מה את עושה פה?

בכנס הרצליה השנה השתתפו נשים לא מעטות והובאו זוויות נשיות בינלאומיות להבנת נושאים כמו בטחון לאומי וצבא. נשאלת השאלה מי היה שם כדי להקשיב
שלומית ליר

בכניסה לכנס הרצליה פגשתי את ג' ששאל אותי, כשארשת תימהון נסוכה על פניו, "מה את עושה פה?" למרות שתשובתי הסתכמה בחיוך קצר, המשכתי לחשוב ארוכות על השאלה ששאל ועל פשרה. ג' ואני משתייכים לאותו מילייה, פחות או יותר, ושנינו היינו בעבר פעילים באותה תנועה פוליטית. עדיין, לדידו של ג', שלראשונה ראיתיו חנוט בחליפה, לא היה זה מובן מאליו שכנס הרצליה הוא מקום שאני יכולה להימצא בו.

יש להודות, כי נקודת המבט של ג' איננה משוללת כל הגיון. במהלך השנים האליטיזם שנקשר לכנס הרצליה הפך אותו מוקד לביקורת מצד ארגונים ופעילים חברתיים; כאשר אחת הטרוניות העיקריות והחוזרות נגעה בחסרון הבולט של קבוצות מיעוט, ובהיעדרן הכמעט אבסולוטי של נשים מרשימת הדוברים. הדרת הנשים מדוכן הנואמים בכנס היתה כה ניכרת, עד כי בשנים קודמות קיימו ארגוני נשים כנס מקביל כאקט מחאה; הדבר החל בכנס האלטרנטיבי "מה הוא מאזן החוסן והביטחון?" שהתקיים בשנת 2006 בשיתוף קואליציית נשים לשלום, אישה לאישה, ופעילות חברתיות ופוליטיות; ונמשך בשלוש השנים שלאחר מכן בכנסים מקבילים שהתקיימו תחת הכותרת "ביטחון וחוסן למי?" והביאו זוויות אזרחיות וחברתיות לדיון.

מרכזנית בשירות בעלות הברית, מלחה"ע הראשונה. איור: cc byThoth,God of Knowledge

כשבחנתי השנה את חוברת הכנס נשמתי לרווחה: לא ניתן להתייחס לכנס הרצליה 2012 –  שבין המשתתפות בו ניתן למנות 40 נשים – במונחים של הדרה גמורה. אומנם, ההתרשמות ממספר הדוברות מתמעטת, כאשר בוחנים את מספרן ביחס למספרם הכולל של הדוברים שעומד על 234, אך הפעם, הכנס לא התרחש בוואקום; היתה בו למשל התייחסות למחאת הקיץ האחרון בפאנל, בהשתתפותה של סתיו שפיר, שעסק ב"מדיה חדשה, העצמה אזרחית ועיצוב מדיניות".

מבחינה מגדרית, אחד הפאנלים שתפסו את תשומת הלב היה "נשים וביטחון לאומי – זווית ראייה בינלאומית", שביקש לאתגר תפיסה הקושרת באופן בלעדי בין ביטחון לאומי לבין צבא, ואת ההתייחסות לזירה המדינית ככזו המחייבת מעורבות גברית בלבד. בדיון הועלו שלושה אספקטים עיקריים הקושרים בין נשים לנושאי ביטחון: הראשון שבהם הוא שביטחון, במיוחד בעידן של לוחמת טילים ואיום גרעיני, הוא עניין אזרחי, לא פחות משהוא צבאי; רוב הנפגעים מפעולות לוחמה היום, הינם אזרחים ולא חיילים, כפי שהיה בעבר. מכאן הודגשה החשיבות בייצוגן של נשים, המהוות 51% מכלל החברה בדיונים ביטחוניים. פן זה הומחש בדבריה של ד"ר מריה לוסיה רמירז, לשעבר שרת ההגנה של קולומביה והשרה לסחר חוץ, שעם מינויה הכניסה שינוי מהותי בתפיסת הביטחון ובמקום לרדוף אחר המורדים, ריכזה את המאמצים בהגנה על האזרחים; שינוי שהצליח להביא לשיפור דרמטי ברמת הביטחון האישי של תושבי מדינתה.

האספקט השני עסק בכך שנשים מביאות זוויות ראיה ייחודיות לטיפול בנושאים הקשורים לצבא ומדינה. פן זה של חשיבה הנובעת מתוך ניסיון נשי, הודגם על ידי אליזבט רן, לשעבר שרת הביטחון של פינלנד ומי שהייתה מועמדת לנשיאות, שסיפרה כי בין הנושאים העיקריים שטיפלה בהם בצבא היו תנאי השירות של החיילים, וטיפול שורש בתופעת ההטרדות המיניות (מראה הפוכה למצב אצלנו, בו רמטכ"ל ושר ביטחון נתפסים צוחקים על נשים בפומבי). האספקט השלישי נגע בכך שגם בדיונים מדיניים יש חשיבות במתן ייצוג לריבוי דעות, המגיעות משלל מיקומים חברתיים. מגוון הדעות, אינו משמר רק את העיקרון הדמוקרטי, אלא מהווה הגנה כנגד תפיסות שגויות, ונקודות עיוורון כתוצרים הרסניים של מערכי מחשבה אחידים שצמחו באותם בתי גידול.

ובאשר לג', לאחר שנכנס בעקבותי לפאנל "נשים וביטחון לאומי" ראיתיו יוצא באמצע. גם באקט זה שימש עבורי למורה: זהו אקט חשוב ונחוץ לאפשר לנשים מנהיגות להציג את משנתן הסדורה על שולחן הדיונים, אולם עדיין נדרש צעד נוסף הקשור בחינוך גברים להקשיב למה שיש לנו להגיד.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יוס

    נראה לי טבעי מאוד שתגיעי לכנס הרצליה.
    סקרן מאוד מי זה ג'? האם אפשר רמז?

  2. אתי לבני

    אז זהו שאנחנוכבר לא מסתפקות במועט, יחסית זה כ 20% אבל מתוכן כ 7 בפנל "רק לנשים" שממנו כאמור יצא ג ,חלק ניכר הן מנחות ש"זה לא אותו דבר" כמו משתתפת, וכך הלאה. אבל בכל זאת יותר טוב מזמנים קודמים וניהול קודם.
    אגב אתמול הייתי בכנס על המצב המדיני שאורגן ע"י מנהל הנשים בהרצליה הדוברות היו נשים מקצועיות ופוליטקאיות בעלות מסר ואגנדה , ואם נספור אז היה גבר אחד,השגריר הבריטי פמיניסט ומחויב לעילא.

  3. מיכל

    יופי של מגמה לכלול יותר נשים כדוברות. יש להמשיכה ולעקוב גם אחרי כנס הנשיא – הבא בתור. מאמר חשוב!

  4. האישה החסרה

    יחסית למספר הגברים זה קומץ שאינו משביע את הארי, במקרה זה את הלביאה.