צועדים לאחור

גל החקיקה האנטי-דמוקרטי אולי נבלם זמנית בידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, אבל זה בהחלט לא אומר שהשתקה, איום, נקיטת סנקציות ושלילת זכויות אדם בסיסיות פסקו. יתרה מכך, זה בהחלט לא אומר שחברי כנסת פסקו מלהיות פופוליסטיים, לא אחראיים ולא דמוקרטיים. קחו את המקרה הבא כדוגמה מושלמת: ב-2007 עומתו פעילות ופעילי הבית הפתוח עם הצעת חוק שהגיש ח"כ אליהו גבאי מש"ס, הנותנת לעיריית ירושלים את היכולת למנוע את מצעד הגאווה בעיר. התיקון שהוצע לחוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, איפשר לאסור על קיום אירועים ופעילויות שיש בהם פגיעה באופיה הקדוש של העיר.

קדושה ככל שתהא, ירושלים היא גם העיר הגדולה ביותר בישראל עם אוכלוסייה של קרוב ל-800 אלף תושבים. סטטיסטית, לפחות חלק מהם חייבים להיות להט"ב. בנוסף, ירושלים היא בירת ישראל ומייצגת באופן סימבולי את הדמוקרטיה שלה. לו היה עובר החוק, היה עלול להיווצר מצב מסוכן שבו ירושלים היא העיר היחידה בארץ שבה חופש הדיבור וחופש המחאה הם זכויות על-תנאי. בנוסף לכך, כיוון ש"פגיעה באופי הקדוש של העיר" הוא מונח חמקמק הפתוח לפרשנות ולמשא ומתן, לא היה ברור אם פגיעה בזכויות אדם אלה תעצור במניעת מצעד הגאווה בעיר או תמשיך ותשמש לשם הדרת סקטורים נוספים מן הציבוריות הישראלית.

בשבוע שעבר, חמש שנים לאחר שהצעת החוק המקורית נחשבה כקבורה בוועדות הכנסת, הופתענו בבית הפתוח לגלות אותה חיה ובועטת. כנסיכה שהוערה מתרדמתה בידי ח"כ אריה ביבי מקדימה, הוגשה מחדש הצעת החוק של גבאי – כאשר הפעם מטרתה היתה הצרת צעדיהם של קיצונים ימניים בעיר.

הדמוקרטיה הישראלית הגיעה לנקודת אל-חזור, וכשאני אומרת את זה אני מתכוונת לאובדן הכיוון, לאובדן היכולת האינטואיטיבית להבדיל בין רע לטוב; אני מתכוונת לשימוש בחוקים אנטי-דמוקרטיים – שכוונו במקור להרחקת מיעוט מופלה ולשלילת יכולתו להישמע – ולמיחזור שלהם; ח"כ ביבי, ליברל באופן יחסי, לא התכוון מעולם למנוע את מצעד הגאווה, למאקו גאווה הוא סיפר שכוונותיו הטובות היו מניעת פגיעה בחיים הסדירים של העיר בידי קיצונים. בדרך, הוא רק שכח שמהות הדמוקרטיה היא פגיעה בשלווה כאשר אתה חושב שמשהו לא מתבצע כמו שצריך, ולהיות קולני לגבי זה. אובדן חוש הכיוון גרם לו לקחת חוק ישן ונשכח, מתוך תקווה שחרב הפיפיות הזאת לא תפגע בציבור המתון; אבל חרבות פיפיות רק באופן נדיר פועלות ככה.

לאחר שקיבל מספר שיחות טלפון שהסבירו לו מדוע הצעת החוק מסוכנת לדמוקרטיה, מאיימת על החברה האזרחית ומזיקה פוטנציאלית לתדמית הליברלית של קדימה, הודיע ח"כ ביבי שהוא מושך את הצעת החוק שלו. אני בספק אם הוא מבין אפילו כעת שזכויות אדם לא יכולות להיות זכויות על-תנאי ולא יכולות להילקח כאשר הדיעה המושמעת שייכת לצד הלא נכון של המפה הפוליטית.

כאשר המחוקק פועל בצורה אימפולסיבית ובלתי אחראית, תפקיד החברה האזרחית הוא לנקוט עמדה. אובדן הכיוון של מחוקקים יכול להיות מתוקן רק באמצעות חברה אזרחית חזקה, קולנית ועצמאית. אני מעזה להגיד שלולא מאמצי הבית הפתוח לעצור את הצעת החוק (שאינה מופנית כלפינו הפעם), היה ח"כ ביבי עדיין מקדם אותה בכל מרצו מבלי להבין שהוא הורס את הדמוקרטיה הישראלית.

הכותבת היא מנכ"ל הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות (דעותיה אינן משקפות בהכרח את דעת הארגון)