משמע חופשיים מכל עול

שעלייך לקרוא שנית את מילותיה של אורית קמיר כדי שתשכילי להבין את כוונותיה ולא תפרסמי תגובות כל כך לא רלוונטיות

1. הפתיחה רוויה באנטישמיות (ישראל סבא, אלימות) ואנטי ציונות מהזן הוולגארי ביותר. כדאי לשים לב שהתיזה שבסוף מטילה אחריות קיצונית על מי שעושה מעשה, כלומר על מי שמבצע פעילות. המאמר הזו הוא פעילות, והיא מתבצעת באתר שבו אנשים לוקחים דברים מעין אלו כפשוטם. נאמר שישראלים הם חלאות, וכך נאמר כאן בכל מאמר. נאמר שהיהדות היא סוג של זבל – וכל עוד מדובר ביהדות אשכנז – וכך תפורש האמירה הזו – היא נחשבת ללא מטאפורית גם אם ברור שהיא מטאפורית. למעשה, היא תחשב כקומבינה חתרנית סטנדרטית: אפשר לומר את האמת, יאמרו כאן, על ידי הסוואתה כדימוי ביקורתי וציני. עצם ההסוואה היא לא ביקורת על המדינה אלא מתן עדות, שמתישהו ימצא לה שימוש. במדינה טובה יותר לא היה צריך להסוות את האמירה הזו על ידי מעין ציניות מעין מטאפורית.

2. תיאור המקרה לועג לניתוח. התיאור מבוסס, כנראה, על הסרט "התפוז המכני" – שכן במקרה עצמו לא היו נסיעה במהירות על-קולית (על קולית ?) וגם לא פגיעה בשלל מוחלשי החברה. למעשה, גם לא היתה "להקה של גברים צעירים". לוא זה היה תיאור המצב לאשורו, הוא היה מסומן מיד ובוודאות כבעייתי, ואפילו מאד. אבל המצב הצטיין – ומכאן העניין התיאורטי העצום שהתפתח בו, בניגוד לכל מעשי האונס האחרים, שלא הניבו מאמרי דעה אלא בקבוצה של מספר עשרות לפחות – בכך שלא היתה בו תחושה של סכנה לאישה בקרב הצופים. להיפך, מירב מיכאלי טענה באופן משכנע שמה שהצופים ראו דמה כשתי טיפות מים לייצוגים נפוצים של נשיות מינית במדיה. ובמדיה, זה לא סוד גדול, הנשים האלו לא נראות סובלות. לכן, נא לוותר על תיאור הגברים הצעירים האלימים באופן בוטה וברור, או על תיאור הבעייתיות בזיהוי הבעיה במקרה הזה (ואיתו על כתיבת המאמר).

3. אונס, סקס ואלכוהול. החוק הישראלי אומר שאין לקיים יחסי מין עם מי שלא נתן את הסכמתו החופשית. את בוחרת לפרש כל מצב לא סטנדרטי כמה ששולל "הסכמה חופשית". זו אמירה קיצונית מאד. תל אביב מצטיינת במגוון רחב של בתי תענוגות – פאבים – שמדי לילה מגיעים בהם הרבה אנשים למצב של שכרות קלה. חלקם לא רק מגיעים אחר כך לקיים יחסי מין עם שותפים לפאב, אלא הגיעו לשם בכוונת מכוון על מנת להגיע למצב כזה. מעבר לסצנה הזו, יש בישראל – בעולם כולו – המון גברים ונשים שנשואים זה לזה, ומדי פעם מקיימים יחסי מין לאחר שהשתכרו חבל על הזמן. בכל המקרים, מדובר כנראה באונס. ומה נאמר למי ששותה על מנת להיות יותר פתוחה וזורמת ? שהיא בהכרח תיאנס ? ברור שכן. מדובר אם כן באישה שרוצה להאנס – על פי הפרשנות שניתנת כאן – ואולי גם משיגה את זה. האם המושג "אונס רצוני" לא מכיל סוג של בעיה ? הוא נמצא במרחק של מטר וחצי במדרון החלקלק והמוזר שהניתוח הזה מוביל אליו. בכל מקרה, לא זה העניין. האלכוהול הוא רק אנקדוטה, לב העניין הוא מוזרות הסיטואציה. מה שנטען, אם כן, הוא שמין שמתרחש בסיטואציה מוזרה הוא מין שמעיד מעצם מצבו על היותו אונס. קשה שלא לשים לב לכך שזו טענה מעניינת ואפילו חביבה על מיניות אנושית. אם אני לא טועה, מדובר בטענה על קודים מיניים. מיניות תקינה, מסתבר, מעידה על עצמה דרך הקשר נורמטיבי, ומיניות לא תקינה – אלימה, אונסת, סוטה – דרך הקשר לא סביר, חריג, סוטה. כמובן מאליו, כמעט אף הקשר קווירי – וכדאי לשים לב למילה – לא מתאים להגדרת המיניות הזו. אבל גם מיניות הטרואית סטנדרטית מגיעה פעמים רבות יחד עם סימון כלשהו של שבירת מוסכמות. אם אני לא טועה, היה מחקר ששייך את הגישה הזו באופן בולט במיוחד למיניות צרפתית. כנראה שמדובר באונס סימבולי. בכל מקרה, אם אדם צופה בסרט "פרפרים הם חופשיים" בגיבורה שלוקחת את ידו של הגיבור ומניחה אותה על השד שלה – הוא צופה באונס, שכן המהלך כולו מתוכנן להיות מיניות לא סבירה. כמובן, זה לא המקרה היחיד שבו רואים מיניות לא סבירה. למשל, יובל בן עמי – כותב אנטי ציוני מתון בהעוקץ – פרסם לאחרונה ספר בשם "הקומדיה התל אביבית". בין היתר מתוארת בו תפיסה מינית קצת חריגה: יובל לא מאמין במונוגמיה (וזה מפתיע נשים שהוא שוכב איתן), ויובל אוחז במיניות שקשורה ללבישת בגדי נשים (וזה מפתיע אחרים ואחרות). באחד משיאי הספר, יובל משתתף במין קבוצתי בן ארבעה משתתפים, ודי להפתעתו. כל אחד מהדברים האלו יכול להכשיר אותו כאנס או נאנס, לשיטת המיניות הניאו-נורמטיבית הזו שבמאמר.

4. אני רוצה להציע: לא כל מה שהוא לא "סקס" הוא אונס. לא כל מי שמתנהג מוזר פועל ללא שליטה. לא כל מי ששתה אלכוהול הוא ללא שליטה. לא בכל מצב יש קורבן, ומיניות נורמטיבית והגמונית, כפרה עליה, כדאי שתאופסן במקום יבש, פן תקום לתחיה – היא והנזקים הכבירים שלה.

פרט לכך, אני מאד מעריך חלקים נרחבים מפועלך. בחיי. חג שמח.

הגברים הצעירים הללו גדלו בתרבות הצורכת פורנוגרפיה כשגרה והיו חשופים לה לאורך כל שנות חייהם, תרבות שמאפשרת מועדוני חשפנות וזנות, תרבות שמאפשרת פירסום מודעות על שרותי מין בעיתונות ועל חלונות המכוניות,חברה הרואה בהזמנת נערת ליווי למסיבות רווקים מרכיב ראוי ונכון, חברה המעלימה עין מסחר בנשים, חברה הרואה בשימוש בגוף האישה – [ביציות, רחם, ניתוח] מעשה לגיטימי וראוי להערכה = פונדקאות, חברה בה גוף האישה מותר לכל שימוש.
האם הפניית הזרקור להילולת חוף בוגרשוב [גם בהילולת רבי שמעון בר יוחאי במירון יש זנות כפעולה ראויה, כסמל לפריון], לא מסיטה את הדיון לספיח השולי, הגלוי, הקל והנראה לעין[והשנוי במחלוקת] ועל ידי כך מסתירה את כל הזוועה? האם זה המוקד בו נדרשת פעולה של אחריות והתערבות?

אורית קמיר צודקת בטענה שחוסר הסבירות של ההתנהגות שלפנינו הוא חריג ויוצר תמיהה אודות שפיות הנוגעת בדבר. אבל מה שקרה בחוף בוגרשוב, מה לעשות, לא מצליח לזעזע אותי למרות שאני מחשיב עצמי לאדם הגון ולא פחדן. בהמיות האדם יכולה וצריכה לחפש לעצמה דוגמות אחרות.
במאמר שלפנינו יוצאת הכותבת קמיר מנקודת הנחה שהיתה בסיטואציה בחוף בוגרשוב הפעלת כוח או התקיימו יחסי כוח בין אישה חלשה ופגועה לבין "נערים שיכורי כוח". מה מבסס טענה זו? כלום, לבד מהנחות מוקדמות על טיבה של המציאות. אני לא אומר שאלה הנחות כוזבות. אני רק אומר שהן שרירותיות, בלתי מבוססות ומבלבלות בין אמיתות סטטיסטיות (ככה זה בדרך כלל) לבין אקסיומות (ככה זה מוכרח להיות).

אחת מהנשים טלפנה למשטרה. אישה אחרת (אני מסתמך על התיאור ב"הארץ". לא הייתי שם) ניסתה לדבר עם האישה בארבע עיניים אך נהדפה בגסות על ידה.
למחרת, באותו עיתון (הארץ) אומר מפקד משטרת מרחב ירקון למראיינת (מירב מיכאלי) שאין לאישה רקורד של מחלת נפש. לא נמצאו עדויות לשימוש בסמים.

אני לא נושא שיר הלל למציצנות, לפסיביות אנושית נוכח אכזריות ולעובדה שרוב האנשים מתמסרים ל- SHOW. מצד שני אני לא רוצה להעמיד פנים מתחסדות. באירופה של שנות הארבעים – היו אנשים טובים שסיכנו עצמם בשיעור של אחד למאה (נניח, זה רק לצורך הטיעון). בחוף בוגרשוב היו לפחות שתיים מתוך כמה עשרות. יחס טוב פי ארבעה לעומת אירופה של הימים ההם. למה לצפות שטבע האדם ישתנה? למה להניח באופן גזעני שיהודים יותר טובים מאחרים?

מנתוני המשטרה רק אחד מהנערים קיים עם האישה יחסי מין ממש, וזה היה בים. לא על החוף. סתם, עובדה שהופכת את הסיטואציה לפחות אלימה ופחות חד משמעית ממה שהיה נוח לכותבת להציג.

על הפטרונות כלפי הקטיגוריה "פגועי נפש" אגיב בהדזמנות אחרת.

יש משהו מאוד מדאיג בהנחות שממנה יוצאת קמיר לגבי יכולת ההסכמה של נשים בוגרות.
במקרה של חוף בוגרשוב האישה עצמה גם לאחר האירוע אמרה שלא היה אונס ושהמעשה היה מבחירה.
מה זה אומר כאשר טוענים שאישה בוגרת כאשר אומרת מפורושות, ללא הפעלת איום או כוח, שהיא מסכימה למעשה, עדיין לא ניתן להתייחס להסכמה שלה ברצינות? מהם ההשלכות של תפיסה זו לתחומים אחרים כמו בחירה פוליטית, או בחירת קריירה? האם שם קיים "רצון חופשי" בצורה הטהורה שקמיר תופסת אותו?
נדמה מבחינת קמיר מי שלא נכנסת לטיפוס האידאילי של האישה, כפי שהיא רואה אותה, בעיקר מבחינת התנהגות מינית, היא מעוערת בנפשה ויש למשטר אותה.

היא מעוניינת להעמיד לדין, באשמת אונס לא פחות, אנשים שמקיימים יחסי מין בגילופין? האם כל אקט מיני שמתרחש בשישי בערב במועדונים ומחוצה להם, בכל פאב בתל אביב – הוא אונס? זה מוגזם!
"[…] אדם פגוע בנפשו ו/או שתוי אינו מסוגל להסכים הסכמה חופשית ולכן חדירה לגופו/ה לעולם אינה "סקס"; ומכיוון שאינה "סקס", היא "אונס"."

תמיד כותב טוב, גם אם לא תמיד פוגע.