דיוקן עצמי בגיל 36

שיר לשבת של מדור השירה באסטה
עינה ארדל

הייתי מעט יותר
ממה שיכולתי להיות:
שפתיים אדומות שמחייכות בקסם
רגליים שהולכות באון ובבטחה
על אדמה שחוחה שמכסה שברים
ומסביב הקבצנים פוקקי העצמות
ולראשם קסקטים עם שמות התנחלויות.

עכשיו, שכואב העורף
ועיניי כבר עייפות
דומה שהייתי מעט פחות
ממה שיכולתי להיות:

החסד הסתתר ממני
החן בי התחפר
שתוק שתקתי דווקא
כשביקשוני לדבר,
ולא היה דבר-שטות שלא אמרתי
דברי חוכמה רבים נלאיתי מלהבין

אבל פזיזות הלב
אין בה סכנה –
ידעתי לאהוב
עד שאור השמש
הפך לי למכאוב.

כאב ראשי מכה
ולא אזקין מאד
אולי כמו אמי
אחיה עד חמישים ושש –

המוות יביט בי
וכלל לא יתבייש
יקח אותי בזרועותיו
כמו כלה

ואז אומר:
הו, כמה אהבה!

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. איציק ניסני

    החסד יסתתר והחן יתתחפר