• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

תם עידן השלטון הצבאי

בן כספית החליט שחנין זועבי היא אוייבת העם האחראית לקריסת השמאל הישראלי (לא פחות), וקרא לפלסטינים להעיף אותה על טיל. אמטאנס שחאדה מזכיר לו כמה עובדות
אמטאנס שחאדה

מה משותף לבן כספית, איתמר בן גביר וברוך מרזל? שלושתם מבקשים, בצורה זו או אחרת, להעניש את ח"כ חנין זועבי ולהרחיקה מהנוף הפוליטי, מכיוון שאינה מוכנה לקבל את השיח הפוליטי וכללי המשחק הפוליטיים המוכתבים על ידי הממסד הישראלי. כך סימן לו הקולקטיב מטרה חדשה לרדיפה פוליטית: קוראים לה חנין זועבי והיא אויבת העם.

חנין זועבי ב"מצב האומה". אויבת העם (צילום מסך)

מאמרו של בן כספית "אין פרטנר" (nrg) מקומם בעזות המצח ובעיוות המציאות שבו. העיתונאי מטיח האשמות קשות שגובלות בהסתה כלפי זועבי, ושולח באמצעותה איום סמוי לכלל האזרחים הפלסטינים בישראל. הוא שוטח טענות שגויות ומטעות, ומציגן כעובדות מבלי לבדוק אותן. כנראה שזה לא ממש מפריע לו – כי מי יבקש דין וחשבון ומי יבקר, כאשר מדובר בהאשמות כלפי "אויבת העם מספר 1"?

כספית מתייחס לפלסטינים בישראל כאל חלק בלתי נפרד מהקולקטיב הפלסטיני וכחלק מהמו"מ בינם לבין ישראל. לדעתי, מדובר בחידוש חיובי ומפתיע בשיח הישראלי, אך בו בזמן תוהה כספית מדוע הפלסטינים בישראל עדיין לא הפנימו שיח ישראלי. מר כספית, אי אפשר להיות גם חלק מהעם הפלסטיני וגם לאמץ שיח ישראלי; הפלסטינים לעולם לא יפנימו או יאמצו שיח או נרטיב ישראלי.

כספית מוצא שעירה לעזאזל כדי לתלות בה את קריסת השמאל המדומיין בישראל והתפוגגות אשליית נכונות החברה הישראלית לשלום. אם להיזכר רגע במציאות, בהנחה שישראל אכן התכוונה באמת ובתמים להגיע להסכם כלשהו עם העם הפלסטיני בתחילת שנות התשעים, מי ששם לכך סוף היה מתנקש יהודי – הרבה לפני שזועבי נבחרה לכנסת. תהליך השלום מת כאשר הקולקטיב היהודי בחר אחרי רצח רבין, במקום לעשות שלום עם העם הפלסטיני, לחפש מחדש את המכנה המשותף הפנימי, הדבק שיאחד את חלקיו עם קץ העידן הציוני של מפלגת העבודה ההיסטורית.

כנראה שנוח לתלות את אשמת ההקצנה בציבור הישראלי בגורם חיצוני. כך, מתחמקים מנטילת אחריות ומבדק בית. יותר נוח להתעלם מן התזוזה ימינה ומן ההקצנה בקרב האוכלוסייה היהודית שמייתרת כל מאמץ להסדר מדיני, עדיף גם להתעלם מצמיחתה של תרבות פוליטית שבטית דתית בקרב הקולקטיב היהודי, והתחזקות שיח המדינה היהודית וחוקי המגן שנחקקו בכנסת כדי לבצר את אופייה היהודי של ישראל, ולכפות אותו באמצעות החוק על האזרחים הפלסטינים בישראל.

האם לא שמע כספית על החוק שמונע את ציון יום הנכבה? או על החוק שמונע איחוד משפחות ערביות ומאיים להרוס אלפי משפחות? או על חוק שמונע מאזרחים ערבים לגור ביישובים קהילתיים? ובכל זאת, הוא מתעקש לבקש הכרת תודה מהאזרחים הפלסטינים למדינת ישראל.

אילו היה כספית טורח לקרוא כמה מחקרים בתחום דפוסי הצבעה בישראל, מעיין בנתוני מדד הדמוקרטיה המפורסם על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה, ומתעמק בסיבות ההקצנה בעמדות כלל האוכלוסייה היהודית בישראל, אולי היה מתבטא באופן שונה. האם תמיכתם הקבועה של כמחצית מהאזרחים היהודים בטרנספר בעשור האחרון אינה מדאיגה אותו? או שמא גם זו מוסברת במשנתה של זועבי.

חמור לא פחות הוא הניתוח האוריינטליסטי והפטרונות העולה מדברי כספית שמתיימר לדעת טוב יותר את טובתם של האזרחים הפלסטינים ודורש מהם, לטובתם כמובן, להיפטר מח"כ זועבי, אם כי אינו מסביר כיצד. כנראה שמר כספית עדיין מתקשה לעכל ולקבל את ההתנהגות הפוליטית החדשה של האזרחים הפלסטינים וביטוייה, ואת צמיחתה של מנהיגות לא כנועה ולא צבועה. מנהיגות שמתגאה בזהותה הלאומית ומטיחה את העובדות הקשות בפני החברה והממסד בישראל. עידן השלטון הצבאי, מר כספית, תם ולא ישוב עוד.

היהירות של כספית הכשילה אותו גם במבחן יסוד של כל עיתונאי מתחיל. אם כספית אכן בקיא במתרחש בחברה הפלסטינית בישראל, כפי שהוא מתיימר לרמוז, הוא היה מודע בהכרח לעוצמתו ולחריפותו של הדיון הפנימי, בין ובתוך המפלגות הערביות, אקדמאיים ועיתונאים, כלפי המתרחש בסוריה, או לפחות לא היה משייך בחפזון את אירוע התמיכה במשטר הסורי שאורגן בתיאטרון בחיפה לחבריה של זועבי. אם כספית היה מגלה הוגנות מינימלית, היה קורא או מבקש מידידיו דוברי הערבית שיתרגמו בעבורו כמה מאמרים בעיתונות הערבית המקומית, כדי שייווכח לדעת שדווקא במאמריה של זועבי ושל חבריה, ערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם כערך יסוד ולא כסיסמה ריקה מכל תוכן, מנחים את עמדתם כלפי המתרחש בסוריה, יותר מאשר טיעוני הסרק הדמוקרטיים שהוא מעלה.

אף על פי זאת, אנו לא חשים מחויבות לחלוק את עמדתנו ודעתנו כלפי המתרחש במדינות ערב עם הממסד או הציבור הישראלי, במטרה לקבל תעודת הכשר ערכית ואולי לגיטימציה לבקר את המדיניות כלפי הפלסטינים.

כספית, באמצעות שימוש בשיח ליברלי דמוקרטי נאור לכאורה, דורש מהאזרחים הפלסטינים להיפטר ממנהיגה אותנטית שנבחרה באופן דמוקרטי ומייצגת פלחים גדולים בחברה הפלסטינית בישראל, משום שהשיח שהיא מייצגת אינו נועם לאוזניו. במה שונה מר כספית מבן גביר או ברוך מרזל המארגנים בחודש הבא הפגנת התגרות מול ביתה של ח"כ זועבי בנצרת? אמנם, האחרונים משתמשים בטרמינולוגיה שונה ובתירוצים שונים, אך מטרתם דומה. הקולקטיב היהודי אינו מסוגל לקבל שיח פוליטי מאתגר, דמוקרטי והומני, שעולה מפי מנהיגים פלסטינים בישראל. רק אם ייכנעו לתכתיבים הישראלים, אז ורק אז ייחשבו כפרטנר ראוי.

הכותב הוא חוקר במדה אלכרמל – המרכז הערבי למחקר חברתי יישומי

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. איריס חפץ

    ככה מתנהגת העיתונות האשכנזית לנשים מזרחיות וערביות: את הפלסטינית שולחים לעזה (מעניין מה היה עולה בגורלה בעזה, כאילו שואל בן כספית. הוא הרי לא שואל אלא אומר: תגידי תודה שאת פה ולא בעזה. כי זו האלטרנטיבה לפלסטיניות הרי – או עזה או ישראל. אין פלסטיניות במקומות אחרים בעולם, ואם הן לא רוצות להתנשל, הוא יזכיר להן באיום מרומז שעוד יכול להיות יותר גרוע). את המזרחיות שולחים אחרי ביקורת לרוב למרוקו/ עיראק או תימן. לפי המדינה שבאותו זמן מקבילה ל"עזה". ממש קורבנות מסכנים הבן כספיתים האלו: גם גירשו, גם ירו וגם בוכים עכשיו שלא מכירים בזכויות שלהם. הבעיה העיקרית שלהם, היא שהם לא מרגישים שיש להם זכויות וצריכים אישור לזה מהקורבנות. באמת בעיה….מאמר טוב ותודה!

  2. שושנה גבאי

    לא בטוח שהעיתונאי כספית שמע על זה . לפי המאמר שלו הוא רוצה להכתיב מי הערבי שידבר ומי הערבי שישתוק ומה בדיוק יגיד הערבי/ה והוא רוצה לבחור את המנהיג/ה של הערבים בעצמו. בשיחה שלו עם יו"ר אם תרצו (המוזכרת במדורי)הוא ממש גנח בהנאה שהיו"ר אמר לו שקציני צבא לשעבר עושים עבורו צי"ח (ציון ידיעות חיוניות) על ארגוני זכויות אדם. עיתונאי שנהנה ממעקבים אחרי אזרחים וגופים התומכים בדמוקרטיה , הוא לא ממש בענייני חופש ביטוי או בענייני חופש כלשהו או דמוקרטיה לאזרחי ישראל יהודים ובטח לא לערבים שאינם צייתנים מספיק מהסוג של ח"כ זועבי.

  3. רפי חייט

    גולת הכותרת של הקריירה העתונאית של בן כספית היתה עלילת הדם שפירסם נגד שופט בית המשפט העליון תאודור אור בהסתמכו על שקריהם של עבריין סמים ואשה מעורערת בנפשה. הפירסום נחשף כעלילה מייד, אך כספית אפילו לא חשב להתנצל (שלא לדבר על כך שעורכיו לא פיטרו אותו).
    כספית הופיע ב"ערב חדש" כמי שהיה כתב מעריב" בארה"ב בזמן משבר המפרץ ב-1990 כדי להעיד על תגובת הציבור האמריקאי למסע יח"צ של כווית, בעוד שכף רגלו דרכה לראשונה על אדמת ארה"ב שנה לאחר תום המלחמה.
    די בשתי הדוגמאות האלה כדי להבין עם מי יש לנו עסק – גמד חסר עקרונות ובלתי אמין.

  4. מוסא אבו חוסיין

    על מה המהומה.מי זה בן כספית.היש עיתון בשם מעריב.וואלה עכשיו ידעתי.יש אתר ברשת שנקרא NRG..אומנם אני מתמצא היטב בת"א.אני יודע רק שיש חניון סמוך לבית מעריב.לא יודע מה יש שם.מבנה עלוב שמיועד לשימור.צומת קריליבך דרך פתח תקוה .חשבתי שכל הזמן בן כספית בכלל סלב יותר מאשר עיתונאי.למה אנו צריכים להתגונן ולכתוב מאמרים.הרי ממילא אף אחד ואו אחת קורא כתבותיו ולא אנשינו בחזית שיתגוננו.השיטה היעילה ביותר להדיר רגלינו מאתרים כאלה.אסור לנו להתגונן ואסור לנו להתייחס לאנשים כאלה .פשוט מאד כדברי הפתגם.אל תתייחס אליו כאילו לא קיים.ברגע שמתחילים להגיב הוא השיג את המטרה…..הייתי מעדיף אתר פורנו יותר מאשר אתרים מהסוג הזה.לפחות מאתר שכזה יש הנאה

  5. עמי

    תהליך השלום לא נעצר בגלל ירייה של מתנקש יהודי, המתנקש היהודי ירה אחרי עשרות פיגועי טרור שהוגדרו 'כקורבנות השלום' ,לא אתה ולא אף אחד מחברייך יצא אז כנגד הרצחנות הערבית שהרגה את התהליך…כמו כן חנין זועבי לא מציעה משהו יותר טוב מהדמוקרטיה העלובה שלנו,ויש לי חשד סביר שאחרי מה שקורה בעולם הערבי בעשרות השנים האחרונות ועכשיו בפרט,'שהחזון' הערבי כנראה הרבה פחות טוב מהדמוקרטיה הרקובה שלנו שכמו שאתה שם לב ,גם לך וגם לזועבי ואפילו לי נותנים לכתוב ולקשקש כמה שאנחנו רוצים…

  6. פריץ היקה

    בארץ הרי לא באמת יודעים מה זאת דמוקרטיה. בלעדי זכויות מיעוטים ובלעדי חופש דיבור המקומם את הרוב אין דמוקרטיה. בגרמניה ( שמשם הובאתי בגיל6 לפני 75 )שנה.אחרי התבוסה הצבאית במלה"ע 1 ,היהודים שרבים מהם לחמו בצבאה נחשבו האויב מס. אחד שתקע סכין בגב הצבא ומנע ממנו את הניצחון. אני מציע את עצמי להיות האויב מס.1 של בן-כספית כי האויב בפנימי כידוע מסוכן מהחיצוני והרי ח.כ. חנין זועאבי לדבריו היא לא שיכת לנו, אותי בכל אופן היא מיצגת יותר טוב מאשר בן-כספית וידידיו במערכות השלטון בישראל.

  7. מיקי

    תהליך השלום אכן נגדע על ידי ירייה, והמגיב הקודם עמי, כמו רבים אחרים, מנסה להתכחש לזה, ישראלים רבים אוהבים לשנות את ההסטוריה כדי שתתים לנרטיב שלהם.נכון הוא שמאחורי אותה ירייה עמד גוש גדול של לאומנים יהודים, דתיים ולא דתיים, שהם שהביאו לאותה ירייה
    ואף לא הסתירו זאת לרגע.
    וצודק לגמרי שאחאדה כשהוא אומר שאחרי רצח רבין, העדיפו אזרחי ישראל היהודים לדבוק זה בזה ולא להילחם על הפסקת הכיבוש, את התוצאות של אותה התקפלות אנו רואים במצב השורר כאן היום ובאווירת ההתלהמות שאחד מגילוייה הוא ההתנפלות על חנין זועבי.

  8. נפתלי אור-נר

    מסכים עם כל מילה במאמרו של שחאדה

  9. סמולני1

    חנין זועבי אומנם אישה אמיצה,
    אבל בו בעת היא שקרנית ומעלילת דם.
    הרבה לפני שהישראלים עברו ימינה, הפלסטינים ננעצו בעמדתם מ-1937 – לא לישראל, אף פעם ישראל, מעולם ולעולם לא לישראל.
    חנין מייצגת עמדה זו – בציפית של דמוקרטיה ושוויון, ערכים מבורכים וחשובים מאין כמותם, שורץ האיום האמיתי – מדינה פלסטינית אנטי-יהודית מהנהר עד הים, ויהודים, כבר פתרו את הבעיה שלהם – יש ליישם אותו פיתרון מחדש.
    האביב הערבי רק ממחיש זאת – משטרי אימה דיקטטוריים מוחלפים במשטרי אימה פסיאודו דמוקרטיים פרו-איסלאם קיצוני.
    שחאדה, בשיח ליברלי לכאורה, מייצג עמדה פלסטינית אנטי ישראלית, שבמהותה היא נגד הנוכחות היהודית בפלסטין.

  10. ד"ר יפעת נבו

    מאחר שמר שחאדה מוצג בסיפא של כתבתו כאיש מחקר, הייתי מודה לו מאד אילו הציג לפנינו – לצורך ריענון בריא של השיח – את האני מאמין שלו, את תמונת עולמו, לנתיב שיביא לשלום על פי דרכו שלו. ואודה לו מקרב לב אם בתוך המיתווה הזה – כולו המיתווה שלו (ושל חנין זועבי?) – יכלול גם את "המובן מאליו". כלומר: את אותן הנחות היסוד שלו ושל עמיתיו למחשבה, שמשום-מה מעדיפים שלא "לקרוא להן בשם", אבל בהחלט להתבסס עליהן. אז "המובן מאליו-ים" האלה נהירים לו, אני בטוחה, אבל הם עלומים עבורי. ואני, מה לעשות, נרתעת קשות מחידונים ופילפולים והתפתלויות, כי אינם מעידים על תום לב בשיח של ברי-שיח.
    עד שלא יעשה כן, ואני אומרת זאת כאשת מחקר, כל הדיבורים היפים בעד ונגד חנין הנכבדה הם בבחינת "פקה-פקה", סידרת מאנטרות חסרות משמעות, "קישקוש בלבוש", כמו שאומרים הילדים.
    תגדיר, מר שחאדה, מהו "שלום" בעיניך בין עם ישראל לבין הפלסטינאים, תגדיר מי הם "פלסטינאים", כדי להימנע מאותו שפן שקופץ כל פעם בתחפושת אחרת מן הכובע. ותגיד מה אתם רוצים ואיך אתם רוצים כך ש"השלום" – על פי הגדרתך – אכן יוגשם.
    שיח רציונאלי? מוסכם? או שאני מצפה ליותר מדיי?

  11. דרור ק

    הם לא אחראים לכלום. הכול מתחיל ונגמר בחברה היהודית-הישראלית. כך חושב מר שחאדה. הפיגוע של יגאל עמיר נחשב, אבל עשרות פיגועים של אנשי חמאס וארגונים פלסטיניים אחרים הם בעיניו לא יותר מהערת שוליים. דבריו של בן כספית נחשבים, אבל דברי הבלע של חנין זועבי ושל הפטרון שלה עזמי בשארה הן לא יותר מציוץ ציפורים בלתי-מזיק לדעת מר שחאדה.

    זה לא עובד ככה. לערבים הפלסטינים, ובפרט אם הם גם ישראלים ועוד חברי כנסת, יש אחריות על דבריהם ומעשיהם. אין להם רשות לנהוג כמו ילדים קטנים שאומרים ועושים ככל העולה על רוחם, ואחר-כך להיתמם מול הכעס שדבריהם מעוררים.

  12. אלי אמינוב

    אינני חולק על שום תאור של הגסות, החוצפה והגזענות הישראלית שמתאר מר שחאדה. אזרחים שאינם מוכנים להבין שמדינתם נשענת זה 63 שנה על חוקי חירום שבסיסם נוצר על יךי האימפריאליזם הבריטי ולכן אינה מדינה דמוקרטית הם או רשעים או מטומטמים. נקודה ראשונה שאני מתנגד לה היא הקביעה שהיריה ברבין רצחה את הסכם השלום. תכנית אוסלו לא היתה תכנית שלום אלא פריסה של תכנית האפרטהייד הבנויה על הבדלים אתנים דתיים גם על השטחים שנכבשו ב1967. מה שנרצח באותה יריה מלבד ראש הממשלה היתה תכנית הקואופטציה של הנהגת אש"פ שתמורת פריבילגיות מסוימות הסכימה להיות קבלן משנה של הכיבוש הישראלי ולפקח על ההמונים הפלסטינים.נקודה שניה נמצאת בקטע האחרון הקובע שחנין זועבי מיצגת פלחים נרחבים באוכלוסיה הפלסטינית. לדעתי זו הגדרה מצמצמת. בבחירות האחרונות החליטו יהודים רבים להצביע עבור חנין שהיתה האחרונה ברשימת בל"ד, הן מסיבות מגדריות והן כתמיכה במאבק הפלסטיני שהוא הבסיס של המאבק הדמוקרטי במדינה היהודית. אפילו אני עשיתי זאת לאחר החרמה של מוסד האפרטהייד הקרוי כנסת ישראל במשך כ20 שנה, ואני מרוצה מאד מהחלטה זו

  13. דוב

    גם אני הצבעתי בל"ד רק כדי להכניס לכנסת את חנין זועבי.
    עכשיו התופעה של זועבי בכנסת מיצתה את עצמה וצריך לשוב לעיקר החרמת הבחירות לכנסת המהווה עלה תאנה דמוקרטי כביכול למשטר האפרטהייד הציוני