עד המשבר הבא

מחלה של בת זוגה והבנה שאפשר לשכוח מסיוע של המדינה במקרים כאלה, הביאה את דנה ג. פלג להרהר ברצינות במערכת שלא תהיה שלא תלויה בחסדי הפריץ ובכסף שיש לו או אין לו לקנות את השלטון
דנה ג. פלג

סופרת, משוררת ומתרגמת, חברת "מאבק סוציאליסטי". בעברה בעלת טור בנושאים להט"ביים, ופעילה בקהילה הבי-פאנסקסואלית בישראל. היום מתגוררת עם משפחתה בסנטה קרוז, קליפורניה, ופעילה במאבקים מקומיים.

הנה סיפור אישי. אישי, אבל לא ייחודי. כמוהו יש בוודאי אלפים, ואולי יותר, במדינת ישראל. בתחילת ספטמבר אובחן סרטן אצל מימי, בת זוגי. היא נותחה כעבור חודש, ונשלחה לחודש של החלמה במיטה, בבית. חודש אחד "בילינו" כשאנו יוצאות ובאות מבית החולים, וחודש שני, כשאני סועדת אותה בבית. למעשה, היא פוטרה ממקום עבודתה עוד קודם לכן, אך חודשיים יקרים של חיפוש עבודה הלכו לאיבוד. נוסף על העזרה, הסיוע והתמיכה שלהם נזקקה זוגתי, היה ניהול משק הבית והטיפול בבננו בן השבע כולו על כתפיי. הפסקתי כמעט לגמרי את עבודתי כמתרגמת וכותבת עצמאית.

אחרי כחודש, הלכנו לקבל את תוצאות בדיקת הביופסיה שלאחר הניתוח. הרופאים המליצו על הקרנות, אלא שאלה הקטינו את הסיכוי שהסרטן יחזור בכחמישה אחוזים בלבד. לאחר לימוד הנושא והתייעצויות, החליטה זוגתי לוותר עליהן ובמקום זאת לשנות את אורח חייה: יותר פעילות גופנית, יוגה, אוכל אורגני. בהמשך התגלה כי היא אלרגית לגלוטן, סויה, חלב וביצים (למותר לציין, שכל אלה העלו את ההוצאות שלנו).

 

כשלון האידיאל של מדינת הרווחה. צילום: cc by-quixotic54

כשניסיתי לברר אם מגיעות למימי זכויות כספיות כלשהן מביטוח לאומי, התברר לנו שהיא זכאית לכך רק אם הייתה בטיפולים במשך שלושה חודשים ומעלה. נעזרנו בחסכונות מימים שופעים יותר, בהלוואות ובתמיכה מהורינו כדי לשרוד תקופה קשה זו. רק כיום, כשמימי החלה לעבוד במקום עבודה חדש, התחלנו להחזיר חובות במקום לקחת הלוואות נוספות. תחקיר קטן שערכתי העלה שבמצב הנוכחי אין לנו סיכוי לקבל כל סיוע: משרד האוצר, כך מסתבר, מתנגד בתוקף לכל הצעה שתשפר את מצבם של א/נשים כמונו.

העמדה הזאת של משרד אוצר שבוגד באזרחים אותם הוא אמור לשרת, משקפת, אולי יותר מכל, את כשלונה של מדינת הרווחה. לא רק כשלון מדינת הרווחה כשלעצמה, אלא גם כשלון האידיאל של מדינת הרווחה. הרבה זמן האמנתי גם אני באידיאל הזה, שאומר בעצם שקפיטליזם יכול לפעול לטובת הא/נשים. עד שנפל לי האסימון, כשחייתי בארה"ב, מדינה בה הקפיטליזם הוא האידיאולוגיה השלטת. אז הבנתי: כל מדינת רווחה סופה כליה, משום שהיא מתקיימת במרחב קפיטליסטי. תלויה במצבו הכלכלי, ובמצב רוחו של הפריץ. ירצה – ייתן לה להתקיים, ולעובדים יהיה כסף לקנות את המוצרים שהוא מייצר. לא ירצה – יגרום להפרטה כוללת (אורי יוגב, יו"ר דירקטוריון הרכבת: "צריך לשנות את דרך החשיבה בכל התחומים. להפריט את החינוך, הבריאות, בתי הכלא, המתנ"סים, הטיפול הסוציאלי; בקיצור כל מה שזז"), ישמיץ את העובדים, ויהפוך את המשק למשק עבדים של עובדי קבלן.

כי קפיטליזם הוא הרסני. אפשר להציב לו גבולות, והם עשויים להתקיים, עד המשבר הבא. אני חושבת על זה כשמאבטח ברכבת מודה לי על השתתפותי בהפגנת הסולידריות עם עובדי הרכבת שארגנה תנועת מאבק סוציאליסטי. "זה בשביל כולנו", אני אומרת לו. אני חושבת על זה כשהרכבת חולפת על פני נוף ילדותי, בתי הזיקוק של חיפה והעשן שעולה מהם, לנצח מזהם כאן את השמים. בזכות תנועות סביבתיות נוקה הקישון וסביבתו שוקמה, והוא אינו אותו גוש של נוזל צמיג, שחור ומסריח כפי שהיה לפני עשרים ושלושים שנה. אני חושבת על זה כשאני מסיעה קרובת משפחה בכיסא גלגלים מהמחלקה האונקולוגית לפינת העישון המאולתרת בחוץ. כמעט חמישים שנה היא מעשנת, וספק אם גמילה היתה עוזרת לה בשלב הזה.

אני רוצה מערכת אחרת, שלא תלויה בחסדי הפריץ ובכסף שיש לו או אין לו לקנות את השלטון. אני רוצה שכל מה שהופרט יחזור לידי המדינה, לידי העובדים, ויתרה מזו, אני רוצה לשים קץ לשוק הזה שבו תאגידי ענק חופשיים לשעבד את מי שהם רוצים, ואין בו שום תחרות, כי כל התאגידים וכל משפחות ההון מושקעות זו בזו. אני יודעת, המלה "הלאמה" מרתיעה א/נשים, והןם מיד מעלים/ות באוב שפם סטליניסטי עבות, גולאגים וק.ג.ב.

לא לזה אני מתכוונת, וגם לא לשליטה של פקידים וביורוקרטים, כפי שהיה כאן בשנות החמישים והשישים. אני מתכוונת למפעלים ומוסדות שנמצאים בהנהלת העובדים, ארגונים סביבתיים, וארגוני צרכנים. אני מתכוונת למדינה דמוקרטית במלוא מובן המלה, למדינה שדואגת לכל תושביה ולא רק לבעלי ההון שבהם. אני מתכוונת למדינה שיש בה דיור ציבורי שמתוכנן לרווחת התושבים ויחד איתם, ולא יוצר שכונות מצוקה ופשע עתידיות.

אני מתכוונת למדינה שבמקום להטיל מע"מ על פירות וירקות, מסבסדת אוכל אורגני, כי הוא חשוב לבריאות האנשים והאדמה. מדינה שמתכננת את הכלכלה שלה, כדי לא להטיל נטל כבד מדי על הסביבה (זה אפילו יהודי: תחשבו על שנת השמיטה), מעניקה שכר הולם לעובדיה, ומכבדת אותם. מדינה שמעודדת שימוש באנרגיה חלופית, בת קיימא. מדינה שמספקת חינוך חינם לתושביה, מהפעוטון ועד לאוניברסיטה. מדינה כזאת חייבת להיות בעלת המשאבים שהיא מספקת, ולא להפריט אותם. זו המשמעות האמיתית של הלאמה.

במצב הנוכחי, במדינה שמופרטת עירומה מנכסיה, ומשועבדת לבעלי ההון שלה, משרד האוצר מתנגד לכך שאנשים שמושבתים מעבודה בגלל מחלה יקבלו דבר וחצי דבר מביטוח לאומי. התירוץ הידוע הוא "אילוצים תקציביים". כולנו יודעים שזה בולשיט. כשצריך למצוא תקציב לפרויקטים מיותרים ואיומים כמו בית כלא לפליטים, למשל, התקציב הזה נמצא. אם כך, איזה אינטרס יש למשרד האוצר להתנגד? כי הוא לא רוצה כאן מבול של דרישות חברתיות מוצדקות. אם קבוצה אחת תגיע להישגים, קבוצות אחרות יתבעו את שמגיע להן, וכאמור, בצדק. אם האוצר ייענה להן, איך יישיר מבטו לבעלי ההון שגוזרים קופון שמן מהמדיניות הזאת? שבשם אידיאל ה"ייעול" מעבידים את מורות "היל"ה" לחינוך מיוחד בשכר רעב; שמעסיקים מהגרי עבודה בתנאים איומים; שקובעים מחירים בשמים כי אין להם תחרות, ואין עליהם פיקוח; שמסתירים את הנזקים שגורמים המוצרים שלהם; שגורמים לנו להאמין שעובדים כמונו הם מרושלים ואשמים בניהול הכושל שלהם?

היום, אנחנו, זוגתי ואני, משועבדות למינוס, כמו 99% מהאוכלוסייה, לבנק שיתן לנו מסגרת כזאת או אחרת. רק הליצנים שהבנק משתמש בהם מבדילים בינו לבין בנק אחר. אין לנו סיכוי לחסוך, ואם חלילה וחס יחלה בננו בעתיד ויישללו ממנו זכויותיו והכנסתו, ספק אם נוכל לסייע לו כלכלית, כפי שהורינו, עובדי מדינת הרווחה לשעבר (שגם ממנה לא נהנו כולם באופן שווה), סייעו לנו.

אם נחיה במשק סוציאליסטי, בבעלות ובהנהלת עובדים, ארגוני צרכנים וארגונים סביבתיים, יש לנו סיכוי. זה אפשרי. אם תנועת המחאה תראה לנגד עיניה חזון כזה. אם התשובה להפרטה לא תהיה "מהפכה" בעלת כוונות מעורפלות שיתויקו אי שם בארכיון של ועדת טרכ – אלא הלאמה מהסוג שהוצג לעיל, יש  לנו סיכוי לבנות חברה צודקת יותר. חברה הוגנת יותר, שוויונית יותר. חברה שבמקום לשרת את האחוזון העליון שלה, תפעל למען כל חבריה.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ורד

    והכי חשוב – רפואה שלמה לבת זוגך

  2. ורד

    ואני מסכימה עם כל מילה שכתבת. שלטון בלתי מרוסן של ההון מוריד אותנו לטמיון.

  3. טילי

    את צודקת בעיקרון, במעשה אני פחות מאמינה. צריך להמציא שיטה שתחליך את הקפטילזם ההרסני שיש היום. אבל תאגידים ממשלתיים עם תפיסת העולם שיש להם היום…אני לא חושבת שזה ישרת את הציבור אלא אוכלוסיות מאוד מסויימות בעלות השפעה פוליטית כזו או אחרת. אני עוד לא מצאתי את הפיתרון…והייאוש מהמציאות מסוכן. הרבה בריאות לכן.

  4. מיקי

    בכמה מלים העפת את כל האשליות לפח הזבל. אני מאמינה שההסטוריה תעיף אותן אבל זה ידרוש מאבק
    לא פשוט, כי האוליגרכיה לא בקלות תוותר על יתרונותיה. צעירים בארצות קפיטליסטיות רבות כבר החלו בזה. ולא לתת לנשק השמיש ביותר של הקפיטליסטים לעבוד עלינו – שטיפת המוח הפטריוטית שרוצה לסכסכך בין קבוצות באוכלוסיה, ערבים ויהודים, דתיים וחילוניים, מהגרים וותיקים ועו', הם לא בוחלים בשום אמצעי.

  5. מיכאל

    יש לך דוגמה למהפכה סוציאליסטית אמיתית כמו שאת מתארת? אחת שגם הצליחה? ושהעקרונות שהצגת פה גם נשמרים בה?

  6. איציק ניסני

    שלום לך דנה
    אני מבין ומצדיק את כאבך.
    צר לי שאף אחד לא עומד לצידנו כאשר העצמאות והבריאות נוטשים את הגוף אם מלידה,אם מתאונה לא מוכרית,אם ממחלה ואם מגיל זקנה (נפגעי טרור תאונות דרכים ועבודה וצבא שמורים יותר….).מעל 100000 איש חיים במציאות הז.מציאות של אדישות בלתי נסבלת שהואדרה בזמנה של מנכלית הביטוח הלאומי הקודמת .
    יש כמה כללים איך להתמודד.
    ראשית לאסוף את כל הכוחות הנפשיים .לפנות מייד לביטוח לאומי ולבקש מייד הבטחת הכנסה במקביל לפנות לרופאי משפחה עם מסמכי הטיפול והריפוי האונקולוגי לבקש הפנייה ל רופאי השיקום ו/או רופאים אונקולוגים מומחים (לא רופאים תעסוקתיים ולא צריך עורכי דין!!!) בקופת החולים ולבקש מהם ייעוץ או חוות דעת בכתב.
    ואז למלא טפסי תביעת נכות(זה לא נעים אבל לא נורא כי מי שחולה במחלה הארורה הזו צריך להחשב כנכה)ואז 3 חודשים לאחר גילוי המחלה מתייצבים עם כל המסמכים הרפואיים כולל ייעוץ או חוות דעת רופא אונקולוג או שיקומי (אם אין ברירה אז חוות דעת) עד שבת זוגך מקבלת אישור זמנילקצבת נכות מאובדן כושר עבודה 100% ,אישור לנכות רפואית 100% (עבור פטור ממס הכנסה)ותו נכה לרכב כחולת סרטן.כמובן אם יש לך ביטוח אובדן כושר עבודה פני לחברת הביטוח כי לאחר 3 שנים תאבדי את זכאותך.
    פרטים נוספים באתר האגודה לזכויות החולה או באתר האגודה למלחמה בסרטן.

  7. נגה

    יש לנו בעיה של הוצאות גבוהות לבטחון מה שאין אצלן אבל זה נובע מכך שתפיסת הבטחון שגויה. אם היינו צנועים וענווים מה שמתקשר גם לרצון שנהיה מדינה עם ערבות הדדית ואכפתיות היינו מסתפקים במדינה קטנה ועושים שלום ואז לא היה צריך כל כך הרבה כסף להשקיע בבטחון מחד ומאידך לא להשקיע בשטחים בלי פרופורציה למספר התושבים שם. תחשוב כמה כסף היה נחסך והיתה לנו מדינה לדוגמה.

  8. סמדר לביא

    תודה על החזון. לא נראה לי שנזכה לחוותו בדור שלנו, וכשם שכתבת, מי יודע איך ייתקיימו הדורות הבאים. הלוואי ותתחדש המחאה החברתית, והלוואי והפעם תהיה רגישה יותר לסוגיות של פוליטיקה איזורית ויחסים בין גזעיים. שבוע טוב.

  9. דנה ג. פלג

    לאיציק, יכול להיות שננסה שוב. אבל דבריך רק מחזקים את הנקודה. המדינה הקפיטליסטית מתישה את כוחם של אזרחיה בניסיון להשיג תמיכה, ולהתמצא במערכת. ואנחנו אוהבות את העבודה שלנו, ומעדיפות לעבוד, אם רק אפשר, על פני בילוי ימים שלמים בביטוח לאומי, בריצות מתור לתור. המערכת בנויה באופן הזה.
    למיכאל, אני חושבת שהחזון הזה מומש בברית המועצות בימיה הראשונים, ממהפיכת אוקטובר 1917 עד להשתלטותו של סטלין. מעבר לכך, המשטרים הקומוניסטיים בעולם היו ועודם, שוב, ככל הידוע לי, סטליניסטיים, כלומר דיקטטוריים ומדכאים, ולי אין ענין בדיקטטורה מכל סוג. עברו כמעט מאה שנה מ-1917, ויש הרבה מה להוסיף וללמוד למה שהתקיים אז. אבל בעקרון, כלכלה מתוכננת שמבוססת על קואופרטיבים בבעלות עובדים, צרכנים וארגונים סביבתיים, היא דמוקרטית בעיניי משוק שבו בעלי ההון חופשיים לשעבד את כל השאר.
    נגה, את צודקת לחלוטין בדברייך על השלום והבטחון, ומדינות סקנדינביה הגיעו קרוב מאוד לחזון הזה, אבל אני מאמינה שהן עדיין בנויות על בסיס השוק החופשי. בכל זאת, הן מספקות דוגמה יפה לחברות שבהן יש צמצום פערים וחברה שוויונית הרבה יותר. ניפגש במהפיכה…

  10. חולה אחרת

    גם אם מימי היתה מקבלת קצבה מביטוח לאומי, הסכום הינו 2580 ש"ח לחודש. יותר טוב מכלום אבל לא ממש מספיק למשהו. לא סכום שמכסה הוצאות של אדם לחודש. עדיין חייבים חסכונות אם רוצים לשרוד.
    המון בריאות!

  11. עמית

    הסוציאליזם שהתקיים כאן באופן חלקי עד שנות ה- 70 והסוציאליזם שמתקיים בסקנדינביה הם הדבר הנכון.
    גם חברתית וגם כלכלית כי מסתבר שכלכלה מתוכננת יותר יעילה מכלכלת שוק "חופשי".

  12. טובה לוטן

    דנה יקרה
    ראשית, רפואה שלמה לבת זוגך. אני משתתפת ומזדהה עם הכאב שחוויתן תחת גלגליהם המוחצים של מערכות הממון.
    הכי קשה כשמדובר בבריאות של אדם במלחמה על חייו. ציניות המשוואה חיים=כסף.