מאחורי הפלדלת

מנהלת עמידר סניף באר שבע, אורנה זיו, לא מבינה למה לאה שמי החזירה את המפתחות לדירת עמידר שגרה בה. חודשיים קודם עברה לאה התקף פרכוסים כשעלתה במדרגות לדירה בקומה רביעית, מרימה עגלה ותינוק. בעקבות המקרה היא אושפזה בבית החולים, ושני ילדיה שראו הכול סובלים מפוסט-טראומה. אולם למרות כמה התקפי אפילפסיה, אשפוזים והגשת מסמכים רפואיים הקובעים שהמאמץ ממדרגות עלול לגרום להחרפה בתדירות הפרכוסים – משרד השיכון ועמידר אינם רואים בה זכאית לדירת קרקע. ביום ראשון השבוע, כשמנהלת עמידר הסכימה לספק תשובות, היה לה חשוב להדגיש: אם לאה שמי ויתרה על הדירה (שסיכנה את חייה), היא עוברת אוטומטית לתחתית רשימת הזכאים.

את התשובות קיבלנו, פעילי הדיור הציבורי בבאר שבע ובירושלים, אחרי שיצאנו להפגנה ספונטנית מול משרדי עמידר בבאר שבע ודרשנו לדבר עם המנהלות. דרשנו תשובות לשאלה מדוע יש כל כך הרבה דירות עמידר לא מאוכלסות, זאת על סמך נתוני דו"ח מבקר המדינה האחרון, הקובע שיש כמאה דירות עמידר ריקות רק בבאר שבע. בנוסף, פעילי קבוצת "באר שבע המשוחררת" רשמו וצילמו 31 דירות ריקות, בהן עשר דירות קרקע שרובן מוזנחות ונרקבות כבר שנים. זיו אמרה בתגובה שעלות השיפוצים גבוהה מדי, ואילו אנחנו אמרנו שיפסיקו להוציא כל כך הרבה כסף על פינויים ויותר על שיפוצים ושיכון משפחות. כנראה שפינוי משפחות זה עסק משתלם יותר מאכלוס. זול יותר לזרוק נשים וילדים לרחוב מאשר לשפץ דירות.

לפני שלושה חודשים קמה "באר שבע המשוחררת", קבוצת פעילים של הדיור הציבורי. במשך חודש ספרנו 11 צווי פינוי, מתוכם 3 מומשו, ועוד 4 נמנעו על ידי פעילים. נחשפנו לתופעה של הגליית העניים – מדיניות העתקת משפחות ותיקות לעיר אחרת על ידי הנפקת תעודת זכאות לדירה בערי הפריפריה של באר שבע, כמו דימונה ואופקים. נחשפנו לניפוח חובות של זכאים, למשפחות שחיות ברחוב מול דירות ריקות, לאנשים שחיים עם ביוב זורם בבית וחשמל חשוף ליד רטיבות בקירות. ראינו אמהות, רבות מהן חד-הוריות, שנאלצו לפלוש לדירות ריקות מחוסר ברירה, כשהן וילדיהן סובלים מחרדה יומיומית מאיום הפינוי.

ובחזרה ללאה שמי: אחרי שעברה התקף, התגלגלה במדרגות וניצלה בנס, אושפזה בבית החולים ושהתה במקלט לנשים מוכות, היא החליטה לפעול ביושר ולהחזיר את המפתחות לעמידר, תוך אמונה שהוועדה הרפואית של משרד השיכון תשתכנע שהיא זכאית לדירת קרקע. לאה סירבה לקבל שתי דירות בקומה ראשונה וקיבלה הצעה שלישית לדירת קרקע, אותה הסכימה לקחת. אחרי יומיים נאמר לה פתאום שלא תקבל את הדירה, שהיא נמצאת במקום ה-38 ברשימת הממתינים לדירה בקומה ראשונה, ושתחכה.

אם יש אנשים לפניה, למה הראו ללאה שמי את הדירה? לרגע, היא התחילה לתכנן את המשך דרכה ואת הטיפול הדחוף שנדרש לילדיה, על סמך הידיעה שיש לה בית. משפחת שמי נכנסה ביוזמתה לדירה שהוצעה לה ונלקחה ממנה, וכרגע לאה מתבצרת שם עם שני ילדים, בני שש ושנתיים, שניהם בעלי צרכים מיוחדים ומטופלים במכון להתפתחות הילד. לאה חולה וקצרה ידה מלטפל בהתקפי פרכוסים, בילדים שדורשים השגחה צמודה ובמציאת קורת גג לילה אחר לילה, תוך ניהול תקציב זהיר של קצבה מוגבלת. היא בעלת מאה אחוז נכות ואם חד-הורית, ובנוסף לכל הקשיים, ברגע שהרשתה לעצמה קצת לנשום – נחטפו לה המפתחות מהידיים.

לפני מעל לשבוע הגיעו שוטרים לגבות ממנה עדות, ובכל רגע הם יכולים לשוב עם קבלן הוצאה לפועל ולהוציא את המשפחה בכוח. בינתיים המשפחה מתבצרת; נוכחות של פעילים יכולה לעזור במצב הקשה של המשפחה ולמנוע את רוע גזירת הפינוי. אנו פונים לכל מי שיכול/ה להצטרף אלינו למשמרות על הבית של משפחת שמי. לפרטים: באר שבע המשוחררת בפייסבוק.

הכותבת היא פעילה בקבוצת הדיור הציבורי "באר שבע המשוחררת", סטודנטית לתואר שני במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון