• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

לא מופת של שוויון מגדרי

אנו השמאלנים נוטים לחשוב שאנחנו נאורים, מגדירים את עצמנו באמצעות חזון אוניברסלי של זכויות אדם. אלא שלא תמיד זוכרים אצלנו שזכויות נשים הן גם זכויות אדם. בעקבות קמפיין מגרון של סולידאריות שייח ג'ראח ויום האשה הבינלאומי
ר'

הותקפתי מינית בקיץ שעבר, על ידי פעיל שמאל.

התוקף היה, ועודנו, בחור העונה על כל הקריטריונים הנכונים: פוסט-קולוניאליסט, פוסט-ציוני, אנטי-קפיטליסט, וכיוצא באלו הגדרות. בעיקר, הוא מגדיר את עצמו פמיניסט. עד שהוא תקף אותי, היינו ידידים. הכרתי אותו דרך פעילויותיי בארגוני השמאל הרדיקלי.

אחרי התקיפה, לקח לי שלושה ימים ארוכים להבין היטב מה קרה לי, ולתת לזה שם. לא הצלחתי לעשות סדר בראש, כי לא יכולתי להבין איך מישהו שדיבר איתי בשפה של אנטי-דיכוי יכול לפרוץ כך את חומות הסכמתי.

פמיניזם אמיתי הוא לא רק הגדרה, שפה או תרגום סיסמאות ללשון נקבה בהפגנות השמאל השבועיות. מתוך קמפיין אמנסטי. צילום: cc by-bea2.0

כשתנועת סולידריות השיקה את הקמפיין החדש שלה, תמונות אלימות שמשוות בין התנחלות מגרון לבין אונס, זעמתי מאוד. בשם ההתנגדות למדיניות ממשלת ישראל ביחס למתנחלים, התמנות האלה – אחת של אישה שנחנקת באופן אלים ביותר, והשנייה של וזלין, שמרמז על אונס אנאלי, בצמוד לטקסט "תשתקו, תתכופפו ותבלעו, אתם הרי יודעים שאתם רוצים את זה" – מהדהדים את הדימויים המזעזעים ביותר של אלימות מינית. זעמתי, אבל לצערי הרב, קשה להגיד שהופתעתי. כי בכל הכנות, השמאל אינו מצטיין בשוויון מגדרי כמו שנדמה לו.

בשמאל, אנו אוהבים לחשוב על עצמנו כנאורים. במידה מסוימת, זה נכון. אנחנו קהילה ששואפת לממש חזון אוניברסלי של זכויות אדם, ולבנות עולם שבו גזע, מעמד, מגדר, וחלוקות אחרות בין אלה שיש להם ואלה שאין להם מפסיקות להיות משמעותיות. אנחנו מטמיעים את העולם המנטלי הזה ללב הזהות שלנו. ועם זאת, העובדה שאנו מאמינים שדברים יכולים וצריכים להיות שונים מכפי שהם היום, לא הופך אותנו לחסינים מפני שכפול מבני הכוח והנורמות המשפילות של החברה בה אנו חיים. החברה הישראלית שסועה מגדרית באופן מאוד עמוק; זוהי חברה שבה המנטליות המיליטריסטית, גברית, יהודית-שרירית לא עוצרת בגבול הבסיס הצבאי, אלא משפיעה על כל פן בחיינו.

פמיניזם אמיתי הוא לא רק הגדרה, שפה או תרגום סיסמאות ללשון נקבה בהפגנות השבועיות. פמיניזם תובע שינוי יסודי ותיקון הנחות ופרקטיקות אופרטיביות. אבל לעיתים קרובות, ההנחות האלה, גם בתוך השמאל, נותרות בלתי מאותגרות.

אני מתכוונת להרבה יותר מהשאלה האין סופית האם מותר או אסור לנו ללבוש גופיות בכפרים פלסטינים. ישנן דוגמאות נוספות, שחלקן זכו לתהודה מסוימת: מנכ"ל ארגון שמאל מרכזי שהואשם בהטרדה מינית, המאמץ של תנועת הסולידריות הבינלאומית (ISM) להסתיר את התקיפה המינית שחוותה אחת הפעילות בארגון, ולצידן מקרים נוספים אשר אינם מגיעים לכותרות, אך כולנו חוות אותם.

זה הפעיל שכולם מחבבים, ומתעלמים מיחסו המחפצן לנשים, אלו עמותות השלום וזכויות האדם שלנו, שבהן אנו נדרשות לתת שעות נוספות ארוכות ומוצאות כי בלתי אפשרי לאזן בין עבודה ומשפחה, וכי אנו חוששות מהמסלול התעסוקתי השמור לאימהות (mommy track) כאילו היינו עובדות היי-טק. אלו השותפים שלנו במאבק, אשר שוב ושוב מקבלים את הקרדיט והניראות על הרעיונות שלנו ובכך מעקרים את קולנו. אלו מי שמספרים בדיחות שוביניסטיות אבל בטוחים שזה בסדר כי הם ה"בחורים הטובים", שזו "רק בדיחה", שהם בעצם התכוונו לזה "הפוך על הפוך". זו הוודאות הפנימית המצמררת שנותקף או נוטרד, וכאשר זה ללא ספק יקרה, נהיה חשופות לא פחות להאשמת הקורבן או לכינוי "שרמוטה" מפי החברים השמאלנים-בעיני-עצמם שלנו מאשר בחברת המיינסטרים שאנחנו כל כך אוהבים לשנוא.

הזכות לריבונות על גופנו, לחיות ולהיות נוכחות בספירה הציבורית בלי איום מתמיד של אלימות. הזכות להיחשב לשותפות שוות בתהליכי קבלת החלטות שמשפיעות על חיינו, להנות משיוויון פוליטי, כלכלי וחברתי – אלה זכויות אדם בסיסיות שעבור נשים נתונות באיום מתמיד ויומיומי. ובכל זאת, כשאנחנו מדברות על עצמנו, נשים, כקבוצה מדוכאת, המאבק שלנו תמיד משני למאבקים אחרים ו"יותר חשובים".

הכרזות נעלמו והתנועה התנצלה בעמוד הפייסבוק שלה

סולידריות לא הייתה צריכה לפרסם את התמונות האלה, לא רק כי הן משפילות ומגעילות, ונותנות לגיטימציה לתרבות של אלימות כלפי נשים, כפי שהן עושות בעצמן. הם הבינו את זה, באיחור מה, ביטלו את הקמפיין ופרסמו התנצלות רפה. סולידריות לא הייתה צריכה לפרסם את התמונות האלה כי כארגון זכויות אדם וזכויות אזרחיות, אף אחד לא צריך לעדכן אותם שזכויות נשים הן זכויות אדם, וזכויות אדם הן זכויות נשים.

בסופו של דבר, אנו, נשים, נתונות בקונפליקט ייחודי: איך אפשר לדבר על סקסיזם, הטרדה ואפילו תקיפה מינית בתוך קהילה שכבר חושבת על עצמה כמופת של שוויון מגדרי? איך אפשר לעמוד על שלנו כנשים כשגורמים לנו לחשוב שלשים את הזכויות שלנו בראש סדר העדיפויות עלול להזיק למאבק, או גרוע מכך – שהביקורת שאנו משמיעות תשמש את אנשי הימין הקיצוני המבקשים לעשות דה-לגיטימציה לשמאל.

סולידריות איכזבה אותנו כנשים. גם הבחור שתקף אותי. הם לא היו הראשונים. לצערי, עד שהשמאל יממש את הערכים שחרת על דגלו, הם גם לא יהיו האחרונים.

הכותבת היא פעילה חברתית-פוליטית

עדכון (14.03): הבהרה של תנועת סולידריות

כנראה שיעניין אותך גם: