לא בשמה של ויקי שירן

כנס לזכרה של ד"ר ויקי שירן חותר תחת מאבקה לייצוג שוויוני, וסערת הפייסבוק בעקבותיו רק משעתקת את התנהלות ההגמוניה מולנו, השדות העדתיות. שולה קשת על החשיבות שבהחזרת האחריות להדרה למדירה – בלי תירוצים
שולה קשת

בימים האחרונים נערך דיון סוער וחשוב בפייסבוק בעקבות פרסום ההזמנה לכנס השנתי לזכרה של ד"ר ויקי שירן, שיתקיים ב-19 במרץ 2012. הכנס שכותרתו היא "היכן אני נמצאת – פרספקטיבות מגדריות על הפוליטיקה של המרחב", נערך במסגרת החוג למגדר במכללה האקדמית בית ברל, אותו ייסדה והקימה ויקי – משוררת, מנהיגה, מהפכנית, אקטיביסטית מזרחית, דוקטור, קולנוענית, קרימינולוגית, ממייסדות הפמיניזם המזרחי, ממובילות המאבק והמחאה המזרחית בישראל וממובילות המאבק לייצוג שיוויוני.

קצרה היריעה מלהכיל את כל פועלה של מי שהיתה מבין מקימות תנועת אחותי למען נשים בישראל, הקשת הדמוקרטית המזרחית ועוד, ובנוסף לפועלה הציבורי הענף תמיד תמכה בא/נשים בעתות מצוקה ומשבר. בית אחותי שבדרום תל אביב קרוי על שמה של ויקי. בסמוך לדלת הכניסה תלינו שלט עם צילום שלה ותיאור קצר של פועלה. מדי יום נעצרות/ים א/נשים ליד השלט, קוראות/ים אותו, נכנסות/ים פנימה ומתארות/ים בהתלהבות מה ויקי היתה עבורן/ם, איך תמכה וסייעה. עבורי היא היתה, מרגע היכרותי איתה בשנות התשעים של המאה הקודמת, אחת ממורות הדרך והאמהות הרוחניות המשמעותיות בחיי.

ויקי שירן ז"ל

כולנו מכירות בחשיבות הכנס לזכרה של ויקי המתקיים באופן מסורתי כל שנה במרץ, החודש בו נפטרה. ברם, בכנס הקרב ובא רוב-רובן של הדוברות הן נשים אשכנזיות. מאז מאבקה החשוב של ויקי לייצוג שוויוני לנשים הידוע בכינויו כ"שיטת הרבעים" עברו הרבה שנים, ודומה כי שוב ושוב אנו חוות השתקה והדרה כמעט מוחלטת בכנסים השונים. תופעה זו היא חמורה לכשעצמה, ומעידה על רגרסיה, חוסר הפנמה וסירוב לוותר על עמדת השליטה של ההגמוניה האשכנזית. אולם בכנס לזכרה של ויקי, הבחירה ברוב כמעט מוחלט של דוברות אשכנזיות, ראויות ככל שתהיינה, היא חמורה שבעתיים ובלתי נתפסת – שכן היא מסמלת את כל מה שויקי ז"ל יצאה ונאבקה כנגדו בנחישות.

ההזמנה לכנס התפרסמה בפייסבוק לפני כארבעה ימים, ואורטל בן דיין הייתה הראשונה שהגיבה והאירה את הבעייתיות בבחירה של הרכב הדוברות. זה הוביל לתגובות מצד נשים רבות, בהן הבענו ביקורת וסירוב לכך ששוב נשים אשכנזיות תדברנה בשמנו, שמורשתה של ויקי שירן תנוכס לכנס בעייתי זה ובקריאה להוסיף נשים מזרחיות, פלסטיניות, אתיופיות, רוסיות, לסביות, טרנסג'נדריות וביסקסואליות כדוברות. בעקבות ביקורות חשובות אלה (שנלוו אליהן בשלבים שונים פוסטים של אורטל, שירה אוחיון ואיריס חפץ), פירסמה ד"ר רוני הלפרין, מארגנת הכנס שנכנסה לתפקידה כראש החוג למגדר בבית ברל בינואר האחרון (מיד לאחר שד"ר קציעה עלון שעמדה בראש החוג פוטרה באופן שערורייתי), פוסט שקראה לו "בעין הסערה" שבו תיארה את תחושותיה הקשות למקרא התגובות.

רוני שואלת בפתח דבריה: "לינץ', אז ככה זה מרגיש?… ראיתי את זה לא פעם מבחוץ. גם אז היה לי לא קל. ככה זה מרגיש?…" מבלי לזלזל בתחושות קשות אלה של רוני, שמצאה את עצמה בעין הסערה וכפי שציינה אף ראתה את זה מבחוץ לא פעם בעבר, אני חייבת להודות שלמרות שלא הייתי מופתעת (שכן מדובר בכרוניקה ידועה מראש וצפויה של השתקת המחאה הפמיניסטית המזרחית), הרי שלקח לי כמה רגעים להתעשת, להשתחרר מתחושת האשם שתקפה אותי, להיזכר שאני כבר מזמן לא בעמדת התנצלות ולהבין בפעם המי-יודע-כמה שמדובר בשעתוק, במודע או שלא במודע, חוזר ונשנה של התנהלות ההגמוניה מולנו, בכל פעם שאנו, השדות העדתיות, יוצאות מהבקבוק.

לכך נוספו תגובות של רבות מחברותיה ועמיתותיה של רוני שהטיחו בנו עד כמה נוראיות, תוקפניות, דמוניות ואלימות אנחנו. תגובות מהסוג הזה אנו, כנשים מזרחיות, חוות חדשות לבקרים. תגובות הבאות ליצור מצג שווא של היפוך התפקידים שבו המקרבן/ת הופך לקורבן/ית והקורבן/ית מסומן/ת כהרף עין כמקרבן/ת בכל המרחבים האפשריים, כולל לצערי המרחב הפמיניסטי, מה שמאפשר למדכא/ת לא לקחת אחריות על מעשיו/ה ולהותיר את מערכת יחסי הכוחות על כנה ואף להקצין אותה. זה מצטרף לשיטה נוספת שאנו חוות מול הממסד המדכא, מול רשויות מקומיות ומשרדי ממשלה למשל, שגם במקרים בו הם כבר מודים שקיים עוול – נטילת האחריות לגרימתו ולתיקונו איננה עומדת אף פעם לפתחם.

זאת ועוד, טיעונים כמו "ניסינו, אך אין בנמצא דוברות מזרחיות, פנינו ולא הסכימו לבוא, חשוב לנו שהדוברות תהיינה רהוטות, דוקטוריות" ועוד כהנה וכהנה, הופכות אותנו באופן אבסורדי למואשמות בהדרה שלנו עצמנו ובד בבד ללא ראויות הנצחיות. ויקי ז"ל חזרה ואמרה לנוכח טענות אלה: אין דבר כזה לא מצאת, מצדי תביאי את מוכרת הפלאפל כדוברת בפאנל… זוהי אמירה נוקבת ומורכבת, שכן היא מחזירה את האחריות להדרה למדירה, משאירה את המחשבון רושם ופתוח וחותרת תחת המשוואה ההגמונית של השוות והשוות פחות. אמירה זו היא בעיני תמצות של הפמיניזם המזרחי, הבא מתוך חווית הדיכוי של נשים מזרחיות בפרט ונשים מקבוצות מודרות בכלל, ובו בזמן מהיותו תפישת עולם אוניברסלית מאפשר גם לנשים אשכנזיות אמיצות להכיר במקום הפריוויליגי שלהן, לפנות לנו מקום בקדמת הבמה, לעמוד מאחורינו, להיות שותפות ובנות ברית.

אז זה הזמן להזמין את מוכרות הפלאפל להיות דוברות בכנס, ויפה שעה אחת קודם.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מאמר מעולה, תודה

    זה מזכיר לי חבר שהיה לי בצבא שהחליט להשתחרר בכל דרך שהיא. הוא היה הולך ונותן סטירה למ"כ או לרס"ר ומיד אחר כך היה משתטח על הריצפה ותופס את הבטן שלו ואורמ שכואב לו ומתחיל לבכות. זה עבד, שיחררו אותו.

    האם אפשר לשחרר את כל נשות הלינץ' האלה?

    ועוד משהו, לדעתי האבחנה שלך מאוד מדויקת ויש רגרסיה חמורה באירועים אינטלקטואלים. אני מוצאת יותר ויותר אירועים כאלה על טהרת האשכנזים בשנתיים שלוש אחרונות. היה נראה שיש התקדמות מה בנושא בעשור שלפני כן אבל זה חוזר לשנות החמישים בטענה של איכות או של דוקטוריות או של אנשית נאותים.

  2. דרור ק

    כדי שהמבוכה הזאת לא תתרחש שנה אחר שנה, אולי תקימו ועדה מתמדת לצורך ארגון הכינוס השנתי שתכלול חברות לפי הקטגוריות הבאות: אישה מזרחית, אישה אשכנזית, אישה אתיופית, אישה מעורבת מזרחית-אשכנזית, אישה ילידת הארץ ממוצא מעורב, אישה ערבייה מוסלמית, אישה ערבייה נוצרייה, אישה צ'רקסית, אישה דרוזית, אישה שומרונית, אישה יהודייה לסבית, אישה ערבייה לסבית, אישה יהודייה דו-מינית.

    כל אחת מהחברות תתחייב להביא מרצה לכנס מבנות עדתה מדי שנה.

    יהיו מן הסתם תלונות על כך שאין מרצה דו-מינית ערבייה, אבל אני מניח שיש מגבלות זמן לכינוס. אם התלונות יימשכו, תוכלו לומר שהמרצה הדו-מינית הערבייה הייתה אמורה להגיע מבית-לחם, אבל הכיבוש בהשראת ההגמוניה האשכנזית מנע ממנה מלהגיע.

  3. איתי_85

    התיקון הוא בכך שתנועת 'אחותי' או 'הקשת' יעשו ערב לזיכרה.

    קל ומהנה יותר להאבק בארי הלבקן הזה של נשות בית ברל… אבל רק בשלילה שום דבר חדש לא בא לעולם. רק בביקורת אין באמת כבוד לאישה הזו ולפועלה.

  4. שני

    את אומרת "בלי לזלזל ברגשותיה של רוני", אבל כן יש זילזול והקטנה והגחכה של הרגשות שלה מצידכן, וכל זה במסווה של מאבק אידיאולוגי. איפה מבחן הכוונות? איפה האמון הבסיסי? גם היא מזרחית, גם היא פמיניסטית, גם היא רוצה את אותו הדבר. דברו איתה, לא עליה. עם הקריאה שלך להזמין את מוכרות הפלאפל אני כמובן מסכימה.

  5. שרי אהרוני

    כן, זה קרה בערך בשנת 2001 בעת הדיונים על חוק הפורנוגרפיה.

  6. איריס חפץ

    אם מגיעה מוכרת פלאפל מזרחית שתדבר גם אשכנזיה כזו. האקדמיה אשכנזית וצריכה להשתנות, ואין סיבה לשכפל את היחסים האלו בכנס. יש מספיק נשים שידברו: אקדמאיות ולא אקדמאיות.
    ולעורכות: רוני הלפרן בלי י' (אוף…מרוב שאני מורידה יודים במזרחיים למזרחים, גם עכשיו אני צריכה להוריד יודים מיותרים. בסוף אני אעבוד בזה)

  7. רחל אהרונוביץ'

    פמיניסטיות מזרחיות שלום רב,
    אני עוקבת אחרי הדיון המתחולל בעמודי הפייסבוק ועכשיו גם כאן, ואני נדהמת מהעובדה שלמרות שאני מסכימה לחלוטין עם הביקורת על הכנס – שרשימת המשתתפות בו היא בגדר עלבון לכנס לזכרה של פמיניסטית מזרחית – אני לא מרגישה שאני רוצה להצטרף אליכן המוחות והכועסות ולעשות לייקים לפוסטים ולקומנטים הכועסים שלכן. ואני שואלת את עצמי – איך זה יכול להיות? למה אני לא מרגישה חלק ממאבק שהוא לא רק צודק בעיני, אלא שאני גם תופסת את עצמי כחלק ממנו, למרות שאני עצמי לא מזרחית?
    הקדשתי לזה לא מעט מחשבה. מדובר במאבק שיקר וקרוב לליבי, ושהנטייה הטבעית שלי היא להיות חלק ממנו. וככל שאני הופכת בזה יותר, אני רואה שאין מנוס מלהודות, שמה שעולה מהכעס הצודק שלכן, יותר מקריאה לפעולה, זה ביטול ודחייה של פמיניסטיות אשכנזיות משום היותן אשכנזיות ותו לא.
    ומה זה אם לא ההפך מאוניברסליזם? יצאתן נגד אווה אילוז כשטענתן שלא חסרים אינטלקטואלים מזרחים שחרטו על דגלם אוניברסליזם ולא התקרבנות. ומה אתן עושות? איפה האוניברסליזם שלכן?
    למה בתור נשים אשכנזיות אנחנו צריכות להתנצל? אנחנו לא "סובלות" מספיק? אנחנו צריכות להביא את הסבתא האנלפבתית, או את המרכז קליטה, או את ההורים ניצולי השואה, כדי ש"נזכה" להיות חלק מהמאבק? ומה אם אנחנו "סתם" אשכנזיות, בלי סיפור חיים כואב? אז קישטה, אנחנו לא רצויות?
    זאת ועוד – חסרות נשים אשכנזיות שגדלו בבית דכאני? חסרות נשים מזרחיות שגדלו בבית מעצים?
    פמיניסטיות מזרחיות יקרות, האני הוא גם אישי וגם פוליטי. הזהות היא מורכבת. הפוליטי חשוב ועלינו להאיר אותו, אבל אל תשכחנה את האישי. אנחנו בראש ובראשונה בנות אדם. לכולנו יש רגשות, כאבים, פחדים, תשוקות. כולנו חוות קנאה, כעס, יגון. אם נבחר רק בפוליטי, נאבד את האנושיות שבנו – זו האוניברסאלית.
    פוליטיקה של זהויות צריכה להיות הדרך, ולא המטרה. אנחנו צריכות להשתמש בזהויות שלנו כדי לקדם שוויון ואוניברסליזם, לא עוד ועוד פילוג אתני וגזעי.
    יותר מידי מכן דיברו על ה"אשכנזיות" כעל האויב. כאילו הזהות האתנית היא מה שמעצב את הבנאדם, ולא החוויה האישית של כל אחת ואחת. קראתי את התגובות וליבי נחמץ. מישהי ציינה את הבלונד של ציפי ליבני כמסמן של רשע. זה הבלונד שהופך אותה לרשעית, ולא זה שהיא תמכה בטבח בעזה? הרי לא חסרים מזרחים שתמכו בעופרת יצוקה – למה הבלונד – כמסמן של אשכנזיות – רלבנטי? אחרות זעקו – ההתנהגות של זאת היא "אשכנזית", והשנייה מתנהגת כמו "גבר אשכנזי" והשלישית נעלבת כי היא אשכנזיה והרביעית אומרת שאנחנו צעקניות כי היא אשכנזיה קרה שרואה בכולנו פרחות. זה השיח שאתן רוצות לנהל? שיח הפרידמנים המתים? או בעצם – הפרידמניות המתות? רק חסר שנתחיל לספר בדיחות על הפולניות הפריג'ידיות וסגרנו עניין.
    נשים יקרות, אם אתן מקשיבות, אני רוצה לבקש – תחיו את העולם שאותו אתן רוצות ליצור. תכבדו את השוני בבני האדם. תזכרו שלכל אחת חווית חיים שונה. תזמינו את כולן לשיח במקום להדיר. זה אפשרי? בואו ננסה.

  8. דרור בל"ד

    כדאי להזכיר. גם בשנה שעברה התקיים כנס כזה, גם בשנה שעברה הועלו טיעונים כאלה, גם בשנה שעברה לא השכילה מעבירת הביקורת – פמינסטית מזרחית אותה אני מאד מעריך – לציין כי ציפי לבני היא פושעת מלחמה.(ראו בתגובות)
    "כנס נשים (אשכנזיות?) במוקדי קבלת החלטות" – שלומית ליר
    http://www.lir.org.il/?p=67389

    אני מזלזל, בז, דוחה בשאט נפש, ומתריע לפני תביעה בהאג ב\ל\את\בתגובה על תחושותיה הקשות לכאורה של אותה רוני הלפרין.

    בתאריך 28.2.12 או בסמוך לכך התפרסמה הודעה בפייסבוק אשר כל מטרתה הולכת שולל, הסחת דעת וזריית חול בעיניים. לדברי מארגנותיו, "בכנס זה יעמוד המושג ”מרחב ממוגדר“
    (או: ”מגדור המרחב“) במרכז הדיון: כיצד ועל ידי מי הוא נוצר ומאושר, מהם המופעים שלו, מהן אפשרויות המבט, הידע, הסמכות
    והשליטה המתכוננות במסגרתו, ומהן ההשלכות שלו על הגוף המגדרי והמיני".
    אל הכנס הוזמנה פושעת המלחמה ומגדרת המרחב ציפי לבני ופושע המלחמה ד"ר זאב לרר. הד"ר המכובד הוצג ע"י הנתבעת כ"[מישהו מ]התכנית ללימודי נשים ומגדר, אוניברסיטת תל אביב", אלא שהוא, הד"ר, שימש בעבר כראש מוקד ידע מגדר ליועצת הרמטכ"ל לענייני נשים.

    פועה רוני הלפרין כשייה תמימה: "הייתי מספרת איך פניתי לדוברות ערביות נוספות (פאטמה קאסם שהשיבה את פני ריקם אחרי הפצרות, ח'אולה אבו בקר שלא יכלה, אבל שקבענו ל'בשל' כנס משותף בשנה הבאה, ואחרות שלא טרחו להשיב)".

    מנומסות הפלסטיניות. במיוחד אלו שטרחו להשיב. אמנם הגרוע מכל כבר קרה – פלנגות מצפון אפריקה השתלטו להלפרין על השיח המזרחי(האם כדי לייצג תפיסה זו הוזמנה נציגת מפלגת קדימה לכנס?) – אך בניגוד גמור לתגובותיהן המרוקאיות והאגרסיביות של איריס חפץ ושל אורטל בן דיין, אלו כלל לא טרחו להשיב.

    כותבת שלומית ליר [על ציפי לבני]: "כאשר אישה שמעולם לא שמעה על כנס גבעת חביבה, שמעולם לא קראה על פמיניזם עולם שלישי, לא פגשה את הגותה של בל הוקס וויקי שירן ומעולם לא הבינה את השלכות פועלו של הפמיניזם המזרחי בישראל, מבקשת לפעול למען נשים ישראליות היא עלולה, למרות כל הכוונות הטובות, לגרום לנזק. אחת הסכנות בפמיניזם ליברלי שאינו מודע לעצמו הינו בהעצמת הגזענות החבויה בחברה הישראלית; העצמה נשית הבאה על חשבונן של נשים מקבוצות שיוך ומעמד אחרות, כמו למשל נשים מזרחיות".
    ומוסיפה ד"ר אסתר עילם: "הרטוריקה המאפיינת נשים הגמוניות היא של עיסוק בבעיות של אליטה, או של שימוש בבעיות אתן מתמודדות נשים מקבוצות לא-הגמוניות באופן פופוליסטי וכנכס פוליטי, תוך כדי התייחסות שטחית ומעוותת (עקב חוסר ידע אמיתי). במקום לאתגר את ההגמוניה הגברית הן פשוט מצטרפות אליה". (שם)

    להחזיק באמונה שניתן לפעול לחברה מתוקנת יותר מתוך דיאלוג עם מוקדי הכוח והשיח הקיימים עלולה להיות תקוות שווא. גרוע מכך, היא עלולה להיות מסוכנת. לאיריס חפץ ולאורטל בן דיין יש סיבות טובות מאד (לדעתי) לשלול דיאלוג. גם לחנין זועבי יש סיבות משלה לשלול דיון כזה. (ראו: הפמיניזם הישראלי לא כובש אותנו YNET)
    http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3682841,00.html

    גם לי יש סיבות, אותן פסלה שלומית ליר בגלל חוסר תיאום עם המציאות: "המקום שמבקש להתייחס ללבני וקדאפי בסלסלה אחת מסוכן ואינו תואם את המציאות".
    לעומת טיעון זה אטען כי מתן לגיטימיות לפושעת מלחמה בשיח הציבורי מסוכן הרבה יותר לשיח הפמיניסטי, וביתר שאת למאבק הפמיניסטי המזרחי.

  9. אמנון

    עכשיו כל שנותר הוא שתבוא הפמיניסטית שתטען שהכל קונספירציה אנטי פמיניסטית שמטיחה נשים אלו באלו במטרה להסיט את תשומת הלב מהדיכוי המתמשך בידי גברים לבנים.
    או שמא הפעם כל הסיפור כולו הוא על טהרת הנשים???
    עייפתי.

  10. ד"ר יפעת נבו

    "טכניקת" השיח הן בכתבה והן בתגובות מזכירה לי את זו של הקומדיה דל-ארטה: אותו שלד עלילה, אותן דמויות, אותו קונפליקט ואותן פראזות המצויות במאגר והנשלפות מהסל. מה שמשתנה זה סדר השליפות.
    משתקף כאן ריב על כוח, על מיקום בסולם ההירארכי. תעתיק מזעזע של השיח המצ'ואיסטי המבוצע בידי נשים.
    סליחה על הבורות: מישהו או מישהי מוכנים לנדב לי הגדרת מהות של פמיניזם? יש לי תחושה קשה שמשהו הלך לאיבוד בהורדת הידיים המטופשת הזאת.

  11. סיגל

    הביקורת מוצדקת בעיקרה. בפרט ציפי לבני שאין בינה לבין פמניזם שום קשר, לפני 4 שנים שנושא הדרת הנשים לא היה פופאלרי כמו היום, התבקשה ציפי לבני לבוא ולנאום בכנס שהתקיים ברחוב עזה כנגד הפרדת האוטבסים, הגברתת סירבה היות ופחדה לריב עם אחיה החרדים.
    אבל, שוב בסופו של יום אנחנו מדברות על פמניזם ועל נשים שנאבקות רבות למען נשים,מה רע בדר אורית קמיר? והחלוקה הזאת בין אשכנזיות ומזרחיות חוטא למציאות של נשים רבות.
    אני באופ אישי אשכנזיה וסיפור חיי רצוף מאבקים ,הנסיון לכרוך אותי עם הגמוניה מפאינקית מגוחכך-איני שונה מאישה מיזרחית שחיה בשולי החברה,זכיתי לשטוף רצפות של מזרחים ואשכנזים עשירים, לשרת במלצרות אטומי לב מכל הצבעים, ולעבוד עם קשישות יחד עם נשים מבוגרות מדהימות רוסיות ומזרחיות,שעובדות קשה מאד לפרנסתן, נשים שאין להם שום קול -בניגוד לאורטל שיש לה קול חזק שזוכה לבמה מכובדת.
    לסיום, אחת הדוברות בדיוני הפייסבוק הציעה להביא אקדמאי מיזרחי שבינו לבין פמניזם אין כלום -אבל העיקר הוא מזרחי- תכף יציעו לנו את אביבית וקותי מהאח הגדול, למה הם מזרחים. מה הקרטריון לפמניזם? -נאדה-גורנישט.

    אל תשכחו ויקי היתה פמניסטית .

  12. עמוס

    ושל כל מי שחושב/ת שמבצעים בו/בה לינץ' רק בגלל שלרגע קט דיברו אליו בגובה העיניים ולא מגובה השטיח

    נמאס מהבכיינות האשכנזיסטית ההופך כל ניסיון לדיבור שיוויוני לאיום קיומי

  13. איריס חפץ

    מתה עליך ועל התגובות שלך.

  14. אורטל בן דיין

    ועדיפה נכדה.

  15. מספר 666

    איך לכבד' את זיכרונה של ויקי שירן בצורה פוליטיקלי קורקטית שתשים דגש על המאבק המזרח תיכוני יהיה החברות שמתנגדות לכנס בגלל המוצא המזרח ומרכז אירופאי של המשתתפות בו שישיגו כספים לכנס משלהן.
    מרגע שיעשו זאת הרי הן חופשיות להזמין את מי שהן רוצות נשים ממוצא מזרח תיכוני בלבד ( רשימה מפורטת של המגבלות יש למעלה ) אבל כנס כזה לא יוכל להיות אקדמאי.
    איש בעולם האקדמאי לא יוכל לקחת ברצינות כנס שבו המשתתפים נבחרים על סמך מוצאם האתני המזרח תיכוני.
    אז עדיף לעשות כנס כזה מחוץ לאקדמיה אולי בבית העם בשדרות רוטשילד .