• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

מדינה, מיטה, הסכמה

התנגדותה של הסנגוריה הציבורית לחוק על איסור צריכת זנות נובע מליברליזם המקדש את חירות הפרט, ומתעלם מהפגיעה בחירות האחר, משום שהוא (בעיקר היא) משתייכת לקבוצה שקופה. תאמר מסאלחה על להטוטנות מושגית בשירות בעלי הכוח
תאמר מסאלחה

נייר העמדה שהפיקה הסניגוריה הציבורית ביחס לשלוש הצעות החוק מטעם ועדת החקירה הפרלמנטרית לסחר בנשים בראשותה של ח"כ זהבה גלאון (הצעת חוק איסור צריכת זנות, הצעת חוק איסור ניהול בית בושת באינטרנט, והצעה לתיקון חוק איסור פרסום מודעות המציעות שירותי מין) נשען למעשה על העלאת גירה משפטית ומוסרית. הסנגוריה מעלה נימוקים מרופטים מרוב שימוש, מחוסנים באטימותם וזועקים בחוסר הרלוונטיות שלהם ביחס לביקורת האנטי-קפיטליסטית, הרב-תרבותית והפמיניסטית על הגלובליזציה ועל החברה הקפיטליסטית שמאפשרת תעשיה כמו תעשיית הזנות והסחר בבני אדם, והחפצת גופן של הנשים והילדים במסגרת כלכלה הגלובלית והפיכתם של אלה לסחורה, לטובין כלכליים סחירים, תחת המסווה של החירות הליברלית או החירות השלילית.

החפצון הקיצוני של גוף האישה בזנות משרת את אובססיית הצריכה בחברה הקפיטליסטית. צילום: cc by-marsmet525

חירות = צריכה = ייצור

המשגת הצריכה כביטוי הבלעדי למהות האדם כבן חורין מחד ותרומת המדינה לשימור יחסי הכוחות המעמדיים ולשירות הקפיטליזם מאידך, הביאו לשלטון ללא מיצרים של עקרון החירות השלילית. המדינה הליברלית מצטמצמת תחת עיקרון זה ל"נייטראלית" מבחינה ערכית, והיא מציירת את שלטון המעמדות בה כעובדה מדעית או כשאלה כלכלית גרידא. מדינה כזו מאפשרת לחסידי תורת השוק החופשי לעקוף שאלות מוסריות, אסתטיות ודתיות תוך הוצאתן אל מחוץ לשדה הדיון הציבורי. בהתאמה, זכותו של האדם כבעל חירות לצרוך משרתת היטב את הזכות המקבילה לייצר באופן תמידי את מושאי הזכות, את הסחורות שדרכן תתבטא הזכות האמורה. כלומר, אין חירות ללא ייצור ובכדי שנהיה מודעים לאפשרות מימוש החירות שלנו, אין חירות ללא פרסום ושידול הפרט כחלק ממהותו האנושית-אזרחית להשתוקק לצריכה.

כאשר מבחינים בנקודת המוצא הזו, ניתן להבין מדוע גוף כמו הסניגוריה הציבורית מפרסם התנגדות עקרונית לשאלת הפללת צריכת הזנות:

מן הראוי לציין כי גם שאלת ההתמודדות עם תופעת הזנות מצויה במחלוקת חברתית עזה. המסגרת הנורמטיבית המקובלת בדמוקרטיה ליברלית היא החירות האישית שהיא הערך שאין לצמצמו או לתחומו אלא כאשר מרחב החירות גולש לפגיעה בזולת… במסגרת זו טענה חזקה היא שאין להתייחס ליחסי המין אשר מתקיימים בהסכמה בין אנשים בגירים ואחראים למעשיהם כעבירה פלילית…

עמדה זו נותרת חזקה גם מבלי להתייחס לוויכוח בדבר היחס בין אופי ההתנהגות לבין המונח האונטולוגי של "רצון חופשי"… מרחב ההגנה אשר ניתן היום בחוק הפלילי מפני פגיעת הזולת אינו נועד לבחון קיומו של "רצון חופשי" ממשי ואותנטי, אלא קיומה של "הסכמה" לביצוע ההתנהגות ונכונות להשתתף בה בזמן התרחשותה, הסכמה כזו ודאי מתקיימת במסגרת יחסי זנות. (ההדגשות שלי)

תשובת הסניגוריה מזדהה עם קו החשיבה הליברלית, קרי החירות השלילית וחשיבות הפיקציה החוזית בתוך החברה הקפיטליסטית לעצם תפקוד שיטת הממשל. הטיעון מתחיל עם הטענה הקלאסית המבקשת לייתר את הדיון על שאלת הזנות תוך קביעה שמדובר במחלוקת חברתית עזה. נשאלת השאלה מדוע זה חשוב? הרי חופש ביטוי והסתה או תשלום מיסים מצויים גם הם במחלוקת חברתית עזה, ובכל זאת המשפט הפלילי ראה מקום להתערב.

אלא שהסניגוריה מבקשת לטעון שהזנות הנה ביטוי כמעט זהה למיניות, ולמדינה אסור להיכנס לחדר המיטות של הפרט כל עוד יש הסכמה. לשיטתה של הסנגוריה, זנות היא עוד העדפה מינית או סגנון חיים שיש מי שמוקיע מוסרית ויש מי שהוא ביטוי לחופש הרצון ולזכות האישה על גופה. למעשה, מי שטוען שההיבטים המיניים של הזנות שייכים לתחום המוסר הפרטי ומתעלם מאלמנט ההשפלה והדיכוי, טוען גם שאפליית הפרט ביחסי הכוחות החברתיים היא שאלה מוסרית ולא פוליטית-מדינית.

כשם שהטרדה מינית, אונס ופורנוגרפיה אינם רק עבירות המבוצעות כנגד אישה יחידה, אלא מהווים כלי ואיום המופעל על כלל הקבוצה על ידי בני הקבוצה השלטת, כך גם הזנות והנחת המיניות הנובעת ממנה הנם ביטויים של גזענות, חוסר שוויון ודיכוי שאליהם חשופות בנות הקבוצה הזו. הזנות איננה שאלה של טעם או מיניות או דרך חיים, כמו שפורנוגרפיה איננה שאלה של חופש ביטוי אלא בעיקר שאלה של ביטוי דכאני כנגד גוף האישה ומהותה ואיננו שונה בהרבה מהסתה לגזענות. העובדה ששיח זה הוא חלק מהמרחב ההגמוני בחברה ובעולם הסימבולי שלה, אינה מעניקה לו לגיטימציה כפי שעצם ההגמוניה של השיח הגזעני כלפי ערבים אינה הופכת אותו לביטוי של חופש.

חדר המיטות נותר חתום. לתוכו נזרקות בערבובייה תופעות של מיניות אבל גם של זנות שהיא סחר בגוף האישה

הסניגוריה ממשיכה בקו הליברלי ומנסה להגדיר מתי מתקיימת פגיעה בחירותו של אחר. במסגרת השיטה, הפגיעה מסומנת על פי רוב במקום בו הנפגע שייך לקבוצה השלטת, בעלת ההון והאמצעים. בהתאם, הפגיעה היא שקופה כאשר הפרט משתייך לקבוצה מוחלשת המייצרת את חומרי הגלם וספקי השירותים. כך תורמת מערכת המשפט לעיוורון מכוון ולעבירות נטולות קורבן. מהלך זה מסביר את קיומם בלא מפריע של סחר בבני אדם, זנות ומיקור חוץ המאפשרים ניצול ועושק של מיליוני אנשים. הניצול הזה נעשה כביטוי לחירות האישית.

הזקפה החוזית מול הבחירה החופשית

הטיעון שהובא לעיל על ידי הפרקליטות בדבר ההבדל בין "הסכמה" לבין המושג ה"אונטולוגי" של רצון חופשי עולה בקנה אחד עם הטיעונים הקלאסיים של מצדדי הליברליזם הקפיטליסטי. במסגרת הטענה שהמשפט הפלילי אינו עוסק בשאלת הרצון החופשי אלא בוחן את התקיימות ההסכמה, מבקשת הסניגוריה מהקורא להתעלם מהקונטקסט ולראות את הלקוח עם הזיקפה החוזית נותן כסף לאישה, והחוזה מגיע למימושו המלא תמורת פורקן. הסניגוריה מתעלמת ממחקרים אמפיריים על האלימות ואיון הרצון החופשי שקיים בקרב נשים וילדים המועסקים בזנות, ודבקה בדימוי הזונה המאושרת כתמונה המתקיימת תמיד במציאות, כפיקציה חוזית של הסכמה המצביעה על רצון חופשי.

העמדה המבחינה בין רצון חופשי להסכמה קוראת בתמימות לבניית נרטיב אחד שיש להחיל אותו ככלל, אך חשוב מכך: היא משתמשת בעיקרון המסוכן ביותר מבית הפיקציה המכוננת של החברה הקפיטליסטית הוא עקרון השוויון.  אם נשאל על יחסי כוחות והוגנות באינטראקציה האנושית, הדבר הראשון שיקרוס זה הנחת חופש החוזים, היינו יחסי הקניין ויחסי בעלי ההון והעובדים, יחסי הלקוח והבנק, המדינה והפרט, נשים וגברים, פליטים ואזרחים, רוב ומיעוט. התייחסות רצינית לשאלת השוויון לתוך הדין הפלילי ולמערכת המשפט בכלל כפריזמה המאתגרת את הנחת הרצון החופשי או ליתר דיוק הנחת ההסכמה, עשויה להיות בעלת השלכות מרחיקות על אפשרות קיום המדינה הקפיטליסטית ויחסי הניצול המתקיימים עד כה בתוך שיטה זו.

יתר על כן, וגם אם נתרחק משאלת השוויון והיכולת של מערכת המשפט להוכיח את מידת האותנטיות הרצון החופשי, הרי ידוע לנו אמפירית מתוך אין סוף מחקרים וראיונות עם קורבנות אותה תעשייה אלימה (ואני מבקש להדגיש שאני משתמש במונח תעשייה רק על מנת להראות את הדפוס ההמוני של תופעת הזנות ולא על מנת לתאר תעשייה לגיטימית המייצרת טובין או שירותים) כי מידת הרצון החופשי מוגבלת בתעשייה זו לגדי בחירה בין רע לרע. מאחר שהרוב המכריע של הנשים המצויות בתעשיית המין משתמשות בסמים, ומאחר שהחוק הישראלי מכיר ביחסי מין עם אישה שאינה בדעתה כמעשה אינוס, כמי שההסכמה שלה איננה הסכמה, מדוע לא מתייחסים ללקוחות על פי תיאוריית האינוס הקונסטרוקטיבי?

יהיו מי שיאמרו שזכותה של אישה להשתמש בגופה לכל צורך שתראה לנכון, סוג של טיעון פמיניסטי במהופך, לפיו אין לאפשר למערכת המשפט לקבוע מה תעשה האישה בגופה. לטענה הזו ניתן להשיב בשני אופנים: האחד, שההפללה היא של מקבל השירות או מי שמתפרנס על חשבון נותנת השירות. הטענה הרצינית יותר היא שהרצון החופשי הזה אינו קביל, וכי כמדיניות משפטית ומוסרית לא נתיר פגיעה כזו בזולת גם אם היא נגרמת בהסכמתו. פגיעה בגוף האישה המלווה בהפיכתה לחפץ ובאיון רצונה החופשי, דרדור מעמדה בחברה ואנושיותה בכלל אינן שאלה שיש להתווכח עליה כמבטאת את האוטונומיה של האישה, ממש כפי שעבדות מבחירה איננה יכולה להוות רצון אמיתי של אדם סביר.

הסניגוריה מוסיפה עוד שני טיעונים הקשורים במדיניות האכיפה והאלטרנטיבה. הראשון קובע שהפללת הלקוח תוריד את הזנות למחתרת, ותביא להשתלטות גורמים עבריינים על עולם הזנות מה שיפגע בנשים עוד יותר בשל מה שהם מכנים "פרדוקס האכיפה". הגיחוך בטיעון זה עולה על גדותיו. לא ידעתי שאנשים נורמטיביים הם השולטים עד כה בעולם הזנות. שנית, פרדוקס האכיפה קיים בכל קרימינליזציה של כל התנהגות אנושית, אין זה אמור להרתיע את המחוקק מלהוציא מחוץ לחוק את ההתנהגות הנתונה, מה גם שההשוואה בין איסור הזנות לבין חוק היובש בארצות הברית שהסנגוריה הציבורית משתמשת בה, הנה השוואה מקוממת במסר המשחית שבה.

ההשוואה לצריכת אלכוהול מקוממת. צילום: cc by-Minnesota Historical Society

איסור על מכירת אלכוהול בארה"ב נבע בעיקר ממוטיבים פוריטניים, ובכך ניסה לחנך כנגד תופעה נורמטיבית ושגורה אצל מרבית האוכלוסייה. גזירה זו אינה שווה או שקולה לאיסור על קבלת שירותי זנות. האם לא ברור שמערכת שמתקיים בה ניצול המוני, פגיעה בגופה של האישה ואונס בקנה מידה המוני אינה נמצאת במתחם ההתנהגויות הנורמטיביות ושלא רוב האוכלוסייה עוסק בה? ההשוואה מקוממת ומתפקדת בדיוק כמו טיעונים שמטרתם לנרמל את העוול באמצעות התעלמות מהפגיעה שיוצרת דה הומניזציה של הנפגע.

ובאשר לטענה האחרונה של האלטרנטיבה החינוכית, נדמה שזו נזרקת לחלל האוויר מן הפה לחוץ. הייתי רוצה מאוד לראות את האפקטיביות של המערך החינוכי הזה בחברה שמוכרת יוגורט בעזרת דימויים פורנוגרפיים בחברה שבה הפסקנו להבחין בין מיניות, אירוטיקה ופורנוגרפיה, והכול התערבב בדימויי הצריכה שמקיפים אותנו. מי אמר שאי אפשר להשתמש בשני המנופים גם יחדיו? אולי יש צורך גם במנוף כלכלי חברתי שלא יביא אוכלוסיות מוחלשות לכדי "חופש רצון" מסוג זה שבו בנות אנוש צריכות להפוך לסחורה ולקניין.

לקריאה נוספת בנושא:

אחיותינו, מוצר צריכה | יונית נעמן

אות קלון בכיכר אתרים | רעות גיא

כל עוד יש זנות בישראל | זהבה גלאון

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עדי

    שלום,

    1. לדעתי ההבחנה שהסניגוריה עושה בין רצון חופשי ל "הסכמה" (או כל ניסוח אחר) היא דווקא במקומה. הבחנה זו דרושה *דווקא* כדי להצדיק את איסור צריכת בזנות מטעמים של כפייה. בהיעדר הבחנה כזו, כיצד מבדילים בין העדר הבחירה הכרוכה בזנות לבין העדר הבחירה ה "עמוקה" יותר, המהווה, לכאורה, מצב בסיסי אנושי?

    2. לדעתי אין ספק שזנות היא פרקטיקה המניחה ניצול נוראי, אבל אינני בטוח שניצול הוא טעם מספיק המצדיק איסור במקרה זה – וזאת לאור שיקולים בדבר גורלן של העוסקים/עוסקות בזנות: אינני משוכנע שמצבן/ם יוטב במידה ולקוחות יופללו.

    יום טוב,
    עדי

  2. גדעון

    דבר ראשון, חוסר קיומם של אנשים נורמטיבים כמנהלים בתעשיית הזנות לא נעשה בגלל שהדבר חוקי, כיום חלה הפללה כלפי סרסורים והדבר, מן הסתם, מושך אליו מעסיקים אלימים יותר ועבריינים יותר.

    נקודה שנייה, ההתנגדות לאלכוהול לא הגיעה רק מפיוריטניות (אגב חלק מההתנגדות לזנות נובעת מפיורטניות) אלא מנזקים האמיתיים של האלכוהוליזם שייתכן מאוד ומייצר יותר נזק לגוף ולנפש מאשר זנות. כאשר ניסו לאסור זאת, כמות האלכוהול אמנם ירדה אך האלימות והפשע זינקו ובתי הכלא התמלאו.
    כמו כן, הלקוחות של של הזונות הם ברובם גברים נורמטיבים…

  3. חגית לרנאו

    לא צריך להסכים עם כל פגמיה של השיטה הקפטיליסטית על מנת להעריך את העיקרון שמבקש להגדיר ולתחום את גבולותיו של כוח שלטוני הכופה את רצונו באמצעות ענישה פלילית. להבנתי, זה לב ליבו של הויכוח העוסק גם בהפללת לקוחות של נשים בזנות. אין חדש בשאיפה של המדינה לכפות על הכלל אורח חיים, אמונות ותפיסות עולם – לעיתים קרובות מתוך אמונה מלאה ותמימה שכפייה כזו תסייע ותיטיב גם עם מי שטרם הבין את טובתו שלו. חוקי היובש, קרימינליזציה של סמים ואיסורים פליליים על הומוסקסואליות הם רק חלק מהדוגמאות, ובכולן פעלו במרץ יזמים מוסריים, בשם קבוצות רפורמטיביות (אשר התבססו על התמיכה של קבוצות שמרניות).
    איני חושבת שזנות היא ביטוי של רצון חופשי אותנטי של מי שפתוחות לפניה מגוון רחב של אפשרויות למימוש עצמי. זהו מרחב הישרדותי של מי שמתמודד או מתמודדת עם קשיים ומצוקה.
    אחד הקשיים של החוק הוא בכך שהוא מבקש לקחת את המרחב ההישרדותי הזה (בשם טובת הנשים המצויות בו) מבלי להפנות משאבים שיטפלו במצוקה. אגב, השיטה הזאת, שבה סוגיות שהחברה צריכה לטפל בהן בכלים של רווחה הופכות להיות עניין של המשפט הפלילי, היא מנגנון מובהק של משק קפיטליסטי. "אין כסף" למסגרות ולסיוע ממשי לילדות בנות 14 שבורחות מהבית; ו"אין כסף" להתמודדות עם עוני הולך ומעמיק; ו"אין כסף" לדאוג לכך שאישה עובדת תוכל להתפרנס בכבוד ולקיים את עצמה ומשפחתה. נסו לחוקק שמטפל בשורש הבעיות שעומדות ביסוד הניצול והמצוקה ותראו איך משרד האוצר מפיל אותו עוד לפני שהוא מגיע לשולחנה של ועדת השרים. אבל חקיקה פלילית לעולם מגיעה ללא סעיף תקציבי – וללא התנגדות של האוצר.

    הקושי השני הוא מורכב יותר. אני מודה שמתוך הנוחות של חיי האישיים איני יכולה להבין כיצד ניתן לדבוק במרחבים ההישרדותיים (תהא זו הזנות, התמכרות לסמים, או חיי הרחוב של מחוסרי הבית). אך העובדה היא שנשים רבות בזנות (בדומה לדרי רחוב) דבקות בו. הן דבקות בו גם כאשר נפתחות להן אלטרנטיבות המשלבות טיפול וסיוע תעסוקתי וכלכלי, והן חוזרת אליו גם לאחר שהתחילו תהליכים שיקומיים משמעותיים. הסיפור הוא מורכב בהרבה מהרצון להחליף את ניצול המצוקה בשיקום. הקול העיקרי שממנו מתעלמות התומכות בחוק הוא קולן של נשים בזנות שמבקשות, באופן ברור וישיר, שיבטיחו להן הגנה ויסייעו להן ברגעים של מצוקה – אבל גם שיעזבו אותן לנפשן. הנטייה של מי שתומכות בחוק היא להתעלם מהרלוונטיות של הקול הזה תוך תיוגו בכלים קליניים (של מי שהטראומה מדברת מגרונה) או כחריג אזוטרי וזניח. אך האמת היא שטרם נעשה בארץ מחקר רציני ומקיף אשר יכול לתת תמונה ממשית של התופעה.

  4. יונית נעמן

    הדיונים הממושכים על הצעת החוק בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת נעשו בהשתתפות גורמי טיפול וסיוע כמו "תוכנית סלעית" ומכון תודעה. הדבר נעשה מתוך הבנה שאי אפשר להחיל את החוק באופן שיפחית את הביקוש מבלי להתייחס לצד השני.

    את צודקת בכך שסגירת בתי "עסק" לממכר נשים מותירה נשים שנמצא להן מפלט, קשה ככל שיהיה, נשים ש"דבקות" בלשונך באורח החיים הזה, ללא מחסה.

    עד כמה שאני יודעת ומבינה, נעשים מאמצים לעגן במסגרת החוק התייחסות לטיפול ולשיקום של הנשים הללו. את שואלת אם אפשר לסמוך על זה, בייחוד באקלים הפוליטי בו אנחנו מצויים? לא ברור. ואת צודקת שטיפול רק בצד של הלקוח זו חצי עבודה.

    לגבי מחקר רציני, האם את מכירה את "מופקרות" של ענת גור? אמנם נכתב לפני שתוכנית סלעית יצאה לדרך, אבל הוא כן מספק תובנות רבות על הדבקות של נשים בזנות ועל הסיבות לה.

    ודבר אחרון. הדיבור מגרונן של נפשות אחרות הוא בעייתי, אך לא בלתי לגיטימי בעיניי. הקריאה הנחרצת לשלילת הזנות נעשית על סמך מחקרים, ראיונות אינסוף והיכרות עם נשים מעומק מעגלי הזנות וכאלה שנחלצו ממנה – בארץ ובעולם. הפמיניסטיות שקוראות להפללת הלקוח לא נשענות על מניעים פוריטניים או על אינטואיציות. אני מכירה את הקולות של נשים שמבקשות פשוט להמשיך בזנות ושיעזבו אותן בשקט. פעמים רבות, שיחה עמוקה יותר ממה שמספיק לכתב/ת זה או אחר לצורך הסנסציה, מגלה תמונה מורכבת יותר. ובכל מקרה, אני מאמינה שתמיד יש לנו זכות לדבר על מצבים אנושיים, לשאוף ולהוביל לשיפור פני החברה, וזה כולל להיות קול לאלה שאין להם/ן.

  5. עדי

    יונית,

    בהנחה שהטעם המכריע שעשוי להצדיק את חוק ההפללה "יושב" על שיקולים תוצאתניים בדבר מצבם של העוסקות/עוסקים בזנות, מדוע לא להפנות את כל המשאבים לסיוע חברתי בלבד?

    האם את סוברת (ואני שואל באמת, לא כדי להקניט) כי מצבן של הזונות יהיה טוב יותר תחת חוק ההפללה מאשר אם כל המשאבים (גם אלה שידרשו לחקיקה, אכיפה וכו') יופנו לטובת סיוע חברתי?

  6. מניפסט מאת מירב הזונה המאושרת

    פורסם בתאריך 30/09/2009 מאת מירב "הזונה המאושרת" :
    נורא קל להעלות את נושא הזנות בנשימה אחת עם מילים כמו ניצול, השפלה, אונס, סמים, סחר בבני אדם ועוד, באותה המידה שנוח יותר להכניס בני אדם לתבניות קבועות מראש ולהגיד "העם מטומטם" מאשר לבדוק כל נושא לגופו ולהבין שכל אדם הוא עולם בפני עצמו ובעל חשיבה ייחודית.

    המצב דה פקטו הוא – שכמו שפגשתי זונות מכורות לסמים כך פגשתי בנשים מכורות שאינן עוסקות בזנות, אותו הדבר לגבי ניצול והשפלה שראיתי בעיקר בתוך מערכות יחסים ממוסדות, מה שלא ראיתי זה שמישהו יצא חוצץ כנגד מוסד הנישואין…

    המצב דה יורה מתדרדר מרגע לרגע תחת הרעיון המתנשא כי מי שבחרה לעסוק בזנות אינה פועלת מתוך חשיבה בריאה והגיונית, חוץ מלהוציא את הזנות מהחוק נעשה כמעט הכל, ניהול בית בושת אינו חוקי, רק המילה "בושת" גורמת לי לרצות לצאת מעורי מרוב כעס, סרסרות נקרא לזה? אבל האסוציאציה שראשונה שעולה היא של גבר אלים שמכריח זונה לעבוד תחת משטרו המאיים ולתת לו מכספה, המצב כמעט ואינו כזה, במקרים רבים נערות עובדות מעוניינות לעבוד בדירה דיסקרטית שמוכנה בעבורן ומצוידת באמצעי שמירה למיניהם, אלקטרונים ואנושיים, פרסום שמשולם ע"י בעלי המקום וכל מה שצריך מבחינתן כדי רק להגיע ולעשות את מלאכתן, דירה שמופעלת ומתוחזקת היטב ע"י אותם הסרסורים, שלוקחים 50% מהאתנן שקיבלה הנערה אבל לא שלא בצדק, לפתוח ולשמר דירה כזו עולה כסף רב.
    נערות שאינן מעוניינות להתחלק באתנן, חלקן עומדות ברחוב, אך גם שם נמצא הפיתרון החוקי לגרשן בשם "השידול לזנות", בימים אלה אפילו עולה בכנסת הצעת חוק חדשה ומטורפת בשם "החוק להפללת הלקוח", בנוסף על החוק החדש שעבר לא מזמן בשם "איסור פירסום שירותי זנות".

    מי שרוצה לדבר על התמכרות קשה לסמים- שיתמוך או יפתח את מערך הטיפול בהתמכרות לסמים.
    ניצול והשפלה בזנות? תפתחו מערך יעיל לקבלה וטיפול בזונות המעוניינות להפסיק את העיסוק.
    אונס? התעללות מינית בילדות חסרות ישע שגדלות להיות זונות? תלחמו באותם הפסיכופטיים המסוגלים לאנוס ילדים וילדות, אפילו אגדיל ואציע: להגביל את הילודה בצורה גורפת עד שכל אדם יעבור לפחות איזה תאוריה או טסט המאשרים כי הוא\היא כשיר להביא ולגדל ילדים בעולם.
    אבל- יש להפסיק ומייד את הסטיגמטציה האופפת את תעשיית המין.
    לא כל הפוליטיקאים לוקחי שוחד, לא כל הגננות מתעללות בילדים בגן, ולא כל הגברים אנסים.
    אבל כל הזונות הן כן משהו? מה זה המשהו הזה שתמיד מתקשר באי מוסריות – אל מול שאר הזוועות המפורסמות בעיתונים?

    שדולות הנשים הפמיניסטיות וחברות כנסת הדוחפות חוקים הזויים במסווה של הצלת נשמתה וגופה של האשה המסכנה שבחרה לעסוק בזנות, פגשו במקרים קשים של ניצול והתעללות ובצדק מנסות לעזור להן, אבל המציאות העירומה היא שרוב הזונות שאני פגשתי, רוצות לעסוק בתחום, חלקן נהנות מהעיסוק וחלקן נהנות מהשחרור והעצמאות הכלכלית שהעיסוק נותן, גם אם הזנות בבסיסה נדמית כתורמת לדיכוי הגברי והחפצת גוף האישה, היא אינה כזאת לרוב, ביקור קצר בדירה דיסקרטית ושיחה בגובה העיניים עם הזונות שם ילמדו כי רובן אינן מטומטמות או חסרות ישע.

    באשר אלי? מירב "הזונה המאושרת"- כשמי כן אני.
    אני נהנית מהעיסוק שלי בכל הרבדים הקיימים, אני מקבלת סיפוק הווייתי מעצם הנתינה לאדם אחר, נתינה שאינה מתחילה או נגמרת בסיפוק מיני. אני לא מתנצלת או מתביישת בצורך הזה שיש בי לגרום למי שאני פוגשת בו להתרגשות ולאושר, וכן, גם לסיפוק מיני.
    אילולא המדינה שלי הייתה כה פוריטנית מזמן הייתי פועלת במישורים נוספים כדרכן של קסווירה הולנדר ואנני ספרינקל אבל אני זונה ישראלית שצריכה בעל כורחה להסתובב עם אות קין על הדגדגן, כי יש אנשים שחושבים שאני טיפשה מידי בכדי להחליט בעצמי מה טוב ונכון לגוף ולנשמה שלי- למרות שיש לי את היכולת הורבאלית, דידקטית והקוגניטיבית לעסוק בכל מקצוע אחר כמעט.

    פוסט זה פורסם בקטגוריה המניפסט, מאת מירב "הזונה המאושרת". אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.
    http://www.thehappyh.com/?p=663

  7. איש

    כתבה רצופה מלים פסוודו גבוהות , ומקוטעת כל חוט חשיבה לוגי אמיתי שכל כוונתה לערער על הלגיטימיות של מי שמעיז לחשוב אחרת מאוסף הנשים שמקדם את החוק המטומטם הזה… במקום לשלול את הלגיטימיות של נייר העמדה של הסנגוריה הציבורית, תתמודדו איתו באופן ענייני!

    תפסיקו לבלבל בין סחר בבני אדם שלא תמצאו תומך אחד בו, לבין הזנות שיש רבים הקוראים למסד אותה-בבחינת הרע במיעוטו. כי את טבע האדם לא תשנו, וסקס בנישואין הוא לא פתרון, לאלמנים, רווקים, זקנים, ביינשים, גלמודים וגם לא לגברים נשואים שאשתתם אבדה את החשק …
    אתן בטח מעדיפות פורקן באמצעות אונס? ואל תדברו על לעשות ביד… זה יהיה פתרון אחרי שכשאתן תהיו רעבות, כפתרון, תאכלו את החרה של עצמכן!

    תתחילו מזה שלדיונים בתקשורת ובכנסת, תציגו מבחר דעות, רופאים, עורכי דין, נערות עובדות שמתנגדים לחוק. תתמודדו עניינית עם הטיעונים שלהם-ולא תפסלו אותם אישית!

    (נו נראה אם יפרסמו את זה כאן…)

  8. יונית נעמן

    כל עוד קיים ביקוש, תהיה זנות. בעיניי חייבת להיות הקטנה של מימדי הביקוש – רצוי באמצעות פעולה חינוכית נרחבת בכיוון של שוויון מגדרי וכבוד האדם והאישה. אם יופנו משאבים רק לטיפול בנזקים שיוצרת הזנות והחברה תמשיך להאמין שזנות היא מצב טבעי, לא נצליח לשנות שום דבר.

    חוק שנכפה הר כגיגית אין לו כל ערך מלבד סימבולי (שאין לזלזל בזה, ובכל זאת). לכן בשבדיה למשל קדמה לחוק פעילות ענפה בשדה החינוכי – בקרב אוכפי החוק (שוטרים, שופטים) ובבתי הספר. כשהחוק הוחל בסופו של דבר, החברה הייתה במצב שבו הרעיון של זנות הפך בעיני רוב האנשים לבלתי נסבל.

  9. תקראו קצת...

    הפגיעה בזונות עלתה, ועכשיו גם יותר קשה לאכוף עברות חמורות יותר , כמו סחר בבני אדם, כי הלקוחות לא יעידו…

    ואת זה כותבים במרכז המחקר והמידע של הכנסת סעיף 4:
    http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02820.pdf

  10. חגית לרנאו

    אין בו אף מילה על טיפול בנשים בזנות. זאת לא טעות או השמטה מקרית של המחוקק – זה פשוט עולה כסף ואין שום סיכוי להעביר חקיקה כזאת.
    ה"טיפול" שעליו מדברת כותרת החוק הוא טיפול קוגניטיבי בגברים שנתפסו, אשר יוכלו לבחור בסדנאות לחינוך פמיניסטי במקום כתב אישום.
    דברי ההסבר לחוק קובעים באופן חריג שהסדנאות הללו יופעלו על ידי ארגונים לא ממשלתיים ובשיתוף משרד הרווחה. אין לי ספק לגבי טוהר הכוונת של יוזמות החוק. עם זאת אני מניחה שהדיל מאחרי הרעיון של סדנאות החינוך הוא שה- NGOs שעומדים מאחורי החוק יזכו במכרז להעברת הסדנאות. וכך יגרום החשש של גברברי ישראל מכתבי אישום לכך שהם יתרמו לאירגונים תמורת קורס אשר בו אינם חפצים.

  11. לחגית-זה הרבה יותר גרוע

    ארגונים מפעילים לחץ למען קבל פרנסה… ובדרך דורסים כל דעה אחרת.
    כמו הלוביסט שסידר פרנסה ע"י חובת רכישת אפוד זוהר, ככה אוסף בעלות עניין מקדמות את העניין שלהן ואת הפרנסה שלהן.
    חינוך לא יצא מזה!
    אתן לא מקבלות כאן חשש אלא אנטגוניזם: קולות לעצור את הפמיניזם! עברתם כל גבול! ומי שיסבול מזה זה הנשים החלשות באמת!

  12. טלי ק

    לומר ש"אין בו אף מילה על טיפול בנשים בזנות" זו התעלמות מוחלטת – ומעוררת תהייה – מהמישורים הפרגמטיים שבהם כן מתקיים סיוע לנשים בזנות, ולא רק בתיאוריה. קיימים מרכזי סיוע לא מעטים, אולם נכון בכל זאת לומר שהם לא מספיקים בכמותם ובתוכן שהם מציעים, וכאן בדיוק טמון הכוח של ההצעה ושל העומדים מאחוריה, כי הן חברי הכנסת והן הנשים והגברים שפועלים בשדה הזה כבר שנים רבות, מודעים היטב להיצע הטיפולי והשיקומי, על יתרונותיו ומגרעותיו, ועוסקים בהרחבה שלו כל העת. הצעת החוק היא רק סיוע למערך של תמיכה בנשים ובגברים בזנות, היא לעולם לא עומדת לבדה בחלל הריק.
    ארגונים ועמותות כמו סלעית, אופק נשי, יזהר, ועלם, מנסים לעשות את המיטב בתקציבים והמשאבים המעטים שיש להם. זהו לא סופה של הדרך, זוהי התחלה, כי מודעות ציבורית זקוקה גם להצעות חוק כאלה.

  13. ד"ר יפעת נבו

    חגית, את כותבת: נסו לטפל ב"בעיות שעומדות ביסוד הניצול והמצוקה ותראו איך משרד האוצר מפיל אותו עוד לפני שהוא מגיע לשולחנה של ועדת השרים. אבל חקיקה פלילית לעולם מגיעה ללא סעיף תקציבי – וללא התנגדות של האוצר". טעות בידיך. האוצר יתמוך. ואסביר לך למה.
    בואי נחשוב: לטפל בתאונות דרכים? הכי טוב – לתת קנסות! לטפל בתופעת הזנות? הכי טוב – להאשים ולקנוס! לא חשוב את מי, העיקר שזה יכניס כסף לאוצר המדינה. מי הם הלקוחות של הזונות, ב"דרגותיהן" השונות (זונות רחוב, זונות ברים, נערות ליווי)? אלה אנשים עם כיס עמוק, שיכול לספק לאוצר את צרכיו.
    אתן לך טיפ קטנטן: כעיתונאית, לקח לי כמה שנים ולא הצלחתי לשכנע את העורכים שלי (גברים, אלא מה?) לצאת לכתבת שטח ולשוחח עם הזונות. דאגו לשלומי, יאני. ולמה? כי רציתי להתמקד בלקוחות. אז הגעתי לזמן קצרצר לעמדת עורכת (מדור נשים בעיתון "דבר"), ניצלתי את ההזדמנות ויצאתי לאחו של תל-ברוך. לא עשיתי כלום. רק עמדתי שם ליד עמוד של תחנת אוטובוס, לבושה בגינס וחולצת גוף מטריקו, והתבוננתי. מיטב המכוניות המפוארות חלפו, האטו, נסעו וחגו שוב. לא חסרו בעלי כיפות ולובשי שטריימל. אז פוריטניות? נו, באמת. הם חושבים רק על "צניעות". מה זה בדיוק "צניעות"? ענווה? טעות. צניעות זה שאישה תצניע את גופה, ידיה, פניה, כי כל גילוי קטנטן של זרועה – או קולה, מיד מקפיץ להם את המה-שמו. זה כל עולמם? לא. אבל עולמם חג סביב היצר. הם גם מתפרנסים לא רע מה"תוצרת" של היצר (דרך הביטוח הלאומי). אצלם הוא "יצר הרע", כי הם עושים אותו ל-רע. זה פוריטניות? זו תחפושת זולה ונלוזה של היצר. והאוצר רוצה להתפרנס גם מזה, כמו מעבירות תנועה. הוא לא רוצה לתקן עוולות, האוצר שלנו. הוא רק רוצה כסף כדי שיהיה לו לשלם ל"בעלי היצר" לשימור שלמות הקואליציה. ומקבלי האתנן לא רואים בזה שום פגיעה בפוריטניות. להיפך. מבחינתם זו "מצווה". תבדקי בבתי החולים בהם מטופלים הפוריטנים הללו, כמה מהם מטופלים במחלות מין ובזיהומי מין. לא נשותיהם מביאות הביתה את המחלות. תבדקי. אני בדקתי.
    רק עוד שאלה קטנה: אם האוצר רוצה להתפרנס מקנסות כאלה, מי באמת כאן הסרסור, על פי הגדרתו כ"מתפרנס משירותיה של זונה"?

  14. מירב הלא מאושרת

    האינטרנט כר נרחב לתחפושות. לא רק בפורים. בכלל רוב התומכים הם גברים. והם תומכים כי אינם יודעים מהי אישה. לא טרחו להכיר לעומק.

    אין אישה מנוצלת מאושרת. לא קיימת.

    ואכן נדרש טיפול כולל.

  15. אתגר לכל המטקבקות כאן...

    אבל אחת מכן כתבה שטות שקל להוכיח. הנה היא טוענת ש"מירב המאושרת" זה גבר. נהדר…
    מה דעתכן לאתגר הבא:
    היא מפרסמת את עצמה, ומאפשרת יצירת קשר. מדוע לא תנסו להיפגש עימה ולשוחח איתה. האם היא אכן גבר או שמא אשה? ואולי באמת היא נגד החוק.

    אז אם המטומטמת שכתבה כאן תיקח על עצמה את הבדיקה ותשתנעה שכתבה שטויות. האם תחזרו בכן ותתחילו להתנגד לחוק? או שהודאה בטעות זה מחוץ לטווח היכולות שלכן?

  16. אז עומד מאחוריה גבר

    מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה. ומאחורי כל פרוצה גבר. מה לעשות.נעשו בנדון מספיק מחקרים.

    וקללות זה ירוד.

  17. יישום מקורי

    אשה, בלי גבר, לא יכולה להחליט על גופה.

    שמענו על 'המחקרים' האלה. הכל מגופים של אינטרסנטיות. זה כמו 'המחקרים' של חברות הטבק שסיגריות זה בריא!