• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

לא בשמה של ויקי שירן

כנס לזכרה של ד"ר ויקי שירן חותר תחת מאבקה לייצוג שוויוני, וסערת הפייסבוק בעקבותיו רק משעתקת את התנהלות ההגמוניה מולנו, השדות העדתיות. שולה קשת על החשיבות שבהחזרת האחריות להדרה למדירה – בלי תירוצים
שולה קשת

בימים האחרונים נערך דיון סוער וחשוב בפייסבוק בעקבות פרסום ההזמנה לכנס השנתי לזכרה של ד"ר ויקי שירן, שיתקיים ב-19 במרץ 2012. הכנס שכותרתו היא "היכן אני נמצאת – פרספקטיבות מגדריות על הפוליטיקה של המרחב", נערך במסגרת החוג למגדר במכללה האקדמית בית ברל, אותו ייסדה והקימה ויקי – משוררת, מנהיגה, מהפכנית, אקטיביסטית מזרחית, דוקטור, קולנוענית, קרימינולוגית, ממייסדות הפמיניזם המזרחי, ממובילות המאבק והמחאה המזרחית בישראל וממובילות המאבק לייצוג שיוויוני.

קצרה היריעה מלהכיל את כל פועלה של מי שהיתה מבין מקימות תנועת אחותי למען נשים בישראל, הקשת הדמוקרטית המזרחית ועוד, ובנוסף לפועלה הציבורי הענף תמיד תמכה בא/נשים בעתות מצוקה ומשבר. בית אחותי שבדרום תל אביב קרוי על שמה של ויקי. בסמוך לדלת הכניסה תלינו שלט עם צילום שלה ותיאור קצר של פועלה. מדי יום נעצרות/ים א/נשים ליד השלט, קוראות/ים אותו, נכנסות/ים פנימה ומתארות/ים בהתלהבות מה ויקי היתה עבורן/ם, איך תמכה וסייעה. עבורי היא היתה, מרגע היכרותי איתה בשנות התשעים של המאה הקודמת, אחת ממורות הדרך והאמהות הרוחניות המשמעותיות בחיי.

כולנו מכירות בחשיבות הכנס לזכרה של ויקי המתקיים באופן מסורתי כל שנה במרץ, החודש בו נפטרה. ברם, בכנס הקרב ובא רוב-רובן של הדוברות הן נשים אשכנזיות. מאז מאבקה החשוב של ויקי לייצוג שוויוני לנשים הידוע בכינויו כ"שיטת הרבעים" עברו הרבה שנים, ודומה כי שוב ושוב אנו חוות השתקה והדרה כמעט מוחלטת בכנסים השונים. תופעה זו היא חמורה לכשעצמה, ומעידה על רגרסיה, חוסר הפנמה וסירוב לוותר על עמדת השליטה של ההגמוניה האשכנזית. אולם בכנס לזכרה של ויקי, הבחירה ברוב כמעט מוחלט של דוברות אשכנזיות, ראויות ככל שתהיינה, היא חמורה שבעתיים ובלתי נתפסת – שכן היא מסמלת את כל מה שויקי ז"ל יצאה ונאבקה כנגדו בנחישות.

ההזמנה לכנס התפרסמה בפייסבוק לפני כארבעה ימים, ואורטל בן דיין הייתה הראשונה שהגיבה והאירה את הבעייתיות בבחירה של הרכב הדוברות. זה הוביל לתגובות מצד נשים רבות, בהן הבענו ביקורת וסירוב לכך ששוב נשים אשכנזיות תדברנה בשמנו, שמורשתה של ויקי שירן תנוכס לכנס בעייתי זה ובקריאה להוסיף נשים מזרחיות, פלסטיניות, אתיופיות, רוסיות, לסביות, טרנסג'נדריות וביסקסואליות כדוברות. בעקבות ביקורות חשובות אלה (שנלוו אליהן בשלבים שונים פוסטים של אורטל, שירה אוחיון ואיריס חפץ), פירסמה ד"ר רוני הלפרין, מארגנת הכנס שנכנסה לתפקידה כראש החוג למגדר בבית ברל בינואר האחרון (מיד לאחר שד"ר קציעה עלון שעמדה בראש החוג פוטרה באופן שערורייתי), פוסט שקראה לו "בעין הסערה" שבו תיארה את תחושותיה הקשות למקרא התגובות.

רוני שואלת בפתח דבריה: "לינץ', אז ככה זה מרגיש?… ראיתי את זה לא פעם מבחוץ. גם אז היה לי לא קל. ככה זה מרגיש?…" מבלי לזלזל בתחושות קשות אלה של רוני, שמצאה את עצמה בעין הסערה וכפי שציינה אף ראתה את זה מבחוץ לא פעם בעבר, אני חייבת להודות שלמרות שלא הייתי מופתעת (שכן מדובר בכרוניקה ידועה מראש וצפויה של השתקת המחאה הפמיניסטית המזרחית), הרי שלקח לי כמה רגעים להתעשת, להשתחרר מתחושת האשם שתקפה אותי, להיזכר שאני כבר מזמן לא בעמדת התנצלות ולהבין בפעם המי-יודע-כמה שמדובר בשעתוק, במודע או שלא במודע, חוזר ונשנה של התנהלות ההגמוניה מולנו, בכל פעם שאנו, השדות העדתיות, יוצאות מהבקבוק.

לכך נוספו תגובות של רבות מחברותיה ועמיתותיה של רוני שהטיחו בנו עד כמה נוראיות, תוקפניות, דמוניות ואלימות אנחנו. תגובות מהסוג הזה אנו, כנשים מזרחיות, חוות חדשות לבקרים. תגובות הבאות ליצור מצג שווא של היפוך התפקידים שבו המקרבן/ת הופך לקורבן/ית והקורבן/ית מסומן/ת כהרף עין כמקרבן/ת בכל המרחבים האפשריים, כולל לצערי המרחב הפמיניסטי, מה שמאפשר למדכא/ת לא לקחת אחריות על מעשיו/ה ולהותיר את מערכת יחסי הכוחות על כנה ואף להקצין אותה. זה מצטרף לשיטה נוספת שאנו חוות מול הממסד המדכא, מול רשויות מקומיות ומשרדי ממשלה למשל, שגם במקרים בו הם כבר מודים שקיים עוול – נטילת האחריות לגרימתו ולתיקונו איננה עומדת אף פעם לפתחם.

זאת ועוד, טיעונים כמו "ניסינו, אך אין בנמצא דוברות מזרחיות, פנינו ולא הסכימו לבוא, חשוב לנו שהדוברות תהיינה רהוטות, דוקטוריות" ועוד כהנה וכהנה, הופכות אותנו באופן אבסורדי למואשמות בהדרה שלנו עצמנו ובד בבד ללא ראויות הנצחיות. ויקי ז"ל חזרה ואמרה לנוכח טענות אלה: אין דבר כזה לא מצאת, מצדי תביאי את מוכרת הפלאפל כדוברת בפאנל… זוהי אמירה נוקבת ומורכבת, שכן היא מחזירה את האחריות להדרה למדירה, משאירה את המחשבון רושם ופתוח וחותרת תחת המשוואה ההגמונית של השוות והשוות פחות. אמירה זו היא בעיני תמצות של הפמיניזם המזרחי, הבא מתוך חווית הדיכוי של נשים מזרחיות בפרט ונשים מקבוצות מודרות בכלל, ובו בזמן מהיותו תפישת עולם אוניברסלית מאפשר גם לנשים אשכנזיות אמיצות להכיר במקום הפריוויליגי שלהן, לפנות לנו מקום בקדמת הבמה, לעמוד מאחורינו, להיות שותפות ובנות ברית.

אז זה הזמן להזמין את מוכרות הפלאפל להיות דוברות בכנס, ויפה שעה אחת קודם.

כנראה שיעניין אותך גם: