• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

שתי סטירות

לא מפליא שתלונות משתמשי תרופת האלטרוקסין סווגו כ"היסטריה" – הלוא רוב המטופלות בה הן נשים. הדס נצר דגן, מנפגעות התרופה, על הכשל המתמשך של משרד הבריאות בפרשה
הדס נצר דגן

פרסומם של ממצאי ועדת הבדיקה שמינה מנכ"ל משרד הבריאות במשבר האלטרוקסין, תורם לתיקון אחת מהעוולות הרבות שנגרמו למטופלים ולמטופלות בתרופה – המיועדת למי שסובלים מתת-פעילות של בלוטת התריס, שאחראית לשמירת האיזון ההורמונלי בגוף. כרבע מיליון ישראלים נוטלים את התרופה, רובן נשים. הדו"ח מצהיר מפורשות כי קיים קשר נסיבתי ברור בין הכנסת התרכובת החדשה של האלטרוקסין לשיווק בישראל בפברואר 2011, לבין התגברות הדיווחים על תופעות לוואי קשות בקרב המטופלים בה (קראו את תחקיר "סופשבוע" בנושא מסוף השבוע האחרון, מאת ליאת שלזינגר).

עד לפרסום הדו"ח, רווחה בשיח הרפואי והציבורי עמדה לפיה התנהלות המטופלים והמטופלות – שהציפו בהמוניהם את קופות החולים בתלונות כגון יציאה מאיזון הורמונלי, נשירת שיער, עייפות, הפרעות שינה, דיכאון, ירידה בזיכרון, עלייה במשקל, עלייה בלחץ הדם, הפרעה בקצב לב ועוד – נבעה מתגובה היסטרית, שלובתה על ידי אמצעי התקשורת התורמים לבהלה המיותרת. רופאים ופקידים אחדים במערכת הבריאות אף הרחיקו לכת, וטענו כי תלונות המטופלים והמטופלות על תופעות לוואי עקב נטילת התרופה החדשה מקורם באפקט הפלצבו (כאשר הם מתעלמים בנחת מהעובדה שתגובה המבוססת על אפקט זה מחייבת ידיעה מוקדמת של המטופל על שינוי שנעשה בטיפול). העובדה שמטופלים ומטופלות רבים התלוננו עוד בטרם חשיפת הפרשה על מצוקות קשות, וכי לרשותם ולרשות רופאיהם לא עמדה הידיעה על אודות החלפת הפורמולציה כהסבר אפשרי למקור מצוקתם, לא הפריעה להתבססות הנרטיב של היסטריה המונית ואישית כהסבר לריבוי התלונות בפרשה.

השימוש במונח "היסטריה" אינו מקרי. רוב נוטלי התרופה, כאמור, הן נשים – כ-80% על פי נתוני משרד הבריאות. מקורו של המונח היסטריה במילה היוונית "רחם" (hystera) והוא משמש לתיאור תופעות נפשיות שמקורן מיוחס לעצם מהותה של נשיות. הצגת המטופלים בתרופה כלוקים בהיסטריה ממקמת את הבעיה בהם ובהן, במקום במציאות החברתית שבה הם מתפקדים ומתפקדות; הצגתם ככאלו מכירה באנומליה שבמצב ואף חותרת לתיקונו באמצעות ריפוי המטופלים והרגעתם, אולם לא באמצעות תיקון העיוותים והכשלים שאחראים לו. מקור הבעיה מצוי בחולה.

למי קראתם היסטרית? פרקטיקה פטריארכלית ידועה

הצגת בעיה חברתית כמחלה הנה פרקטיקה פטריארכלית ידועה ומוכרת. חוקרות פמיניסטיות הציגו בעשורים האחרונים עדויות משכנעות לאופנים השונים שבהם הצגת הנשיות כמזוהה עם חולי משמשת להסתרת הממדים הדכאניים שביסודה של המציאות החברתית. כך, במקום לעסוק בבעיות החברתיות האחראיות למצוקתן, הוצגו הנשים כמי שטבען הנשי הוא העומד בבסיס הקשיים שהן חוות. במקום להתבונן על ממדים של דיכוי נשים במציאות החברתית, הוצגו הנשים כלוקות בדיכאון. במקום להתבונן על ממדים מדאיגים במציאות החברתית, הואשמו הנשים בהיסטריה.

לתופעה הזאת יש שם: "מדיקליזציה של תופעה חברתית".מדובר בפרקטיקה המאפשרת למי שנהנים מפריבילגיות במסגרת סדר חברתי קיים לשמר את יתרונותיהם, באמצעות הצגת הסובלים ממנו כמי שהמקור לסבל מצוי בהם – ולא בנסיבות החברתיות. כך, באמצעות שיח המעמיד במרכזו כוונות להיטיב עם הסובלים והסובלות באופן פרטני, מתאפשר להימנע מתיקון העוולות.

אלקטרוקסין, אריזה חדשה וישנה. הפקרת החולים לידי תאגידים

פרידה מהמינוח המציג את המטופלות והמטופלים כהיסטריות והיסטריים מאפשרת לבחון מהי המציאות שחושף הדו"ח, והמציאות הזו מדאיגה. מדובר בכשל רב-ממדי של מערכת הבריאות הציבורית בישראל, ובלבו עומד חוסר היכולת של משרד הבריאות לבצע את תפקידו הרגולטורי כהלכה ולהגן על אזרחי מדינת ישראל, שעל טובתם הוא מופקד מפני נטייתם (המובנת) של תאגידים כלכליים לפעול להגדלת רווחיהם על חשבון בריאותם של לקוחותיהם.

משרד הבריאות כשל כאשר לא השכיל למנוע מחברות התרופות לשווק תרופה חדשה במסווה של תרופה ישנה, בלא יידוע המטופלים ורופאיהם ותוך סיכון בריאותם ופגיעה באיכות חייהם. בהמשך כשל המשרד בניהול המשבר כאשר אנשיו לא השכילו לעמוד על ממדיו, ולא פעלו באופן פרו-אקטיבי על מנת לענות על צרכי המטופלות והמטופלים ולתת מענה למצוקתם במועד שבו נדרש. ולבסוף כשל המשרד בהתוויית מדיניות לניהול פעולת קופות החולים במשבר ובאכיפתה.

כך, עד לעצם היום הזה ובניגוד להנחיות סגן שר הבריאות יעקב ליצמן שניתנו ב-02.11.11, עדיין לא מסופקות כיאות חלופות תרופתיות למטופלים ומטופלות שיצאו מאיזון הורמונלי ו/או סובלים מתופעות לוואי. כמו כן, שנה לאחר שהוחל בשיווק התרופה החדשה טרם בוצע יידוע גורף של כלל המטופלים בתרופה והפנייתם לבדיקות הכרחיות לשם בחינת האפקטיביות של התרופה עבורם והתאמת המינון המתאים. זאת, על אף שלפי נתוני פדרציית בלוטת תריס העולמית, 10% מבין נוטלי התרופה מועדים לסבול מתופעות לוואי משמעותיות בעת המעבר לנוסחה החדשה. מיותר לציין כי מטופלים מאוכלוסיות מוחלשות החשופים פחות למידע המופץ באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות (בפורום נפגעי האלטרוקסין בפייסבוק חברים כיום כמעט 2,000 בני אדם), מועדים להיפגע חמורות מן המחדל.

אם אלו המאפיינים של המציאות ברפואה הציבורית בישראל, לא צריך להיות היסטרית על מנת לדאוג. תקוותי היא שהצוות שמונה להציע לפרופ' גמזו צעדים אופרטיביים לתיקון העיוותים שנתגלו בפרשה, ייתן את דעתו גם על ההכרח לפיתוח מנגנונים לשיפור הרגולציה שמבצע משרד הבריאות על תאגידים כלכליים הפועלים בשדה הבריאות במדינת ישראל, ובכללם קופות החולים וחברות התרופות.

הכותבת היא דוקטורנטית באוניברסיטת חיפה המתמחה בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה של הילדוּת, פעילה בפורום נפגעי האלטרוקסין

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. איתי

    שכן עם פרוץ פרשת האלטרוקסין קמו בעלי תפקיד שונים במערכת הבריאות והאשימו אותי ואת כל החולים בהיסטריה. לפני שבדקו את הנושא. לפני שעשו בדיקות שהיו מחוייבים לעשות שהראו יציאה מאיזון באופן ברור ומוחשי. לפני שעשו מאמץ לברר כמה תלונות באמת יש. לפני שהיה דוח ועדה שמצא כשלים חמורים ביותר בהתנהלות כל המערכות.וכל זה למרות שידעו שיש בעיות רציניות מאד עם הכדור אצל חולים רבים שהתלוננו. הכל על מזבח התפקיד,מזבח הכסף, מזבח תאוות הבצע, משבח השחיתות. זה לא רק שהמערכות דורסות נשים, הן עושות את זה באופן מכוער של הרצחת וגם ירשת. לקחו את נוטלי התרופה והפכו אותם באמצעי התקשורת וגם מאחורי הקלעים של המערכת הרפואית – לשעיר לעזעזל. באופן בו הם עשו את זה בישראל 2011 זו היתה ועדיין חציה של קווים מכוערת ומיותרת. היום זה האלטרוקסין מחר זו כל תרופה אחרת.

  2. אסתר

    בנות, בנות, עד מתי?!
    המשך ההתבכיינות על הסקטור הגברי המקפח משאיר אותנו במעמד של הקבוצה שמקבלת כאפות ("שתי סטירות"). ועל כל כאפה שאנחנו מקבלות – אנחנו פורצות בהתבכיינות מגדרית וחושבות שבזאת עשינו את שלנו. אז זהו, שהגיע הזמן להתקדם.
    חוששתני שחולשתו של מאמר זה היא בהמשיכו את הקו שבו נקטו החזירים: קו העמימות. אין ספק שקו זה משרת אותם. אין לחזירים פנים, אין להם שם, אין להם זיהוי. החזירים הם מין יצורים אמורפיים בלתי נראים ובלתי ידועים. ואת זה צריך לשבור. מאחורי כל תאגיד יש בעלים ומנכ"ל ויו"ר ודירקטוריון. מאחורי כל מערך רגולטורי יש נושאי תפקידים. בכל קופת חולים יש בעלי תפקידים. וכל אישה שקיבלה "סטירה" יכולה בוודאות לזהות את מחטיף הסטירה. אם זה רופא המשפחה שלה, או האנדוקרינולוג, או הרוקח. צריך לחשוף את החזירים בשמותיהם ולהיכנס בהם אישית. כל עוד הם מוגנים מאחורי ישויות קיבוציות ובירוקרטיות – הם ימשיכו "להחטיף" ולצחוק כל הדרך אל הבנק. וד"ל.

  3. הדס נצר דגן

    אסתר היקרה,
    מטרת המאמר היא להצביע על תופעה חברתית בעייתית שאני והמאבק שבו אני מעורבת מנסים להוקיע ולקעקע. אין לי שום כוונה ליפול למלכודת של האישי והקונקרטי באמצעות הוקעת אנשים ספציפיים. זה לא יתרום במאום למטרה שברצוני לקדם.
    נראה לי שהפכת את העיקרון הפמיניסטי החשוב שלפיו "האישי הוא הפוליטי" ואת טוענת שהפוליטי הוא אישי.
    ובכן, לדעתי את טועה.ההיפוך שאת מציעה מעקרת את העיקרון ממשמעותו. לא זו בלבד אלא שאת מציעה לי ליפול למלכודת הוותיקה מכל של עיסוק באישי ובפרסונלי במקום בעקרוני ובפוליטי.
    ולבסוף, עיקרון מפתח בפמיניזם שלי הוא דבקות ומחויבות בסולידריות נשית כאמצעי לקידום מטרות של נשים ועבורן. תמהתני מהו המניע שבבסיס הלשון התוקפנית, שלא לומר האלימה, שבאמצעותה את מציגה את ביקורתך הלגיטימית על המאמר. במה זה תורם לקידום העניין הפמיניסטי שאני מסיקה מדבריך שקרוב ללבך?

  4. אסתר

    הדס יקרה,
    תודה לך על תגובתך.
    ראשית – אינני פמיניסטית. כיוון שכך אינני מכירה את העקרונות הפמיניסטיים, ואם הפכתי איזה עיקרון – הפכתי שלא מדעת.
    שנית, אינני טוענת שהפוליטי הוא אישי, אלא אני טוענת ששערוריית האלטרוקסין היא מעשה נבלה, וסביר שנעשה ביודעין ולא בשוגג, ולפיכך יש למצות את הדין עם האחראים – מעשית ומיניסטריאלית – ע"מ להרתיע יצרנים, בעלי אינטרסים ובעלי שררה, מהתנהלות דומה בעתיד.
    שלישית, הזדהיתי לגמרי עם דברייך, אלא שבעיניי שערוריית האלטרוקסין חורגת מעבר לאג'נדה הפמיניסטית. יתרה מזו, ראייתה בעיניים פמיניסטיות אולי מקטינה אותה וע"י כך אולי משחקת לידי ה"חזירים".
    כאמור, אין לי ביקורת על המאמר שלך. הזדהיתי עם דברייך והתכוונתי לקחת אותם צעד אחד קדימה.
    נקודת מחלוקת בינינו, שעולה מתגובתך (ולא מהמאמר עצמו), היא בשאלת האחריות האישית.
    אם הבנתי אותך כראוי, את מעדיפה מאבק פוליטי-עקרוני שמטרתו להוקיע ולקעקע. את רואה באישי ובקונקרטי "מלכודת". כאן אנחנו חלוקות. לעניות דעתי, כל עוד השיח הוא כללי, עקרוני, פוליטי – הוא לא מאיים על אף אחד, והוא יכול להמשיך ולהתנהל בניחותא, כמו ה"שיח" בין שמאל לימין, בין דתיים לחילוניים, בין אשכנזים למזרחים וכיוצ"ב.
    אני חושבת ששערוריית האלטרוקסין, שפגעה בחולים רבים כל כך (וגם באמינות של הרופאים, אם כי אצלם לא מדובר בנזקי גוף) – אסור שתישאר כנושא ל"שיח" מנומס. יש אנשים שצריכים לתת על כך את הדין. ואם וכאשר האחראים יתנו את הדין – זה יהיה ציון דרך מרתיע ומשנה תודעה, עם השלכות במישור העקרוני-פוליטי.
    כאמור, כל אחת מאיתנו רואה את פרשת האלטרוקסין מזווית אחרת. אני מקווה שעכשיו, אחרי שהסברתי את עצמי, גם תגובתי הראשונה תיראה לך פחות אלימה ותוקפנית.

    לסיום – "ממתק" (זו מילה שהוזכרה לאחרונה בהקשר לפוטנציאל להטרדה מינית שטרם מומש…):
    כידוע לך או לא, הרפואה הכירה רק בשנים האחרונות בסימנים הייחודיים של התקף לב בנשים. עד אז הסימנים נקבעו עפ"י המאפיינים הנפוצים בגברים. כתוצאה מכך נשים שהגיעו למיון עם תלונות על כאבים ברום הבטן, עייפות ותלונות "לא ספציפיות" נוספות, נשלחו הביתה לקחת כדור הרגעה (מישהו אמר/חשב "היסטריה"?), אבל לרוע מזלן תוך יום-יומיים הן נפטרו מהתקף לב "בלתי צפוי".

    אני מקווה שההדהוד לפרשת האלטרוקסין שקוף…

  5. הדס נצר דגן

    אסתר היקרה,
    הפעם תורי להודות לך על דבריך. מסתבר שאנחנו פחות חלוקות משחשבתי.
    איני מעדיפה מאבק עקרוני ופוליטי באופן גורף אלא שאני טוענת שהמדיום הנוכחי שבאמצעותו אנו נדברות כעת מאפשר עשייה מסוג מסוים שמקדמת את המאבק שאני מחויבת אליו בדרכה ואינה מתאימה לעשיה מהסוג שהצעת.
    את חמשת החודשים האחרונים הקדשתי לצד המאמץ להשתקם ולהתאושש מנזקי האלטרוקסין והניסיון לנהל מהלך חיים תקין לי ולמשפחתי למאבק ולעשייה בפרשת האלטרוקסין. כחברה בפורום נפגעי האלטרוקסין לקחתי חלק באיסוף מידע אודות ממדי הפרשה והעמדתו לרשות המערכת הרפואית שכשלה בטיפולה בנו, הייתי ועודני חלק מישות תומכת ומחבקת למי שנפגעו מהפרשה ונזקקו לתמיכה, למידע ולהכוונה, העדתי עם חברים וחברות נוספים בפני ועדת הבדיקה של משרד הבריאות לחקר הפרשה, ופעלתי עם שותפי למאבק להעלאת המודעות להיבטים שונים של הפרשה.
    כחלק מפעילותנו בפורום תיעדנו עוולות שנעשו על ידי בעלי תפקידים קונקרטיים למטופלים מסוימים והעברנו את המידע לגורמים הרלוונטיים.
    אני בהחלט חותרת לכך שמי שאחראים לעוול שנגרם לנו ישלמו על כך, אולם זו אינה מטרה שניתן להשיגה במדיום זה.
    כאן ביקשתי, כפי שאני וחברי עושים מזה חודשים, לקדם את המודעות לפרשה על מנת להגיע ככל שניתן למטופלים שעדיין אינם מיודעים לגביה וכן ביקשתי להשאיר את הפרשה על סדר היום הציבורי והתקשורתי על מנת להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות לפעול לתיקון העיוותים הרבים שנגרמו בפרשה על מנת להיטיב עם מי שסובלים ממנה ולמנוע הישנות של מקרה כזה בעתיד ביחס לתרופות אחרות.
    את צודקת, זה חורג בהרבה מסתם מאבק מגדרי. זהו מאבק חברתי שיש לו ממד פמיניסטי בגלל הרוב הניכר שיש לנשים במסגרתו ובגלל כל אותם היבטים של רפואה מגדרית שהזכרת בצדק בתגובתך. ממילא אני סבורה שהמאבק הפמיניסטי אינו עניין רק לנשים אלא לחברה כולה. לשמחתי בפורום שלנו מצאנו עצמנו נאבקים ביחד, גברים ונשים, תוך מודעות והתכוונות לממדים הפמיניסטיים שכולל המאבק שלנו.

  6. שרית רוטשילד

    יש משהו מכוער ומקומם בתגובה שלך "בנות בנות עד מתי" והתבכיינות. הדס נימקה, הביאה לפתחנו מחקרים ובססה את דיעותה. אצלך, כמו אצל רוב השובניסטים, זה "בעיני" ו"לדעתי". הבה נקרא מעט, נשכיל מעט ונשתמש בלשון פחות אגרסיבית ומקעקעת. הדיבור מהבטן אינו יעיל במקרה הזה, קצת השכלה והרחבת אופקים – תועיל לכולן ולכולם.
    סתם בשביל ההשכלה – האקמול לא מותאם לאישה, הוא מורכב לפי מידותיו של הגבר. את הנגטיב שלו ותסתפקי במה שיש על המדף. רק כשזה אמצעי מניעה נשי – זה מדוייק. שאר התרופות מכוונות לגברים. מה "דעתך" על זה?

  7. אסתר

    מי המצולמת? מה הנסיבות? זו מטופלת של פרויד? זמרת אופרה? …

  8. הדס נצר דגן

    אסתר, זו תמונה מאוד ידועה והיא באמת מקסימה. לצערי איני זוכרת מהו מקורה. בכל אופן, הופעתה במאמר היא תרומתה של מערכת האתר. אולי הם ידעו לומר..