• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

מזרחי טוב, מזרחי רע

מנהיגי המחאה של הקיץ ביקשו לקדם אינטרסים מסוימים, ולא אפשרו שותפות מלאה למזרחים ולאנשי/נשות פריפריה. בתגובה, היו מי שהמשיכו לשתף פעולה והיו מי שהצביעו על הדיכוי ומחו נגדו. הני זובידה משיב לשרון שחף ונזכר בימים אחרים
הני זובידה

בשנות השישים פרחו להן בארצות הברית התנועה לזכויות האזרח, התנועה הפמיניסטית וגם התנועה ההומו-לסבית. באותן שנים, ממש כמו היום, הקבוצה ההגמונית הורכבה מגברים, לבנים, פרוטסטנטים ממעמד הביניים ומעלה. עם קום התנועות הרבות לשוויון אזרחי וחברתי, ניצבה מול הפלגים השונים דילמה: האם עליהם לשתף פעולה למען המטרה הכללית או לחלופין: האם עליהן להישאר נפרדות על מנת לקדם את האינטרסים הצרים של כל קבוצה. ההחלטה הראשונית הייתה, כמובן, לנסות ולשתף פעולה על מנת לקדם את האינטרס המשותף הרחב ביותר שיש לכל הקבוצות והוא שוויון אזרחי וחוקי.

מפגינים ליד סטונוול.

ב-"After Stonewall", אחד הסרטים התיעודיים הטובים ביותר שנעשו על אותה תקופה' מתעדים יוצרי הסרט את הפגישות הראשונות שנערכו בין הקבוצות המחאה הלסביות וההומואים. אחת הנשים מתארת את המצב (בתרגום חופשי) "…הגענו לפגישה, על הכיסאות בחדר ישבו רק גברים שהכרנו מקבוצות פעולה קודמות, הם אפילו לא קמו כשנכנסנו ולא הציעו לנו לשבת… הם ברכו אותנו לשלום, ואז אחד מהם אמר, למעלה יש מים קפה ועוגיות אולי תעלו ותכינו לכולנו קפה? ואנו, מבלי משים, פשוט עלינו למעלה להכין את הקפה. ואז הבטנו אחת בשנייה, והפרצוף חסר האונים התחלף לו באחת לזעם, לקחנו את העוגיות והעוגות והתחלנו לזרוק אותן למטה על הגברים וגם כל המים נשפכו עם הקפה והסוכר, עמדנו שם התחלנו לצעוק "צאו מכאן!" זו הייתה הפגישה הראשונה והאחרונה שלנו לתקופה מאוד ארוכה…"

הסרט מתאר ניסיון לשיתוף פעולה עם קבוצה על מנת לקדם אינטרסים משותפים אולם חלק מקבוצה זו, למרות היותו קבוצה מודרת, יחסית — בל נשכח כי מדובר בגברים לבנים — משתמש באותם פרקטיקות מיזוגניות אנטי-פמיניסטיות. כמובן שכעת עולה השאלה, מה עושים? האם יש לשתף פעולה עם גוף למען מטרה מאוחדת ועדיין לסבול מעול הדיכוי, ההדרה וההשפלה שכרוכים בשיתוף פעולה זה? ובכן, ההחלטה של הפמיניסטיות הייתה לא לשתף פעולה! הן החלו בעבודה פנימית של הקבוצה, באמצעות חיזוק מודעות, ועבדו עם קבוצות מודרות ומדוכאות אחרות על מנת לגבש כוח מהותי למלחמה בגזענות ובשנאה. לא לחינם, מבחינה היסטורית נחשבת קבוצת הנשים הפמיניסטיות-לסביות לאחת הקבוצות המשמעותיות של הקרב לשוויון זכויות. ללא עזרתן לא הייתה מחאתו של ד"ר מרטין לותר קינג מצליחה להתרומם ולהפוך לתנועת ההמונים שאנו מכירים כיום.

מה לנו ולעניין זה? ובכן, במאמרה "אילו נולדתי מזרחית" מבקשת שרון שחף מנסה את המצב האבסורדי הזה. היא מלינה כי המזרחים אינם מוכנים ללכת בתלם! הם מתנגדים רחמנא ליצלן לניסיונות לייצר מטה מאבק אחיד בין כל הפלגים. לטענתה, הפעילים רוצים להילחם יחדיו ואילו יש את "הפירומנים המזרחיסטים אשר מנפנפים בדגל העדתית גם אם זאת אינה קיימת". די במשפט זה לבסס את דעותיה החשוכות של שחף כנגד כל פעולה למודעות מזרחית. אמנם הייתה תנועת מחאה בקיץ האחרון, אכן היה ניסיון לגייס אנשי שכונות ומזרחים, אולם לא למען הכללתם בין קבוצות ההנהגה, המטרה הייתה לאסוף מסה על מנת לתת משנה תוקף לדרישות "ראשי המחאה". כמו כן, הירידה לפרקטיקות המפא"יניקיות של ההפרד ומשול בין "מזרחים טובים" ל"מזרחים רעים" לא מוסיפה אמינות לדמעות התנין של הכותבת.

יש לציין כי המציאות הייתה שונה מהמתואר, שכן בימי המחאה לא הוגש עלה של זית ופתח לשותפות מלאה למזרחים ואנשי הפריפריה. במציאות, "מנהיגי המחאה" היו ממש כמו בסיפור על הגברים בסרט, הם ערכו ישיבות משלהם, החליטו החלטות משלהם, וניסו לקיים מאבק שהם מנווטים על מנת לקדם אינטרסים שהם רואים לנכון. אכן, עולה שאלה קריטית, מה עושים? האם על הפעילים המזרחים המודעים לשתף פעולה עם פרקטיקות אלו? האם עלינו לשתוק נוכח הדיכוי והאפליה? ובכן, חלק החליטו, כי ישנו דג גדול מזה, כלומר אותם פוליטיקאים, גברים אשכנזים, שיושבים להם וממשיכים לעשות במדינה כבשלהם, אולם החלק האחר קיבל החלטה שדרשה יותר אומץ, אך מקורה נטוע אי שם בשנות השישים של מחאת זכויות האזרח, הם החליטו: די! לא עוד. איננו מוכנים לשמש תפאורה משנית לקבוצת כוח שמנסה להמשיך ולייצר את אותו שיח רק תחת כסות אחרת. רוצים יחד? אין שום בעיה, אבל רק באופן שוויוני.

אבל למרבה הצער זה לא קרה, אנשים החליטו כי הם יודעים טוב יותר לנווט את המחאה וניסו לעשות בה כבשלהם, ללא שותפות ועם יחס פטרנליסטי כלפי האחרים. היחס היה מתנשא, יחס של עזרה ולא של שותפות. הדבר דומה לפעילה פמיניסטית שלא תסכים לשתף גברים לבנים במאבקה, לא בשל רצון לשלוט או להתבדל אלא משום שאותו גבר ייצג את אותו עולם ישן ומיזוגני שבו היא נאלצה לחיות כבת חסות נשלטת, וללא זכויות.

כמובן שניתן למסגר את השיח במונחים של מעמד, ואמנם יש אויב משותף שחשוב יותר להתייצב מולו, אך אם היינו מסכימים לזאת במהלך ההיסטוריה הרי שנשים לא היו יוצאות מהמטבח, שחורים לא היו יוצאים מהעבדות ולשוויון אזרחי וכנראה שגם מזרחים לעולם יהיו בסולם החברתי כמה שלבים מתחת להגמוניה. עוצמה יכולה לבוא אך ורק ממקום של שוויון וקבלה בין הפלגים השונים, מעמד הוא נושא חשוב אך לא היחיד, בקרבו מתחבאים עוד גוונים רבים כמוצא אתני, מגדר ואפילו לאומיות – וכשתנאים אלו יתקיימו, בטוחני כי כל הפלגים ימצאו את עצמם יחדיו, אולם לאור דעות שונות שעולות לאוויר נראה כי עוד חזון למועד.

הכותב הוא פעיל חברתי, חבר בוועד המנהל של הקשת הדמוקרטית המזרחית ומרצה בחוג למדע המדינה באקדמית עמק יזרעאל. לבלוג של הני זובידה

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. גיל, שדרות

    זה היה כל-כך ברור שפוליטיקה של זהות היא מכשיר בידי האליטה כדי לנגח את המחאה וכצפוי הקשת שיתפה פעולה בהתלהבות. כדאי לקרוא בעיון את No Logo (עמ 49 Where Was the opposition) כדי לראות לאן זה מוביל. עיקור המאבק מכל תוכן כלכלי פוליטי וויכוחים בלתי נגמרים על ייצוג, אותנטיות וזהות. המאהל שלי היה 75 קמ מתל אביב כך שלא אוכל לשפוט אבל האם באמת לא ניתן היה לנצל את שפע המנגנונים שהוקמו לשיתוף, ייצוג והתייעצות כדי לבטא את הקול המושתק?

  2. מאיר עמור

    שירה אוחיון כתבה תגובה למאמר שהתפרסם בדה-מרקר (http://www.themarker.com/news/tent-protest/1.1681615) הגבתי למה ששירה כתבה. יש לדברים שאמרתי לשירה קשר ורלוונטיות לדברים שהני זוביידה מעלה כאן.

    שירה (והני) שלום: "מובילי מחאה אשכנזים" לא יסכימו לפנות מקום לטענות מזרחיות משום שהם לא רואים במזרחי אזרחי. מצד שני ככל שמזרחיות/ים ימשיכו לנהל דיאלוג פנימי בלבד ולא ימנפו את הטענה המזרחית בישראל כטענה אזרחית הסיכוי להפוך את הבמה לשלנו לא יגדל. שיכון זו בעיה אזרחית. הפליה כנגד נשים, אמהות חד הוריות ואלימות כנגד נשים הן בעיות אזרחיות. חינוך זו בעיה אזרחית. בריאות זו בעיה אזרחית. רפורמה אגררית זו בעיה אזרחית. שירות בצבא שהוא תרומה ללא תמורה הוא בעיה אזרחית. תשלום מיסים (ישירים ועקיפים) ללא ייצוג פוליטי הולם הם בעיה אזרחית. צבא המנהל קמפיין כנגד חייליו וחיילותיו ממוצא מזרחי הוא בעיה אזרחית. הצבע של כל הבעיות האזרחיות הללו הוא ברור. זהו צבע מזרחי. על כן ידידי וידידותי חברי המוחבארת המזרחי – השפה שלנו חייבת להיות אזרחית. כי היא השפה של האזרחות שלא קיימת בישראל. אנחנו צריכים להקים חברה אזרחית בישראל. בשפה ובפעולה. הפעולה הזו תלויה אך ורק בנו. "הפעילים האשכנזים" יצטרכו להצטרף אלינו. לא תהיה להם ברירה אזרחית אחרת. כי אין ברירה אזרחית אחרת. מאיר עמור

  3. דודי נתן

    מהמעט שאני ראיתי, היה נסיון רב לתת מקום לצרות של המוחלשים (יש כמובן מילכוד מובנה בקישור מוחלשים-מזרחים, אך המלכוד הזה היה חלק מהענין ב"גוש הפריפריה")למחאה.
    מהסתכלות מהצד אני יכול להגיד שהמקום שניתן לחלק הזה היה גדול יותר מנוכחותו הממשית בהפגנות.
    כלומר, הני, אתה טועה וההיפך הוא הנכון.

    אני מאד שמח על אותם מובילי מחאה שהתעקשו שלא לקבל את הפתרונות "לטובת מעמד הביניים" שבאות על חשבון החלשים.

    ויש דוברים בשם החלשים שמנסים להבנות על חשבון מובילי המחאה.

  4. דרור בל"ד

    כותבת אורלי נוי: "נתניהו הוקלט מלחש על אוזנו של הרב עובדיה יוסף: "הערבים שכחו מה זה להיות יהודים". (מתוך דף הפייסבוק)
    גם שרון שחף מלחשת באוזני הקוראים האשכנזים של 'הארץ': "המזרחים שכחו מה זה להיות אשכנזים".

    כותרת המאמר מתכתבת עם המושג הציוני ערבי טוב\ערבי רע. גם חזונו של עמור מתכתב עם מסמכי החזון הפלסטינים שפורסמו ב2007. במדינות קצת יותר נאורות מהמדינה הציונית-אשכנזית זוהי הצורה הנכונה לדעתי לנהל מאבק תודעתי. לדוגמה, פלסטינים בגלות מיישמים את הצעתו של מאיר עמור. הם הופכים את הטענות הפלסטיניות לטענות אזרחיות (הצגת המשטר הציוני כמשטר קולוניאליסטי ו\או משטר אפרטהייד וכו').
    במדינת כל גזעניה הסיכוי לממשו נמוך יותר. גם גמל שאינו מתבונן במראה וסבור כי הוא עופר איילים אלא מתפנה לחפש את דבשתו נתקל בפתגם הערבי: "אם הגמל היה רואה את דבשתו היה נופל ונשברת מפרקתו". (תרגום הני זובידה). זה מה שקרה להגמוניה היהודית-אשכנזית (לא רק הציונית) כשנתקלה בחזונו של עזמי בשארה וזה מה שיקרה למי שייתקל בחזונו של עמור.

    דרך אחת בלבד יכולה להביא למימוש החזון: הפלסטינים יתוו את הדרך והיהודים המוסריים יצטרפו אליהם – כך חנין זועבי. המזרחים יתוו את הדרך והאשכנזים המוסריים יצטרפו אליהם – כך מאיר עמור. כשתנאים אלו יתקיימו – כך הני זובידה – בטוחני כי כל הפלגים ימצאו את עצמם יחדיו.

  5. שרלי בוקובזה

    זוהי מחאה של האשכנזים, לא צריך להוקיע אותה בגלל זה אבל גם לא צריך להתטרף אליה. זה בסדר שגם האשכנזים ימחו. יש להם גם בעיות וגם אותם הקפיטליזם של ביבי דופק יותר מיום ליום.

    לצפות ממעמד הביניים האשכנזי שיבין על מה מדברים ועל מה מוחים המזרחים זה ביזבוז זמן. לכן גם צריך מחאה אחרת, של המזרחים ושל הבעיות שלהם. רק שזאת קיימת כבר עשרות שנים וזוכה לסיקור עוין מצד התקשורת (שהיא היא מעמד הביניים האשכנזי הנשחק).

    לערבב בין שני הדברים זה כמו לערבב בשר וחלב, ורוב המזרחים שומרים על כשרות.

    חבל על הזמן.

  6. נתן.

    אכן עוד מאמר בסדרה הבלתי נגמרת "האשכנזים אכלו לי האשכנזים שתו לי" עם אותו דפוס קבוע- האשכנזים עושים, המזרחים יושבים(כמו הפולניה מהבדיחות) בבית וכועסים שלא משתפים אותם.

    אבל בכל זאת כדאי לשים לב לנקודה מענינת . האשכנזים היחידים שנדרשים תדיר להתנצל על העובדה שהעזו להיולד אשכנזים בלי לבקש רשות, משתייכים תמיד לאותו צד שבעדינות ניתן להגדירו כקטן וחסר משמעות בחברה הישראלית.

    המוני אשכנזים ימניים/דתים/ חרדים ומתנחלים מעולם לא הותקפו על אשכנזיותם.

    מה קרה, ביבי לא אשכנזי?
    ריבלין,אורבך,מרזל,לנדאו,כץ,לבנת,גפני ושאר חבריהם לשלטון במדינת ישראל הם לא אשכנזים? הם לא גרשו תימנים בכנרת?

    האם יתכן שהסיבה לחסינות הזאת נובעת מכך ש"מהזרחים המקצועים" כמו הני פשוט חוששים מהמזרחים האמיתים שהם כידוע תומכי ימין וציונים?

    האם יתכן שמחת לחזות המאימת של אריה זולל אשכנזים מסתתרים בסך הכל שפנפנים קטנים שמפחדים ללכת נגד הזרם פן יסכלו אותם באבנים?

    ואולי הסיבה היא שהמוני האשכנזים הימניים/ חרדים/מתנחלים פשוט מצפצפים בקשת (דמוקרטית מזרחית) על זבידה וחבריו ו"גילדת הנעלבים" ולכן זוכים לחסינות?

    אני לא יודע אני רק שואל שאלות קשות.

  7. יוסי אמיתי

    בתגובתו לעיל מצטט דרןר בל"ד את אורלי נוי, המצטטת מצידה את בנימין נתניהו שלחש, כביכול, על אוזנו של הרב עובדיה יוסף ש"הערבים שכחו מזמן מה זה להיות יהודים". ובכן, הציטוט נכון, להוציא שני תיקונים קלים: ביבי לחש על אוזנו של הרב המקובל יצחק כדורי, ואמר לו כהאי לישנא: "השמאלנים (היהודים) שכחו מזמן מה זה להיות יהודים".
    מעבר לכך, אני מסכים עם דרור בדבר חשיבות המסרים של הני זביידה ושל מאיר עמור (כמו גם של אורטל בן דיין, בפוסט אחר המתפרסם היום ב"העוקץ"). בהיותי, בעוונותיי הרבים, איש שמאל אשכנזי, יש בדבריהם חומר חשוב למחשבה עבורי. אשתדל להכין שיעורי בית.

  8. דודי נתן

    נגיד שרוב המוחים היו אשכנזים. במה זה הופך את זה ללא שלך? ומה היא המחאה שלך? המחאה נגד פינוי מבתים? אין שם ממובילי המחאה? סתיו שפיר בכל המקומות האלו, וגם בהפגנה של האתיופים ראיתי אותה.
    ואיפה את? במאבקי העובדים היית?
    זו מחאה מזרחית או אשכנזית?
    נמאס ממי שיודע לכתוב פוסט אדיר על הגזענות כנגד גילה אדרעי (שאכן יש גזענות) ולא יודע לעשות קצת עבודה אפורה בעדה…..

  9. ג. אביבי

    לא אשאל אותך – איך אתה בתור מי שלשיטתו אינו כלל מתבכיין ונטול כל תחושת קיפוח מטבע בריאתו כאשכנזי – לפתע מרגיש כאולטרה מקופח עד כדי כך שנדמה לך שדורשים ממך להתנצל על היותך אשכנזי. הרי את הקונפליקט הנפשי המובנה שלך אין סיכוי שתבין, בקש סעד מבעלי מקצוע.
    לחוכמולוגיה הנפוצה שלך: "מה קרה, ביבי לא אשכנזי? ריבלין, אורבך, מרזל, לנדאו, כץ, לבנת, גפני ושאר חבריהם לשלטון במדינת ישראל הם לא אשכנזים? הם לא גרשו תימנים בכנרת?" – לא תאמין נתן.צ'יק, את התימנים מכנרת לא אלה גרשו, אלא ברל-כצנלסונים למיניהם ו"חלוצי" קבוצת כנרת וכל הממסד הציוני –"פועלי" בישראל – אלה מהצד המתחזה לסוציאליסטי. גם חטיפת ילדי תימן, גם הקרנות המוות לילדי המרוקאים, גם מדיניות האכלוס המנחשלת לדורות, גם האפליה המזוויעה בחלוקת משאבי קיום נגד המזרחים – כל אלה ופשעים רבים אחרים נעשו ע"י הפסבדו-סוציאליסטים של ה"שמאל" הציוני. לא שיש לנו כבוד כלפי מי מאנשי הימין שהזכרת. היחס של רובם הן לפלסטינים והן למזרחים הוא מסכת פשעים נוספים. גם הם יושלכו יום אחד לפח הזבל של ההיסטוריה. אז שלא תבכה לנו שמקפחים רק אותך.

  10. ג. אביבי

    מאמר לעניין של הני זובידה.
    המסקנה שלי מכל הנאמר כאן היא שאנו המזרחים צריכים להקים תנועה למען השגת שוויון מלא בחברה הישראלית. כל ניסיון לשיתוף פעולה עם אנשי המאבק האשכנזי, ינותב לאותו מקום המוכר לנו לאיפה – להיות החמור שעל גבו (בין השאר) ינהלו מובילי המחאה את מאבקם למען בני שבטם בעיקר. אי אפשר שהתביעות של המזרחים יבוטאו רק כדרישה להקמתה של חברה אזרחית (למרות שכמטרה בפני עצמה היא נכונה) בישראל. כל מאבק שינוהל כאן, שבו המזרחים לא יופיעו כגוף מאורגן וחזק עם רשימת דרישות ללא פשרות, מהישגיו ייהנו בעיקר אנשי המעמד הבינוני- גבוה האשכנזים בעיקרם. את בעיית האפליה הגזעית במקומות עבודה, בבתי המשפט, באקדמיה, במוסדות השלטון ובכל מוקדי הכוח כמו את נושא הצדק החלוקתי זה לא יפתור.

  11. כפיר

    אני חושב שההפיכה של המאבק המזרחי למאבק אזרחי זה מהלך מפוקפק ששוכח כמה דברים על הכשלונות של מאבקים דומים (למשל השחורים בארה"ב) ועל סיבות הכשלון אבל אשמח לקרוא כאן על מודלים כאלה שהצליחו להביא למפלתו של המשטר הקפיטליסטי ויישומו של ארגון מדינתי קולקטיביסטי.

  12. אמיר פכר-אריה

    בסרט "הקרב על אלג'יר"
    אומר אחד ממנהיגי המרד (נגד הצרפתים)
    "קשה להתחיל במלחמת שיחרור
    יותר קשה להמשיך בלחימה
    הכי קשה לנצח
    ואז, אחרי זכיתה באצמעות מתחילים הקשיים האמיתיים"
    (אני מצטט מהזיכרון)

    כדי שהמעבק נגד הקפיטליזם יהיה יעיל, (ובכלל אפשרי)
    הוא חייב להיות מנוהל ע"י שבטים.

    כדי שהמעבק יצליח, הוא חייב להיות נגד הקפיטליזם ולא שבט בשבט

    שבטים הם קבוצות מאורגנות שבהם הפעילים(לוחמים?) המיצגים את הקבוזה הם מיעוט והרוב תומחים בהם מורלית וכלכלית מעין "גב אזרחי"
    איגוד עובדים הוא דוגמה טובה.

    ברור קבוצות שנות יש מטרות שונות. אבל אם נתחיל לריב בינינו לבין עצמנו כבר הפסדנו.

  13. נפתלי מדר

    אני הפגנתי בהפגנה הראשונה
    בקריית שמונה.
    שמתי לב שאנשיי קריית שמונה
    לא היו.
    המובלים בראש היו אנשיי הקיבוצים.
    לאחר מכן ששאלתי את האנשים שאני עובד איתם [גרים בקרייה ונולדו בה]למה לא הייתם בהפגנה הריי זה עבורכם .
    אז הם גחכו ואמרו אתה נאיבי!

  14. מאיר עמור

    מאבק אזרחי לא אלים הוא מאבק אשר ראשית, שולל את הלגיטמציה של השלטון לשלוט כפי שהוא שולט. כל שלטון על מנת שיהיה מה שהוא – שלטון – חייב בסיס של הסכמה (מדעת או מחוסר התנגדות) של האזרחים. המטרה של שינוי חברתי אזרחי לא אלים היא לקחת ברצינות פוליטית ממשית את ההגיון הזה עליו בנוי כל שלטון ולעורר את המודעות ולהגביר את ההתנגדות למדיניות פוגענית. מאבק אזרחי בישראל אשר יהפוך את הטענות של מזרחים/ת לאג'נדה פוליטית צריך לערער על הלגיטימציה של שליטת זכות היתר האשכנזית (הפריבלגיה האשכנזית) בישראל. להצביע אל חולשותיה העיקריות של שיטת שליטה זו על מנת לערער יותר את בסיס הלגיטמציה שלה. המטרה אינה השגת אוטופיה. המטרה היא להשיג שינוי שבאמצעותו אלה שקולם נאלם יוכלו לומר את דברם מבחינה פוליטית. יש כאן הצהרת כוונות צנועה. אבל יש כאן כוונה להשיג תוצאות פוליטיות של שינוי. זוהי רצינות פוליטית. אני מוכן לפרט במאמר ארוך יותר למה אני מתכוון.
    מאיר עמור

  15. כפיר

    אני עדין בספק וכבר האופן שבו אתה טוען שאתה לא מציע "אוטופיה" מצביע על סוג מסוים של דה-לגיטימציה והדחקה של אלטרנטיבות לא אזרחניות אחרות, אבל אשמח לקרוא ולדון בכך.