כל מקום ואתר

לפני כשנתיים, ערב סיום מושב הקיץ הראשון של קואליצית נתניהו, התבצעה דריסה לטובת חוק התכנון והבנייה. אז, היה זה בג"צ שנדרס. למרות ששופטיו התחננו כמעט לממשלה להאריך את משך הזמן להערות על תזכיר החוק, שעטה הממשלה קדימה ואישרה את מה שכונה אז "רפורמת המרפסות". השופטים שאלו: "מה החיפזון?" וציינו שלא פרצה כל מלחמה ואינם מבינים את הבהילות. הממשלה ציפצפה.

חברי הכנסת קיבלו יומיים על מנת שיוכלו להתעמק ב-600 סעיפיו של החוק הכלכלי-חברתי החשוב ביותר בספר החוקים הישראלי. מיותר לציין שאיש מהם לא יכול היה לעמוד במשימה כזאת (בהצבעות בקריאה ראשונה, כעבור יומיים, הכריז אורי אורבך, חבר קואליציה כידוע, שלא הספיק לקרוא את החוק וכי הוא פורש למזנון הכנסת על מנת להתעמק בסעיפיו. אם אספיק, אמר אורבך, אגיע להצבעה. כעבור שעתיים, כשהצביעו חברי הכנסת ואישרו בקריאה ראשונה את החוק, אורבך לא היה במליאה).

מאז חלפו עברו שנתיים של דיונים אינטנסיביים, והנה החוק עומד לעלות לקריאה שנייה ושלישית ביום רביעי השבוע בשבועות הקרובים. אולם באופן מדאיג, נראה שעל אף ההשלכות החברתיות והסביבתיות הדרמטיות ועל אף הביקורת הרבה שהושמעה נגד ה"רפורמה" ממגוון גדול של גורמים – אין כמעט שינוי בנוסח הצעת החוק הממשלתית מהנוסח המקורי שהובא לדיון לפני למעלה משנה.

חשוב להדגיש: ה"רפורמה" אינה עוסקת רק בביורוקרטיה שתכליתה "לסגור מרפסת" ביתר קלות. מדובר בחוק תכנון ובנייה חדש לחלוטין המעצב את מערכת התכנון בישראל מחדש ומהווה כלי חשוב בחלוקת העושר וביצירת צדק חברתי. במערכת התכנון מתקבלות ההחלטות הדרמטיות הנוגעות למיקומן של תשתיות לאומיות, כמו למשל איפה יעברו כבישים, איפה יוקמו אזורי תעשייה; החלטות המטפלות במימושם של צרכים ואינטרסים ציבוריים, כמו למשל איפה יוקמו מבני ציבור ומאיזה סוג, האם יהיה דיור בר-השגה, איפה ואילו יישובים חדשים יורחבו או ייבנו; החלטות העוסקות בהגנה על הסביבה לטובת הציבור, כמו למשל האם יופשרו שטחים ירוקים לבנייה. החלטות אלו דרמטיות במיוחד בשל היותו של תהליך התכנון והפיתוח בלתי-הפיך, המשנה את פני המדינה והחברה לצמיתות.

הרפורמה הנוכחית מרסקת למעשה את מערכת התכנון הקיימת ומייצרת אוסף של ועדות פוליטיות, ללא איזונים ובלמים, שמטרתן אחת: קיצור ופישוט הליכים. אגב, המומחים טוענים שהרפורמה דווקא תייצר ביורוקרטיה, אבל מעבר לכך, החוק החדש לא יענה על אף שאלה מהותית אחרת, כגון קידום הזכות לדיור, צמצום פערים בין רשויות, עמידה באתגרי התכנון העתידיים של ישראל וכדומה.

אתר המרכז את הפעילות והביקורת נגד החוק

למעלה מחמישים ישיבות קיימה הועדה המיוחדת של הכנסת בנושא. עשרות-אלפי שעות של חברי כנסת, עובדי ועדה, דוברים, יועצים משפטיים ומתכננים. בחישוב פשוט, הושקעו מליוני שקלים בדיוני הכנסת הללו, שלא לדבר על זמנם של משפטנים, מתכננים, אדריכלים, שמאים ופעילי ארגוני סביבה וחברה. והנה, כאילו לא חלפו עברו להן שנתיים, שוב מתחננת הכנסת לכמה ימי חסד של למידת הנוסח לקראת ההצבעות לקריאה שנייה ושלישית. ושוב הממשלה דורסת – הפעם את הכנסת. הבטחה מקדמית לחברי הוועדה לקבל את הנוסח להצבעות שבועיים לפני תחילתן, נמוגההתממשה רק ברגע האחרון ותחת לחץ כבד מצדם של ארגונים שונים. הנוסח תוקן עד ליום חמישי האחרון ומתוכנן כאמור לעלות להצבעה כבר ביום רביעי בשבועיים הקרובים.

אם זה לא היה נוגע לכל פינה בחיינו, זה היה כמעט מצחיק. רפורמת התכנון הבלתי-מתוכננת בהיסטוריה. אבל אין כאן רק אירוניה מרירה. המדיום הוא המסר. התהליך משקף את התוצאה. והתוצאה המסתמנת היא מחיקה מוחלטת של הציבור כשחקן בזירה התכנונית. כשם שנמחקו שופטי העליון והארגונים החברתיים לקראת הקריאה הראשונה (מתוך רצון לאפשר תגובות ציבוריות אמיתיות לקראת אישורו של החוק), כך גם נמחקו נבחריו בסיבוב הנוכחי, בישורת האחרונה לקראת אישור החוק. כשם שהתהליך עקום, עגום ונפתולי, כך גם התוצאה שפוגעת בעקרונות של שיתוף ציבור, זכות ערר, היררכיה תכנונית, איזונים ובלמים ואחריות וסמכות לדרג התכנוני המקצועי.

לשם השוואה, חוק התכנון והבנייה הקיים, אשר אושר ב-1965 בימי מפא"י, הצריך 13 (!) שנות דיון. נתניהו, בדין ודברים מול ריבלין שניסה לשמור על כבוד הכנסת, לא הסכים אפילו לשבוע. כנסת ישראל שמוחלת על כבודה, כבודה אינו מחול. זהו כבודנו שלנו, והסיכוי האחרון שלנו להשפיע על הסביבה הפיזית שלנו. בימיםשבועות הקרובים ייפול הפור: האם מדובר בכנסת עם שיניים, גם אם קהות למדי, או באסקופה נדרסת לרגלי ראש הממשלה.

הערה: ביום פרסום המאמר, לאחר לחץ כבד שהפעילו ארגונים שונים, שונה מועד ההצבעה מיום רביעי הקרוב ולחברי הכנסת ניתנו שבועיים ללמוד את החוק

הכותב הוא יועץ בשתיל