יאללה, עוד תחרות

ההתלהבות של גיא רולניק ואחרים מדו"ח ועדת הריכוזיות החזירה את איציק ספורטא למאה ה-19 – גם אז דיקלמו את המנטרה של שוק חופשי ותחרות. כדי לשבור את כוחם של בעלי ההון, זה ממש לא מספיק
איציק ספורטאאיציק ספורטא

מרצה בכיר בפקולטה לניהול שבאוניברסיטת תל אביב ופעיל חברתי סוציאל-דמוקרט. חבר בוועד המנהל של מרכז אדוה לחקר השוויון בישראל ובאספה הכללית של עמותת הל"ה, ממקימי הקשת הדמוקרטית המזרחית.

אז עוד ועדה הגישה דו"ח, הפעם ועדת הריכוזיות. עכשיו צריך לחוקק, וגם בלי זה נתנו לחברות שיושפעו מהמסקנות ארבע שנים לבצע את השינויים שהומלצו. בעיון בתקשורת לא מצאתי התלהבות ניכרת מהדו"ח – כאילו כבר שמענו וראינו. בלי קשר, ברור שניסיון להקטין את כוחם הכלכלי והפוליטי של בעלי ההון הוא דבר רצוי, שאלה אחת, האם זה ממש ייעשה; שאלה יותר חשובה, גם אם זה כן – האם זו התשובה למצב החברתי בישראל? לטעמי, גם אם יקיימו את כל המלצות הדו"ח ככתבן וכלשונן לא יהיה שינוי מהותי.

לפני כשמונה חודשים כתבתי: "אבל חסידי השוק החופשי אינם חדלים לעולם לחפש את פיתרון הקסם לבעיות שהם עצמם יצרו בשלב הקודם של ההתפתחות הכלכלית. הפרטנו וזה לא ממש עבד? בואו נעשה רגולציה על ידי המדינה, אותה מדינה שהחלשנו בשם השוק. עכשיו ניצור תחרות – אבל מה לעשות שלעולם לא יכול להיות שוק חופשי ותחרות כמו בספרים? רק משאת הנפש האוטופית נותרה בשטח. כך שאנחנו לא צריכים להתרשם מהחזרה בתשובה כביכול של כל מיני גורמים, כיוון שהם ממשיכים להאמין בעולם הבלתי אפשרי שיצרו בדימיונם" (אני במצב ממש גרוע אם אני מתחיל לצטט את עצמי). גם אחרי ועדת הריכוזיות אני חושב שזה המצב.

האם מסקנות ועדת הריכוזיות והגדלת התחרות תעזורנה לשפר את מצבה של מערכת הבריאות? תגידו, מה זה קשור; קשור ועוד איך אם הפיתרון הוא תחרות. היינו מצפים שזה תביא מזור גם למערכת הבריאות, אלא שהיא די קורסת לתוך עצמה. האחיות מאיימות בשביתה כיוון שאי אפשר לתת טיפול לחולים שנמצאים במחלקות עם תפוסה שמגיע גם ל-200%. חישבו שהייתם מגיעים לטיסה והיו אומרים לכם שהחליטו להושיב במושב של שני נוסעים שלושה כי מכרו יותר מדי כרטיסים. נשמע מופרך, אבל זה מה שקורה בבתי החולים.

במאמר המערכת של "הארץ" אתמול נכתב: "כשהמשק הישראלי נפתח לתחרות מיבוא לפני 20 שנה היה נדמה, כי די יהיה בכך כדי להפוך אותו לתחרותי יותר, מתקדם, ולגרום למחירים נמוכים יותר לציבור. הפתיחה ליבוא (שלא היתה מלאה) אכן השפיעה, אך לא די. המשק סובל עדיין מרמת תחרות נמוכה, יש בו יותר מדי מונופולים וקרטלים, ורמת הריכוזיות בו גבוהה מדי". אה, פתיחת המשק ליבוא לא ממש הספיקה? אז יאללה, בואו נמשיך במסע הקדוש לכיוון התחרות.

הנלהב ביותר מבין המגיבים לדו"ח הוא "דה-מרקר" ועורכו גיא רולניק, שכותב: "המסר שלהם צריך להיות ברור וחד: אנחנו מאמינים בשוק חופשי וביזמות. אנחנו מחויבים לחזק את אנשי העסקים בישראל ואת המצליחנים. לא ניגרר לפופוליזם 'חברתי' או להתלהמויות על 'עשירים' ו'טייקונים' – נישאר ממוקדים כל הזמן ביצירת מבנה שוק תחרותי, מבוזר וחופשי, שהוא הכרחי למען הדמוקרטיה, צדק חברתי והזדמנויות שוות". קריאה של המשפט האחרון מחזירה אותי כמה מאות שנים אחורה ולתקופה של המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים, שם דקלמו את המנטרה הזאת ללא סוף, כאילו לא קרה כלום בעולם מאז. כאילו לא יצרה התפישה הזאת שליטה מסיבית של ההון בכל תחומי החיים, כאילו נידונו להיאבק בו בידיים קשורות לאידיאולוגיה שפג תוקפה.

כבר באוגוסט 2010 דיברו על הקמת הוועדה ועל כך שתגיש המלצותיה עד סוף דצמבר אותה שנה. בסופו של דבר הוקמה הוועדה באוקטובר 2010 והיתה אמורה להגיש מסקנותיה ארבעה חודשים לאחר מכן. במהירות הבזק הגענו לפברואר 2012, ככה זה שדנים בנושאים כבדי משקל שעוסקים בהגבלה מסוימת של כוחם של מי שהפרוטה שלנו מצויה בכיסם. רק שקרה משהו באמצע – אתם יודעים, ביולי 2011 – שהוציא את הוועדה הזאת מהקיפאון שבו הייתה מצויה.

ולמה אני מציין את זה? מכיוון שלטעמי כל הדיבורים על תחרות, רגולציה וועדות הם כלי משחק נוסף של המתוגמלים בעם לטשטש אותנו. רק התעוררות ציבורית שמאיימת, גם אם במעט, על המעטה של סדר הקיים מדרבנת את השלטון להזיז אצבע פה ושם; אותו שלטון שיצר את המצב הריכוזי הנוכחי והעביר נכסים רבים מידי הציבור למעטים, ויצר מדינה שמתגמלת את העסקים הגדולים במה שנקרא מדינת רווחה תאגידית, אותו שלטון משמיע פתאום ציוץ בנוגע למעלליו כדי שוב להשתיק את הציבור.

זה גם כמובן נוגע לוועדת טרכטנברג, שהייתה הרבה יותר זריזה במסקנותיה ויצרה את הרושם שיש רצון לתיקון, אבל רצון שנעצר במסקנות שאינן אלא החזרת המאבק החברתי למין מאבק של מעמד בינוני. האמת שמסקנות ועדת הריכוזיות דומות בעיני להסכם הנוגע לעובדי קבלן: כמו שימשיכו להיות עובדי קבלן, כך ימשיכו חברות גדולות וחזקות ליהנות מכוח כלכלי בפוליטי, רק יהיו עוד כמה חבר'ה שיוכלו לשכור עוד כמה מומחים כדי להראות עד כמה הם פטריוטים ופועלים לטובת, מה שהם קוראים, החלשים במשק.

שבירת כוחם של בעלי ההון הוא דבר חשוב, אבל כדי שזה יקרה לא מספיק שאיזו ועדה ממשלתית תציע להפריד, למשל, בן ריאלי לפיננסי, או להשטיח את הפירמידות לשתיים או שלוש שכבות. לא מספיק לדקלם תחרות, אלא צריך לפעול בממדים נוספים. למשל, חיזוק כוחם של העובדים (שדרך אגב, על פי הקריטריונים של אבירי השוק גם הם מונופול) ומעורבות עובדים בניהול על פי עקרונות דמוקרטיים, צריך שהעולם הכלכלי לא יהיה רק בבעלות פרטית, אלא גם ממשלתית וגם חברתית – ולא רק בשוק המוצרים אלא גם בשווקים הפיננסיים. בלי כל אלו, זה סתם משחק שבו מעטים עדיין ישלטו במשאבים הציבוריים המרכזיים, ולפעמים יזרקו לציבור איזו עצם.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דוב

    הפארפרזה הנ"ל משמעותה שהדינמיקה של התחרות יוצרת את הריכוזיות. כל נסיון לעצור את התהליך כמו לסובב את הגלגל לאחור הוא פאתטי נועד לכשלון.
    האפשרות היחידה היא להעביר את אמצעי הייצור, הפיננסים והחלוקה לידי הציבור שכבר עכשיו הם שלו אך לא בשליטתו.
    במילים אחרות לעבור מקפיטליזם דורסני שזה מצבנו עכשיו לסוציאליזם. אבל (גדול) סוציאליזם הוא מילה גסה וכל זמן שתשאר כזאת מצבנו הנוכחי ישאר כזה

  2. כפיר כהן

    מישהו אומר את זה! אני חושב שחשוב גם לקחת בחשבון ששבירת
    הריכוזיות פועלת בהתאמה עם המלצות קרן המטבע העולמית, שאם אני מבין נכון מנסה לפרוץ דרך נוחה יותר להון הגלובלי שכנראה הריכוזיות מאטה את יכולת החדירה שלו לשוק.

  3. נתן.

    איגוד האחיות הוא אחד מארגוני העובדים החזקים במשק . איך זה בדיוק שיפר את מצבה של מערכת הבריאות?

  4. Sam

    Rothschild loses libel case, and reveals secret world of money and politics

    Thanks to billionaire's legal battle, we now know a lot more about how the super-rich work

    The Independent, February 2012

    http://www.independent.co.uk/news/uk/home-news/rothschild-loses-libel-case-and-reveals-secret-world-of-money-and-politics-6720015.html

    According to the High Court, Nathaniel Rothschild, scion of the banking dynasty and friend of seemingly everyone in the spheres of finance, business and politics, is indeed "puppet master" to the Baron of Hartlepool and Foy.

    It began on Mr Rothschild's private jet from the World Economic Forum in Davos to Moscow, where they met Mr Deripaska, the aluminium plant manager who became the richest oligarch of them all, and continued on Mr Deripaska's private jet to his chalet in Siberia, where "to beat jet lag" they were whipped with birch leaves before plunging themselves into icy water – a traditional Siberian banya.

    Less salacious, but seemingly more sordid, was an earlier dinner at Cantinetta Antinori, a fashionable Tuscan restaurant in Moscow. Mr Deripaska, the Mail had claimed, was dining with executives from the US aluminium giant Alcoa, negotiating a £250m deal to buy two of Mr Deripaska's aluminium plants, at which a stumbling block was an EU import tariff on Russian aluminium. Enter Lord Mandelson, then a lowly Mister, but at the time the EU Trade Commissioner. The deal is done, costing several hundred British jobs, and the tariffs come down.