• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

בגלל אנשים כמוך

אני כותב את זה עבור מי שמוכנים להניח, שזה שהם לא מבינים מה הפמיניסטיות האלה רוצות, עדיין לא אומר שהן בהכרח טועות. רועי וגנר עם תרגיל מחשבתי בעקבות קמפיין מגרון של סולידריות שייח ג'ראח
רועי וגנר

את התרגיל הקטן הזה, שאני מהרהר בו כבר זמן מה, העליתי על הכתב בעקבות קמפיין מגרון הגנוז של תנועת סולידריות (קמפיין נגד מימון והלבנת התנחלויות שעשה שימוש באסוציאציות פורנוגרפיות ודימויי אונס). למען הגילוי הנאות, אני מבהיר ש"כמה מחבריי הטובים ביותר" הם פעילי סולידריות. אני יודע שהרוב המוחלט של הפעילות והפעילים בסולידריות חושבים שהקמפיין הזה וחצי-ההתנצלות שבאה מיד כשהוסר, פוגעניים, ופועלים על מנת למנוע מדברים כאלה לקרות שוב. אז אני מציע את התרגיל הזה לא נגד סולידריות, אלא עבור פעילים (בתוך סולידריות ומחוץ לה) שעדיין לא מבינים מה היה כל כך פוגעני שם ולמה התגובות היו כל כך חריפות.

אני כותב את זה בתור מישהו שלא תמיד היה פמיניסט, ושגם היום לא תמיד בטוח מה פמיניסט צריך לעשות. אני כותב את זה בתור מישהו שלקח לו די הרבה זמן להבין, למשל, מה ההיסטריה הזאת סביב "הטרדה מינית" וכל מיני ביטויים פרנואידיים כמו "תרבות אונס". נגיד, כשאני יוצא למועדון, קורה שמישהו שאני לא מכיר מעביר יד ומלטף לי את התחת. למען האמת, אני די נהנה מזה. אז נכון, לפעמים נדבק אליך איזה נודניק שאי אפשר להיפטר ממנו וזה מבאס, אבל לעשות מזה מלחמת קיום? ויש לי חבר שנאנס, וזה נורא, אבל להגיד שאני חי ב"תרבות אונס"?!

אני כותב את זה עבור מי שלא ממש מבינים, אבל לא מוכנים להניח שבגלל שהם לא מבינים, פשוט אין מה להבין. אני כותב את זה עבור מי שמוכנים להניח, שזה שהם לא מבינים מה הפמיניסטיות האלה רוצות, עדיין לא אומר שהן בהכרח טועות.

***

כשאתה מנסה להבין את זה, אתה מנסה לשים את עצמך בנעליים שלהן. לדמיין ששורקים לך ברחוב, שצועקים לך "היי כוסון". אבל אתה לא מצליח להבין מה הבעיה, כי אתה מדמיין חילופי תפקידים סימטריים. ובשביל להבין מישהו אחר, לא מספיק לדמיין חילופי תפקידים, צריך לקחת בחשבון גם יחסי כוח. למשל, בתור סמולנים אנחנו מבינים את הכשל שבטיעון הבא: "האלימות הישראלית עוברת דרך מנגנוני בקרה חוקיים, וגם אם יש עשבים שוטים, ולפעמים נפגעים אזרחים בתקיפה של מבוקשים, זה לא סתם טרור אקראי נגד אזרחים כמו של הפלסטינים."

אנחנו מבינים שההשוואה מופרכת, מכיוון שבדיוק בגלל הכיבוש פלסטינים לא יכולים לקיים התארגנות מסודרת שתאפשר "מלחמה מבוקרת" נגד מטרות צבאיות, ושבהתחשב ביכולות המבצעיות של ישראל, האלימות הפרועה ורחבת ההיקף שהיא מפעילה היא טרור גרוע לא פחות משחוו ישראלים ב-2002. מכיוון שאין סימטריה ביחסי הכוח בין ישראל לפלסטינים, לא יכולה להיות השוואה סימטרית בין הטקטיקות שלהן. אז כשגבר מנסה להבין את איך זה להיות אשה, זה לא מספיק שהוא ידמיין את עצמו בנעליים שלה; כדי להבין אשה, גבר צריך לדמיין את עצמו גם בעולם שבו היא חיה.

לא מספיק שידמיין את עצמו בנעליים שלה. צילום: Pollobarba, cc by-nc-nd

חשבתי על אנלוגיה שאולי יכולה להסביר משהו מהחוויה הזו. יש באנלוגיה הזו הרבה בעיות, היא רחוקה מלהיות מושלמת. אבל נדמה לי שהיא יכולה לעזור לגברים סמולנים להבין משהו שחלק מהם מתקשים להבין:

דמיינו שאתם חיים בחברה שבה חצי מהאנשים שמסתובבים ברחוב הם חיילים ושוטרים חמושים במדים. ודמיינו שרואים עליכם שאתם סמולנים-אנרכיסטים-חותכי גדרות-מפגינים עם ערבים. וזה נכון שבסך הכל מקרים שבהם אתם אישית נעצרים או חוטפים מכות הם נדירים, אבל מפעם לפעם זה קורה. זה חלק ממציאות החיים שלכם. ומפעם לפעם גם מישהו שאתם מכירים חוטף כדור ברגל או בראש.

ובמציאות הזו, שבה חצי מהאנשים ברחוב הם שוטרים וחיילים חמושים במדים, כמעט כל יום איזשהו חייל ברחוב מכוון פתאום את הנשק שלו אליכם ועושה קולות של ירי, וצוחק. ולפחות פעם בשבוע איזה שוטר צועק לכם מהמדרכה השנייה: "היי, סמולני, אתה מעוכב, בוא, בוא הנה". סתם. לא ברצינות, רק בשביל הקטע.

יס"מניקים. "היי, סמולני, אתה מעוכב, בוא, בוא הנה". צילום: activestills.org

וכבר קרה שהלכתם ברחוב חשוך לבד, ואיזה חבורה של מג"בניקים שיצאה מאיזה בר הקיפה אתכם והריצה דאחקות, ונתנה לכם כמה כאפות, ככה בקטנה. וגם דוד שלך השוטר לפעמים לוקח אותך הצידה ומתחיל לשאול שאלות שמהר מאד עוברות מהתעניינות בשלומך לחקירה של ממש, ואתה יודע שאין לך מה לעשות חוץ מלשתף פעולה ולחכות שזה ייגמר ואחר כך לא לעשות מזה עניין, כי כל המשפחה שלך, כולל הסמולנים שבתוכה, חושבים שאם הוא שוטר, אז מותר לו.

לא כל יום אתם חוטפים מכות או נעצרים אבל כל יום דואגים להזכיר לכם שזו אפשרות. וכשאתם יוצאים אתם צריכים לחשוב אם ללבוש חולצה עם לוגו סמולני, ואיפה לא כדאי להיות לבד, והאם יש עו"ד תורן שתוכלו להתקשר אליו אם יעצרו אותכם סתם ככה פתאום.

נדמה לי שדרך הסיפור הזה, פעילי סמול יכולים אולי להבין מה מרגישות חלק מהנשים בעולם שלנו (חלק מהנשים, כי לנשים שונות יש חוויות שונות). אני לא יודע בדיוק כמה ההשוואה קולעת, אבל עד כמה שאני מצליח להבין, יש בה משהו.

עכשיו, דמיינו שלא רק שזה העולם שאתם חיים בו, אלא שגם הלא-סמולנים שאתם חיים ולומדים ועובדים ופעילים איתם (שחלק מהם חיילים ושוטרים חמושים במדים, כי ככה זה, וכי לא כל השוטרים והחיילים חארות) לא ממש מבינים את הקטע. הם מבינים שזה נורא שיורים במפגין, ושזה מרגיז שעוצרים אתכם לילה בלי סיבה, אבל מה יש להתעצבן מכל מג"בניק מפגר שצועק "עצור או שאני יורה" ברחוב בשביל להצחיק את החברים שלו?

ואז החברים שלכם, אלה שאתם פעילים איתם במאבק לזכויות הסגל הזוטר, נגיד, מוציאים את הפוסטר הבא: "בלי ביטחון תעסוקתי, בלי קרן מחקר, בשכר שלא מצדיק את ההשקעה. האוניברסיטה תוקפת אותנו, חונקת אותנו, וכולאת אותנו בהסכמי עבודה פוגעניים", עם התמונה הזו (זהירות, טריגר לנפגעי אלימות משטרתית!)

ואחרי שביקשת, הם באמת מורידים את הקמפיין ומתנצלים, אבל גם מעבירים לך את המסר שממש דפקת קמפיין מה זה מוצלח. כי אנשים היו מבינים שהיחס של האוניברסיטאות לסגל זוטר הוא באמת לא אנושי, כמו כששוטרים מרביצים למפגינים. והם ממש לא מזלזלים בזה, להפך, הם בעד זכויות סמולנים. ואולי אתה סתם יותר מדי רגיש.

ואם בגלל שזו לא פעם ראשונה שדבר כזה קורה, ובגלל שכבר דיברתם על זה, ובגלל שהכי כואב זה לחטוף את זה ממי שאמור להיות בצד שלך – אם בגלל כל זה, כעסת, והבעת כאב, וצעקת בפייסבוק – אז מסתכלים עליך ואומרים שאתה פלגן, וצדקן, וטהרן, ובגלל אנשים כמוך אי אפשר לקדם מאבקי עובדים, ובעצם, מי שאלים כאן – זה אתה.

עדכון (14.03): הבהרה של תנועת סולידריות

כנראה שיעניין אותך גם: