המלח), אבהיר ואומר כי אלה הם עיטורים סגנוניים – כך אני בוחר להתבטא – ואם היה לך או לכל ציוני אחר רצון מינימלי להבין על מה, ולא באילו אמצעים, אני מדבר, היית יכולה (בהנחה שאינך טפשה גמורה) להחליף כל אחד מהמונחים האלה למונחי הפרופגנדה הציונית הנהוגה בשיח הציוני. משטר ציוני יוחלף למשטר הישראלי, הצבא הציוני יוחלף לצה"ל, המדינה הציונית תוחלף לישראל, הפורענות הציונית תוחלף למאה שנות ציונות, ביהמ"ש הציוני יוחלף לבגצ וכו' וכו'.

    אני לא מאמין לאף מילה שלך. מדוע? כי בתקשורת הציונית מתקיימת הדרה של כל קול פלסטיני, של כל קול יהודי המתנגד להגמוניה הציונית-אשכנזית, ומתקיימת הסתה פרועה כלפי כל מי שאינו תומך בקיומה של המדינה הציונית כמדינה יהודית בכלל, וכלפי תומכי בל"ד בפרט. אף אחד מעולם לא ניסה לאתגר את טיעוניו של בשארה. יותר קל להאמין לארגון המכונה שב"כ בשיח הציוני, או סתם לומר שבל"ד מפלגה לאומנית (בשיח של ציונים ולא ציוניים המסרבים להיות אוייבים). אני לא מאמין לאף מילה שלך היות וברחבי הרשת הוירטואלית אפשר למצוא, אפילו בעברית, מאמרים וגילויי דעת של אינטלקטואלים פלסטינים שאף אחד לא טורח לקרוא. אני סמוך ובטוח כי לו היית באמת רוצה היית מוצאת אותם.

    "הומור מבריק – יצירת אנלוגיה בין שוק הקאזינו הלאומי שלנו שבמוח של ברק (אהוד) כמשקיע ודומיו לבין ה"השקעה" בחיילינו-ילדינו".
    לא הומור ולא אנלוגיה. אמת לאמיתה. קראי כאן את אחד מהחשובים שבמאמרים העוסק בנושא זה, מאמרו של מאיר עמור – "ההד העמום שהפך לצל"
    http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/2011/06/13/%D7%94%D7%94%D7%93-%D7%94%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%9D-%D7%A9%D7%94%D7%A4%D7%9A-%D7%9C%D7%A6%D7%9C/

    "אשר לכתבה של צילי פז וולק, אני הבנתי…". אני הסכמתי עם כל מה שכתבה כאן פז-וולק(כולל בתגובותיה), פרט למשפט הראשון אליו התייחסתי.

    "בפיך "ציוני" זה נשמע רע כאילו זו קללה". זו קללה. זה חייב להשמע רע אחרת לא מילאתי את חובתי האזרחית. המשגת המושג ציוני כקללה היא מטרתי המוצהרת, כשם שהמשגת אופיו של המשטר הציוני כמשטר אפרטהייד היא מטרתה המוצהרת של ההסברה הפלסטינית. עד שלא יבינו הציונים כי הציונות היא המכשול לשלום (ולמחיר סביר של וופל) – ולא ההתנחלויות או החרדים שלא משרתים בצבא הציוני או הארגונים והמפלגות המכונים פשיסטים – הם ימשיכו להפגין בכיכר, לסבור כי יש לנו ממשלה חלולה, ולשלוח את בניהם לצבא הציוני.

    לטעמי הציונות היא האוייב האמיתי לא רק של הפלסטינים אלא גם של העם היהודי. הציונות מסכנת את קיומו והקללות, עוד מימי ירמיהו הנביא ועמוס הנביא, לא משמשות להוצאת הקיטור של המקלל, אלא להבעת זעזוע ושאט נפש ממעשי הפורעים הציונים ומחרדה אמיתית לגורלו של העם היהודי. אין השפעה גדולה? אדרבא, שתיחרב המדינה הציונית מחר בבוקר. לא אני הוא זה שיידרש למגילת איכה.

  11. מאמר הזוי

    זה מאמר שיותר מתאים לעיתון לאנשים חושבים ולאשכנזים שבעי חטיפים. אנחנו כבר חטפנו מספיק ואין לנו יותר כסף לממן את שטראוס ואת תנובה. שיעשו את זה בחו"ל מי שרוצה. נשמח מאוד אם החברות האלה יעברו לסחור בחו"ל ויעזבו אותנו בישראל לחברות קטנות וסבירות יותר

  12. מתן גול

    אז סגרנו שעוברים לטרה?