מעבר לסף הדלת שלי

הדוח שחובר לקראת יום המאבק בגזענות מוכיח (שוב) שאנחנו חיים במציאות רוויה בגזענות – אך כל עוד היא מופנית כלפי אחרים, אפשר להתעלם ממנה
יעל בן יפת

בשבוע הבא יפרסם המטה למאבק בגזענות את דוח הגזענות השנתי. הדוח מורכב מפירות האיסוף העמלני של פרסום גילויי גזענות בישראל, ובמקביל לפרסומו יתקיים כינוס בנושא בכנסת. זהו הכנס השנתי של הכנסת הנערך לרגל יום המאבק בגזענות על ידי המטה למאבק בגזענות, שותפות-שראקה, השדולה בכנסת למאבק בגזענות והמועצה לכפרים הלא מוכרים בנגב. בנוסף יתחיל במקביל קמפיין של המטה למאבק בגזענות ושל שותפות שראקה שמטרתו לשכנע אותנו הישראלים למה גזענות זה רע.

הבעיה בלהסביר לא/נשים מדוע זה לא כזה גליק גדול להיות גזענים, היא כי בדרך כלל אלו שלא משתכנעים סבורים כי הם מצויים כרגע בעדיפות על פני האחרים. למשל, במידה שלא ישכירו דירות בשפירא לפליטים וגם לא לערבים, אז בטח יהיו יותר דירות להשכרה ואולי המחירים יירדו – או לחילופין אולי אף ייכנסו דיירים אמידים יותר שיעלו את ערך הדירות. מבחינתם מדובר במצב של win-win המעודד יציאה לרחובות או לפחות ביקור תמיכה ברב אליהו בצפת.

מה שהם לא מבינים הוא שבמערך הכוחות הקיים, גם הערבים והפליטים וגם אותם תושבים שמחים הם כלי משחק בידיהם של קבלנים שלוחצים ידיים עם חולדאי ותכנוני החלפת האוכלוסייה שלו. הם בסך הכול פרגמנטים בחלום הג'נטריפיקציה הרטוב, שבסופו גם שכונות הדרום ייראו כמו קיבוץ עם שבעה מדורי ועדות קבלה. בסוף התהליך, אותם תושבים ימצאו עצמם יחד עם שאר תושבי השכונות בעיר אחרת.

הדוח נותן מבט רחב על כלל המרחבים בישראל בהם יש גזענות. מה שעולה ממנו באופן מוחלט הוא כי אין בנמצא מרחבים נטולי גזענות, וכי יש הרבה קטגוריות חברתיות שאם את עוטה אותן על עצמך או מדמיינת כי את עוטה על עצמך, תוכלי לחוש גזענות מופנית כלפייך בצורה מוחשית ביותר. נשים נכנסות בדרך כלל בקלות למועדונים, הן עוברות ללא הנד עפעף – לא בגלל פמיניזם מוגבר אלא בדיוק להיפך: מתוך סקסיזם הדורש אובייקטים מיניים במועדון – כאלה שימשכו קהל. הן יכולות להיכנס ולרוב לא ישימו לב לבחורים התקועים בכניסה ועוברים או לא עוברים את סף המועדון במשחק הסלקציה האינסופי.

נדרשת רגישות גבוהה על מנת להבחין בגזענות שחווה האחר/ת. לדעת מה זה להיכנס לאוניברסיטה עם חיג'אב, להבין את המשמעות של הליכה במסדרונותיה של אוניברסיטת תל אביב עם ציצית וכיפה, להגיע לתחנה מרכזית מכוסה בפיגמנטים צפופים או להיכנס לקניון עם שפם. בסופו של יום, רבים מאיתנו נופלים לפרופיליזציה החברתית של שווים יותר ושווים פחות. כל אחד בתחומו. מזרחים, אתיופים, ערבים, רוסים, דתיים וחרדים, מהגרי עבודה ופליטים. ההבנה כי אנחנו לא לבד בדיכוי וכי חלקנו לא רק מדוכאים אלא מהווים חלק מהמנגנון המדכא, יכולה להיות צעד חשוב בהליכה לקראת פתרון.

הכותבת היא מנכ"לית הקשת הדמוקרטית המזרחית, לשעבר חברת מועצת העיר תל אביב יפו ותושבת קרית שלום שבדרום העיר

למאמרים נוספים של יעל בן יפת

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אור

    אם הוא בעד פליטים, אז לא אכפת לו מניצול נשים לצרכיי זנות. שזוהי גזענות לשמה.

    אם הוא בעד ערבים, הרי שיכול להיות ששונא חרדים במובהק הוא.
    אם לא זה ולא זה, הרי שלא אכפת לו מילדים שחוו התנתקות לפני שנים ועדין ואין להם בית .
    או לחלויפין לא אכפת לו מבדוואים ששונתה כל הווית חייהם על מנת לאפשר לו חיים מערבים מושחתים וכדומה.
    אולי המאבק לא צריך להיות נגד גזענות.הכותרת כללית מידי . הגזענות כנראה תהייה כאן תמיד.
    אולי צריך לחלק את המאבק לתת סעיפים יעילים יותר.

    ואולי באמת לאהוב את הגר לא סותר את כל השאר.

  2. נפתלי אור-נר

    הלא בשנים אחרונות היא המקור של הלאומנות והגזענות בחברה שלנו?!

  3. ד"ר יפעת נבו

    יעל יקרה, הצלחת לבלבל אותי, ואני מבקשת – מבקשת יפה – שתעשי לי קצת סדר. אבל לפני כן "גילוי נאות": אני "לבנה" לחלוטין, ילידת מזרח אירופה, אשכנזייה על פי גנים תרבותיים (לא על פי השקפת עולם) וחסידה נלהבת של שיח רציונלי (עם ההתנצלות המתבקשת).
    ועכשיו ל"בילבול", ולא לפי סדר החשיבות של הדברים, משום שאני באמת מבולבלת:
    1. ממתי "כניסה למועדון" הוא קריטריון למשהו? ואם כן – למה בדיוק? רק אעיר, שאני מצפה לסקר שיספר לנו על סטטיסטיקת הרצח והאונס באותם מועדונים.
    2. בגילי המופלג אני נזקקת לעזרה בניקיון הבית. חיפשתי עוזר/ת. הגיעה אישה נחמדה – מזרחית בעליל – והדבר הראשון ששאלה היה: למה אין לך מזוזה? זה גם הדבר האחרון שאמרה: בשביל הבריאות של המשפחה שלך, תשמעי לי, תשימי מזוזה. הרגשתי כמו תחת הטלת "אימרת וודו". אילו הייתי אמריקנית הייתי אומרת לה: It's not your facking business. אבל אני לא אמריקנית, אז רק הנהנתי ורציתי שתלך כבר ותפסיק לכפות עליי את אורחות חייה ואמונותיה. גזענות מצדי, נכון? התופעה חוזרת על עצמה עם רבים מיוצאי ארצות האיסלם, רובם בעלי השכלה מינימלית, שבאים לביתי לבצע עבודה כזו או אחרת ומתנהגים כאילו אורחות חייהם נושקים לפסגות ועל כן הם זכאים לתבוע שאאמץ אותם לתוך חיי, בעוד בפועל הם צריכים את עזרתי.
    3. פליטים. בילדותי הייתי פליט. פליט בין פליטים רבים, כולם על טהרת "האשכנזיות". זכור לי שכל שרצינו היה להתמזג – לא להתבטל, להתמזג! להיות חלק מהעם כולו, כדי לחדול להיות פליטים. ריססו אותנו בדי.די.טי. כדי לנקות אותנו מכינים – ושמחנו להיות נקיים. עיברתנו את שמותינו בחדווה, מבלי לשלוף את נשק ה"עלבון" על כל צעד ושעל. היום אני שומעת שוב ושוב שאותם דברים שאני ומשפחתי חווינו וקיבלנו בחיוב, ה"מזרחים" הזדעזעו וקיבלו כ"פגיעה בכבוד".
    אז רגע: אני ושכמותי נטולי "כבוד" או שה"כבוד" הזה הוא משהו אחר ממה שהמילון מגדיר, ובעצם הוא חרב פיפיות תרבותית שפוגעת במשלחיה?
    אני מודה: הטרמינולוגיה הזאת של ה"מקופחים" מעוררת בי בילבול, בעיקר משום שיותר ויותר מקרים מלמדים, שמרגע שה"מקופחים" מהווים רוב, הם ממהרים לכפות את אורח החשיבה שלהם על סביבתם, ובסופו של יום המציאות מלמדת שזה לא בטובתם.
    אז, יעל יקרה, תעשי לי קצת סדר: לא רק במה אני אמורה להיות "אשמה" א-פריורי, אלא מה היה מציל את המצב: כניסה חופשית למועדונים? התקבלות חופשית לקיבוצים?
    בבקשה, תחשבי לרגע – תוך ביטול זמני של המלה גזענות – ממה באמת חוששים הקיבוצים? וגם: מדוע אסור לקהילה להגן על אורח חייה כאשר היא חשה בעליל שמי שרוצה לחדור לשורותיה יכפה, בסופו של תהליך, את אורחות חייו הזרים על הקהילה שלא בטובתה? מדוע זכותו "לחדור" (מילה סקסיסטית בעליל) בעוד התנגדותה של הקהילה מהווה "גזענות"? אגב, כך טוענים גם רבים מהאנסים כששואלים אותם "למה בכוח"? תשובתם: תודי, את רצית את זה, את אוהבת את זה. אני, אם לא רוצים אותי במקום כלשהו, אז אני לא שם, כי יש מספיק מרחב לכולם. תקימו קיבוצים, תקימו מועדונים, בצלמכם ובדמותכם, ונראה את ה"אשכנזים" נאבקים בתור להיכנס. הגיע הזמן לבגרות התנהגותית. לא צריך בשביל זה תקציבים, רק משהו אחר, לא יודעת לקרוא לו בשם. אבל תפסיקו עם הביטול העצמי הזה שאתם תמיד רוצים "שיוויון" אצל האחר. תקימו מפעלים כדוגמת ה"מימונה", שיעלו האשכנזים לרגל אליכם.

  4. בתיה

    מהו שורש הגזענות? עד כמה אנו מושפעים מגרמניה הנאצית שרצתה בני אדם מושלמים. עד כמה אנחנו מקבלים את הנכים והמפגרים בחברה שלנו? האם ההפלות אותן עוברות נשים כה רבות אינן
    סממן לקבלת מושגים אפלים במסווה מדעי. שהרי גם הגרמנים תמכו במדע ומחקרים שלהם במחנות משמשים את העולם עד היום.
    מהם
    קודים גזענים ועוד.
    האם כל זה נחקר דיו ?
    אחרת
    הדיון מאד לא מעמיק.

    נשאר בגדר עבודת סטודנט מאולצת ותו לא.

  5. ד"ר יפעת נבו

    אכן, את מעלה שאלות לעניין. באמת, היכן עובר הגבול? אני מתכוונת: מתי הורים האוהבים ומשקיעים בילדיהם ייחשבו "גזענים" בכך שאינם משקיעים ב"שיוויון" בילדי אחרים? מתי בית כנסת שיסרב שינגנו מוזיקת רוק או ראפ בין כתליו ייחשב כ"מפלה"? ומדוע כשאחד נוקט בדרך של "עד כאן זה פרטי ומכאן והלאה זה ציבורי" בא האחר וטוען שהפרטי של זולתו הוא למעשה ציבורי ולכן זכותו "לחדור לשם" שאחרת הוא מופלה?
    יש לי תחושה קשה, שבאתר הזה מתקיימת זכות מטעם בורא עולם למי שמרבה במינוחים של "קיפוח" ו"גזענות", מבלי לטרוח ולעשות שימוש מושכל במונחים. ולכן אני חשה מתגוננת על עצם היותי בלתי שייכת לעדת המבקשים לחדור. יש לי זכות לפרטיות. אני לא חודרת למקום שאינני רצויה בו ומבקשת שלא יחדרו אל תחום פרטיותי. וגם יש לי זכות שלא לאהוב ריחות מסוימים או מוסיקה מסוימת מבלי לבוא חשבון בכלל עם מי שאינם אוהבים ריחות או צלילים האהובים עליי.
    עייפתי מ"מיטת סדום" של ה"שיוויון" השטחי, הצעקני והלא אינטליגנטי.
    וכן, מתקיימת לי הזכות לכעוס, לזעום, על כך שהמתבכיינים ממשיכים להצביע בקלפי עבור אלה שעושקים אותם – ואותי.

  6. אורלי נוי

    מאד מפתה לענות לבליל ההבלים שמפריחה הדוקטורית, אבל אני מציעה בחום שלא לעשות זאת. אי-אפשר להתפנות בכל פעם שצץ/ה איזו אשכנזיה בורה שלא מכירה את הנתונים הבסיסיים בשיח שבו היא מתיימרת לקחת חלק, כדי להאכיל אותה בכפית את המידע הבסיסי שהיא מתעצלת או מתנשאת מדי ללמוד. שתלך לקרוא שניים-שלושה ספרים, אפשר להתחיל עם הספר של סמי שלום שטרית למשל, ואחר כך תבוא לחוות דיעה. בנוסף, היא יכולה לקחת את כל חבריה הקיבוצניקים לדירות העמידר המתפוררות כדי שיגרשו אותם משם בבושת פנים לרחוב אחרי חמישים שנה, במקום לרבוץ על האדמות היקרות ביותר במדינה שקיבלו במתנה הודות לעיניים הכחולות, ואז שתדיר ביחד איתם את כל מי ומה שהיא רוצה. נמאס.

  7. עמוס

    לד"ר יפעת נבו – למה לך להסתובב כאן, באתר הזה, עם כל הכותבים והכותבות האלה, שלא עשו בירור מושגי של ממש, שלא מוכנים לנקות לך את הבית כי אין לך מזוזה, שלא מבינים שהדיכוי שלהם הוא חינוך מאהבה של הורים, וכו וכו וכו?

    אני דואג לך, דוקטור, בתור המגיבה היחידה שמקפידה לציין את תוארך האקדמי – זה כל כך מזיק לך לשהות עם כל הילדים האיכסה-פיכסה האלה; זה כל כך פוגע בבריאותך – למה לא תלכי לאתרים אחרים, של אנשים מהוגנים, נאורים, עם איכות חיים, שחושבים שסלקציה זה לא בעייה ותומכים בשלי יחימוביץ? למה לבזבז מלים על הטיפוסים העבריניים כאן, שלא רוצים ולא יכולים ללמוד מתבונתך? לא חבל?

  8. פרופ' (!) קארל מאי-פרנשקשטיין

    הורים יקרים

    יפעת שלנו היא ילדה נבונה וחרוצה. אולם, לצערנו, היא נצפית לאחרונה כשהיא מסתובבת באתרי הכינוס של ילדים וילדות פרועים לשמצה, שאינם שומרים על נקיונם האישי ו/או על שפה נקייה (ויש ביניהם אף כאלה המסוגלים לומר "פלוצים", "פיפי", ואפילו "דיכוי המזרחים"!). אנו יודעים היטב, כי כוונותיה של יפעת שלנו טובות הן – היא מנסה לעזור לילדים מוכי גורל אלה, הסובלים מפיגור סביבתי קשה (שלא באשמתם אלא בעטיה של אם מרוקאית), בתיקון לשונם המשובשת, ואף עוזרת להם בשיעורי הבית בעזרת דוגמאות פשוטות ושוות לכל נפש (אפילו לנפשם המעוותת והסוטה). אבל נדמה לנו, כי יפעת האמיצה שלנו אינה מודעת כלל לעובדה שהיא משחיתה את מאמציה לריק, על חשבון התקדמותה האישית, על ילדים שלצערנו הרב כבר אין להם תקנה!

    לאור זאת אני ממליץ בחום להעביר את יפעת לכיתת המחוננים. שם תהיה עם בני סוגה, אחיה ואחיותיה לכישורים, לצבע-העור, ולמבטא, בחברת ילדים השומרים כמוה על היגיינה פיזית, לשונית, אינטלקטואלית, ומוסרית. וללא מזוזה בכיתה, כמובן.

    בתודה
    קמ"פ

  9. בתיה

    אני שאלתי שאלות אחרות הנוגעות דווקא להשפעה גרמנית נאצית על המדינה שהתהוותה פה. השפעה שגולשת לכל הצדדים. על משאבים שלא מוקצים לטיפול במפגרים ונכים כי זה התחום בו אני עוסקת. כולם טוענים שילדי תסמונת דאון למשל סובלים. אני ראיתי ילדים שמחים, ההורים סובלים כי המדינה מעבירה אותם מרורים. הקצבאות ניתנות במסורה. והההסברה מופנית לתמיכה בהפלות. כיום גם מפילים על מום של שפה שסועה. הרצון לאדם מושלם, הוא נאצי בעיקרו. אי קבלת השונה הוא גזענות את ואני ספגנו אותה. אין קשר בין דבריי למה שהעלית .

    לא שאלתי על העוזרת, ועל הדי די טי.

    אסיים בברכת שבוע מצוין.

  10. איריס חפץ

    של דר' יפעת נבו היא דר' רבקה ליסק, שגם הקפידה פה לדבר בגזענות ממרום דוקטוריותה. אשכנזים חושבים כנראה שתארי הדוקטור שהם מחלקים אחד לשני מרשימים את האחרים (לא כולם, אני יודעת שלא כולם חושבים ככה: אימה של חברתי נהגה גם להגיד "גם מנגלה היה דוקטור"…).
    בקיצור: לא שווה להתעסק איתה, אבל שווה לזכור שהיא שייכת למסורת גזענית ארוכה של דוקטורים ואנשים נטולי תואר אקדמי, אבל גזענים מדופלמים. לכי חפשי את החברים שלך

  11. נתן.

    בוגרי אתר קדמה ז"ל שהצליחו להפוך את האתר הקודם שלהם למקום השומם ביותר ברחבי הWEB זוממים לעשות את אותו תרגיל ל"העוקץ".
    השיטות אותן שיטות: אלימות מילולית שמחפה על נכות אינטלקטאולית, ביריונות שמחפה על רגשי נחיתות ,חוסר יכולת להתייחס לגופו של עיניין, בכינות, טרחנות( הזכרנו כבר את התימנים בכנרת?) ומעל הכל תחושת עלבון פתולוגית שמרחפת מעל הכל עד שאפילו ציון העובדה הטריויאלית שפלוני הוא ד"ר נתפסת בעינהם כהתנשאות אשכנזית שבאה לפגוע בנפשם הרגישה.

  12. אילן

    את חושבת שאת חכמה אבל צר לי לאכזב אותך אך הרוע שולט בך וחוכמה לא יכולה להתקיים עם רוע. תיצסרי דש לאליטות המגעילות שהמציאו את זה ועליי באופן אישי אתם יכולים להיות חזקים יותר בכסף שלכם וני בכחמה שלי ברוך השם( שאתם לא רוצים להכיר יבורים ורעים שכמותכם.