• לאה צמל
    גנובה עליה
    זכרונותיה של מתמחה לשעבר במשרד של לאה צמל
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    טור חדש של ריקי כהן בנלולו על מאבק יומיומי לחיים בכבוד

דעות קיצוניות בכל מקום

רדיפתה של ח'ולוד בדאווי על ידי שגריר ישראל באו"ם מדגימה כיצד ההסברה הישראלית חותרת לרמיסת חופש הביטוי של עמדות פרטיות ושל אנשים פרטיים. יותר מכך, בתחפושת של קורבן ובכלים בריוניים היא פועלת לביסוס פוליטיקה של פחד. תאמר מסאלחה על מציאות שבה כולנו מגעגעים כמו ברווז אטומי
תאמר מסאלחה

הראש היהודי לא מפסיק להמציא לנו פטנטים. הראש הקודח התורן הוא ראשו של שגריר ישראל באו"ם, רון פרושאור, שיזם את מסע הרדיפה נגד עובדת האו"ם ח'ולוד בדאווי. החידוש הוא שהמסע המקארתיסטי של ה"הסברה" הישראלית בארץ ובעולם אל מול מתנגדיה ומבקריה עלה מדרגה, והוא עובר כעת לרדיפה פוליטית של פעילים ואנשי ציבור עקב עמדותיהם הפוליטיות כאנשים פרטיים ולא ביחס לעמדותיהם הציבוריות.

ח'ולוד בדאווי. ההסברה הישראלית תובעת מהאו"ם לרמוס את הגנת חופש הביטוי

"כיצד עלינו להתייחס לארגון המעסיק עובדים בעלי דעות קיצוניות והמאפשר להם מעורבות חופשית בפעילות פוליטית?" תוהה בנימה צבועה ומתקרבנת שגרירו של ליברמן באו"ם במכתב התשובה הרשמי ששלח לתת-המזכ"ל לעניינים הומניטריים, ואלרי איימוס. מכתב זה, שמהווה את גולת הכותרת במלחמת הקודש כנגד ה"הסתה", מסמל את כל מה שצבוע, מתחסד, דמגוגי, אלים, שקרי, מגלומני וחסר בושה בפרופגנדה הזאת שמכונה ההסברה הישראלית.

המכתב מהווה המשך ישיר ואולי גם סיבה לסתימת הפיות ולבריונות כלפי כל מי שמחזיק בעמדה ביקורתית שלא נוחה למדינת ישראל ובעיקר לימין הקיצוני, אדוני הארץ החדשים, בפוליטיקה, באקדמיה ובספירה הציבורית הן בישראל והן מחוץ לה.

הקמפיינים שמנהלים ארגונים המזוהים עם הימין – כמו אם תרצו, NGO מוניטור ואחרים – הם רק המשך אידיאולוגי המעתיק את האסטרטגיה ההסברתית והדיפלומטית של ישראל כלפי חוץ אל השיח הביקורתי שמנהלים אזרחי המדינה ומוסדותיה; זאת, במטרה להעלים ולהשתיק כל התנגדות העולה מתוך החברה הישראלית. המקרה של בדאווי משלב את שני האספקטים, "ייצוא וייבוא", ומתרחשים בו כינון והעתקה של אסטרטגיית ההכפשה והרדיפה הפוליטית, המופעלת כנגדה הן כאקטיביסטית הנמנית עם המיעוט הפלסטיני בישראל והן כעובדת של ארגון המייצג את הקהילה הבינלאומית – ארגון שזה זמן רב מנסה ההסברה הישראלית לפגוע באמינותו.

עמדתו החדשנית של השגריר מסמנת את הנתיבים הבאים במסע הרדיפה הפוליטית, ובראשם ניסיון כלים לכונן עילה משפטית, ציבורית ומוסרית שבה מתבטלת ההפרדה בין עמדותיו והשקפותיו של עובד ציבור המובעות במסגרת עבודתו, לבין אלה שהוא מביע כאדם פרטי הנהנה מעיקרון חופש הביטוי וההגנה על פרטיותו. תכליתה של עילה זו היא למנוע מעובד ציבור את הזכות לבטא במסגרת חייו הפרטיים דעות פוליטיות עצמאיות, שאינן קשורות או מתיימרות לייצג את מקום עבודתו.

ההסברה הישראלית תובעת מהאו"ם לרמוס את הגנת חופש הביטוי המוקנית לעובדיו כאנשים פרטיים, במטרה להפר ולפורר את המסורת המשפטית והמקצועית שהשכילה להפריד בין הפרטי והציבורי בהקשר זה. מכיוון שמנגנון הדיכוי הפוליטי המכונה הסברה עובד כלפי חוץ ומועתק כלפי פנים, לא תרחק השעה שבה ידרשו ארגונים וציבורים בעלי חוש פטריוטי וציוני מפותח להציב עילה "משפטית-ציבורית" ו"מוסרית-מקצועית" על מנת לפטר או לאיים בחרב הפיטורים על עובדי ציבור עקב עמדותיהם הפרטיות.

פוליטיקת הפחד

ההסברה מקדמת אידיאולוגיה אלימה מחד וקורבנית מאידך, באופן המאפשר לישראל לבטל כל ביקורת ולהשטיח כל מציאות ולהתעלם מעובדות, סיבות, תוצאות ועוולות הקשורות ביכולת של אזרחי המדינה לקרוא את המציאות. באופן דומה פועל שיח ההפחדה בשני מישורים מקבילים: מצד אחד הוא פועל לחנך את אזרחי מדינת ישראל לתודעה קורבנית אפוקליפטית המחוסנת מפני ביקורת עצמית, ומן הצד השני, משמש שיח הדה-הומניזציה והדמוניזציה של האחר כמנגנון אידיאולוגי המכשיר שלילת זכויות.

ההסברה הישראלית היא המנגנון העיקרי שבאמצעותו מקדמת ישראל את פוליטיקת הפחד. מדובר בתפיסת עולם פוליטית-אידיאולוגית, המאפשרת למערכת ההסברה לקדם ברחבי העולם ולמול אזרחיה, ללא מפריע וללא ביקורת עצמית, שיח דמגוגי ביריוני שכולל הסתה לאלימות, לגזענות, ערעור שיח זכויות האדם, ערעור מעמד הקהילה הבינלאומית והמשפט הבינלאומי וקידום האיסלאמופוביה ברחבי העולם. בעזרת אוסף דימויים וקלישאות חותרת ההסברה הישראלית להשתקה, לדיכוי ולהעלמת הצד האחר. חשוב מכך, היא חותרת לבסס ולתחזק את מדיניות הפחד, שמושתתת על דמוניזציה וקורבנות, אפוקליפסה ובריונות, מפתחסתאן וחמסתאן עד לאקדמיה האנטי-ציונית/שמית, ומהיטלר האיראני והג'יהאד האסלאמי עד לשואה והברווז האטומי.


Nuclear Duck by ~fantoo on deviantART

במסע ההפחדה שמנהל כעת פרושאור בשמה של מדינת ישראל, מתגלה במלוא תפארתה הפרקטיקה המכוערת של השקר כהתנהלות מוסדית. כמובן שקל יותר לשקר במצח נחושה כאשר אתה תופס את עצמך כקורבן נצחי והשקר הוא בבחינת פיקוח נפש של ממש, אך לקלות השקר תורמת יותר מכל דבר מציאות של תקשורת עצלה, שנוח לה להאמין ולצטט את מייצגי הקונצנזוס מבלי לטרוח לבדוק את העובדות האלמנטריות ביותר. את תוצריה צורך ציבור שבולע בשקיקה, כתורה מסיני של ממש, את הממלכתיות הישראלית. מדובר צה"ל וכתבינו לענייני ערבים ועד למשרד החוץ ומשרד ראש הממשלה ומשלחות ההסברה של אזרחינו המצוינים שיישבעו שאין אפרטהייד ואין אפליה והכיבוש הוא סתם מילה גסה שלא מתארת את מורכבות המציאות.

המעניין הוא, שבכל הקשור לפרופגנדה הישראלית ביחס לסכסוך הישראלי-ערבי ולמציאות הפוליטית בתוכה הוא פועל, הופכים רוב הישראלים לתמימים בני תמימים, ופתאום מושגים יומיומיים של חוש ביקורתי, ספינים, פרופגנדה, שקר, שטחיות וכסת"ח מתמוססים תחת שרביטה הייצוגי של ההסברה.

באשר למקרה הספציפי של בדאווי ומערכת השקר של ההסברה: העובדות כפי שכבר הובאו כאן ובמקומות אחרים הן שאין חולק על כך שהיא שיתפה תמונה של ילדה פלסטינית הרוגה משנת 2006, משום שחשבה שמדובר בתמונה מההתקפה הישראלית האחרונה על עזה. כאן נגמרת האמת של משרד החוץ, שמשקר לגבי סיבת מותה של הילדה הפלסטינית ושמ"בדיקה שערך" עולה כי נהרגה מתאונת נפילה ממגלשה; כפי שמראה נעמה נגר שהסתמכה על דו"ח בצלם, הנפילה אירעה בעקבות טיל שירה הצבא הישראלי במרחק 100 מטרים מביתה. את העובדה הזו השמיט תחקיר משרד החוץ הישראלי במטרה להעצים את אשמתה של בדאווי ולהפוך את מסע ההכפשות שלו ליותר אפקטיבי. גם העיתונאים לא טרחו לבדוק לפני שציטטו ודיווחו ועיצבו את דעת הקהל הישראלית כנגדה וכנגד והאו"ם, לא לפני שגלגלו עיניים כאילו מעולם לא נהרג אף ילד פלסטיני על לא עוול בכפו, בין היתר במתקפה האחרונה.

יש להדגיש שמשרד החוץ והעיתונאים מדווחים במסגרת עבודתם המקצועית. בדאווי, לעומתם, שיתפה תמונה בחשבונה הפרטי ובמסגרת חייה הפרטיים. והנה דווקא אותה קוראים לפטר, גם אחרי שעמדה על טעותה, מחקה את התמונה והבהירה כי טעתה. מנגד, האחראי על התחקיר השקרי של משרד החוץ או העיתונאים שמדווחים ברשלנות ובחוסר מקצועיות במסגרת עבודתם, יוצאים נקיי כפיים.

המקרה הזה מחייב לשאול האם ישראל שמשתמשת בקטעים מבושלים כמו בווידאו הישן של סועדי הפואה-גרה במסעדת היוקרה בעזה, בכדי למכור לעולם שלהיות תחת מצור זה נפלא, וכמה שהעזתים אינם חיים במחסור ובעליבות – האם היה זה מעשה ראוי? האם פיטרה ישראל אחד מאותם "מסבירים/מסיתים/שקרנים" או שמא קידמה אותו? אולי אפילו לתפקיד הסברתי חדש באו"ם או למשרד ראש הממשלה? האם מערכת מסועפת של עיוות המציאות באמצעות שקרים, תירוצים וסתימת פיות יכולה באמת להלין על שימוש בתמונה ישנה אך מתארת מציאות נמשכת וקיימת?

האם גם מותר לישראל לדרוש את ראשה של אשה פמיניסטית ולוחמת למען זכויות אדם כמו בדאווי בהאשמות סרק ובדיון מפוברק על מקצועיות וסטנדרטים אובייקטיביים, אך באותה העת לא לראות כל פסול ציבורי, מוסרי ומשפטי בלהעסיק בין שורותיה פושע מלחמה כמו גבריאל דגן הידוע בתור גבריאל דהאן – שהשתתף בטבח כפר קאסם, וכגמול על שירותו למדינה מינתה אותו מדינת ישראל למנהל הבונדס הישראלי בצרפת? איך היה מסביר השגריר את ההגנה על הרוצח הנתעב הזה?

אני חושב שהמסר הוא די ברור. מדינה שבה פושעי מלחמה הופכים לשליחי ציבור ועובדיו, שבה שר החוץ הוא איש גזען שעוסק בשיח של הסתה לאלימות וגזענות, מדינה שבה הפשיזם הפך לאידיאולוגיה הגמונית, היא גם מדינה שתבקש להעלים מתנגדים ופעילי זכויות אדם בכל תואנה ותראה בכל שיח הקשור בזכויות אדם כשיח צורם ומסוכן של הסתה. החידוש כאן כאמור, הוא שמדינת ישראל הרחיבה את המושג "דעות קיצוניות" – במכתב התוכחה שלו כנגד בדאווי הביא השגריר של ליברמן דוגמאות לאותה קיצוניות, המתבטאת בהשתתפות בהפגנה "שבה כינתה את שר הביטחון אהוד ברק 'פושע מלחמה' ו'רוצח ילדים'".

התבטאויות צורמות יורחבו לכאלה שנאמרות גם במסגרת חיינו הפרטיים, בחשבון הטוויטר והפייסבוק האישיים שלנו. אבל כמו שניסיון דיכוי זה גלש במהרה מהספירה הציבורית לפרטית, מהאו"ם לבדאווי, הרדיפה תגלוש מהעולם לתוך ישראל, ומחשבון הטוויטר למה שנאמר בסלון הבית, ומי יודע, אולי בעתיד הלא רחוק גם למה שאנחנו חושבים בסתר לבנו. הרי הראש היהודי תמיד ממציא לנו פטנטים.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יהודה גורן

    נדמה לי שכל מילה נוספת מיותרת (ובכל זאת) – עובדי ציבור בעלי "דעות קיצוניות" שמסיתים בגלוי לאפליה גזענית עדיין מועסקים בשירות מדינת ישראל.

  2. DODO

    לא תרחק השעה שבה ידרשו ארגונים וציבורים בעלי חוש פטריוטי וציוני מפותח להציב עילה "משפטית-ציבורית" ו"מוסרית-מקצועית" על מנת לפטר או לאיים בחרב הפיטורים על עובדי ציבור עקב עמדותיהם הפרטיות. =

    הם ניסו לקפד את ראשו של בכיר בכריי עובדי המדינה – השופט העליון סלים ג'ובראן בשל אקט של חופש ביטוי, כזכור לנו. המקרתיזם כבר כאן!

    http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1653731

    מאמר מדוייק ויסודי ידידי!

  3. מעין

    סלחו לי רבותי, ישראל ומסביריה מכל קצוות הקשת למעט הנקודה השמאלית ביותר שמזדהה תדיר עם העמדה כי ליהודים בישראל אין זכות למדינה משלהם, ובכן ישראל ומסביריה עומדים תדיר מול מלחמה בוטה בזכותם להסביר את העמדה הישראלית בקתדרות , קמפוסים, בציבור, בפרהסיה. כמו כן מוקעת זכותם של ישראלי םויהודים להציג את עסקיהם ואמנותם כי תמיד יש איזו "חוליה מטעם הקורבנות הפלשתינים" שמגיעה , מפגינה באלימות ומלבישה על נושאים שאינם שייכים את הסיפור הפלשתיני הבכייני. כשהצד הפלשתיני פוצח בהפגזות ופעילויות אלימות ורצח, האשמים הם הישראלים תוך עיוות מציאות בלתי נתפס. מזכיר לי תמיד את האלימות האנטישמית בגלל יהודי קדמון שרצח את ישו-מה שמצדיק את ההתנכלויות ליהודים כעבור אלפי שנים.
    לא מדובר בבחורה תמימה, מדובר בבחורה שעוד מתקופת לימודיה באוניברסיטת חיפה עסקה כמטרת חייה בהבערת השטח. בניגוד ליהודים בארצות אחרות או ערבים חלק מארצות מוצאם, עוסקת קבוצה של ערבים ישראלים בפעילות שנאה שאיבדה את הקשר למציאות.
    חייבים לומר בקול גדול, הפלשתינים יכולים היו מזמן לבנות לעצמם מדינה לתפארת לולא היו עסוקים בפעילות השנאה כמטרת חיים למיגור המדינה הישראלית. כמות הכספים והעזרה שנשפכה עליהם לא דומה לכלום ועמים אחרים באפריקה שהיו משוועים לקצת מעזרה זו לשיקום עצמם לא זוכים לה משום שאינם נלחמים בישראל. הפלשתינים שעסוקים בפעולות מיגור המדינה הישראלית אינום רוצים חברה מתוקנת או שינוי מצב. הווייתם רוויית השנאה והרצח היא הווייתם ההולמת את שיאפותיהם. אין כאן חתירה לצדק ואין גם מה לחפש אותו. ככל שהמצב הזה ימשך התופעות הללו תחרפנה.
    כשמתממים מול איראן, עוצמים עימיים מול סוריה, לוב ומצריים, שותקים מול השנאה היוקדת כלפי ישראל שפרצה במרוקו וכך הלאה, הרי שנותר לעסוק באתרוגה של חולוד בדאווי, כאילו היתה חסידת אומות עולם.
    הצד הפלשתיני עוסק מדי יום בהפצת שקרים תוך שימוש מניפולטיבי בתמונות מזעזעות כשבישראל מצנעיים את התמונות המזעזעות לא פחות שקרו אצלנו בגלל הקורבנות הפלשתינים שמחליטים לשחוט משפחות ותינוקות או לירות ממחבוא כדורים בין עינהם של פעוטות או אימהות וילדים. זה ההבדל.
    לאחר ששנים הייתי במקום בו האשמתי את עצמנו, הבנתי כי מהותם הקיומית של הלוחמים כגון בדאווי וחבריה כאן ומכאן היא האלימות והשנאה. לא יהיה עימם דבר אחר כי הם לא מעוניינים לחיות אחרת. בדאווי שרופה בחברה הערבית כאשה כשם שמונה הרוצחת הנער אופיר רחום שרופה בחברה שלה אליה פחדה להגיע לאחר שחחרורה. לאלו נותר רק להפמשיך ולהפיץ את משנתם הרוויה אלימות ללא מוצא. המוצא אינו אופציה והאלימות היא טעם החיים שלהם.

  4. שבתאי לוי

    בזמן משפט איכמן, אמר דמגוג ציוני, שהפשעים שהנאצים ביצעו ביהודים, מסיע לנו בהסברה, ומקל מעלינו את מעשינו הניפשעים לערבים.
    ואכן, הפשעים שביצעו הנאצים ביהודים, מאפשר ביצוע פשעים נגד הערבים.
    שבתאי לוי

  5. נפתלי אור-נר

    ראו מקרה בעיתונאי ופעיל השלום גדעון ספירו. מיד לאחר פרוץ מלחמת לבנון הראשונה כתב הנ"ל בעיתון את עמדתו כנגד פרוץ המלחמה ע"י ישראל. הוא עשה זאת כאזרח פרטי (כמדומני, במדור "מכתבים למערכת"). אלא מה? הוא היה אז עובד מדינה. המדינה פיטרה אותו ממשרתו בלא פיצויים. רק עקב הליך משפטי שולמו לו פיצויי פיטורין. גם בית המשפט לא התעלה למעמד המצוין -ובצדק רב – במאמר זה הדורש הפרדה בין המתחם הפרטי, לציבורי

  6. יוסי אמיתי

    כבר היו לי לאורך השנים ויכוחים עם אנשי ימין נבונים וישרי דרך. חלקנו עמוקות זה על זה, אך ידענו לנהל את הוויכוח בכבוד הדדי ובדרך ארץ, ולרוב "להסכים שלא להסכים".
    אולם למקרא התגובת של המגיב/ה המתקרא/ת מעיין, קשה להתגבר על תחושת הסלידה. אני מתקשה לקבוע מה גובר על מה בתגובה זו: הבורות על הזדון, או שמא ההיפך. אין לי בעיה עם השקפות שאני חלוק עליהן מכל וכל. יש לי בעיה קשה עם צדקנות. המנטרה הבכיינית-אגרסיבית "מה הם רוצים מאתנו, למה אינם נטפלים למשטרים אחרים הרומסים זכויות אדם?" היא בריחה צדקנית מבדיקה עצמית של מעשינו ומחדלינו, והתעלמות מן הכיבוש והפרת זכויות האדם בשטחים הכבושים. כך גם האמירה ש"הפלסטינים יכולים היו מזמן לבנות לעצמם מדינה לתפארת לולא…". סליחה, מתי בדיוק יכלו לעשות זאת, ובחסדם של מי? – של מנהיגי ישראל לדורותיהם שהתכחשו – עד להסכם אוסלו – לעצם קיומו של העם הפלסטיני? אפנה את המגיב/ה לאפיזודה שאולי נעלמה מידיעתה: לאחר מלחמת 1948, כאשר כינסה ועדת הפיוס של האו"ם ועידה בעיר לוזאן בשווייץ, בניסיון להתקדם מעבר להסכמי שביתת הנשק בין ישראל לארבע מדינות ערביות, הופיעה לכנס (למורת רוחן של המשלחות הערביות) משלחת מטעם הפליטים הפלסטיניים, שהוסמכה ע"י שולחיה להידבר ישירות עם המשלחת הישראלית ולנסות להגיע לפתרון דו-צדדי מוסכם. ישראל דחתה ניסיון זה על הסף, בין היתר משום שכבר אז נרקמה הסכמה ישראלית-ירדנית, וישראל נתנה את ברכתה החשאית לסיפוח הגדה המערבית לירדן. וזו רק דוגמא אחת מרבות.
    אם תגובתה של מעיין מייצגת את רמתה של ה"הסברה" הישראלית, אין פלא שהיא מביסה את עצמה שוב ושוב, ולא משום ש"העולם כולו נגדנו".
    אשר לח'ולוד בדווי, היא הודתה בטעותה וחזרה בה, אך מעבר לכך, היא זכאית לדעותיה האישיות "מחוץ לשעות העבודה". התביעה מהאו"ם לפטרה בגין עמדותיה אינה אלא מקארתיזם בגילוייו המכוערים ביותר.

  7. דרור בל"ד

    "שיתוף הפעולה של אלקין עם גורמי ימין קיצוני מסוכן יותר מהשתתפות חברי כנסת במשט המרמרה". את המשפט הזה לא הגתה מכשירת פשעי המלחמה ביניש, גם לא השופט המתנחל סולברג, ואפילו לא הרכש המזרחי החדש של מה שמכונה בגצ, פושע המלחמה אורי שהם – הפרקליט הצבאי הראשי לשעבר. את המשפט הזה אמר יריב אופנהיימר, מזכ"ל שלום עכשיו.
    http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1611991

    עוד אזכיר כי ב2003 ייצגה טליה ששון את המדינה הציונית בדיון בעתירתה לפסול את בל"ד מלהשתתף בבחירות. ב2012 בתגובה לדברי עיתונאי החצר בן כספית, משווה יוסי גורביץ את דעותיה של חנין זועבי לאלו של דני דנון: "תארו לעצמכם איזו מהומה היתה קמה אם פובליציסט ערבי היה מעז להודיע לציבור היהודי שאם הוא לא נפטר אוטוטו מדני דנון ודומיו, הוא יצטרך לשקול את המשך העתיד המשותף".
    http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?m=20120228

    מטרתה היחידה של הפרופגנדה הציונית היא ליצור סימטריה בין הפורענות הציונית לבין אלו המגנים אותה. השוואתך שלך בין הרבנים המסיתים לבין דעותיה של בדאווי – הכנסת המושג 'דעות קיצוניות' בין סוגריים כסימטריה להכנסה בין סוגריים את מה שמכונה דעות קיצוניות בשיח הציוני – משרת יפה את המיתתמים, אותם גמלים המביטים במראה ולא רק שאינם רואים את דבשתם אלא שבנוסף בטוחים כי הם עצמם עופר איילים.