לא מופת של שוויון מגדרי

אנו השמאלנים נוטים לחשוב שאנחנו נאורים, מגדירים את עצמנו באמצעות חזון אוניברסלי של זכויות אדם. אלא שלא תמיד זוכרים אצלנו שזכויות נשים הן גם זכויות אדם. בעקבות קמפיין מגרון של סולידאריות שייח ג'ראח ויום האשה הבינלאומי
ר'

הותקפתי מינית בקיץ שעבר, על ידי פעיל שמאל.

התוקף היה, ועודנו, בחור העונה על כל הקריטריונים הנכונים: פוסט-קולוניאליסט, פוסט-ציוני, אנטי-קפיטליסט, וכיוצא באלו הגדרות. בעיקר, הוא מגדיר את עצמו פמיניסט. עד שהוא תקף אותי, היינו ידידים. הכרתי אותו דרך פעילויותיי בארגוני השמאל הרדיקלי.

אחרי התקיפה, לקח לי שלושה ימים ארוכים להבין היטב מה קרה לי, ולתת לזה שם. לא הצלחתי לעשות סדר בראש, כי לא יכולתי להבין איך מישהו שדיבר איתי בשפה של אנטי-דיכוי יכול לפרוץ כך את חומות הסכמתי.

פמיניזם אמיתי הוא לא רק הגדרה, שפה או תרגום סיסמאות ללשון נקבה בהפגנות השמאל השבועיות. מתוך קמפיין אמנסטי. צילום: cc by-bea2.0

כשתנועת סולידריות השיקה את הקמפיין החדש שלה, תמונות אלימות שמשוות בין התנחלות מגרון לבין אונס, זעמתי מאוד. בשם ההתנגדות למדיניות ממשלת ישראל ביחס למתנחלים, התמנות האלה – אחת של אישה שנחנקת באופן אלים ביותר, והשנייה של וזלין, שמרמז על אונס אנאלי, בצמוד לטקסט "תשתקו, תתכופפו ותבלעו, אתם הרי יודעים שאתם רוצים את זה" – מהדהדים את הדימויים המזעזעים ביותר של אלימות מינית. זעמתי, אבל לצערי הרב, קשה להגיד שהופתעתי. כי בכל הכנות, השמאל אינו מצטיין בשוויון מגדרי כמו שנדמה לו.

בשמאל, אנו אוהבים לחשוב על עצמנו כנאורים. במידה מסוימת, זה נכון. אנחנו קהילה ששואפת לממש חזון אוניברסלי של זכויות אדם, ולבנות עולם שבו גזע, מעמד, מגדר, וחלוקות אחרות בין אלה שיש להם ואלה שאין להם מפסיקות להיות משמעותיות. אנחנו מטמיעים את העולם המנטלי הזה ללב הזהות שלנו. ועם זאת, העובדה שאנו מאמינים שדברים יכולים וצריכים להיות שונים מכפי שהם היום, לא הופך אותנו לחסינים מפני שכפול מבני הכוח והנורמות המשפילות של החברה בה אנו חיים. החברה הישראלית שסועה מגדרית באופן מאוד עמוק; זוהי חברה שבה המנטליות המיליטריסטית, גברית, יהודית-שרירית לא עוצרת בגבול הבסיס הצבאי, אלא משפיעה על כל פן בחיינו.

פמיניזם אמיתי הוא לא רק הגדרה, שפה או תרגום סיסמאות ללשון נקבה בהפגנות השבועיות. פמיניזם תובע שינוי יסודי ותיקון הנחות ופרקטיקות אופרטיביות. אבל לעיתים קרובות, ההנחות האלה, גם בתוך השמאל, נותרות בלתי מאותגרות.

אני מתכוונת להרבה יותר מהשאלה האין סופית האם מותר או אסור לנו ללבוש גופיות בכפרים פלסטינים. ישנן דוגמאות נוספות, שחלקן זכו לתהודה מסוימת: מנכ"ל ארגון שמאל מרכזי שהואשם בהטרדה מינית, המאמץ של תנועת הסולידריות הבינלאומית (ISM) להסתיר את התקיפה המינית שחוותה אחת הפעילות בארגון, ולצידן מקרים נוספים אשר אינם מגיעים לכותרות, אך כולנו חוות אותם.

זה הפעיל שכולם מחבבים, ומתעלמים מיחסו המחפצן לנשים, אלו עמותות השלום וזכויות האדם שלנו, שבהן אנו נדרשות לתת שעות נוספות ארוכות ומוצאות כי בלתי אפשרי לאזן בין עבודה ומשפחה, וכי אנו חוששות מהמסלול התעסוקתי השמור לאימהות (mommy track) כאילו היינו עובדות היי-טק. אלו השותפים שלנו במאבק, אשר שוב ושוב מקבלים את הקרדיט והניראות על הרעיונות שלנו ובכך מעקרים את קולנו. אלו מי שמספרים בדיחות שוביניסטיות אבל בטוחים שזה בסדר כי הם ה"בחורים הטובים", שזו "רק בדיחה", שהם בעצם התכוונו לזה "הפוך על הפוך". זו הוודאות הפנימית המצמררת שנותקף או נוטרד, וכאשר זה ללא ספק יקרה, נהיה חשופות לא פחות להאשמת הקורבן או לכינוי "שרמוטה" מפי החברים השמאלנים-בעיני-עצמם שלנו מאשר בחברת המיינסטרים שאנחנו כל כך אוהבים לשנוא.

הזכות לריבונות על גופנו, לחיות ולהיות נוכחות בספירה הציבורית בלי איום מתמיד של אלימות. הזכות להיחשב לשותפות שוות בתהליכי קבלת החלטות שמשפיעות על חיינו, להנות משיוויון פוליטי, כלכלי וחברתי – אלה זכויות אדם בסיסיות שעבור נשים נתונות באיום מתמיד ויומיומי. ובכל זאת, כשאנחנו מדברות על עצמנו, נשים, כקבוצה מדוכאת, המאבק שלנו תמיד משני למאבקים אחרים ו"יותר חשובים".

הכרזות נעלמו והתנועה התנצלה בעמוד הפייסבוק שלה

סולידריות לא הייתה צריכה לפרסם את התמונות האלה, לא רק כי הן משפילות ומגעילות, ונותנות לגיטימציה לתרבות של אלימות כלפי נשים, כפי שהן עושות בעצמן. הם הבינו את זה, באיחור מה, ביטלו את הקמפיין ופרסמו התנצלות רפה. סולידריות לא הייתה צריכה לפרסם את התמונות האלה כי כארגון זכויות אדם וזכויות אזרחיות, אף אחד לא צריך לעדכן אותם שזכויות נשים הן זכויות אדם, וזכויות אדם הן זכויות נשים.

בסופו של דבר, אנו, נשים, נתונות בקונפליקט ייחודי: איך אפשר לדבר על סקסיזם, הטרדה ואפילו תקיפה מינית בתוך קהילה שכבר חושבת על עצמה כמופת של שוויון מגדרי? איך אפשר לעמוד על שלנו כנשים כשגורמים לנו לחשוב שלשים את הזכויות שלנו בראש סדר העדיפויות עלול להזיק למאבק, או גרוע מכך – שהביקורת שאנו משמיעות תשמש את אנשי הימין הקיצוני המבקשים לעשות דה-לגיטימציה לשמאל.

סולידריות איכזבה אותנו כנשים. גם הבחור שתקף אותי. הם לא היו הראשונים. לצערי, עד שהשמאל יממש את הערכים שחרת על דגלו, הם גם לא יהיו האחרונים.

הכותבת היא פעילה חברתית-פוליטית

עדכון (14.03): הבהרה של תנועת סולידריות

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מעין

    מאמר מצוין, ותודה ששיתפת בסיפור.
    הוצאת לי את המילים מהפה, אישית ופוליטית.

  2. שחר.ב

    קודם כל אפשר גם להיות ציוני, ולחשוב שהיחס לערבים הוא מפלה וצריך לסיים את הכיבוש. דבר שני, לצערי שמאל ופמניזם לא תמיד נפגשים.
    איגודי הפועלים הודירו זמן רב נשים משירותיהם, וחד"ש שמתהדרת בתואר שמאל רידקלי, אין מטעמה אף ח"כית ועל טהרת הגברים כמו המפלגות הדתיות.

  3. דגניה

    היתה הרבה יותר גרועה:
    "חברים, הפוסטר על מגרון שעלה כאן לפני שעה נמחק לאחר התלבטות לאור מספר בקשות בהערות. מצד אחד, אין סיבה לא להסיר פוסטר שפוגע ברגשותיהם של אחדים. מצד שני, לעיתים הרגישות הזו מצרה את אמצעי הביטוי הפוליטיים של המחנה שלנו והופכת אותנו מצודקים לצדקנים. אבל אנחנו מסכימים שאין טעם להסיט את תשומת הלב מהביקורת על שערוריית מגרון."
    מ.ש.ל.

  4. דגניה

    זאת היתה התגובה הראשונה של סולידריות:
    חברים, הפוסטר על מגרון שעלה כאן לפני שעה נמחק לאחר התלבטות לאור מספר בקשות בהערות. מצד אחד, אין סיבה לא להסיר פוסטר שפוגע ברגשותיהם של אחדים. מצד שני, לעיתים הרגישות הזו מצרה את אמצעי הביטוי הפוליטיים של המחנה שלנו והופכת אותנו מצודקים לצדקנים. אבל אנחנו מסכימים שאין טעם להסיט את תשומת הלב מהביקורת על שערוריית מגרון.

  5. חנה בית הלחמי

    וזו בדיוק הסיבה מדוע אסור לנשים להשתתף במאבק הזה של התנועות הללו. זה לא מאבק שלנו, זה מאבק טוסטסטרוני של גברים נגד גברים. אל תאפשרו לעצמכן להיות הדגמה חיה לנחיצותה של החלטה 1325. שמורנה על עצמכן. לא נאבקים בכיבוש אחד ע"י הסכמה להיות קורבן לכיבוש שני. ואשמח לשמוע עדויות.

  6. אהוביה

    על האומץ והרגש, ועל כתיבה מעמיקה מדוייקת שפוקחת עיניים למה המשמעות של תקיפה מינית ונאורות וזכויות אדם, ולמורכבות של האקטיביזם, ולערכי השמאל המחכים להתממש.

  7. סמדר לביא

    ר' יקרה – תודה לך על האומץ לחשוף את הטראומה. ואת התופעה. גם אצל המזרחים הראדיקליים קיימת תופעה דומה של זכרים דומיננטיים אנסים. ואצל כל מיני רדיקאליים טוסטסטרוניים למיניהם (למרבה הצער, זה גם כולל נשים חזקות המנצלות מינית נשים מוחלשות בתנועות פמיניסטיות). זה לא קשור לגופיות. זה קשור לתפישה מעוותת וצדקנית של כוח.

  8. תמר

    מאמר מרגש
    מסכימה ומחזקת אותך, רק חבל לי שלא תכניסי את הפושע הזה לכלא
    לא יכולה להבין את הוויתור הזה לאנשי שמאל. אני אעיד כי סיפור על הטרדה מינית ע"י מנכ"ל עמותת שמאל – גרם לי מיידית להחרים כל פעילות של העמותה על אף שאני חושבת שמטרותיה ראויות. לדידי, עמותה "שמאל ושוויון" ככל שתהיה, שאינה מסוגלת להקיא מתוכה מטרידים ואנסים, לא ראויה לייצג דבר. ושום סליחה אינה מתקבלת.
    והלו- סולידריות- מה זו התגובה המזעזעת שלכם? מפריעות לכם להתבטא??? פיכס' לכו תעשו שבת עם מיגרון

  9. דרור בל"ד

    מערכת עקיפת החוק בישראל – המשטרה, הפרליטות, ומערכת בתי המשפט – היא האוייבת העיקרית של נפגעות התקיפה המינית. שאל כל עו"ד הנמצא בקשר עם ארגוני הסיוע ויספר על כך. אלא שאף אחד לא שואל ואף אחד לא טורח להעלות את הנושא בשיח הפמיניסטי ו\או בשיח המשפטי ו\או בשיח הציבורי בכלל.

    רשימה זו, כמו גם רשימות אחרות המסתובבות ברשת, מטרתה אחת: לחסל פוליטית את תנועת סולידריות שייח' ג'ראח. יודעות היודעות יפה יפה לנצל את סבלן של הנפגעות, בדומה לפוליטיקאים ציניים ואכזריים היודעים לנצל עד תום את אסונם של תושבי שדרות. פמיניזם אצלן מתחיל ונגמר בסוגייה האם פושע המלחמה הוא ממין זכר או ממין נקבה. ע"פ התשובה יוטל הפתק בקלפי.

    אין זו הפעם הראשונה, גם לא השנייה, אשר נשים אלו מנצלות את אסונן של נפגעות כדי להטיל רפש במחנה פוליטי כולו או למצער בתנועת מחאה פוליטית מהחשובות שידעה ישראל. על הנסיון הקודם כתבה בזמנו אילת מעוז, אתר זה. קל לראות כי גם הפעם הן מנסות למחזר את אותן ההשמצות, באותן השיטות, באותה דיכוטומיה שאינה אלא פרופגנדה ציונית בין מאבק לשוויון זכויות הפלסטינים לבין מאבק לשוויון זכויות הנשים.

    סיפור אישי מוצג בפתיחה. משפט אחד על עצם קיום התקיפה, משפט אחד על התוקף – כאילו לא ציפינו כי גם שמאלני נאור, אנטי ציוני וכו' עלול להטריד מינית – ומשפט אחד על הפוסט טראומה.

    מעבר חד לוקח את הקורא למעלליה של תנועת סולידריות שייח ג'ראח: "התמונות האלה", כך נטען, "מהדהדות את הדימויים המזעזעים ביותר של אלימות מינית". עד כאן עובדות. זו הייתה גם המטרה של סולידריות. עיון בכתבי פלסטינים רבים, ביניהם סופרים ומשוררים, מגלה כי פעמים רבות משתמשים אלה באלגוריית האונס לתיאור גזילת האדמה. אין פצע מדמם יותר בעם הפלסטיני מגזילת אדמותיהם. [דוגמה: מאמרו של עודה בשאראת שהתפרסם בהארץ. מתוכו: "המשורר העיראקי מודפר אל-נוואב כתב "האם תשתוק נאנסת?", בכוונו ל"אל-קודס" הנכבשת"].

    ההמשך סובייקטיבי לחלוטין: "זעמתי, אבל לצערי הרב, קשה להגיד שהופתעתי". מכאן קצרה הדרך להתגוללות על השמאל כולו. בדיקה קצרה במקום אחר מעלה הנחה סבירה לגבי הכותבת ולגבי אלו ששלחו אותה. ב2009 במאמר שכותרתו "פלסטין/ישראל: נאנסת ואנס" מספרת נעמה כרמי על חוויותיה בכנס באונ' יורק: "לא ממש הופתעתי לשוב ולשמוע את אותם טיעונים פלסטינים המושמעים מזה עשרות שנים… כך שמענו שישראל היא מדינת אפרטהייד גזענית; שהציונות היא תנועה קולוניאלית שנישלה…שהסיבה היחידה לאי-נכונותם של היהודים בישראל לוותר על מדינת לאום יהודית היא אי-רצונם לאבד כוח ופריווילגיות; ושיש בציונות נטייה איהנרנטית (כך!) לפשעי מלחמה".

    נעמה כרמי לא העלתה על דעתה לפספס את ההזדמנות שהגישו לה – על מגד של כסף וללא מאבק אלים – תנועת סולידריות שיח ג'ראח. אלא שהיא יודעת היטב היטב את מלאכת הכתיבה. על מטרתן האמיתית של פמיניסטיות אלה אפשר, כרגיל, ללמוד מאלה שאינן יכולות להשתלט על יצרן ומפרטות, ללא שום נסיון אפילו להסתיר זאת, את מטרת כתיבתן. הכותבת מפנה אותנו אל מאמר כזה: "תמונות אלימות שמשוות בין התנחלות מגרון לבין אונס" באותיות הקישור הכחולות (על רקע לבן). כותרת המאמר המופנה הוא: "העם הפלסטיני שואף לחופשי, אל תקחי את האונס באופן אישי". כך עברנו מעובדה מוצקה אל פירוש אישי מניפולטיבי של הכותבת בלחיצת עכבר.

    כבר בפסקה הפותחת את המאמר מצטיירים אי הדיוקים: "באביב 2010 "סולידריות שייח ג'ראח" החליטה להקים משטרת צניעות (לרמוז בעדינות לבחורות על הלבוש הראוי בשכונה, לנזוף בכאלו שהגיעו בלבוש לא הולם וכאלו)".
    יש הבדל עצום בין להקים משטרת צניעות ובין להסביר, לא לרמוז בעדינות, למה ראוי לבוא בלבוש המכבד את האוכלוסיה, כולל הנשים שבאוכלוסיה.

    "…ולהאשים אותן בכך שזכותן ללבוש חצאית מיני חשובה להן יותר מהמאבק בכיבוש".
    -בניגוד לפמיניסטיות הציוניות, הן לא הגדירו יחס סדר (חשוב יותר\חשוב פחות) אלא הציגו את עמדות הפמיניסטיות הפלסטיניות. אותן, ורק אותן, ראוי היה לשאול ולבקש את עצתן הטובה בנוגע לעניין זה, כמו גם בעניינים אחרים.

    חיפוש נוסף מוביל אל המקור. שם כבר אין צורך להצטדק, להתחמק, להשתיק או להכחיש. בנק המטרות בעזה אותו העביר פושע המלחמה אשכנזי לפושע המלחמה בני גנץ לא היה ברור יותר מהשורות הבאות: "בינתיים, נשים יקרות ובנות צעירות – שמאל זה לא הפגנות בשטחים. שמאל זה זכויות אדם. גם שלכן. אז תישארו בבית, אל תסכנו את עצמכן בעבור מלחמה טסטוסטרונית שממילא תפסדנה בה, את עצמכן".
    http://2nd-ops.com/hanna/?p=68592

    אמרה חנין זועבי: הפלסטינים הם שיתוו את הדרך והיהודים המוסריים יצטרפו אליהם". זה נכון גם לפלסטיניות וליהודיות המוסריות שתצטרפנה אליהן. לא מתפקידם של גברים להשתתף בדיון האם להסיר או לא את הפוסטר השנוי במחלוקת, על זה תחלטנה רק הפלסטיניות והיהודיות המוסריות שתצטרפנה. סיבת ההסרה הובהרה היטב: "אנחנו מסכימים שאין טעם להסיט את תשומת הלב מהביקורת על שערוריית מגרון". מהטעם הזה בדיוק נכתבה רשימה זו.

  10. דןש

    לתקיפה מינית אין כל קשר לדעותיו הפוליטיות של התוקף. חייבים לגנות אותה מכל קשת המפה הפוליטית ולהביא לדין את עושיה.

  11. נסים מוסק

    לר': למה התכוונת "אנו השמאלנים"? האם כל קולקטיב עשוי כמקשה אחת? השתתפתי בפעיליות של סולדריות, והתנועה העממית הספונטנית הזאת היא אחד הדברים המרעננים ביותר שקרו לי במאבק נגד הימין הפשיסטי. אני שמח בסולידריות שמתחילה להיווצר בין בני האדם שחיים פה. בלוד, ברמלה בטירה, בסילואן, בבית שאן ובאוניברסיטאות. ההצלחה של אנשים צעירים, כמו שרה בנינגה אסף שרון ועוד רבים וטובים המשקיעים את עלומיהם למען עתיד צודק יותר במקום הזה. כאוהד התנועה אני חש שהמאמר האלים הזה, שאין בו כל חידוש פמיניסטי, תוקף אותי אישית, באשמה שאני גבר וזה חטאי. קשה לי לכבד את הפחדנות של אחת המסתתרת מאחורי אות, אפילו אם היא ר'. מבחינתי, יתכןגם שאת איתמר בן גביר בתחפושת, שמנצל הזדמנות ותופש טרמפ על קמפיין שעשוי אולי בטעם קלוקל כדי להכנס בשמאל. לאחרונה עיתנאים מ"ישראל היום" מחפשים סיפור לוהט כזה, ואף פנו לאנשי שמאל כדי לקבל משהו בסגנון שלך. מאמר נלוז זה, מפנה אצבע מאשימה גם אל כל הגברים שהיו בשייח ג'ראח ולא תקפו אותך מינית. אם אכן הותקפת, מדוע אינך נוקבת בשמו של מי שתקף אותך, כדי שגם אני אוכל להוקיע אותו?

  12. שרון

    מסכימה עם כל מה שכתבת. מעריכה את האומץ שלך והכנות לחשוף את זה פה. זה לא קל לספר על פגיעה, ובאמת באמת כל הכבוד לך.

  13. תמר

    אני רוצה לקוות שמערכת העוקץ יודעת את זהות הכותבת ואת זהות התוקף.
    בואו נילחם בטאבו שיש על אנשי שמאל מטרידים שאף אחד לא רוצה לדבר עליהם. כאילו אם נאשים אותם יוכתם כל השמאל כולו.לא אזכיר שמות אבל אנו יודעים מי הואשם בהטרדה, הודה וביקש סליחה…
    זה כן נראה לכם תקין??

    ואגב, אני שייכת לשמאל הרדיקאלי

  14. ד"ר יפעת נבו

    אני מזדהה עם כל אלה שבתגובותיהם ביקשו שהכותבת תזדהה ותזהה את שמו המלא של התוקף. זו דרישה מינימלית לבניית אמינות.
    אישה מותקפת אינה צריכה לעטות רעלה של זהות, כי זה מלמד ש"הגטו" הופנם אצלה והתוקף השיג את מבוקשו להפוך אותה לנדרסת עוד לפני שהרים אצבע.
    הזדהי, ר' יקרה, ויש לך את הגיבוי של כולנו. הצביעי באצבע ונקבי בשמו של מי שתקף אותך, זה ש"כלי זינו הוא כלי זינו", כי כנראה ללא הפעלת כוח פיזי משהו לא מתפקד בארגז הכלים שלו. יש כל כך הרבה אימפוטנטים בחברתנו, ויש לכך טיפול. אז מי הוא המיסכן?

  15. אבנר

    המעשה שנעשה לך הוא רע. אולם אין קשר בינו להשקפת עולם כלשהי. האדם שעשה זאת יכל להיות באותה מידה אישה, ימני, דתי, ערבי, מזרחי ועוד. זה מזעזע כשאדם ששייך לאותה קבוצה חברתית עושה מעשה רע, אולם אין זה אומר דבר אודות אותה השקפה. זה אומר רק אודות אותו אדם: שהוא רע ואולי גם צבוע.

  16. נתן.

    מעניין אם אתר "העוקץ"
    היה מפרסם מאמר דומה שהיה מתחיל במשפט "הותקפתי מינית בקיץ שעבר, על ידי ערבי.
    התוקף היה, ועודנו, בחור העונה על כל הקריטריונים הנכונים…"

  17. איש מוזר, סוג של ג'וק

    תקיפה מינית היא עברה פלילית חמורה ומעשה שפל ומביש. אינך יכולה להאשים אדם ולעשות נגדו קמפיין, מבלי לאפשר לו להגן על עצמו. אני למשל לא יודע מי את אבל בהחלט שמעתי מי הוא כביכול התוקף,ולפני ובטח גם אחרי שמעו זאת עוד רבים. על פרטיותך מגנים אבל על שמו הטוב של אותו אדם לא ממש. אם הותקפת על ידי אותו אדם ואינך מתלוננת הרי שאת מסכנת נשים אחרות שעלולות להיות מותקפות על ידו. אינך יכולה להתנהל בצורה כזו. גם אם את קורבן, מוטלת עלייך אחריות חברתית – כלפי נשים אחרות, כלפי שמו הטוב של אותו האיש, וכלפי החברים והחברות שלו ושלך שנקלעים למחול השמועות והשדים.

  18. רבקה ויטנברג

    אני מתפוצצת להגיד מילה על סולידריות: אגו שלכם מנופח! כל מי שקרוב לצלחת, מצליח. ואם לא? הוא רק טוב להפגנות. (לשון זכר כנקבה). סולידריות, שמאלנים? כלל לא! גם קדימה והליכוד בעד 2 מדינות. ולא כל מישבא ךהפגנות של סולידריות הוא נהור, יש פרובוקטורים בינהם.

  19. כפיר אזולאי

    הרי השמאל בעד טיהור אתני של שטחים עצומים מיהודים
    השמאל תומך ברודנים הטובחים בבני עמם מסטאלין ועד אסד
    השמאל תומך בכל הארגונים הקיצוניים האיסלמו-פאשיסטיים
    השמאל מדיר מזרחים, רוסים, חרדים ודתיים מכל מוקדי הכוח כבר שישים שנה
    מה לעזאזל חדש?

  20. אינה

    תגובות כמו זו של דרור, שחרד למוניטין של השמאל ובטוח שהכל זה קונספירציה ומעיז ברוב חוצפתו לומר שארגונים פמיניסטיים לא מתעסקים באלימות המובנית בתוך מוסדות מדינה, משטרה, פרקליטות וכיו"ב. או תגובות כמו של חנה בית הלחמי, שנראה כי היא שמחה לאיד על פגיעה בנשים אקטיביסטיות כי זה מאושש לה את האנטגוניזם לפוליטיקה של השמאל הרדיקלי. והיא תשמח לשמוע עוד עדויות – כמעט תשמח שעוד נשים יוטרדו או יותקפו – כדי לאושש את עמדותיה. אנשים, מה נסגר אתכם?!

  21. דרור בל"ד

    אני אכן חרד למוניטין של תנועת סולידריות שייח' ג'ראח, אני אכן בטוח לחלוטין שמדובר בקונספירציה, והצגתי את הסיבות לכך בתגובתי הקודמת.

    במאמר זה ובאלו המופנים דרכו לא קיימת התייחסות להשוואה או נסיון להסביר מדוע ההשוואה בין אונס לבין שוד הקרקעות הוא פסול. ישנן אך ורק השמצות על פעילי ופעילות התנועה. וישנה השורה התחתונה: "אונס הוא לא כלי שיווקי לגיטימי. לא למטרות מסחריות, לא למטרות עקרוניות, לא לסיום הכיבוש, לא למחאה נגד מדיניות הממשלה. הוא לא כלי לגיטימי. זה עד כדי כך פשוט". interspem
    אה, אז עכשיו הבנתי. פשוט, לא?

    ישנם אנשים היודעים היטב היטב את מלאכת הסחת הדעת. אם תרצו היא דוגמה מצויינת לכך. גם הקשקוש הזה שהוצג כאן מצטיין בזאת. מספיק לקרוא את שאר התגובות – אלה שמהן לא הזדעזת – כדי להסיק זאת. תודה ותודה ותודה. על מה תודה? תודה ששיתפת בסיפור, ותודה על האומץ לחשוף את הטראומה, ותודה על כתיבה מעמיקה ומדוייקת שפוקחת עיניים, ותודה על כך שסוף סוף משמיעות בקול גדול. מה משמיעות בכל גדול? מי משמיע בכל גדול? הסיפור על התקיפה מתומצת במשפט אחד (!), אחד ויחיד. כל שאר הקשקוש הזה הוא תעמולה נגד סולידריות שייח ג'ראח, שנכתבה בהשראתם של רונן שובל ושל חנה בית הלחמי.

    ממה עוד לא הזדעזת? מהדרישה המחפירה מר' להזדהות, לנקוב בשם התוקף, מ"חבל לי שלא תכניסי את הפושע הזה לכלא" וכו'. הדברים הנפשעים האלו – אונס נוסף על אונס שכבר אירע (או במקרה זה תקיפה מינית) מעיד על בורות תהומית בכל הנוגע להשלכות הנפשיות, לפעמים קטלניות, של הנפגעת כאשר היא מתלוננת בפני הגופים האמורים להגן עליה, ובפועל מבצעים בה אונס נוסף.

    ישנן רבות וטובות אשר עוסקות באלימות המובנית בתוך מוסדות מדינה. הכרתי כמה כאלה לאחר שידידה טובה התלוננה ואחרי עינוי דין שנמשך ארבע שנים וחצי נדחתה תביעתה להגשת כתב אישום ע"י הפרקליטות. ראיתי גם מה קרה לה לאחר שתביעתה נדחתה – ולא בגלל חוק ההתיישנות. מקרים כגון אלו לא עניינו את חנה בית הלחמי כשתבעה מכל נפגעות התקיפה המינית להתלונן, ואף תקפה בחריפות את מרכזי הסיוע בטענה שמרכזים אלו מייעצים לקורבנות לא להתלונן.

    את הבורות התהומית בכל הנוגע לנזק הנפשי שעוברות נפגעות שכן בחרו להתלונן יש לייחס למעצבי דעת הקהל. קולן של אלו המדברות על כך מושתק, בטענה ש"זכויות נפגעות תקיפה מינית אינן מרשם להתאבדות לאומית". למקרה שלא הבנת את הרמז: אסור לתקוף את מערכת החוק יותר מדי, פן יהיו דומות מדי לטענות דומות של הפלסטינים הכופרים כליל בלגיטימיות של מערכת המשפט.

    גם את תגובתה של חנה בית הלחמי לא הבנת כהלכה. אפשר לומר על גישתה הרבה מאד דברים, אך לומר כי היא שמחה(!!!)לאיד על פגיעה בנשים אקטיביסטיות זו הסתה פרועה, זו דמגוגיה זולה, עלובה, זדונית, ומעידה בראש ובראשונה על עצמך. "תשמח שעוד נשים יוטרדו או יותקפו – כדי לאושש את עמדותיה"???

    אם את לא יודעת מהי התגובה המזעזעת ביותר שנכתבה פה, אבשר לך כי זוהי תגובתך שלך. זה מזעזע אפילו יותר מ"קודם כל אפשר גם להיות ציוני, ולחשוב שהיחס לערבים הוא מפלה וצריך לסיים את הכיבוש".

  22. דמוקרט

    הפרסום של סולידריות הוא וולגרי, על זה מעט יתווכחו ככל הנראה. זו אמורה היתה להיות סיבה מספקת לוותר עליו. אבל הניסיון של ר' ונשים וגברים נוספים לתאר אותו כשובינסטי, ואף כ"נותן לגיטימציה"(!) לתרבות של אלימות, הוא על גבול האי-שפיות. ראשית כל, קרבנות אונס כוללים נשים וגם גברים, והפרסומת הוולגרית רמזה על כך היטב. כך שהניסיון להפוך את הויגכוח הזה למשהו שהוא "נגד נשים" הוא מניפולטיבי ותו לא. מעבר לכך, ר' באמת לא קולטת שהפרסום נועד להשחיר את מגרון ולא להלבין את האונס?
    בשורה תחתונה, אין כל דרך לחבר את הפרשה הזו לתקיפה המינית האמיתית שר' חוותה.