רשע, מה הוא אומר

מחאת הקיץ ביטאה ברגעים רבים רגש מעמדי ותפיסה מעמדית שזעזעו את אמות הסיפים של הקפיטליזם הישראלי. בחג הפסח הזה מצביע עמי וטורי, ממייסדי "כוח לעובדים", על הסדקים המתרחבים והולכים בביצורים של שלטון ההון
עמי וטורי

כאדם חילוני שמאמין בעיקר בארגוני עובדים, בסוציאליזם וביכולת לממש אותו באמצעות רפורמיזם רדיקלי נחוש, לא חביבים עליי במיוחד חלק מהקטעים היותר רוויים בדם ושאינם מאופיינים בחיבה יתירה ללא יהודים בהגדה של פסח. כל אחד והסמלים ש"עושים לו את זה", ובמקרה שלי זה יותר האחד במאי והדגל האדום על מטענם ההיסטורי. ובכל זאת ישנו קטע בהגדה שתמיד מצאתי את עצמי מתחבר אליו. "רשע מה הוא אומר? מה העבודה הזו לכם? לכם ולא לו. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר."

וירא איש מצרי מכה איש עברי. חופש הוא קודם כל החירות מעריצותם של אותם מעטים, שמבנים חברתיים מעוותים נתנו בידיהם כוח וטובות הנאה על חשבון הרבים.

המשפטים הקצרים האלה שבעיניי מתארים ביעילות ובתמציתיות את ליבת הרוע שבקפיטליזם ובניאו-ליברליזם. מדובר באותה תפיסה שתאצ'ר סיכמה באמירה שלפיה אין חברה אלא רק פרטים. מהתפיסה ההופכית שלפיה אין ולא יכול להתקיים אדם בתור מעין "רובינזון קרוזו" (שגם לו היה בסופו של דבר משרת יליד שישמש כעזר כנגדו), נגזרת ההבנה שחופש אינו החירות לנהוג כאילו "אני ואפסי עוד". לתפיסת החירות של "אני ואפסי עוד" נלווית בהכרח יוהרה שבמסגרתה בעלי כוח מייחסים לעצמם את פרי עמלם של רבים שעל כתפיהם הם יושבים. חופש הוא קודם כל החירות מעריצותם של אותם מעטים, שמבנים חברתיים מעוותים נתנו בידיהם כוח וטובות הנאה על חשבון הרבים.

הפסקה הקודמת היא כמעט טריוויאלית. המיתוסים של הקפיטליזם אינם כמובן חסרי עוצמה והשפעה, אולם כפי שהראה גל המחאה של הקיץ האחרון, גם כאשר מאות אלפים משתחררים מהם לזמן מה ויוצאים אל הרחוב, בעלי הכוח אדוני הממון נותרים לכאורה על כנם כמעט ללא פגע. התחוללו מספר שינויים מאז הקיץ. ועדיין, האם כל מה שיכול לקרות כתוצאה מהפגנות המוניות ומאות מאהלי מחאה, זה דו"ח טרכטנברג? קריסתה בסקרים של מפלגת הכלום "קדימה" והחלפתה במפלגת השום דבר של לפיד?

במבט שטחי, ניתן אכן להיתפס בקלות לסוג כזה של פסימיות משתקת. עם זאת, מבט קצת יותר מעמיק הבוחן את הכוחות שפעלו לפני, בזמן ולאחר גל המחאה של הקיץ, תוך שהם מספקים לו את המצע שעליו צמח ומפיקים ממנו חיזוק נוסף לעצמם ולדרכם, בהחלט מאפשר אופטימיות זהירה. לצד כמה מופעים פסטיבליים מביכים ואוסף אקלקטי של סלבריטאים שחוו הארה על הבמות, המחאה של הקיץ גם ביטאה ברגעים רבים רגש מעמדי ותפיסה מעמדית שזעזעו את אמות הסיפים של החלוקה האתנית שמשרתת היטב את הקפיטליזם הישראלי העכשווי ואת גרסתו הממלכתית בעשורים הראשונים לקיומה של ישראל. "העם" שדרש צדק חברתי, היה ציבור הנשים והגברים המרכיב את האוכלוסייה הישראלית. ערבים ויהודים, חילוניים ודתיים, מנוצלים קצת ומדוכאים הרבה. וכפי שכבר ציינתי, רגעים אלו לא נוצרו מתוך ריק.

"כוח לעובדים", ארגון עובדים סוציאליסטי, דמוקרטי ואוניברסאלי שגישתו מעמדית ולא אתנית, נולד ארבע שנים לפני גל המחאה. בעת שפרצה המחאה מנה כבר "כוח לעובדים" כ-7,000 חברות וחברים וקיים מאז האחד במאי 2011 שביתה כוללת באחד המפעלים היותר מעשירים במדינת ישראל, חיפה כימיקלים. בתום שביתה הירואית בת 184 יום, נחתם הסכם קיבוצי שביטל במידה רבה את תנאי "דור ב'" הנחותים, מעמד תעסוקתי שנוצר שם לראשונה בשנת 1997 ומאז התפשט לכלל התעשייה בישראל.

כיום, באפריל 2012 מונה "כוח לעובדים" כ-8,000 חברות וחברים. לצד התעמולה ל"כוח לעובדים" שמטבע הדברים לא מצאתי לנכון לוותר עליה במסגרת מאמר שאני כותבו, ראוי להבנתי לציין גם את התסיסה בהסתדרות. אותו ארגון שהוא ספק ארגון עובדים וספק ארגון לשליטה בעובדים. תסיסה שהיא תוצר של פעילות "כוח לעובדים" אך גם פועל יוצא מהמבוכה ואין האונים שהפגין הממסד ההסתדרותי בשיא המחאה כאשר הפגנות ההמונים הסתדרו בלעדיו. המחאות של מחוסרי הדיור והיאחזותם בבתים נטושים, ההפגנות בהתרעה קצרה בתל אביב, ירושלים, חיפה ומקומות נוספים, שהופכות ל"פחות נחמדות" מרגע לרגע – כל אלה מייצרים סדק הולך ומתרחב בביצורים המגנים על שלטון ההון הישראלי.

בנובמבר 2006, עת נטלתי חלק בהובלת שביתת הסבלים הארעיים בנתב"ג ובעת ששיתקנו למשך 60 שעות רצופות את שדה התעופה, חשתי את הזעם של מי שקולטים שכל המערכת – משר האוצר דאז (הירשזון) ושר התחבורה (מופז, שכינה אותנו ברברים), דרך ההסתדרות הבוגדנית, ההנהלה קהת החושים ובתי הדין לעבודה שהצדק לא הטריד אותם – כולם בנויים כדי לנצל אותם. אמרנו מה אנחנו חושבים על "הסבל" שנגרם לבורגנות הישראלית ועל מי שמולנו, והרגשנו שרבים מזדהים איתנו.

אמנם בסופו של דבר 550 סבלים לא יכלו לנצח לבדם את כל המערכת, אבל הזעם והכעס לא הלכו לאיבוד. יותר ויותר עובדים מאבדים את הפחד. הם מתארגנים. הם מחשבים את צעדיהם ומנתחים כיצד להביא את הצד השני לקבלת דרישותיהם. הם צוברים כוח מאורגן והם מובילים תהליך שמהותו היא מהפכה. לא מהפכה כאירוע חד פעמי שבו כובשים את בניין העירייה ומכריזים שניצחנו, אלא תהליך ארוך ולעיתים סיזיפי שסופו מציאות שונה לחלוטין וצודקת בהרבה.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. טלי

    מצאתי את עצמי השנה מחפשת מוצרים שהם לא שטראוס ולא תנובה, מתבעסת כי פתאום אני נמנעת מאוכל כשבא לי עליו, מבזבזת על זה זמן ואנרגיה, התמודדויות שלא היו לפני זה, זה קצת גרם לי להסתכל על שמירת כשרות נגיד אחרת, אולי אם היינו מתרגלים את היכולת לקבל וליישם החלטות כקהילה, היה לנו יותר קל להחרים חברת מזון גדולה, או ללכת להפגנות כל שבוע.

  2. יובל

    חג שמח
    ותודה

  3. מאיר עמור

    עמי וטורי תודה רבה על מאמר יפה, אופטימי אבל גם פוליטי ברמה הנכונה והראויה.
    הייתי שמח עם האנרגיה והאירגון שהביאו להקמתו של אירגון "כוח לעובדים" יתרחב מעבר להגנה על העבודה. יש צורך להקים אירגונים בסגנון כוח לעובדים גם בתחום של שינוי הקצאת משאב הקרקע בישראל. אולי יש לקרוא לכך "כוח לרפורמה אגררית"(שם צריך לחסל את הקק"ל ומנהל מקרקעי ישראל). יש צורך להקים אירגון דומה בחינוך (בעבר שלמה סבירסקי אני ועוד רבים אחרים הקמנו את ארגון היל"ה בדיוק למטרה הזו: העברת כוח (דמוקרטיזציה) מאירגוני החינוך להורים ולילדיהם בבתי הספר). בתחום של הבריאות המצב של עבדות לא שונה וצריך גם שם לצאת מעבדות לחירות. יש מקום להקים אירגון לדמוקרטיזציה של מערכת הבריאות הישראלית כך שתשרת את המטופלים ולא שהמטופלים ישרתו את המערכת הנצלנית המופקדת על בריאותם. ברכות לשנת של התקדמות לקראת חירות גדולה יותר. אירגון הוא הכלי הפוליטי המרכזי והכמעט בלעדי של האזרחים; והוא התשובה היחידה שעשויה להחליש את כוח הקפיטל שבידיהם אנשי ההון.

  4. דוב

    הסוציאל דמוקרטיה היא חלק אינטגרלי מהשיטה הקפיטליסטית ותפקידה לסתום חורים הנובעים מהסתירות שהמשטר נקלע אליהם.
    הקפיטליזם הוא הארגון החזק ביותר הקיים כיום בדמותו הגלובלית חובקת עולם ולכן כל המדינות על מוסדות החוק המשפט והאלימות משרתות אותו.
    ארצות סקנדינביה אינן שונות. הקפיטליזם שם מסיבות היסטוריות עשה הרבה פשרות לטובת העובדים אלא שבצורתו הגלובלית הוא מוכן הרבה פחות לכך.
    דע עקא המשבר של הקפיטליזם נובע מסתירותיו הפנימיות והוא קורס לתוך עצמו (בדיוק כשם שהשיטה הסובייטית קרסה).
    ומתוך סתירויו בצורתו הגלובלית שוב לר ניתן לו לחזור למדינת הרווחה הסוציאל דמוקרטית. האלטרנטיבה היא סוציאליזם או ברבריזם כפי שחזה מרכס