• Coronavirus_cc by-Up and Go
    חיים ראויים
    בחסות הקורונה פגע הממסד קשות בזכויות אנשים עם מוגבלויות
  • Coronavirus_cc by-Up and Go
    אויבי השגרה
    איך קרה שחזון המדיר מבוגרים הפך בקלות למוסכמה של השיח?

משמע חופשיים מכל עול

עצמאותנו הבלתי מוגבלת עולה בקנה אחד עם הגרסא המעוותת של ליברליזם פנאטי שאימצנו בששון: שכל אחד יעשה מה, כמה ואיך שהוא יכול בלי שיפריעו לו לממש את עצמו. ומי שחלש יותר – זב"שו. אורית קמיר בוחנת את שאלת ההסכמה בחגיגת העצמאות בחוף בוגרשוב
אורית קמיר

שיכורי עצמאות אנחנו. עצמאות מן האנגלים והתורכים, הפולנים והגרמנים, המרוקאים והעירקים: הם שוב לא ידכאו וישפילו אותנו; אנחנו נעשה כטוב בעינינו. או כפי שאנחנו מעדיפים להגדיר זאת: "מה שבא לנו". איך שבא לנו. מתי שבא לנו. כמה שבא לנו. ואף אחד לא יגיד לנו אחרת. כי סבלנו מספיק, דיכאו אותנו די והותר, ויצאנו מעבדות לחירות. עכשיו תורנו. אנחנו עצמאיים משמע אנחנו חופשיים מכל עול, תכתיב ורסן. אם אנחנו רוצים לעשוק עובדי קבלן – אף אחד לא יפריע לנו; אם אנחנו רוצים לגרש עובדים זרים ובני משפחותיהם – אף אחד לא יעצור אותנו; אם אנחנו רוצים לכלוא פליטים ממדינות מוכות אסון – זכותנו; אם אנחנו רוצים להכות מפגינים שרוכבים על אופניים ומעצבנים אותנו – מה רוצים מאיתנו שונאי ישראל האנטישמים? מי הם שיגידו לנו מה לעשות?

למרבה השמחה, עצמאותנו הבלתי מוגבלת עולה בקנה אחד עם הגרסא המעוותת של ליברליזם פנאטי שאימצנו בששון: שכל אחד יעשה מה שהוא יכול, כמה שהוא יכול ואיך שהוא יכול, ואף אחד אחר לא יפריע לו לממש את עצמו. ומי שחלש יותר – זב"שו. ומי שנדרס בדרך – אשמתו. אף אחד לא חייב לו שום דבר. ברוח ישראל סבא: כל דאלים גבר. יוצא שאם אנחנו רוצים לנסוע שתויים במהירות על-קולית, ופוגעים בדרך ברוכב אופניים, או קשישה איטית – מי אמר להם להתקע לנו באמצע הדרך ולהפריע?

אז כמה לא מפתיע ששוב ושוב להקות של גברים צעירים משתמשות בנשים חלשות, וכשבאים איתן חשבון עולה הזעקה – מה רוצים מהם? מה רצו מהם בשומרת, ומה רצו מהם בנבטים ומה רצו מהם בכל הערים והקיבוצים והבסיסים מאז ועד היום. ואכן: פחות ופחות רוצים מהם. פחות ופחות תובעים, פחות ופחות מגנים, מזדעזעים, מענישים. עד שהגענו לעשרות ישראלים נורמטיביים מכל השכבות, על טפם, שעל פי עדויותיהם שלהם עומדים וצופים לאור היום בקבוצה של נערים צעירים המשתמשים בגופה של אישה שהעדים מתארים כפגועת נפש ו/או שתויה. משתמשים בה באופן שאנחנו מגדירים כ"מיני", מכיוון שהוא כולל החדרה של "איבר מין זכרי" אל תוך "איבר מין נקבי". אבל בפועל הם משתמשים בה במופע ראווה דורסני של צבירת הדרת-כבוד על ידי ביזוי והשפלה פומביים של האחר(ת). תוך התייחסויות מעליבות ולעג קבוצתי. למה לא? הם עצמאיים וחופשיים לעשות מה שבא להם. ואם היא לא רצתה – אז שלא תשתתף. ומי יגיד להם אחרת?

מתוך ההצגה "משחקים בחצר האחורית". אם היא לא רצתה, שלא תשתתף. צילום: יח"צ

כאן נכנס האלמנט הנוסף: הפחד מאלימות. לכאורה אלימותו של האויב השולח טילים או מאיים בהשמדה, אבל בעצם דווקא אלימותינו הבנאלית, היום יומית, השגורה. זו שמקבלת ביטוי כל כך מובהק על מגרשי הכדורגל. במועדונים. על הכביש. בין שכנים. בתור. בשיחות הטלפון הסלולרי. אלימות שמשתיקה את הצופים העומדים מנגד וגורמת להם לדאוג, בראש ובראשונה לביטחונם האישי. כי החשש שמא יבולע להם הוא ממשי מאוד. אז מי שגם ככה לא ברור להם האם מותר להגביל את עצמאותם של הגברים הצעירים, והאם יש מקום להתערב בבחירתה של האישה לשמש להם חפץ להפגנת עוצמתם, אומרים לעצמם – בצדק – שאם יתערבו יחטפו סכין בבטן מן הגברים הצעירים, ומי צריך את זה; שישחקו. שיעשו שמח. הם צעירים. וחזקים.

ולסיום: אינסטינקט תחושת הקורבנות הבלתי מעורערת. תמיד. בכל מחיר. המביאה אזרחיות ואזרחים נורמטיביים לזהות את הגברים הצעירים כקורבנותיה של האישה הפגועה בנפשה. כי היא נגעה בהם, ושיחקה איתם, ונתנה להם, והביאה אותם לעשות דברים שעליהם הם עלולים אחר כך לשלם מחיר. כי היא לא ידעה למנוע מהם להשתמש בה. כי היא הייתה שם. כי היא חלשה.

אז מה היה לנו? עצמאות שהיא שיכרון כוח, ליברליזם שהיא השתררות נעדרת סולידריות, פחד להתערב במה שמתרחש במרחב הציבורי ותחושת הקורבנות המעוורת.

ומה חסר? אנושיות; התחשבות בסיסית; כבוד האדם. התכונות שאנו ששים להתגאות בהן ולהתנאות בהן מול אומות העולם. הערך שקבענו בלב חוק היסוד שלנו: חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. רק אלה חסרים. וחוץ מזה – הכל בסדר.

סרקסטי מדי ליום העצמאות? משבית שמחה? גם אני חושבת. אבל מה שמנסה לפרוץ דרך המילים הוא לא הסרקזם אלא הכאב. הצער. העצב. שכך עשינו לנו. שכך נתנו. שלכאן הגענו. שאנחנו רואים אנשים במצוקה – ולא רואים אותם. שאנחנו עומדים מול כאב, מול ניצול, ביזוי, עושק – ועיננו טחות מראות. ומוחנו שוגה בחוסר ודאות והססנות משתקת. וליבנו אטום מלהרגיש. והאינסטינקט שלנו הוא לחשוש לעורנו, להתקרנף, ומיד להתקרבן, כתרופה בדוקה לכל אי נוחות. אז עכשיו נהיה רגשי ודביק מדי לטור דעה? מילים טעונות מדי? סמיכות מדי? סליחה; אני עדיין תחת רושם יום השואה שחגגנו זה עתה. שבוע.

חוף תל אביבי. אדם הנוהג באופן קיצוני ובלתי מקובל צריך לעורר את החשד/חשש שמא הוא פגוע בנפשו, או בשכלו, או עקב השפעת אלכוהול או סמים, ולכן אינו "בר הסכמה". צילום: cc by-fredshome

על פרשת בוגרשוב אפשר, כמובן, להגיד הרבה במישור המשפטי. שעל פי חוק, בשביל "סקס" צריך הסכמה חופשית של מי שחודרים אל תוך גופו/ה (בין אם זה גבר ובין אם זו אישה, ובין אם המין הוא אוראלי, אנאלי או וגינלי). שאדם פגוע בנפשו ו/או שתוי אינו מסוגל להסכים הסכמה חופשית ולכן חדירה לגופו/ה לעולם אינה "סקס"; ומכיוון שאינה "סקס", היא "אונס". שאדם הנוהג באופן קיצוני ובלתי מקובל צריך לעורר את החשד/חשש שמא הוא פגוע בנפשו, או בשכלו, או עקב השפעת אלכוהול או סמים, ולכן אינו "בר הסכמה". שמי שמגיש לאחרים סכין כדי שיחתכו אותו, או שוט כדי שיצליפו בו, בחוף הים בתל אביב, לאור יום, לעיני הקהילה, צריך להיחשב כמי שנוהג באופן קיצוני ובלתי מקובל. ולכן יש לחשוד שמא הוא פגוע בנפשו, או בשכלו, או פועל עקב השפעת אלכוהול או סמים, ולכן אינו "בר הסכמה". וכך גם לגבי אישה המסתובבת על חוף הים כשחצי גופה התחתון עירום והיא מאפשרת למספר גברים צעירים לחדור אל תוכה לעיני עשרות עוברי אורח. ומי שצריך לחשוד ובוחר לא לעשות זאת נחשב במשפט כמי ש"עצם עיניים". ואם הוא עשה מעשה אסור – דינו כמי שעבר עבירה, גם אם לא ידע באופן פוזיטיבי מובהק מה מצבו של קורבנו.

אבל אלה טיעונים שמקומם בבתי משפט. קהילה אזרחית חפצת חיים אינה זקוקה להם. היא אמורה לדעת, לראות, להרגיש. להבחין בין טוב לרע. בין עצמאות למקום הזה שאליו הגענו.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אירית לינור

    אורית קמיר היא אישה עתירת זכויות בכל הקשור למאבק באלימות מינית. נדמה לי שאין חולק על כך. השאלה מה קורה כשקמיר נתקלת במציאות שאינה עולה בקנה אחד עם תפיסת עולמה. התשובה, למרבה הצער, היא שקמיר אונסת את המציאות.
    הפרטים לגבי האירוע בחוף בוגרשוב טרם התבררו כלל צרכם. יש עדויות של עוברי אורח, אך יש גם את עדותה של האישה ועדויותיהם של הנערים. אלו אינם תמיד דרים בכפיפה אחת.
    אם בתחילת המאמר קמיר מתארת את האישה "כפגועת נפש ו/או שתויה" (בהתבסס על חוות דעתם המלומדת של המשתזפים בחוף), הרי שעד סוף המאמר מתוארת האישה במילים "האישה הפגועה בנפשה". האפשרות שהאישה היתה שיכורה נגוזה. אפשרות אחרת, לפיה האישה לא היתה שיכורה, כלל אינה עולה על דעתה של קמיר.
    איזו מסקנה מתבקשת מהניתוח של קמיר? האם לא ייתכן שאישה סתם תהיה חרמנית? או שחרמנות נשית משולה לפגיעה נפשית? האם קיימת אפשרות שהאישה אקצביציוניסטית וחרמנית? לא על פי קמיר.
    ולעניין השיכרות, כאשר נהג נוהג בשיכרות וגורם לתאונה – אנו רואים בו אחראי לנזק שגרם (ע"ע טל מור, דורי קלגסבלד ורבים אחרים). אם אישה שיכורה יוזמת יחסי מין עם קטינים בחוף הים – על מי מוטלת האחריות?
    לסיום, בערבו של יום עצמאות זה, מוטב שניתן מקום גם לחרמנות נשית ולנשים חרמניות, מבלי שיוטל עליהן אות קלון, אך תוך נשיאה באחריות למעשיהן.
    חג שמח!

  2. שולה

    שעלייך לקרוא שנית את מילותיה של אורית קמיר כדי שתשכילי להבין את כוונותיה ולא תפרסמי תגובות כל כך לא רלוונטיות

  3. איריס חפץ

    המרוקאים והעיראקים? את מי הם בדיוק דיכאו? ואם הם דיכאו, אז למה ממשלת ישראל היתה צריכה להגיע להסכם ולאלץ את יהודי עיראק לעזוב, אחרי שהשליחים לא הצליחו לשכנע את יהודי עיראק לעזוב את מולדתם? ולמה שילמו כסף למלך מרוקו עבור ראש יהודי?
    ומי זה ה"אותנו" הזה? הוא קיים בזכות העובדה שיש אויב המאיים בהשמדה, כמו שכתבת, אורית קמיר. אולי כדי להמשיך ולהחזיק את ה"אותנו" הזה, צריך להמשיך להתנהג כקולקטיב אלים וחסר עכבות. חבל שאת גם חלק מזה. באמת חבל.

  4. סמולן

    1. הפתיחה רוויה באנטישמיות (ישראל סבא, אלימות) ואנטי ציונות מהזן הוולגארי ביותר. כדאי לשים לב שהתיזה שבסוף מטילה אחריות קיצונית על מי שעושה מעשה, כלומר על מי שמבצע פעילות. המאמר הזו הוא פעילות, והיא מתבצעת באתר שבו אנשים לוקחים דברים מעין אלו כפשוטם. נאמר שישראלים הם חלאות, וכך נאמר כאן בכל מאמר. נאמר שהיהדות היא סוג של זבל – וכל עוד מדובר ביהדות אשכנז – וכך תפורש האמירה הזו – היא נחשבת ללא מטאפורית גם אם ברור שהיא מטאפורית. למעשה, היא תחשב כקומבינה חתרנית סטנדרטית: אפשר לומר את האמת, יאמרו כאן, על ידי הסוואתה כדימוי ביקורתי וציני. עצם ההסוואה היא לא ביקורת על המדינה אלא מתן עדות, שמתישהו ימצא לה שימוש. במדינה טובה יותר לא היה צריך להסוות את האמירה הזו על ידי מעין ציניות מעין מטאפורית.

    2. תיאור המקרה לועג לניתוח. התיאור מבוסס, כנראה, על הסרט "התפוז המכני" – שכן במקרה עצמו לא היו נסיעה במהירות על-קולית (על קולית ?) וגם לא פגיעה בשלל מוחלשי החברה. למעשה, גם לא היתה "להקה של גברים צעירים". לוא זה היה תיאור המצב לאשורו, הוא היה מסומן מיד ובוודאות כבעייתי, ואפילו מאד. אבל המצב הצטיין – ומכאן העניין התיאורטי העצום שהתפתח בו, בניגוד לכל מעשי האונס האחרים, שלא הניבו מאמרי דעה אלא בקבוצה של מספר עשרות לפחות – בכך שלא היתה בו תחושה של סכנה לאישה בקרב הצופים. להיפך, מירב מיכאלי טענה באופן משכנע שמה שהצופים ראו דמה כשתי טיפות מים לייצוגים נפוצים של נשיות מינית במדיה. ובמדיה, זה לא סוד גדול, הנשים האלו לא נראות סובלות. לכן, נא לוותר על תיאור הגברים הצעירים האלימים באופן בוטה וברור, או על תיאור הבעייתיות בזיהוי הבעיה במקרה הזה (ואיתו על כתיבת המאמר).

    3. אונס, סקס ואלכוהול. החוק הישראלי אומר שאין לקיים יחסי מין עם מי שלא נתן את הסכמתו החופשית. את בוחרת לפרש כל מצב לא סטנדרטי כמה ששולל "הסכמה חופשית". זו אמירה קיצונית מאד. תל אביב מצטיינת במגוון רחב של בתי תענוגות – פאבים – שמדי לילה מגיעים בהם הרבה אנשים למצב של שכרות קלה. חלקם לא רק מגיעים אחר כך לקיים יחסי מין עם שותפים לפאב, אלא הגיעו לשם בכוונת מכוון על מנת להגיע למצב כזה. מעבר לסצנה הזו, יש בישראל – בעולם כולו – המון גברים ונשים שנשואים זה לזה, ומדי פעם מקיימים יחסי מין לאחר שהשתכרו חבל על הזמן. בכל המקרים, מדובר כנראה באונס. ומה נאמר למי ששותה על מנת להיות יותר פתוחה וזורמת ? שהיא בהכרח תיאנס ? ברור שכן. מדובר אם כן באישה שרוצה להאנס – על פי הפרשנות שניתנת כאן – ואולי גם משיגה את זה. האם המושג "אונס רצוני" לא מכיל סוג של בעיה ? הוא נמצא במרחק של מטר וחצי במדרון החלקלק והמוזר שהניתוח הזה מוביל אליו. בכל מקרה, לא זה העניין. האלכוהול הוא רק אנקדוטה, לב העניין הוא מוזרות הסיטואציה. מה שנטען, אם כן, הוא שמין שמתרחש בסיטואציה מוזרה הוא מין שמעיד מעצם מצבו על היותו אונס. קשה שלא לשים לב לכך שזו טענה מעניינת ואפילו חביבה על מיניות אנושית. אם אני לא טועה, מדובר בטענה על קודים מיניים. מיניות תקינה, מסתבר, מעידה על עצמה דרך הקשר נורמטיבי, ומיניות לא תקינה – אלימה, אונסת, סוטה – דרך הקשר לא סביר, חריג, סוטה. כמובן מאליו, כמעט אף הקשר קווירי – וכדאי לשים לב למילה – לא מתאים להגדרת המיניות הזו. אבל גם מיניות הטרואית סטנדרטית מגיעה פעמים רבות יחד עם סימון כלשהו של שבירת מוסכמות. אם אני לא טועה, היה מחקר ששייך את הגישה הזו באופן בולט במיוחד למיניות צרפתית. כנראה שמדובר באונס סימבולי. בכל מקרה, אם אדם צופה בסרט "פרפרים הם חופשיים" בגיבורה שלוקחת את ידו של הגיבור ומניחה אותה על השד שלה – הוא צופה באונס, שכן המהלך כולו מתוכנן להיות מיניות לא סבירה. כמובן, זה לא המקרה היחיד שבו רואים מיניות לא סבירה. למשל, יובל בן עמי – כותב אנטי ציוני מתון בהעוקץ – פרסם לאחרונה ספר בשם "הקומדיה התל אביבית". בין היתר מתוארת בו תפיסה מינית קצת חריגה: יובל לא מאמין במונוגמיה (וזה מפתיע נשים שהוא שוכב איתן), ויובל אוחז במיניות שקשורה ללבישת בגדי נשים (וזה מפתיע אחרים ואחרות). באחד משיאי הספר, יובל משתתף במין קבוצתי בן ארבעה משתתפים, ודי להפתעתו. כל אחד מהדברים האלו יכול להכשיר אותו כאנס או נאנס, לשיטת המיניות הניאו-נורמטיבית הזו שבמאמר.

    4. אני רוצה להציע: לא כל מה שהוא לא "סקס" הוא אונס. לא כל מי שמתנהג מוזר פועל ללא שליטה. לא כל מי ששתה אלכוהול הוא ללא שליטה. לא בכל מצב יש קורבן, ומיניות נורמטיבית והגמונית, כפרה עליה, כדאי שתאופסן במקום יבש, פן תקום לתחיה – היא והנזקים הכבירים שלה.

    פרט לכך, אני מאד מעריך חלקים נרחבים מפועלך. בחיי. חג שמח.

  5. נריה ביאלה

    אני מתבוננת בתמונה שבחרת להעלות שבה עיני הנאנסת קשורות. אותו דבר קרה בפרשת האונס סאבר קאשור כשהאנס הציג את עצמו כיהודי על מנת להשיג הסכמה. בזמנו טענת שלא מדובר באונס אלא בגזענות תוך כדי התעלמות מהשקר והטלת את העול על הנאנסת בטיעון המוזר שמי נותנת את הסכמתה למין לאדם שהיא מכירה רק חמש דקות? את יודעת מה, אם זה כל-כך לא נורמטיבי בעינייך היית צריכה כבר אז לקבוע שמדובר באונס כמו שקבעת כאן ובצדק שאדם שנוהג "באופן קיצוני ולא מקובל" איננו צריך להיחשב לבר הסכמה.

    אין לי בעיה עם חוסר קונסיסטנטיות אם מדובר בהשתנות אבל אז לפחות תחילי אותה רטרואקטיבית על פרשת סאבר קאשור כי אחרת מה שאת אומרת זה שמותר לשקר ובכך להפוך את הצד חסר המידע לחלש וזה לא נחשב לפריקת עול.

  6. שרון

    הגברים הצעירים הללו גדלו בתרבות הצורכת פורנוגרפיה כשגרה והיו חשופים לה לאורך כל שנות חייהם, תרבות שמאפשרת מועדוני חשפנות וזנות, תרבות שמאפשרת פירסום מודעות על שרותי מין בעיתונות ועל חלונות המכוניות,חברה הרואה בהזמנת נערת ליווי למסיבות רווקים מרכיב ראוי ונכון, חברה המעלימה עין מסחר בנשים, חברה הרואה בשימוש בגוף האישה – [ביציות, רחם, ניתוח] מעשה לגיטימי וראוי להערכה = פונדקאות, חברה בה גוף האישה מותר לכל שימוש.
    האם הפניית הזרקור להילולת חוף בוגרשוב [גם בהילולת רבי שמעון בר יוחאי במירון יש זנות כפעולה ראויה, כסמל לפריון], לא מסיטה את הדיון לספיח השולי, הגלוי, הקל והנראה לעין[והשנוי במחלוקת] ועל ידי כך מסתירה את כל הזוועה? האם זה המוקד בו נדרשת פעולה של אחריות והתערבות?

  7. נתן.

    אישה שרוצה ויוזמת סקס על חוף הים בפרהסיה היא אדם הנוהג באופן קיצוני ובלתי מקובל וזה צריך לעורר את החשד/חשש שמא הוא פגוע בנפשו כי הרי זה גועל נפש ,שומו שמיים ,גוועלד, השם ישמור, וחוץ מזה הציונות זה דרק אחד גדול, ואם אני נשמעת כמו רבנית ממאה שערים אתם טועים, אני ליברלית פמיניסטית מתקדמת ומאד נאורה.

  8. ישראל

    אורית קמיר צודקת בטענה שחוסר הסבירות של ההתנהגות שלפנינו הוא חריג ויוצר תמיהה אודות שפיות הנוגעת בדבר. אבל מה שקרה בחוף בוגרשוב, מה לעשות, לא מצליח לזעזע אותי למרות שאני מחשיב עצמי לאדם הגון ולא פחדן. בהמיות האדם יכולה וצריכה לחפש לעצמה דוגמות אחרות.
    במאמר שלפנינו יוצאת הכותבת קמיר מנקודת הנחה שהיתה בסיטואציה בחוף בוגרשוב הפעלת כוח או התקיימו יחסי כוח בין אישה חלשה ופגועה לבין "נערים שיכורי כוח". מה מבסס טענה זו? כלום, לבד מהנחות מוקדמות על טיבה של המציאות. אני לא אומר שאלה הנחות כוזבות. אני רק אומר שהן שרירותיות, בלתי מבוססות ומבלבלות בין אמיתות סטטיסטיות (ככה זה בדרך כלל) לבין אקסיומות (ככה זה מוכרח להיות).

    אחת מהנשים טלפנה למשטרה. אישה אחרת (אני מסתמך על התיאור ב"הארץ". לא הייתי שם) ניסתה לדבר עם האישה בארבע עיניים אך נהדפה בגסות על ידה.
    למחרת, באותו עיתון (הארץ) אומר מפקד משטרת מרחב ירקון למראיינת (מירב מיכאלי) שאין לאישה רקורד של מחלת נפש. לא נמצאו עדויות לשימוש בסמים.

    אני לא נושא שיר הלל למציצנות, לפסיביות אנושית נוכח אכזריות ולעובדה שרוב האנשים מתמסרים ל- SHOW. מצד שני אני לא רוצה להעמיד פנים מתחסדות. באירופה של שנות הארבעים – היו אנשים טובים שסיכנו עצמם בשיעור של אחד למאה (נניח, זה רק לצורך הטיעון). בחוף בוגרשוב היו לפחות שתיים מתוך כמה עשרות. יחס טוב פי ארבעה לעומת אירופה של הימים ההם. למה לצפות שטבע האדם ישתנה? למה להניח באופן גזעני שיהודים יותר טובים מאחרים?

    מנתוני המשטרה רק אחד מהנערים קיים עם האישה יחסי מין ממש, וזה היה בים. לא על החוף. סתם, עובדה שהופכת את הסיטואציה לפחות אלימה ופחות חד משמעית ממה שהיה נוח לכותבת להציג.

    על הפטרונות כלפי הקטיגוריה "פגועי נפש" אגיב בהדזמנות אחרת.

  9. מציץ

    לא ייתכן שאת וחברותייך תחלטנה במקום כל נשות העולם מתי הן מסכימות ומתי זה ראוי.

  10. גדעון טף

    יש משהו מאוד מדאיג בהנחות שממנה יוצאת קמיר לגבי יכולת ההסכמה של נשים בוגרות.
    במקרה של חוף בוגרשוב האישה עצמה גם לאחר האירוע אמרה שלא היה אונס ושהמעשה היה מבחירה.
    מה זה אומר כאשר טוענים שאישה בוגרת כאשר אומרת מפורושות, ללא הפעלת איום או כוח, שהיא מסכימה למעשה, עדיין לא ניתן להתייחס להסכמה שלה ברצינות? מהם ההשלכות של תפיסה זו לתחומים אחרים כמו בחירה פוליטית, או בחירת קריירה? האם שם קיים "רצון חופשי" בצורה הטהורה שקמיר תופסת אותו?
    נדמה מבחינת קמיר מי שלא נכנסת לטיפוס האידאילי של האישה, כפי שהיא רואה אותה, בעיקר מבחינת התנהגות מינית, היא מעוערת בנפשה ויש למשטר אותה.

  11. יפית

    הבעיה שכיום כל מושגי הצדק רלטיבים, ועודף רלטיביות מוביל לפשיעה.

    הרי כל החוף הזה מוצף כרטיסי ביקור, מגעיל לשהות בו אז רק ברור שמין בפרהסיה זה הצעד הבא.
    נגיד שזה בסדר, כי אנחנו ליברלים, ותומכים בגברים שסובלים ורוצים לאנוס ואם לא יתפסו אותם אזי… וי. ונצא מנקודת הנחה שהאישה הייתה עתיקה משהו. למרות שזה לא הוכח.

    הרי זה לא רק זה. אנו מתעלמים בכך שהסמים הקלים גם טימטמו לכולנו את המחשבה, וכל סרסור שמממן עתיקה יספק את אחזקת השחימוש בסמים קשים, ושזה לא רק סחר בנשים. אלה אנשים שאם לא יממנו להם יפרצו אלינו הבייתה.

    ואלה לא הנערים האלה, אלה גם יתבגרו ואולי ינהלו ככה מדינה ואנו הקשישים נרוץ אחריהם. ובני הטובים חסרי הערכים יתייחסו אלינו כמו אל הפגועה.
    מי שתומך בתהליך הזה ראותו קצרה כשל המציצן. לא רואה את האופק.

  12. יאיר

    היא מעוניינת להעמיד לדין, באשמת אונס לא פחות, אנשים שמקיימים יחסי מין בגילופין? האם כל אקט מיני שמתרחש בשישי בערב במועדונים ומחוצה להם, בכל פאב בתל אביב – הוא אונס? זה מוגזם!
    "[…] אדם פגוע בנפשו ו/או שתוי אינו מסוגל להסכים הסכמה חופשית ולכן חדירה לגופו/ה לעולם אינה "סקס"; ומכיוון שאינה "סקס", היא "אונס"."

  13. מאיה

    לשאלתה של איריס חפץ: העיראקים הערבים, לדוגמה, דיכאו ביד קשה את העיראקים הכורדים, שללו מהם לחלוטין את זכותם להגדרה עצמית ועקרו אותם מאופן מסיבי ושיטתי מכפריהם ואדמותיהם. במרוקו הרוב הברברי מופלה קשות על ידי המיעוט הערבי במדינה. וכיוצא באלה. באין בא הצורך להגן על עוולות?

  14. א

    תמיד כותב טוב, גם אם לא תמיד פוגע.