ייבוש תרבותי

בזמן שבאופרה מצחצחים את השטיחים בטרקלין, גופים שעוסקים במוזיקה מזרחית קלאסית בקושי מצליחים לשרוד. אופיר טובול מחפש צדק חלוקתי
אופיר טובול

האופרה הישראלית. כמה מכם לאחרונה ביקרו באופרה? אני דווקא עשיתי זאת. שכן שלי הוא שחקן ולפני שנתיים הוא הזמין אותי לאופרה שהוא משתתף בה, כאחד השחקנים-ניצבים על הבמה. מהמופע עצמו פחות נהניתי כי אני לא כל כך מורגל בסגנון, אז במקום להתעמק במוזיקה, ראיתי באירוע סוג של חוויה אנתרופולוגית – מעולם לא ראיתי כל כך הרבה אנשים מציגים לפני: מתחת לבמה ישבה לה תזמורת שלמה עם עשרות נגנים ועל הבמה עשרות שחקנים בתלבושות מיוחדות, פאר והדר שטרם ראיתי על במה אחת. וכמובן סולנים בינלאומיים שהובאו במיוחד מאיטליה. בהערכה גסה, היו שם לפחות 90 איש על הבמה.

כרטיס לאופרה עולה בין 175 ל- 428 שקלים (לפי דירוג מקום הישיבה) ומנוי יוזיל את העלות בכ-15% מהמחיר המלא. אבל האם ידעתם שהאופרה הישראלית מקבלת תקציב של כ-19 מיליון שקלים מקופת המדינה? 19 מיליון שקלים שמטרתם להוזיל את עלות הכרטיס ולהשאיר את האופרה הישראלית בחיים. קרוב ל-50 מיליון שקלים נוספים ניתנים לתזמורות וגופים העוסקים במוזיקה קלאסית. עשרות-מיליוני שקלים שיוצאים מכיס משלם המיסים וחלק גדול מהם מיועד לסבסוד כרטיסים שגם ככה המחיר שלהם הוא מאות שקלים.

ובזמן שבאופרה מצחצחים את השטיחים בטרקלינים, גופים שעוסקים במוזיקה מזרחית קלאסית בקושי מצליחים לשרוד. דו"ח של קואליציית "לבי במזרח" שיצא לפני כשנה מעיד כי כ-95% מתקציב משרד התרבות למוזיקה הולך על מוזיקה מערבית-קלאסית. על הפירורים נלחמים כל השאר- מוסדות תרבות מזרחית, ערבית, אתיופית וכו'. רק בשבוע האחרון נודע לי על קשיים כלכליים קשים מאוד מצד כמה מוסדות תרבות, שהמכנה המשותף שלהם הוא העיסוק בתרבות מזרחית.

קהילות שרות, אותו ארגון נפלא שמנהיג קבוצות שירה ופיוט רבות בכל רחבי הארץ, כבר צימצם את העובד המסור היחיד שהיה לו. עמותה נפלאה שהצליחה לגבש עשרות קבוצות וקהילות ויצרה בועה רב-תרבותית יחידה במינה, שבה אפשר לשיר ולפייט בסגנון אלג'יראי לצד יידישאי.

תזמורת המזרח הישראלית, שעוסקת בשימור של תרבות עתיקה ונשכחת, פועלת במחתרת ונאבקת על קיומה. 70 אלף שקלים הוא הסכום אותו התזמורת מקבלת ממשרד התרבות (אורי זר אביב בכתבה על מצבה של התזמורת ב"הארץ").

המרכז למוזיקה מן המזרח במוסררה הוא בית הספר היחיד בארץ שמלמד מוזיקה מזרחית קלאסית. אין ממש עוד מקום ממוסד ללמוד בו לנגן על קאנון, דרבוקה או על תיאוריה של מקאם טורקי. בית הספר מעמיד מדי שנה עשרות נגנים מקצועיים, וגם לו משרד התרבות מקצץ בתקציב הדל.

אלה רק שלוש דוגמאות שמעידות על המצב של הגופים העוסקים במוזיקה לא מערבית בארץ. התזמורות הבודדות שמנגנות מוזיקה מזרחית, למשל שתי התזמורות האנדלוסיות והתזמורות הערביות, נמצאות במשך שנים בקשיים ותלויות בתקציבים שונים שלא תמיד מוזרמים אליהן. המצב דומה גם במחול, בתיאטרון ובקולנוע כמובן. צדק חלוקתי אינו בנמצא.

במקום שהמדינה תממן גופי תרבות שזקוקים לכך, שיש להם ערך עבור המון אנשים, היא מעדיפה לממן בעשרות-מיליוני שקלים גופים אליטיסטיים כמו האופרה הישראלית. המצב הזה מקומם עוד יותר כשרואים את התוצאות של המדיניות בשטח, כשגופים כל כך חשובים כמו התזמורות הערביות והאנדלוסיות לא מצליחים לסגור את החודש ובטח שלא לשלם משכורות מכובדות לעובדים ולמוזיקאים. בסופו של דבר כולנו מפסידים מהמדיניות הזאת.

אי התקצוב מעיד גם על סדר עדיפויות ערכי. המסר החינוכי הוא פשוט – המוסדות המזרחיים לא מתוקצבים כי משרד התרבות לא רואה בהם כתרבות הראויה לחינוך ולתקצוב. אם תשאלו את משרד התרבות, הוא יאמר שישנם קריטריונים אובייקטיבים וכי הוא אינו מכיר בהבחנה שבין מוזיקה מערבית ומזרחית. אבל אף קריטריון אובייקטיבי (שנועד לשמר את המצב הקיים) לא יכול לשנות את התוצאה המבישה: טיפוח מוסדות תרבות של מוזיקה מערבית קלאסית, וייבוש של מוסדות של תרבות מזרחית.

לקריאת הדו"ח המלא של קואליציית לבי במזרח. הפוסט פורסם בקפה גיברלטר

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. בעד אופרה, נגד סיבסוד האופרה

    זו אומנות שטובה לאירופה, אבל אין לה שום קשר לחוויה הישראלית של רוב רובו של העם. משלם המיסים מממן אליטה עשירה ושבעה שיכולה להרשות לעצמה לשלם אלפיים שקל לכרטיס או לנסוע למילאנו. אבל מה? יש כמה אשכנזים ששרים אופרה אז צריך לסדר להם פרנסה, לא? אז מה זה כמה מליוני שקלים כדי לעזור לאחינו האשכנזים, שסבלו כל כך הרבה בעבר. "ומה עם האנדלוסית? אה… זה סתם מוסיקה ערבית, מה לנו ולזה? " נתן כמה פירורים כדי שיריבו ביניהם ויסתבכו ביניהם

  2. Itamar

    Dear Ofir –

    To take the opera as a punching bag for elitism is, in my humble opinion, quite misguided, especially in the context of this article. Yes, it is a rather complex art form, and like any other art form – there are good operas and bad ones, some beautifully performed and some lousily. The same arguments about elitism and irrelevance can be made about Shakespeare and theater, and yet – both can be made quite relevant and exciting for pretty much everyone. I think that the real problem, which unfortunately is common also to other countries (like in the Netherlands, where I live now), is that in times of perceived economic difficulty (real or manipulated), and with a right-wing government on top, funding goes disproportionately to large institutions, and the first to feel the pain are smaller ones, like the one you describe. It may also have the cultural bias that you describe, but if you care to investigate what happens to small theaters in Israel and other small cultural venues, regardless of cultural emphasis, you'll find a sad picture. Thus my suggestion is not to emphasize the division across cultural lines, since this serves, in my opinion, the dark forces who are just waiting for this "divide et impera", but to come with a united voice of small and high-quality artistic venues (like the ones you describe, with many others) and have a unified front that protests against the financial hegemony of large cultural organizations. I have seen this unified protest happening here in the Netherlands (and also here there are many cultural divides, believe me), and I hope to see it in Israel as well. Thanks and good luck, and apologies for needing to write in English – no Hebrew keyboard yet…

  3. ד"ר יפעת נבו

    אין לי דין ודברים עם הכותב. התרבות המערבית, לרבות המוסיקה, שולחת שורשיה גם אל המוסיקה האורפית, שמקורה, עד כמה שהצלחתי לחפור, הוא הודו-אירופי. הודו? זה במזרח – לא? ולהקת "ענבל" העלתה על במותינו מניחוח המזרח באמצעות אמנים מופלאים שבאו מתרבות המזרח, לא? והיא זכתה לכל מחיאות הכפיים מכל הקהל הישראלי, וגם תקציבים.
    אז בואו נעזוב לרגע את הדיכוטומיות שכל כך חביבות על אנשי המדון שחשיבתם נמצאת בטווחים של "מי נגד מי".
    מוסיקה היא אוניברסלית, כמו המתמטיקה. מה שפחות אוניברסלי הן התמיכות בתרבות. ואני רוצה לספר על הנוהג המופלא בקרב שוחרי המוסיקהה הקלאסית: תומכים במצויינים ואלה מחזירים – בתורם, כשהם נהיים גדולים – ותומכים במעירים. קרן תרבות אמריקה ישראל (אשכנזית לאללה) דאגה שלשום ילד מחונן, מהמרכז או מהפריפריה, לא יחסר כלי מעולה, לא יחסרו מורים מעולים, לא יחסרו מילגות קיום לילד/ילדה המחוננים ולאחד ההורים, אם הוא או היא נמצאו ראויים ללמוד בבית ספר עילי בחו"ל. באווירה ובתמיכה הגורפת הזו צמחו לנו פרלמן, ברנבוים, צוקרמן ורבים וטובים ומעולים אחרים. הם, בתורם, תורמים קונצרטים לטובת המחוננים הקטנים, וגם לטובת קרן הפנסיה של הפילהרמונית. הם תומכים בשכמותם, כדי שלא יזדקקו ל"טובות וחסדים" מן הממסד. וה"אשכנזים" המדושנים חובבי האופרה קונים כטיסים למופעי התרומה האלה באלפי שקלים – כתרומה – כדי לתמוך במי ובמה שהם אוהבים.
    לא מכבר המשיך והפליא באותה דרך זובין מהאטה כשגייס לצידו את בוכמן ופתחו את בית הספר הגבוה למוסיקה באוניברסיטת תל-אביב, שם המצויינים בכישרונות המוסיקליים זוכים למילגות קיום מלאות.
    ככה זה: רק הכוס המלאה יכולה לעלות על גדותיה ולתת. זו גדולתה של המוזיקה הקלאסית (והאופרה בכלל זה). אם קיימת נתינה מבורכת כזו בקרב אמני המוסיקה המזרחית, שגם בקרבם יש כאלה שעושים מיליונים, בואו, ספרו לציבור. כי זה חשוב, הערך הזה של נתינה. הבן שלי למד במרכז למוסיקה מן המזרח במוסררה, למרות שהוא ארכי-אשכנזי משני ההורים. לא זכיתי לראות שם תמיכה כלשהי מצד המצליחנים המזרחיים. יתר על כן, רבים מן המורים שם רכשו את השכלתם במוסדות גבוהים "אשכנזיים".
    כשהמזרחיים – ואני בהחלט בעד פיתוח ותמיכה במוסיקה מן המזרח – יפנימו שהנתינה היא-היא הכוח, יוכלו סופסוף לדבר עם הציבור בגובה העיניים: לא על היותם מקופחים נצחיים אלא על היותם "כוס מלאה" שיש להם מה לתת ושיוכיחו נתינה, קודם כל נתינה למוסדות המוסיקליים שלהם.

  4. יונתן ברזילי

    לגבי "אגדת הכוס המלאה" – קשה לי להבין איך אפשר להסתכל על אספקט של המציאות ישירות, ועדיין לא לראות את מה שכל כך ברור לגביו. לגבי ההתחכמות על מוזיקה אורפית – נו באמת. זה שלב אחד לפני לטעון שמרוקו היא במגרב, שהוא במערב, ולכן אין קיפוח של "מזרחים". ברור שהכוונה היא למוסיקה ותרבות ערבית ויהודית-ערבית (ואגב, לא רק – הכותב כולל מוסיקה אתיופית, וכל מה שהוא לא מוזיקה מערבית). אין צורך להתחכם. הטיעון של המאמר ברור, לא מתחכם, וגם לא מנסה לומר אמירה כוללנית (לפחות במפורש) על קיפוח. הוא טוען שהמשאבים שמוקצים למוסיקה מוקצים בצורה לא פרופורציונלית לטובת מוסיקה מערבית קלאסית. זה הכל. זה מגובה בנתונים, זה לא בסדר, וצריך לשנות את זה. חד וחלק. התגובה לגבי "תרבות הנתינה" האשכנזית, מעבר לזה שהיא נקראת כאילו היא נכתבה בשנות ה – 60, כשנסיונות לשנות קיפוח עוד נתפסו כבכיינות, פשוט מדגימה את ההפך ממה שהיא מבקשת. אם למוסיקה הקלאסית יש מערכת של תמיכה פרטית במימון אמריקאי, זאת דווקא סיבה שהממשלה תתמוך יותר במוסיקה הלא-מערבית, לא להיפך. אם למוסיקה המערבית יש כל כך הרבה תמיכה, היא כבר תסתדר. ה"טובות וחסדים" מהממסד הם כמובן לא טובות ולא חסדים, הם מימון ציבורי ראוי לתרבות. תפיסה של מימון כזה כ"טובה" שייכת לעידן שלפני מדינת הרווחה. "כשהמזרחיים יפנימו" זאת הכללה חסרת בסיס, שראוי רק לשקף את קיומה, אך לא להגיב לה. הכי סותר הוא הטיעון על אשכנזים שראויים לשבח כי הם תורמים ל "מה שהם אוהבים". אז יש לנו כאן ציבור שבאופן כללי הוא במעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר, הרבה בגלל שהוא זכה וזוכה לפריבילגיות כלכליות, והוא תורם מכספו ל "מה שהוא אוהב", ולא למטרות אוניברסליות, וזאת הסיבה שהמזרחיים צריכים להפסיק להתבכיין ולקבל את העובדה שהמוסיקה הלא-מערבית כמעט ולא מקבלת מימון ציבורי? כאן איבדתי את הרעיון סופית.

  5. טלי

    הרמיזה שלך – כאילו התמיכה באופרה באה על חשבון התמיכה בגופים שעוסקים במוזיקה מזרחית, מזכירה לי איך עובדים עניים יצאו קודם כל נגד עובדים שמרוויחים סכום שאפשר לחיות ממנו, במקום את נגד בעלי הכוח שמונעים מהם שכר שמגיע להם. יש תהליך של יבוש אומנותי ותרבותי במדינה הזאת, כחלק מהיבוש הכללי של מדינת ישראל את תושביה, והטענות הנכונות שלך נגד קיצוץ בתקציב הדל של האומנות המזרחית, נהרסות על ידי תקיפתך של מוסדות אומנותיים אחרים. האופרה הישראלית לא הייתה מחזיקה יום מתמיכת המדינה, ורב הכסף מגיע אליה מתורמים.

  6. ד"ר יפעת נבו

    יונתן ברזילי, אתה טוען לזכות להתחבר לעטיני המדינה. עטיני המדינה, ידידי, שופעים לטובת מיגזר מאד מסויים, והוא לא מוסיקה קלאסית ולא קלאסית מזרחית. אז תקרא בשום קשב את תגובתה של טלי, לעיל.
    אני מדברת על בגרות תרבותית.
    ראיינתי בזמנו את היועץ (היהודי) לענייני נפט של מלך מרוקו חסן (האב). הוא היגר לצרפת אבל נהג לבקר בארץ. הוא זה שהאיר את עיניי לפער התרבותי בין "אוכלוסיה נותנת לאוכלוסיה התובעת לקבל". אז השכלתי מפיו של יהודי מרוקאי חכם.
    אשר לתקציבים: אכן, הם צריכים להיות הוגנים. לא שווים. נדרש שיוויון גם ברמה. ואת המדד הזה הייתי משאירה למוסיקאים מקצועיים, ואני לא מוסיקאית בכלל. אבל בין המקצוענים לא תמצא הרבה חילוקי דעות באשר לרמה.
    אבל אם אתה מתעקש על זכותך להיות מחובר לעטיני המדינה – יבושם לך. אני רואה בזה העדר בגרות תרבותית. וזה לא שייך בהכרח למזרחיות. זו מנטליות. אכן, מילה גסה. מוטה גור המנוח כמעט איבד את דרכו הפוליטית בגללה. עד שבא מזרחי חכם – מאיר שיטרית – ושאל בפורום פומבי: מישהו פתח מילון ומצא מה פירוש מנטליות? גם להונגרים יש מנטליות! אז למה אתם רואים קיפוח בכל דבר? כי נוח לכם!
    מציעה לך ללמוד מחכמים: מרוקאים, עיראקים. יש בשפע. אבל אתה זה שבוחר ממי ללמוד.

  7. עמית

    מסיבה זו אני סבור כי התמיכה לאופרה צריכה לעלות בצורה ניכרת כדי שתושסים רבים נוספים יוכלו ללכת וראות ולהאזין ובמחירים שפויים. והמדינה צריכה לתמוך באותה מידה במוסיקה הערבית/מזרחית ובגופים המבצעים אותה, כדי שכל תושב בארץ יוכל להנות ממנה במחיר שפוי – וכמובן שהמבצעים יוכלו לחיות ממנה בכבוד. אסור להעלות על הדעת שסוג אחד צריך לבוא על חשבון השני.

  8. איריס

    כמה דברים: כאשר התגוררתי בישראל לא יכולתי להרשות לעצמי את את התענוג לצפות ולהאזין לאופרה רק לעיתים נדירות.
    לעומת זאת המט מאפשר לי את האושר הזה כי יש כרטיסים זולים שווים לכל נפש (גם למעמד כלכלי נמוך כמוני) 25 דולר לכרטיס ,זה נפלא ואני מנצלת את האפשרות הזאת כמה שיותר.
    חובה שתהיה מימון לאופרה -אך לכל העם ולא לעשירים שבל מיקרה לא זקוקים למימון.
    לא סותר תקציבים למוזיקה אחרת.

  9. יניב

    לכל אלה שחושבים ש"המדינה לא צריכה לממן" תמיכה בתרבות, ושאמנים צריכים "להתנתק מעטיני המדינה" – התגובה הזו אינה מיועדת לכם.
    מי שמסכים, לעומת זאת, שעל תקציב המדינה לכלול תמיכה במוסדות אמנות, ושאמנות היא חלק מה"תשתית התרבותית" שצריכה להיות מסובסדת ולא להיוותר בידי כוחות השוק (בדומה לתשתיות אחרות, כמו חינוך, מים וכו') – מוכרח להכיר במציאות: התקציב מוגבל, והחלוקה שלו לאחד בהכרח באה על חשבון האחר. במצב העניינים כזה, נדרשת הכרעה כיצד לחלק את המשאבים באופן הוגן.
    מכיוון שבמדינת ישראל התקיימה (ועודנה מתקיימת) הפלייה ארוכת-שנים נגד התרבות הערבית, הערבית-היהודית וצורות אחרות של תרבות לא-מערבית, נדרשת העדפה מתקנת תקציבית למוסדות האלה.
    אין מדובר בטענות על "קיפוח" ובוודאי לא ב"התבכיינות" – אין מדובר על הסתכלות לאחור ועל "פיצוי" על עוולות העבר, אלא על מבט צופה פני-עתיד ותיקון המצב הבלתי-שוויוני בהווה.

    אופיר, אפשר להתחיל מדרישה שמחצית התקציבים יופנו למוסדות תרבות לא-מערביים (נדמה לי שמדובר בהעדפה מתקנת מכיוון שמבחינת משקל 50% מהתקציב זה גבוה יותר ממשקלם היחסי של המוסדות האלה מבין המוסדות הקיימים. אבל לא בדקתי את זה).
    האופרה הישראלית צריכה בהחלט להיות מתוקצבת על ידי משרד התרבות, אבל התזמורת האנדלוסית לא צריכה להיות מתוקצבת פחות, ואף להיפך.

    רק לטיעון אחד שלך איני מסכים, אופיר – הנימוק של "גופים אליטיסטיים" (כמו האופרה) מול "גופים שיש להם ערך עבור המון אנשים". הטיעון הרייטינגי / פופולרי לא צריך להיות שיקול כאן (תרבות שיש לה ערך להמון אנשים, שתסתמך על ממונו של ההמון – ובאמת, נראה לי שמשה פרץ מרוויח לא רע). הגופים שאתה מדבר עליהם הם "אליטיסטיים" לא פחות מהאופרה (דווקא במובן החיובי של אליטיזם) ובדיוק משום כך על המדינה לסבסד אותם, ובדיוק מכיוון שהם לא נתפסים כ'אליטיסטיים' – בגלל הפליה תרבותית שגרמה לזיהוי השגוי בין תרבות לא-מערבית לאיכות ירודה – נדרשת העדפה מתקנת.

  10. יסמין

    שלחתי את הלינק לידידי מקהילת הסורים המעטירה והנה תגובתו" בישראל אנשים יצא מדעתם, מה קשור אופרה לאשכנזים מזרחים -ממתי אופרה שייכת לאשכנזים?" לתשומת לב כותב המאמר, אין קשר בין אופרה לאשכנזים(אם כבר לאיטליה, שם גרה יהדות ספרד המעטירה) די לבלבל ולערבב הכל נושא את עניין מרוקו ופולין,בפרט לא בעניין נשגב כמו אופרה.