איש המכירות

מה יותר קל מלקנות את הילידים בטאבלטים ובציורים של עצים מלבלבים ואיתנים. איציק ספורטא על חצאי האמיתות בנאום נתניהו, וכמה גרפים קצת פחות זוהרים שמי אם לא הוא אחראי להם
איציק ספורטאאיציק ספורטא

מרצה בכיר בפקולטה לניהול שבאוניברסיטת תל אביב ופעיל חברתי סוציאל-דמוקרט. חבר בוועד המנהל של מרכז אדוה לחקר השוויון בישראל ובאספה הכללית של עמותת הל"ה, ממקימי הקשת הדמוקרטית המזרחית.

אתמול שמעתי חלק מנאומו של ראש הממשלה, והיום קראתי את תמלולו. זו אחת הפעמים הראשונות שבה ניתן לעיתונאים לשאול שאלות את הנישא מעם הקרוי גם ראש הממשלה, אך מה היו עיקר השאלות? הבית בחברון ואיראן (טוב, מה כבר אפשר לצפות מעיתונאים פוליטיים). היום שמעתי רבות על תחכומו של ראש הממשלה המשתמש במוצרים אלקטרוניים כאלה או אחרים, אך על מה דיברו פחות? על דבריו הלא ממש מדויקים.

 

מתוך המצגת. מסגור מטעה

מי שיקרא את דבריו ויתבונן במצגת לא ימצא נתונים רבים שיתמכו בכל מיני אמירות כלליות. כאשר דובר בצמיחה ואבטלה לעומת זאת היו גרפים צבעוניים, אולם גם שם הוצגו נתונים רק משלוש השנים האחרונות – הרבה מעבר ליכולת הקליטה וההבנה של העיתונאים שישבו בחדר. המסגור הזה של הנתונים מטעה משתי סיבות: האחת, ישנם תהליכים חברתיים שנמשכים כבר כעשור, השנייה, הוא משכיח ממי שרוצה לשכוח שמאז 1996 בהפסקות היה ראש הממשלה הנוכחי גם ראש ממשלה בין השנים 1996-1999 במהלכן היה גם שר אוצר שתי לתקופות, שר החוץ בין 2001-2003, שר האוצר בין השנים 2003-2005 וראש הממשלה ושר העל לענייני כלכלה בשלוש שנים האחרונות. כך שבעשר מתוך שש עשרה השנים האחרונות היה נתניהו ראש ממשלה או שר אוצר או שניהם (שמונה שנים), ושנתיים נוספות היה שר בכיר.

למה הטרחנות הזאת חשובה? כיוון שגם כשהיה ראש ממשלה בפעם הראשונה וגם כשר אוצר בשנים 2003-2005, נקט נתניהו במדיניות שהביאה אותנו להישגים החברתיים הכבירים שמעמידים אותנו בצמרת המדינות בנתוני אי-שוויון ועוני – בעיקר עוני של ילדים, שם אנחנו ניצבים ממש בראש. מה יותר קל מלומר שבשנתיים האחרונות העוני יורד כאמירה כללית, אבל לעומת זאת להציג צמיחה בגרפים צבעוניים; כי הוא ממש יודע נפש בהמתו, לא שהוא צדיק.

העץ המלבלב של נתניהו. שאלות קשות לא נשאלו

מה יותר קל מלקנות את הילידים בטאבלטים ובציורי עץ – ואני בטוח שהוא קיבל יעוץ מאשתו הפסיכולוגית על האופן שהוא צריך לצייר אותו, כי ציור עץ הוא אחד המבחנים הפסיכולוגיים הידועים בעיקר לילדים. כי הוא יודע שכל אלה שמוקסמים מהגימיקים ומהמטאפורות החלולות שהוא מייצר לא ממש ישאלו אותו שאלות קשות. אז הנה נתוני העוני: בשנת 2008 היו 34% מן הילדים עניים, ב-2009 36.3% וב-2010 35.3%; ב-2008 היו 19.9% מן המשפחות עניות, ב-2009 20.5% וב-2010 19.8%. ממש ירידה עצומה, 0.1% בשיעור המשפחות העניות ועלייה בשיעור העוני של ילדים ב-1.3%.

אבל כדי שלא תטענו שגם אני משתמש בשנים מועטות מדי, הנה גרף שהוצג בדו"ח העוני האחרון:

בהתבוננות לא מעמיקה, מוצאים שהעליות החדות ביותר בעוני היו בין השנים 1998-1999 (תזכירו לי מי היה אז ראש ממשלה), ובין השנים 2003-2005 – כמדומני שאחד בנימין נתניהו היה אז שר אוצר. אז הנה הנתונים, וזה רק בנושא אחד, כל היתר אלו תרגילים של איש מכירות. כך אני יכול לעבור גם על נתוני אי-השוויון, שלא לדבר על נתונים על הצטמקותו של המעמד הבינוני, כך בנושא שכר העבודה הנמוך ובעוד נושאים.

בואו נתבונן שנייה בגרף מתוך תמונת מצב חברתית של מרכז אדוה בנושא השכר: יותר אנשים מקבלים עד שכר המינימום, וכ-72% משתכרים עד השכר הממוצע.

ראש הממשלה מתגאה בתוספת מיטות לבתי חולים, אז בואו נראה מה קרה לתקציב הבריאות:

ומה רואים? שאילו היו מצמידים את הוצאות הבריאות ל-1995 עת נכנס חוק בריאות ממלכתית לתוקף, אזי היה צורך להוסיף לתקציב הבריאות 14 מיליארד שקל, זה יקרה מחר בבוקר כידוע.

זה רק מגוון קטן של נתונים. לא צריך גם להזכיר שבתקופות כהונה קודמות לא הפעיל ראש הממשלה את חוק חינוך חינם מגיל 3 אף שהחוק נחקק ב-1984 – תנחשו למה הוא עשה את זה עכשיו, כמובן שלא בגלל המחאה.

אני יכול להאריך פה בלי סוף, אבל אני חושב שזה מספיק לעכשיו. בלי שינוי מדיניות מהותי שבו תקציב המדינה יגדל בעשרות מיליארדי שקלים, המינימום לדעתי הוא 50 מיליארד שקל, הדיבורים יהיו רק דיבורים. הצמיחה, אם לא תועבר באמצעות תקציבים לשיפור השירותים החברתיים, לא ממש תועיל. ובכלל, בלי מאבק חברתי ופוליטי שיגרום לשינוי מדיניות נמשיך להיות מואבסים בחצאי אמיתות, בציורי ילדים ובגרפים זוהרים.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עמית

    ובכן ע"פ הלמ"ס צמיחה לנפש בתקופת נתניהו.
    1996-1999 סה"כ 3%
    2002-2005 סה"כ 5.7%
    2009-2011 סה"כ 5.8%

    בואו נבדוק מה הייתה הצמיחה בקדנציה השניה של רבין.
    1992-1995 סה"כ 9.3%
    ולסיכום צמיחה לנפש בתקופה הכי קשה לישראל מלחמת יום כיפור והמשבר העולמי של תחילת שנות ה-70
    1972-1975 5.4%
    אמור מעתה בימי נתניהו ראינו צמיחה כמו בימים הכי גרועים של המדינה.

  2. איך הוא עדיין לא חשב על זה

    בתקופה של ביבי ירדו מספר החולים!

  3. עדי בן יעקב

    בכדי להבין כמה הוא מגוכח אבל יעיל. הוא פשוט ניראה כמו דמו של אימון אנשי מכירות לפני שהם יוצאים לצייד שלהם בפרברי שיקאגו. בגלנגרי גל רוס יש תאור יפה של החיים הללו, גם בעצם במותו של סוכן.

    אבל בדיוק כפי שאנשי המכירות הללו מצליחים בכל יום למצא כמה סאקרים למכור להם את השטויות שלהם? ככה גם הנוכל הסדרתי הזה. שכמה שאנחנו מעבירים עליו ביקורת? הוא מתחזק….

  4. אורית

    ביבי היה זה שהרס את הכלכלה והחברה בישראל. הוא היה מיוזמי חוק ההסדר, הפריט חלק מהשירות הציבורי, הקנה בעלות לטייקונים על נכסים ציבוריים, העלה את המסים, קיצץ את הגמלאות, שינה את המיסוי בארץ, ביטל סעיפים רבים המקנים לאנשים חולים פטור ממסים. הרפורמה שהוא עושה ברבות השנים פוגעת אנושות בציבור. אבל לצערי הגדול מאוד דווקא הציבור הזה בסופו של יום בוחר בו.
    יש אנשים שבטחון המדינה יותר חשוב להם מבטחונם הכלכלי והאישי של ילדיהם. חבל שכך. רק שלא תהרגו אותי כשארשום שלצערי הגדול רובם – מזרחים.

  5. נתן.

    הנייר סובל הכל –
    "בלי שינוי מדיניות מהותי שבו תקציב המדינה יגדל בעשרות מיליארדי שקלים, המינימום לדעתי הוא 50 מיליארד שקל, "

    למה רק 50 בואו נלך על 100…

  6. פריץ היקה הצפונבוני

    בימים אלו מלאו 10שנים ליזמת השלום הערבית שכל ממשלות ישראל ישראל מתעלמות ממנה .ז.א. מסרבות לקבל אותה.בעוד שהצד הפלסטיני _ ערבי מסכים להסתפק ב22% משהטח שבין הנהר לים .ישראל לא מסתפקת ב78% וממשיכה לברבר. קבלת היזמה הערבית שפרושה קץ הסכסוך, הוא תנאי מוקדם (אבל לא היחיד) לכל פיתרון כלכלי חברתי לטוח ארוך.