בממלכת הראיות החסויות

שלושה מקורות מכוננים את שיטת המעצרים המנהליים שישראל עושה בהם שימוש: צו מס' 1951 בדבר מעצרים מנהליים¹ החל בגדה המערבית; חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים)² החל בישראל; וחוק כליאתם של לוחמים בלתי-חוקיים³. מרבית המעצרים המנהליים מתבצעים בהתאם לצו 1951 שמקנה לכל מפקד צבאי את הסמכות לכלוא תושבים פלסטינים לתקופה בת שישה חודשים, הניתנת להארכה לתקופות נוספות בבית המשפט הצבאי.

במדינות רבות נהוג לנקוט בהליכי מעצר מנהלי כצעד חריג וקיצוני, שבו מדינה מודה כי אין ראיות שיוכלו לבסס אשמה נגד העצור, אך שוללת את הזכויות המוענקות לחשודים אחרים בהליכים פליליים ומחליטה להחזיק באדם בכלא מתוך חשש להתממשות סכנה בעתיד⁴. ואולם, במהלך שנים רבות ישראל עשתה שימוש רחב היקף בשיטה זו ועצרה אלפי תושבים, רובם המוחלט פלסטינים, ללא הגשת כתבי אישום וללא העמדה לדין. מספרם של העצורים המנהליים עומד על פי נתוני בצלם על כ-309 עצורים (נכון לסוף ינואר 2012). מעצרים מנהליים יכולים להתארך בשישה חודשים נוספים בכל פעם, כאשר יש המבלים שנים בכלא מבלי שיוכלו להתגונן.

אך זו לא הצרה היחידה. לא אחת אישרו בתי המשפט, לרבות ערכאות הערעור, צווי מעצר מנהליים שהוצאו נגד עצורים מנהליים ולא אחת דחה בית המשפט העליון עתירות נגד החלטות אלו – כולם קבעו כי לא ניתן להעמיד את העצורים לדין פלילי, וכי קיימת ודאות קרובה לפגיעה בבטחון המדינה אם לא יבוצע המעצר המנהלי⁵. הבעיה היא שהחלטות אלו תמיד מבוססות על חומר חסוי וראיות אשר לא ניתן לגלותן, שכן בית המשפט סבור כי הדבר יביא לפגיעה חמורה ובלתי הפיכה במקורות ובשיטות העבודה של שירותי הביטחון.

ביום 08.01.12 הוצא צו מעצר מנהלי נגד ח'דר עדנאן, פלסטיני מהכפר עראבה שליד ג'נין, לתקופה בת ארבעה חודשים. הצו אושר ביום 07.02.12 בבית הדין הצבאי, וביום 13.02.12 דחה בית המשפט הצבאי לערעורים את את הערעור על אישור הצו. העצור פתח בשביתת רעב בשלבי החקירה הפלילית, כמחאה על יחס משפיל מצד חוקרי השב"כ. עדנאן המשיך בשביתת הרעב גם לאחר שהוצא צו המעצר המנהלי נגדו, לתקופה שנמשכה 66 ימים.

שלשום, 21.02.12, במסגרת העתירה שהגיש העצור לבית המשפט המשפט העליון על החלטת בית הדין הצבאי לערעורים לאשר את מעצרו, הגישו סניגורו ופרקליטות המדינה הודעה משותפת לפיה המעצר המניהלי לא יוארך מעבר ליום 17.04.12, בכפוף לכך שלא יתווסף חומר חדש ומשמעותי בעניינו של העצור. בנסיבות אלה, בטרם נתן בית המשפט העליון את החלטותו, העתירה התייתרה והעצור הפסיק את שביתת הרעב.

מכאן, שהתוצאה המבורכת אינה פרי החלטה של בתי המשפט שדנו בעניין. שביתת הרעב הארוכה שהעמידה את עדנאן בפני סכנת חיים ממשית, כוח ההישרדות, הקמפיינים שהובילו ארגונים מקומיים ובינלאומיים, ההפגנות והמחאה על מעצרו בערים השונות כאן וברחבי העולם, והצטרפות האסירים הפלסטינים בבתי הכלא הישראלים לשביתת הרעב – כל אלה חברו יחדיו ויצרו הד חסר תקדים. לא בכדי, פירסמה השבוע שרת החוץ של האיחוד האירופאי קתרין אשטון הודעה, לפיה האיחוד מודאג מאוד מהדיווחים על מצבו המידרדר של עדנאן ומהחזקתו במעצר מנהלי ללא הגשת אישום רשמי נגדו.

במצב שבו בתי המשפט מאשרים על בסיס ראיות חסויות – כדבר של מה בכך – פגיעה בזכויות אסירים המסווגים כבטחוניים בכלל ומעצרים מנהליים בפרט, ספק רב אם הודעת הפרקליטות בעניינו של עדנאן היתה ניתנת אילולא מצבו הבריאותי המידרדר ואלמלא המחאה הגוברת והפגיעה הצפויה בתדמית ישראל בזירה הבינלאומית; ספק רב גם אם בית המשפט העליון היה מתערב ומסרב לאשר את המעצר המנהלי על יסוד ראיות חסויות, גם לו היה דן בעתירה לגופה.

גורלם של מאות עצורים מנהליים וזכויותיהם של 1,417 אסירים שפוטים המסווגים כבטחוניים ומוחזקים בבתי הכלא הישראלים נשלטים על ידי תחום אפל, שלאיש פרט השב"כ אין גישה אליו – ממלכת הראיות החסויות. עתירות רבות מוגשות על ידי אסירים המסווגים כבטחוניים לשיפור תנאי שהותם בבית הכלא וכנגד הפגיעה בזכויותיהם, אולם בתי המשפט מאשרים את הפגיעה בזכויות באופן שיטתי על ידי מידע מודיעיני חסוי.

כתוצאה מכך, שנים על גבי שנים ייפגשו אותם אסירים עם עורכי דינם ובני משפחותיהם מעבר למחיצת זכוכית ולפעמים פגישות אלו אף ייאסרו; לא יוכלו לקבל ביקורי משפחה מדרגה שניה (בני משפחה מעזה לא יבקרו כלל); האסירים לא יוכלו לבצע שיחות טלפוניות למשפחותיהם; לא יוכלו להתייחד עם בנות זוגם⁶; ייכבלו בידיהם וברגליהם בעת ביקורים ובזמן קבלת טיפול רפואי בבתי החולים; יצומצמו ערוצי הטלוויזיה שיוכלו לצפות בהם, ויוגבלו העיתונים והספרים שיוכלו לעיין בהם ועוד ועוד… והכל על יסוד הראיות החסויות, שאין אפשרות אמיתית לסותרן או להתגונן מפניהן.

מסתבר שהפנייה לבית המשפט אינה בהכרח הדרך היעילה, והנה ראיה גלויה (לשם שינוי): מאבקו של איש אחד יחד עם סולידריות נרחבת מקומית ובינלאומית, גברו על ממלכת הראיות החסויות. ההסדר שהושג בעניינו של עדנאן אמנם מקיים את תקופת המעצר המנהלי לפי הצו המקורי שהוצא נגדו – ארבעה חודשים בניכוי ימי המעצר מתקופת החקירה הפלילית – אך הוא מבטיח את שחרורו. נקווה כי במועד המוסכם, אשר במקרה נופל בדיוק ביום האסיר הפלסטיני, 17.04.12, ח'דר עדנאן אכן ישוחרר וכי עד אז השב"כ לא ימציא ראיות חסויות חדשות.

הכותבת היא עו"ד בעדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל (הכתוב משקף את דעתה בלבד)

—————————

1 צו בדבר מעצרים מינהליים (הוראת שעה) [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1591), התשס"ז- 2007.

2 חוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים), תשל"ט-1979.

3 חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, תשס"ב-2002.

4 עמ"מ 1/82 קואסמה נ' שר הבטחון, פ"ד לו(1) 666.

5 ראו למשל: עמ"מ 4130/09 פלוני נ' מ"י (טרם פורסם, ניתן ביום 26.05.2009).

6 החלטה מובהקת ועדכנית בסוגייה זו ניתן בשבוע שעבר בעת"מ (מחוזי-נצרת) 54950-11/11 וליד דקה נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, ניתן ביום 15.02.2011).