• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

חורבן הנפש

במאמרו "חורבן הנפש" משנת 34' הצביע יחזקאל קויפמן על ההפנמה הנלהבת של ההשמצות האנטישמיות הפרועות ביותר, וביכה את השנאה העצמית הזו, של מייסדי הציונות ועמודי התווך שלה, אל היהודי וההיסטוריה שלו. עמוס נוי על מאמר שיש לקרוא גם היום
עמוס נויעמוס נוי

בעל תואר שלישי במסלול לפולקלור ותרבות עממית באוניברסיטה העברית בירושלים, מלמד באוניברסיטת בן-גוריון ובמכללת אחווה וכותב בנושאים של תרבות וחברה

פרופ' יחזקאל קויפמן זכור, אולי, כחוקר מקרא וחתן פרס ישראל במדעי היהדות, ששימש כראש החוג למקרא באוניברסיטה העברית בשנות החמישים. אבל מאמרו החשוב "חורבן הנפש" המובא כאן – שהתפרסם כבר בשנת תרצ"ד (1934) ושנכתב לפני שואת יהודי אירופה, אבל יכול (וחייב) להיקרא גם היום – די נשכח מלב.

למרבה האירוניה המרה, לעתים נדירות מאזכרים אותו דווקא דוברים של הימין הציוני, אולי מפני שהוא משתמש במושג השנאה-העצמית היהודית החביב עליהם – מה שמוכיח די בוודאות שהם לא באמת קראו את כתב האישום החריף, החד כתער, והיורד-חדרי-לב כנגד שנאת הגלותיות שהפכה אנטישמיות, והטבועה בציונות הממוסדת (ובמבשריה מן ההשכלה), בדובריה, במנהיגיה מן ה"ימין" ומן ה"שמאל", בתועמלניה, ובתרבות שהיא ביקשה לכונן. קויפמן הצביע כבר אז על ההפנמה הנלהבת והאוהדת של ההשמצות האנטישמיות הפרועות ביותר – שביטוייה היום הם, בין היתר, גם שנאת דתיים ושנאת מזרחים – וביכה דווקא את השנאה העצמית הזו, של מייסדי הציונות ועמודי התווך שלה, אל היהודי וההיסטוריה שלו.

אבל מה שמרגש ומפעים גם היום במאמרו של קויפמן היא הכתיבה: השילוב שבין ניתוח אנליטי מדוקדק ומאיר עיניים של אנטישמיות (ושל גזענות בכלל) לא כ"רגש" אלא כשיטה, ובין פאתוס ציוני נרגש ומרגש (ציוני לפחות בעיני מחברו – היום, אין לי ספק, הוא היה מוקע כבוגד אנטי-ציוני בקרב חוגי הימין שמצטטים אותו, אבל משתפים פעולה עם מכחישי שואה וניאו-נאצים).

הרבה לפני הגזירה הכפויה של פאות במחנות המעבר המסוגרים בתחילת שנות החמישים, הרבה לפני שסופר עברי (אהרון מגד) חש בחילה למראה יהודים מתפללים במטוס, הרבה לפני משפחת לפיד, הרבה לפני א. ב. יהושע למיניהם עם תיאוריות "נורמליזציה" והאשמת היהודי הגלותי באסונו, זיהה קויפמן את האנטישמיות הבסיסית והעמוקה הזו וכינה אותה, בצדק וכאב, "חורבן הנפש".

למאמר "חורבן הנפש" של יחזקאל קויפמן (pdf)

כנראה שיעניין אותך גם: