בממלכת הראיות החסויות

גורלם של מאות עצורים מנהליים ואלפי אסירים המסווגים כבטחוניים נשלט על ידי תחום אפל שלאיש פרט השב"כ אין גישה אליו. רימא איוב על הצלחת מאבקו של ח'דר עדנאן כנגד כל הסיכויים
רימא איוב

שלושה מקורות מכוננים את שיטת המעצרים המנהליים שישראל עושה בהם שימוש: צו מס' 1951 בדבר מעצרים מנהליים1 החל בגדה המערבית; חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים)2 החל בישראל; וחוק כליאתם של לוחמים בלתי-חוקיים3. מרבית המעצרים המנהליים מתבצעים בהתאם לצו 1951 שמקנה לכל מפקד צבאי את הסמכות לכלוא תושבים פלסטינים לתקופה בת שישה חודשים, הניתנת להארכה לתקופות נוספות בבית המשפט הצבאי.

במדינות רבות נהוג לנקוט בהליכי מעצר מנהלי כצעד חריג וקיצוני, שבו מדינה מודה כי אין ראיות שיוכלו לבסס אשמה נגד העצור, אך שוללת את הזכויות המוענקות לחשודים אחרים בהליכים פליליים ומחליטה להחזיק באדם בכלא מתוך חשש להתממשות סכנה בעתיד4. ואולם, במהלך שנים רבות ישראל עשתה שימוש רחב היקף בשיטה זו ועצרה אלפי תושבים, רובם המוחלט פלסטינים, ללא הגשת כתבי אישום וללא העמדה לדין. מספרם של העצורים המנהליים עומד על פי נתוני בצלם על כ-309 עצורים (נכון לסוף ינואר 2012). מעצרים מנהליים יכולים להתארך בשישה חודשים נוספים בכל פעם, כאשר יש המבלים שנים בכלא מבלי שיוכלו להתגונן.

אך זו לא הצרה היחידה. לא אחת אישרו בתי המשפט, לרבות ערכאות הערעור, צווי מעצר מנהליים שהוצאו נגד עצורים מנהליים ולא אחת דחה בית המשפט העליון עתירות נגד החלטות אלו – כולם קבעו כי לא ניתן להעמיד את העצורים לדין פלילי, וכי קיימת ודאות קרובה לפגיעה בבטחון המדינה אם לא יבוצע המעצר המנהלי5. הבעיה היא שהחלטות אלו תמיד מבוססות על חומר חסוי וראיות אשר לא ניתן לגלותן, שכן בית המשפט סבור כי הדבר יביא לפגיעה חמורה ובלתי הפיכה במקורות ובשיטות העבודה של שירותי הביטחון.

עצרת הזדהות עם ח'דר עדנאן בעזה, 16.02.12. נקווה שהשב"כ לא ימציא ראיות חסויות חדשות. צילום: אן פאק / activestills.org

ביום 08.01.12 הוצא צו מעצר מנהלי נגד ח'דר עדנאן, פלסטיני מהכפר עראבה שליד ג'נין, לתקופה בת ארבעה חודשים. הצו אושר ביום 07.02.12 בבית הדין הצבאי, וביום 13.02.12 דחה בית המשפט הצבאי לערעורים את את הערעור על אישור הצו. העצור פתח בשביתת רעב בשלבי החקירה הפלילית, כמחאה על יחס משפיל מצד חוקרי השב"כ. עדנאן המשיך בשביתת הרעב גם לאחר שהוצא צו המעצר המנהלי נגדו, לתקופה שנמשכה 66 ימים.

שלשום, 21.02.12, במסגרת העתירה שהגיש העצור לבית המשפט המשפט העליון על החלטת בית הדין הצבאי לערעורים לאשר את מעצרו, הגישו סניגורו ופרקליטות המדינה הודעה משותפת לפיה המעצר המניהלי לא יוארך מעבר ליום 17.04.12, בכפוף לכך שלא יתווסף חומר חדש ומשמעותי בעניינו של העצור. בנסיבות אלה, בטרם נתן בית המשפט העליון את החלטותו, העתירה התייתרה והעצור הפסיק את שביתת הרעב.

מכאן, שהתוצאה המבורכת אינה פרי החלטה של בתי המשפט שדנו בעניין. שביתת הרעב הארוכה שהעמידה את עדנאן בפני סכנת חיים ממשית, כוח ההישרדות, הקמפיינים שהובילו ארגונים מקומיים ובינלאומיים, ההפגנות והמחאה על מעצרו בערים השונות כאן וברחבי העולם, והצטרפות האסירים הפלסטינים בבתי הכלא הישראלים לשביתת הרעב – כל אלה חברו יחדיו ויצרו הד חסר תקדים. לא בכדי, פירסמה השבוע שרת החוץ של האיחוד האירופאי קתרין אשטון הודעה, לפיה האיחוד מודאג מאוד מהדיווחים על מצבו המידרדר של עדנאן ומהחזקתו במעצר מנהלי ללא הגשת אישום רשמי נגדו.

במצב שבו בתי המשפט מאשרים על בסיס ראיות חסויות – כדבר של מה בכך – פגיעה בזכויות אסירים המסווגים כבטחוניים בכלל ומעצרים מנהליים בפרט, ספק רב אם הודעת הפרקליטות בעניינו של עדנאן היתה ניתנת אילולא מצבו הבריאותי המידרדר ואלמלא המחאה הגוברת והפגיעה הצפויה בתדמית ישראל בזירה הבינלאומית; ספק רב גם אם בית המשפט העליון היה מתערב ומסרב לאשר את המעצר המנהלי על יסוד ראיות חסויות, גם לו היה דן בעתירה לגופה.

גורלם של מאות עצורים מנהליים וזכויותיהם של 1,417 אסירים שפוטים המסווגים כבטחוניים ומוחזקים בבתי הכלא הישראלים נשלטים על ידי תחום אפל, שלאיש פרט השב"כ אין גישה אליו – ממלכת הראיות החסויות. עתירות רבות מוגשות על ידי אסירים המסווגים כבטחוניים לשיפור תנאי שהותם בבית הכלא וכנגד הפגיעה בזכויותיהם, אולם בתי המשפט מאשרים את הפגיעה בזכויות באופן שיטתי על ידי מידע מודיעיני חסוי.

כתוצאה מכך, שנים על גבי שנים ייפגשו אותם אסירים עם עורכי דינם ובני משפחותיהם מעבר למחיצת זכוכית ולפעמים פגישות אלו אף ייאסרו; לא יוכלו לקבל ביקורי משפחה מדרגה שניה (בני משפחה מעזה לא יבקרו כלל); האסירים לא יוכלו לבצע שיחות טלפוניות למשפחותיהם; לא יוכלו להתייחד עם בנות זוגם6; ייכבלו בידיהם וברגליהם בעת ביקורים ובזמן קבלת טיפול רפואי בבתי החולים; יצומצמו ערוצי הטלוויזיה שיוכלו לצפות בהם, ויוגבלו העיתונים והספרים שיוכלו לעיין בהם ועוד ועוד… והכל על יסוד הראיות החסויות, שאין אפשרות אמיתית לסותרן או להתגונן מפניהן.

מסתבר שהפנייה לבית המשפט אינה בהכרח הדרך היעילה, והנה ראיה גלויה (לשם שינוי): מאבקו של איש אחד יחד עם סולידריות נרחבת מקומית ובינלאומית, גברו על ממלכת הראיות החסויות. ההסדר שהושג בעניינו של עדנאן אמנם מקיים את תקופת המעצר המנהלי לפי הצו המקורי שהוצא נגדו – ארבעה חודשים בניכוי ימי המעצר מתקופת החקירה הפלילית – אך הוא מבטיח את שחרורו. נקווה כי במועד המוסכם, אשר במקרה נופל בדיוק ביום האסיר הפלסטיני, 17.04.12, ח'דר עדנאן אכן ישוחרר וכי עד אז השב"כ לא ימציא ראיות חסויות חדשות.

הכותבת היא עו"ד בעדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל (הכתוב משקף את דעתה בלבד)

—————————

1 צו בדבר מעצרים מינהליים (הוראת שעה) [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1591), התשס"ז- 2007.

2 חוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים), תשל"ט-1979.

3 חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, תשס"ב-2002.

4 עמ"מ 1/82 קואסמה נ' שר הבטחון, פ"ד לו(1) 666.

5 ראו למשל: עמ"מ 4130/09 פלוני נ' מ"י (טרם פורסם, ניתן ביום 26.05.2009).

6 החלטה מובהקת ועדכנית בסוגייה זו ניתן בשבוע שעבר בעת"מ (מחוזי-נצרת) 54950-11/11 וליד דקה נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, ניתן ביום 15.02.2011).

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נפתלי אור-נר

    הידד

  2. תמונה רימא איוב לביה"מש העליון

    מקריאת מאמרה "בממלכת הראיות החסויות" ברור לכל מי שעיניו בראשו שבמדינה נורמלית רימא איוב היתה ראויה להיות שופטת עליונה. אלא מה? – ישראל אינה מדינה נורמלית, והחוק הבינלאומי אינו נהוג בה – אלא להיפך: חוקי הכנסת נוגדים את חוקי העולם.

  3. מה למדנו?

    "האקטיביסט" אהרן ברק שימש ככסות פסבדו-דמוקרטית לשיפוט הישראלי. גם אז החוק הציוני היה חוקן למשפט הבינלאומי, אבל ברק ידע לנאום ולתרץ… בקרוב יעלה-ייכנס איש הימין אשר גרוניס "לכס הגבוה". גרוניס אינו שופט צדק – הוא שופט פוליטי בשליחות המתנחבלים, שאינו מתחשב בעדויות שסותרות את טענות צבא הכיבוש. מי שקרא את המאמר ב"הארץ" על הקטינים הפלסטינים שנעצרו לשלושה חודשים בגין זריקת בקבוק תבערה – שלא היתה
    http://www.haaretz.co.il/news/law/1.1648182 ולמרות ש"התברר כי כלל לא הושלך בקבוק תבערה באותו היום, וכי קצין המג"ב שנתן את העדות שהפלילה את השניים לא היה במשמרת באותה העת", קבע (לפני חודשיים) השופט אשר גרוניס, שמונה באחרונה לנשיאות בית המשפט העליון: "נטען… שבידי כוחות הביטחון לא הייתה כל תלונה לגבי האירוע… אך לא ניתן להתעלם מן האופי המסוכן של המעשה". איזה מעשה? — זה שלא נעשה. ולכן צריך לדרוש את פיטוריו ל א ל ת ר של אשר גרוניס.

  4. עיניים לראותEYES2C

    כאשר התבהמות המשפט "העליון" ונשיאו המיועד שמגינים על מעצר ללא משפט – הם הופכים את ישראל למדינה שחייבת להיעצר בידי האו"ם ב"מעצר מנהלי", לפחות כמו משטר אסד וקאדפי… והאמת היא שמועצת הביטחון כבר הוציאה יותר ממאה החלטות נגד ישראל, הגירוש והכיבוש.

  5. GUANTANAMO=GITMO

    אובמה הבטיח לסגור את גוואנטאנאמו – שבה כל הנעצרים לא נשפטו. הוא גם הבטיח (בקהיר) להביא שלום… הכל בתרוץ הביטחוני – שם וכאן. וכך היה גם כשהקג"ב ולפניו ה NKVD עינו ורצחו. בקיצור השב"כ בחברה טובה'…

  6. פריץ היקה

    שמחתי כמובן על השחרור ואני מקוה להחלמתו השלמה. הוא אמנם לא כוס התה שלי כאגנוסטי ומתנגד לאלימות אבל אפילו לפי חוקי ישראל אין בו אשמה. המעצר המינהלי שימש עוד בישראל הקטנה ובעקר בתקופת בן-גוריון אמצעי להשתקת יריבים פוליטיים.