הנה, טיפלנו במזרחים

כדי לתת נופך מעט יותר פולקלוריסטי לחוויה הישראלית, עיתון "הארץ" זקוק מדי פעם למזרחים שיספרו (שוב) לקורא האשכנזי על האפליה. בפרויקט לציון 20 שנה למותו של בגין, מילאה את המשבצת פרופ' אווה אילוז. מואיז בן הראש על אזור הדמדומים
מואיז בן הראש

מדי כמה חודשים או שנים מתגייסת התקשורת הישראלית לטפל ב"בעיה המזרחית". התקשורת עצמה כבר כינתה את העניין בשם השד העדתי – רק שהשד הוא אשכנזי טהור (א"ט) בעל היסטוריה גנטית ברורה. והפעם, חגיגות לציון 20 שנה למותו של מנחם בגין המרוקאי היו הטריגר לכך ש"הארץ" הזמין מפרופסורית מרוקאית באוניברסיטה אשכנזית מאמר שתכליתו לבדוק מה מצב האפליה העדתית. כאן מצופה מכותב/ת המאמר התורן (במקרה זה, פרופ' אווה אילוז) לספק את הסחורה, כי הרי אין ארוחות חינם. כל יום מפרסם "הארץ" חמישה טורי דעה, אבל שם הוא לא צריך מזרחים; רק מדי פעם, כדי לתת נופך קצת יותר פולקלוריסטי לחוויה הישראלית וכדי שהעורך וסגנו יוכלו ללכת לישון עם סיפור נאור לעצמם ולנכדים של "הנה, טיפלנו במזרחים".

מנחם בגין מבקר פליטים ויאטנמים בעפולה, 1980. ציון 20 שנה למותו מהווה תירוץ טוב לבקר אצל השד העדתי. צילום: cc by-Government Press Office

המצב הסדרתי הזה שבו הנושא לעולם לא יורד מסדר היום ולעולם לא עולה לסדר היום, משאיר אותו באזור הדמדומים של החברה הישראלית. התגובות האוטומטיות למאמרים מסוג זה מראות עד כמה הבורות שלטת בעניין הגזענות שהופעלה על ידי האשכנזים כלפי המזרחים – על אף שהאקדמיה האשכנזית כבר חקרה ובדקה והגיעה למסקנות מרחיקות לכת בנושא. והנה, מיד מתנהל לו בשולי המאמר באתר איזשהו שוק טורקי שבו דנים ב: היתה אפליה? היתה גזענות? לא היתה? כמה היתה? כמה אתה נותן? כמה ילדים תימנים חטפו? אתה אומר אלפיים, אני אומר שלושים, בוא נסתפק בארבע מאות, קונה או לא? זכה.

שום דיון היסטורי לא יכול להתקיים במצב זה שבו יש סוג של ספסמופיליה שעוברת לאחר הזריקה. ושום דיון לא עומד להתקיים בעקבות מאמרה של פרופ' אילוז. אין לי מחלוקת מהותית על המאמר, וגם נקודות מסוימות שלגביהן יש לי מחלוקת אינן ולא היו אף פעם חלק מהשיח הישראלי. המאמר רק מנסה לומר מחדש דברים שנאמרו תמיד, ממחזר שוב לקורא האשכנזי של "הארץ" את אותן מסקנות אליהן הגיעה האקדמיה ולא מחדש אפילו בפסיק אחד מדברים שנכתבו ב"עיתון אחר" לפני שלושה עשורים.

אזור דמדומים. פרט מכתבתה של אווה אילוז במוסף "הארץ", 24.02.12

אני אפילו לא בטוח שפרופ' אילוז קראה את "עיתון אחר", וגם זה לא ממש חשוב. הדברים שהובעו ב"עיתון אחר" פרצו לרשת בתחילת המאה ה-21 דרך אלה שקראו, ונדמה שמדי פעם קם מישהו בהזמנת "הארץ" ומגלה לנו את הגלגל מחדש. מספיק לקרוא משך תריסר שעות באתר "קדמה" כדי להגיע למסקנות – המרחיקות לכת מבחינת עיתון "הארץ" – שאליהן מגיע המאמר הזה.

הבעיה איננה הגילוי המדהים של פרופסור מזרחי המגלה שיש אפליה ומוכן לעמוד מעל במה ולומר את זה, עשה זאת קודם בהצלחה יתרה פרופ' יהודה שנהב. הבעיה העיקרית היא שבמסווה של הבעת דעה מאמרים כאלה רק סותמים דעות; מאמר דעה כזה ב"הארץ" מהווה פתח לסתימת פיות למאמרי דעה רבים מאוד שלא יופיעו ב"הארץ" וגם לא בשום עיתון אחר. כי מאז ומתמיד, ובכל העיתונים במדינת ישראל, ניתנה הדעה לאשכנזים. לא תמצאו דעות של מזרחים והיוצא מן הכלל רק מנכיח ומוכיח את הכלל. זה לא ממש שונה מטענת הרבנים האשכנזים, שלרבנים הספרדים אין השקופה (בעברית: השקפה).

השאלה היא, בעצם, מה בדיוק קרה במאמר הזה. כמה מאות אנשים שקשורים לנושא ומכירים אותו ולא מצליחים להביא אותו לסדר היום במדינת ישראל שמחו לראות אותו בעיתון, ואני ביניהם. קראנו שוב שבשנות החמישים היתה אפליה (שיואו, ועוד ב"הארץ", אני המום!); ושמענו שהמצב בו כל האליטות התרבותיות והמשפטיות והאקדמיות במרחב הישראלי מורכבות רק מאשכנזים היא לא רק תעודת עניות לחברה הישראלית (ולא אות הוקרה כפי שחושבים האשכנזים), אלא גם הוכחה לכך שמתקיימת אפליה גזענית; ושוב גם שמענו את הטיעון שהמזרחים אשמים והם צריכים להיות יותר אירופאים מהאפיפיור. אבל פרסום מאמר כזה כל שנה יוצר מצב שמסתיר את הבעיות האמיתיות של המזרחים, הן מבחינה היסטורית והן מבחינת חייהם בהווה.

בלי היסטוריה כתובה ונגישה לכול על יהודי ארצות האסלאם במאה העשרים, הדיון גם לא יתקיים.

הכותב הוא יליד מרוקו 1959, סופר ומשורר. הרומן הבא שלו, "דרזדן יכולה לחכות", יופיע בקרוב בהוצאת הקיבוץ המאוחד

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שחר.ב

    אווה אילוז מתגלה דווקא ככותבת מבריקה שמואיז בכלל לא הבין ממנה כלום. לאווה יש יכולת לכתוב בצורה חדשנית ומקורית בלי ליפול לקלישאות דוגמטיות שאין להן רלוונטיות למציאות הישראלית.
    היא מראה יפה מאוד שמזרחים הופלו, אבל כאשר ניתן למזרחים להשפיע בקלפי הם ברובם בחרו מפלגות שמרניות כמו: הליכוד וש"ס שבחרו להדיר מתוך החברה הישראלית: ערבים, לא יהודים, הומואים ובמקרה של ש"ס גם נשים.
    מה לעשות המציאות לפעמים יותר מורכבת מהניתוחים של אדוארד סעיד ודומיו

  2. איריס חפץ

    וחשוב אכן לא לעסוק בתוכנו: אין חדש בתוכן ולא יהיה חדש. הבעיה היא אופן "הדיון" שסוגר כל אפשרות לדיון. זה טאבו ואסור לדבר על זה. לכן יהיה תמיד איזה אקדמאי מזרחי תורן שילוהק לתפקיד סותם הדיון וממחזר כרוני שלו. אין חדש בכדור הארץ האשכנזי.

  3. מתן גול

    הדיון החסר (או חוסר הדיון) בהיסטוריה של יוצאי ארצות האסלאם הוא לא רק בתקשורת, אלא גם בבתי הספר, שם הוא מתרחב לנושאים נוספים. בבתי הספר בישראל לא לומדים על מה שקרה בארץ אחרי יוני 1949. המקור היחיד שלי לנושאים כמו אפליה, גזענות ומלחמות ישראל (בין היתר) הם מהזכרונות של קרובי המשפחה מהדורות הקודמים.

  4. עמוס

    בן הראש העלה לדיון את הש5ל המרכזית: לא תוטכנם של מאמרים בנושא (כי תוכנם אף פעם לא זוכה לדיון רציני), אלא אותו סוג של מלמול-רקע אשכנזיסטי בכייני ונרגן, ששב ומסיט את הדיון – כל דיון – אליו, אל בורותו, אל כוחנותו התובעת הסברים, מחלקת ציונים, שבה ושוכחת עובדות שכבר נחשפו, נחקרו, נלעסו… כי הסיפור הוא תמיד עליו, על הבכיין הלבן הקטן בשירות הדה-לגיטימיציה הגדולה והאכזרית של כל דיבור מזרחי. הסיפור הוא לא על אילוז ועל השקפותיה, הוא על עיתון הארץ, שמ"דעות" ועד מדור הפרידמנים המתים שלו מדיר מזרחים, ושמה שהיה אמור להיות מאמר פותח דיום בתחילת שנות התשעים ממוחזר שוב כתגלית (אותה תגלית) ב 2011

    כן, כמו המזרחים, גם ל*דיבור על המזרחים* אין היסטוריה. הוא תמיד יתחיל מאפס אצל האשכנזיסטים. הם כל כך מתקשים להקשיב למזרחי/ת המדבר עם מזרחים/ות על שאלות של מזרחיות, שכמו אינפנטיל הם עמודים בפינה וצורחים" אני! אני!

    התשובה הנכונה, כמובן, היא להתעלם מהם. וזה קשה

  5. יוסי לוס

    והיא היחס של משפחתה לאשכנזים שעברו את השואה: "בסעודות השבת הארוכות אצלנו בבית העבירו לי הורי תחושה מעורפלת של אחריות של הספרדים כלפי האשכנזים: הופקדה בידינו המשימה לעזור להם לרכוש מחדש את אמונם בהיסטוריה שלהם, שכן זוועות היסטוריה זו נחסכו מאיתנו, הספרדים." זוהי פרספקטיבה הומניסטית בריאה לשואה שכה חסרה בישראל. היא מבוססת על יחסי כוח אחרים מהמקובל בישראל בין ספרדים לאשכנזים. הספרדים בריאים והאשכנזים חולים. חבל שהספרדים לא הצליחו במשימה זו, ובמקום שהיחס של האשכנזים להיסטוריה היהודית יהיה בריא יותר, היחס של כמעט כל המזרחים, ספרדים ולא ספרדים, להיסטוריה היהודית הפך להיות לקוי כמו זה של האשכנזים. עוד "ניצחון" של מערכת החינוך הישראלית.

  6. לאט לאט

    אי אפשר ככה! המאמר הזה שאילוז כתבה הוא מבריק והאנטי כלפי 'הארץ' צריך להיות קצת יותר מבוסס. 'הארץ' הוא עיתון אשכנזי-לבן-גברי ואני מאמינה שהוא יצא מזה אם נעזור לו. ההתנגדות התמידית לא תוביל אותנו לשום מקום.

  7. יואש

    אחרי פסילת אווה אילוז כמזרחית לא מספיק מודעת ו"מתאשכנזת" משהו, פרקת כעס על עתון הארץ ש"גייס אותה" ככסות מזרחית לבעיית האפלייה של האשכנזים כנגד המזרחים.ובכן- לאן אתה רוצה להוביל מכאן הלאה?
    הייתה וקיימת אפליה כלפי מזרחיים!
    מדברים על אפלייה זו יותר מאשר עושים משהו לשינוי. התהליך היותר מעמיק ומשפיע של שינוי בכוון זה הוא תהליך של נישואים מעורבים, שמולידים דור חדש מעורב אשכנזי-מזרחי שזהותו הישראלית עולה על זהותו העדתית המקורית.
    אתה כצעיר שנולד בישראל שומר בקנאות על שמך כסמל לשרשיך המשפחתיים.זה יפה אך נשאר עדיין שם שמקורו בגלות יהודית ולא במדינה עברית/יהודית/ישראלית/ציונית/כל אזרחיה -בחר את המתאים לך. האם גם נכדיך ייקראו מואיז או לשם שינוי "משה" וכיוב'?
    המאמר של אווה אילוז הוא מאמר ראוי וחשוב עבורי ועבורך כדי להתמודד עם אמיתות לא נוחות לנו ,להבין דברים שקשה לנו להבין ולקבל ובסופו של תהליך גם לעשות משהו חיובי ומקדם מבחינה אנושית וחברתית. אווה אילוז היטיבה לתאר את תחושות הבלבול והקרבניות של המזרחים בצמתי עשיי והכרעות:
    "אנשי השמאל המזרחים המתקדמים הגיבו בשנות ה-90 על תופעת ש"ס בצורה שהולמת אינטלקטואלים: הם לא הבינו מה דורשת מהם ההיסטוריה. הם היו שקועים כל כך בפוליטיקת הגאווה וההתמרמרות החדשה, עד שעסקו ברהביליטציה מבולבלת של המסורת והעדתיות במקום להתנגד, לגנות או להוקיע את הפוליטיקה המסוכנת של ש"ס; הם נכשלו בהגנת הצורך בהפרדה הדת מהמדינה, שהיא תנאי מוקדם לפוליטיקה שוויונית פורמלית; הם לא הצליחו לחצות את הגבולות הקשיחים של העדתיות, שהאשכנזים התוו בשבילם; הם נכשלו גם בכך שלא ביקשו מאשכנזים להצטרף אליהם למאבק משותף למען אמנה חברתית חדשה ורחבה יותר; והם לא הצליחו להבין שפוסט-מודרניזם רב-עדתי הוא הלוקסוס של מדינות אוניברסליסטיות. והמחדל הכואב מכל, הם לא הגנו על מדיניות אוניברסליסטית שתכיל ותקיף את כל הקבוצות המודרות."
    אחרי דבריה הנוקבים של אילוז, לאן אתה חותר בן הראש?

  8. איציק

    נגד מזרחים כעניין שגרתי??

    מי מקבל את ההוראה לשים מעקב?
    על סמך מה? מספיקות חשדות כלליות של איזה אשכנזי?
    האם למושא המעקב יש זכויות ואיך הוא אמור לדעת אותם?
    איך הוא אמור לדעת אם מנסים לתפור לו תיק ולהכשיל אותו?
    האם המזרחים זה החצר האחורית של השב"כ האשכנזי
    והכל מותר?

  9. זו

    העסקנות האשכנזית אוכלת בכל פינה טובה בארץ הזאת. במקום לנהל כאן מדיניות אוניברסלית כל הזמן צריך להתעסק בגחמות אשכנזיות, של האקדמיה ושל החרדים, משני הצדדים זה אותה חיה שממררת את חיינו. וזו אותה חיה של הריכוזיות ושל הטייקונים ושל הפוליטיקאים, כולם עסוקים בהטבות לאשכנזים. אבל מה מה שמפריע להארץ זה עובדי נמל אשדוד שהצליחו להגיע לשכר אשכנזי, זה לא נראה להם. הגיע הזמן שעיתון הארץ יטפל אחת ולתמיד בעדתיות האשכנזית, אם הוא רוצה באמת להבין את מדיניות ישראל.

  10. עמית

    המאמר החשוב של אילוז מציע סדר יום חדש, ובן הרוש מתעקש על התסריט המוכר של קורבנות ללא מוצא, ובדרך גם מכופף כמה עובדות.
    ראשית, כדי לדייק, אוה אילוז לא מוזמנת להארץ על תקן מזרחית. הטורים והכתבות המרתקים שלה מופיעים במדור ספרים בטור קבוע, בכתבות וטורים בנושאים שונים (האחרון למשל בנושא מחאת הקיץ).
    שנית, במאמר המבריק והמקורי על מזרחים אילוז מציעה אופציה חדשה לפוליטיקה של מזרחיות, כזו שמכירה במבנים הדכאניים של העבר וההווה, ומבקשת לצאת מחוץ לגטו הפוליטי של קורבנות. אם לשפוט על פי התגובות כאן, נראה שהקול של אילוז הוא אלא רק חשוב, אלא גם נשמע היטב.

  11. מכלוף

    גם אווה אילוז,גם מואיז בן הרוש,גם אתר העוקץ
    סביר כי יצנזר את תגובתי, מסרבים לגעת בלב הבעיה!
    רוב אשכנזי מזרח אירופה כלל אינם יהודים
    המדובר הוא בצאצאי הכוזרים אשר ניכסו לעצמם את האשכנזיות

  12. לעמית

    אפילו ש,ס יותר אוניברסלית מכל מפלגות ישראל האשכנזיות. טוב, זה לא קשה.

  13. נורית

    אווה אילוז הייתה צריכה אותך כדי לקבל משרה באוניברסיטה. היא מבטלת אותך אבל גם מאשרת את כל מה שאמרת כל השנים. היא נכנסה לתפקיד ודרסה את כל מה שבדרך. היא גם חשפה עמדות חשוכיות: מזרחים אינטלקטואלים הם מבולבלים. הנשים הפמיניסטיות המזרחיות תקועות. אין אצלה ערבים. הקפיטליזם עושה טוב לאנשים. זה סוציולוגיה? כל הפרופסורים לסוציולוגיה לא מבינים מה שילד קטן בשוק מבין.