מזרן

שיר לסוף השבוע במדור השירה באסטה
ראג'י בטחיש

(תרגום: חליל מבג'יש)

כשאני משתרע על המזרן הנטוי…

שואל אני את עצמי לפעמים מה פספסתי בלילה הקסום של העיר

בשתיקתו… בתשוקתו

בשתיקתה… בתשוקתה

בנוזלים המופרשים בעדינות מגופה.

*

כשאני משתרע על המזרן שאיש לא יישר מזה חודשיים

שואל אני את עצמי מה אני מפספס ברגע זה בליל העיר

באיזה מעבר מתפורר וחשוך של רחובות מתפוצצת התשוקה בין שני גופים/שתי גופות ומי צובע את הספסל הציבורי הקר בדמו הקרוש של החטא

*

כשאני משתרע על המזרן שחל מועד הפיכתו על פני האחרים (אולי קללתו תפוג) אני מתבונן בשערה הלבנה שמסתתרת בין שתי גבעות של כיסוי מיטה ואני שואל את עצמי מה פיספסתי משיירות האלמוניים בחשיכת העיר ובאיזה בית קפה זוממים עכשיו הסכם טומאה, שכיוצא ממנו יטבחו ברבבות אנשים…

*

כשאני משתרע על המזרן הגבוה המצופה בדבק סמיך…

אני שואל את עצמי

האם אם אני יורד מהמזרן וצועד עכשיו בסמטת הגברים התוהים

הנפיחות תיעלם מסביב לעיניי?

ונוזלים יופרשו ברוך מחור העצב הנטוש שלי.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.