לחסידי ההפרטה לא איכפת

ההיסטוריה של רפורמות בשוק החשמל בעולם הביאה לעתים קרובות מדי לתקלות, להפסקות חשמל ארוכות ולעליות מטאוריות במחירים. אבל בישראל כמו בישראל הקריאות להפרטת חברת החשמל נמשכות, אולי מפני ששכר עבודה, בניגוד להון, נתפס כדבר שניתן למיקוח
אמנון פורטוגלי

דה-מרקר פרסם לאחרונה ראיון עם אילן לוין, הממונה על השכר באוצר הפורש, המסכם 30 שנה בשירות הציבורי. לוין מתגלה בראיון כאדם התופס את ארגוני העובדים כארגונים לגיטימיים, כשותפים למשא ומתן, ואת ראשי הוועדים כבני אדם שבאמת מאמינים שהם שליחי ציבור. לוין אינו חושב שהוועדים הם סחטניים, אין לו שום מלחמה בעבודה המאורגנת, להיפך, לדבריו הממשלה פועלת לחיזוק העבודה המאורגנת.

ממש ימות המשיח.

עם זאת, לדברי לוין, "לפעמים אין ברירה אלא לייבש את החברות. חברת החשמל ורשות השידור הן המחשה לכך". ה'ייבוש' נחוץ כדי להביא את ארגון העובדים ל'בשלות' ולהסכמה לרפורמה. לדוגמה, חברת החשמל: "בגלל החובות של החברה, מאחר שאין יותר כסף לממן הסכמי פרישה מוקדמת, מכיוון שהרבה שנים הם (העובדים) לא מקבלים תוספות שכר מעבר לאלה של המגזר הציבורי, משום שהמשטר התאגידי בחברה השתפר ואין שם יותר תוספות שכר לא מאושרות. ועד העובדים בחברת החשמל הוא אינטליגנטי, עם שליטה טובה בשטח, והוא מבין כיום ששינוי מבני חיוני גם לעובדים".

חשמל. צילום: cc by-freefotouk

תפיסה זו מקוממת ומחייבת דיון, שכן יש בעיה רצינית עם הגישה הלוחמנית האדוורסרית (adversary) המביאה לשיטת ה'ייבוש' עליה מדבר לוין.  נזכיר את השריפה הגדולה בכרמל בתחילת 2011 על תוצאותיה הטרגיות שבאה לאחר תקופה ארוכה של ייבוש מערכת הכבאות במדינה. גרוע מזה, גם עכשיו, למרות האסון בכרמל, ממשיכים ומייבשים את מערכת הכבאות כדי לכפות עליה רפורמה ארגונית הרצויה לפקידי האוצר. האוצר דורש מהכבאים לוותר על זכות ההתארגנות כתנאי לתקצוב ולהוספת תקנים. כרגע הכבאים שוב בשביתה מאותה סיבה, אבל התקשורת אטומה והציבור כמעט שאינו שומע על זה.

הדרישה של לוין ופקידי האוצר לרפורמה בחברת החשמל נשמעת סבירה בעיקר על רקע יחסי הציבור הגרועים של עובדי חברת החשמל.  אבל יש בעיה רצינית עם תוכנית הרפורמה בחברת החשמל.  פרופ' אשר טישלר, מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, טוען שלא נעשתה עבודה כלכלית יסודית שבוחנת את הרפורמה והשפעותיה. לדבריו, לא נבדק מה יהיו מחירי החשמל לאחר המעבר, לא נערך ניתוח של עלות תועלת לרפורמה, לא הוערכה עלותה ולא נעשתה הערכה של חלופות אחרות. לדבריו, אין כל פירוט למודל כלכלי שבחן כיצד יפעל המשק התחרותי לאחר הרפורמה.  במילים אחרות, צריך להראות כיצד תביא ההפרטה של חברת החשמל לתחרות ולשיפור בשירות. העובדות מצביעות על ההיפך מכך. הניסיון הבינלאומי מלמד כי ברוב המכריע לא הביאה הרפורמה לתוצאות הרצויות, והרפורמה או ליתר דיוק הריסוק של חברת החשמל, יכולים להביא לתוצאות הרסניות. לדברי פרופ' טישלר "בשום מדינה לא הביא ביזור משק החשמל לירידה משמעותית במחיר החשמל ביחס למחירי המונופול הממשלתי המפוקח ביעילות".

גרוע מזה, ההיסטוריה של רפורמות בשוק החשמל בעולם, הביאה לעתים קרובות מדי לתקלות, להפסקות חשמל ארוכות ולעליות מטאוריות במחירים. טישלר מציין מדינות בהן נכשלה הרפורמה במשק החשמל לחלוטין. כך למשל, קליפורניה, אלברטה וניו זילנד. אפילו באנגליה שבה הרפורמה נחשבה למוצלחת גרמה לפגיעה לעיתים מהותית בצרכני החשמל.  הנזק למשק הישראלי במקרה של הפסקה באספקת החשמל יהיה גבוה בעשרות מונים מהערכת התועלת למשק שאולי תקרה כתוצאה מפירוק חברת החשמל.  גם להערכת שרגא ברוש, יו"ר התאחדות התעשיינים, הפרטת חברת החשמל תהיה אסון לצרכנים ולתעשיינים.

במאמר מערכת יוצא הארץ נגד כוח הלחץ של ועדי העובדים במונופולים הממשלתיים הגדולים, שאיפשר לעובדים בהם להעלות את רמת השכר ותנאי השכר שלהם לגבהים בלתי סבירים. לטענת המערכת, אין ספק שמדובר בשכר שאינו מוצדק על רקע ביצועים גבוהים, מאחר שהיעילות של נמלי ישראל היא נמוכה ובקושי מתקרבת לממוצעים העולמיים.

יש שתי בעיות עיקריות עם גישה זו, שאינה תואמת את המציאות בחברת החשמל וייתכן שגם בחברות ממשלתיות אחרות.  ייתכן שהיעילות של נמלי ישראל היא נמוכה ובקושי מתקרבת לממוצעים העולמיים, אבל זה לא המצב בחברת החשמל שנמצאת בשורה הראשונה בעולם במדדי הביצועים, וביעילות גבוהה מעבר לממוצעים העולמיים.

בעיה נוספת  נובעת מהרכב העלויות בהפעלת מערכת החשמל. עלויות השכר בחברת החשמל על פי המאזן לשנת 2011 הן כ- 13% מעלויות הפעלת מערכת החשמל (ללא פחת). הוצאות המימון, ללא החזר החוב, מסתכמות בכ-11% וההוצאות לדלקים מגיעות לכ- 64% מסך העלויות. כלומר, גם קיצוץ מסיבי במספר העובדים ובשכרם היה מוריד את תעריף החשמל בכ-5% לכל היותר – ירידה המתגמדת לעומת העלייה במחירי הדלקים. וכפי שמציין פרופ' טישלר, הרוב המכריע של הוצאות חברת החשמל הן על רכישת דלקים והקמת תחנות כוח ובעלויות אלה כמעט ולא ניתן לצמצם. המרווח שנשאר להתייעלות מרפורמה והפרטת חברת החשמל הוא בעלויות התפעול והאחזקה. התייעלות בתחומים אלו יכולה לבוא על חשבון אספקת חשמל אמינה, זולה ויעילה, כשהמחיר למשק יהיה עצום.

ובינתיים, ביוון

אחד האלמנטים המעניינים, אם כי סמויים, בראיון ובמאמר המערכת בהארץ הוא ההבדל בגישה לשכר ולהון.  המדיניות הנקראת בשפה מכובסת 'התייעלות' משמעותה צמצום במספר העובדים והקטנת שכרם, כדי לשלם חובות שנצברו במהלך ייבוש התאגיד ע"י הממשלה.  מדיניות זו מוכתבת על ידי האוצר וייעודה לסחוט את העובדים והתאגיד ככל האפשר כדי לשלם לנושים את החובות ולהפריט את חברת החשמל.

מדיניות דומה מוכתבת על ידי המערכת הפיננסית העולמית ביוון.  הדרישה להתייעלות והקטנת עלויות, תהייה ברוב המקרים באמצעות הקטנת שכר העובדים, צמצום במספרם וכו', והדרישה תהיה מלווה בסיפור על המשכורות הגבוהות של נתבים, מפעילי מלגזה בנמל וסיפורים דומים. לעולם לא נשמע באותו דיון דרישה להקטין את שכרם של המנהלים הבכירים ולבטח לא על דרישה לקצץ בהוצאות המימון ובהחזרי החוב.  שכן שכר עבודה הוא גורם שניתן לדיון ולמיקוח ואילו הון והכנסות הון הם דברים מקודשים שאין לגעת בהם.

זו תמונת ראי של מדיניות המיסוי בה המס על העבודה גבוה מהמס על רווחי הון. התוצאה היא שבשנת 2010, המאיון העליון של השכירים שילם 40% מהכנסתו כמסים ישירים, ואילו המאיון העליון של העצמאיים שילם 25.8% בלבד מהכנסתו כמס. המאיון העליון של העצמאים כולל את אנשי העסקים העשירים ביותר של ישראל, עם הכנסה ממוצעת של כ -500 אלף שקל בשנה. הרוב המוחלט של הכנסתם מקורו בהון – ריביות, שכר דירה, מכירת דירות, רווחי הון בבורסה ודיווידנדים, ובתפיסה הכלכלית הרווחת בישראל, הון חייב במסים נמוכים הרבה יותר מעבודה.

בראיון עם קוסטאס מיטרופולוס, ראש הקרן הממונה על תוכנית ההפרטות של יוון, יש כמה נקודות מאלפות.  יוון, כמו אירלנד ובניגוד לאיסלנד, נכנעה לתכתיבי המערכת הפיננסית העולמית. במקום להכריז לפני ארבע שנים על פשיטת רגל היא הגיעה היום למצב שבו היא פושטת יד לנדבות.  במקום להכריז על שמיטת חובות כמו ארגנטינה בתחילת העשור, היא דנה את אזרחיה לשנים ארוכות של אומללות ועבדות חוב. עכשיו היא מוצאת עצמה כמעט חסרת אונים במשחקי כוח של מוסדות פיננסיים זרים שכל מטרתם מקסום רווחיהם.

על פי השקפת העולם החדשה של שליטי יוון החדשים, "שירותים צריכים להיות מנוהלים על ידי גורמים פרטיים ולא על ידי המגזר הציבורי. לכן הנכסים האלה צריכים לעבור למגזר הפרטי". כדאי להדגיש נקודה זו הכורכת יחד בעלות וניהול. מזה למעלה ממאה שנה, עם התפתחות התאגידים המודרניים, מתקיימת הפרדה ברורה בין בעלות לניהול, כאשר בדרגות הניהול בתאגיד מתמנים מנהלים מקצועיים, ולאו דווקא בעלי התאגיד. לכן הממשלה יכולה להיות הבעלים ולמנות מנהלים שינהלו ביעילות תאגידים הפועלים בשוק תחרותי. ההנחה בדבר כישורי הניהול ה'ייחודיים' של השוק הפרטי היא, בלשון המעטה, בעייתית. נזכיר את המשבר הפיננסי ומשבר הנדל"ן המתמשך במערב, כולו בסקטור הפרטי. בדומה, אפשר להיזכר ברשימת החברות הפרטיות והציבוריות בארץ שכשלו, כשאת המחיר 'התספורת' משלם בעיקר הציבור.

מיטרופולוס, המפריט הלאומי של יוון, מנסה להרגיע בנושא הפיטורין "מספר העובדים הכולל בנכסים שיופרטו הוא 48 אלף איש", ומדגיש "יש כאן תפישה מוטעית – לא צריך לשלוח הביתה כמות גדולה של עובדים כדי לשפר את ביצועי החברה". זה מעניין. לטענתו "מדובר כאן בעיקר על גישה ניהולית ואסטרטגיה עסקית, ופחות על פיטורים. חברת החשמל היוונית, שהיא המעסיק הגדול ביותר מבין החברות המופרטות, עם 22 אלף עובדים, היא דוגמה טובה. הבעיה שלה אינה עודף עובדים אלא אסטרטגיה מוטעית, ניהול כושל, חוסר הידע להשקיע בענפים הנכונים כמו אנרגיה ירוקה – דברים שבחברה פרטית לא אמורים לקרות".

הבעיה היא שתופעות כמו אסטרטגיה מוטעית, ניהול כושל וחוסר נכונות להשקיע, קורות גם קורות בחברות פרטיות, וכישלונות כאלו בחברות המופרטות יעלו למשק היווני בתוצאות הרסניות.

ייתכן שביוון זה שונה, אך קשה להאמין בכך. ההנהגה הנוכחית של יוון יכולה ללמוד מכישלון ההפרטה באמריקה הדרומית ומהנעשה בשוודיה. שר האוצר לשעבר של שוודיה אמר באחרונה שהשנים שבהן נעשו באירופה ניסיונות הפרטה לא נחלו יותר מדי הצלחות, וכי "מדיניות ההפרטה שייכת להיסטוריה". אבל מיטרופולוס דבק במדיניות ההפרטה, למרות שהוא מציין במפורש כי שוודיה מנסה כעת "למצוא דרכים לשפר את מבנה השוק הפרטי". לא עולה בדעתו לנסות למצוא דרכים לשפר את ניהול חברות הממשלתיות.  מיטרופולוס ממשיך ואומר "אנחנו מודעים לניסיון הרע של ההפרטות, כמו חברת החשמל והרכבות… אנו עושים כמיטב יכולתנו כדי למזער אפשרות לכישלון של ההפרטה בטווח הארוך. יש מספיק מקרי כישלון מסביב, ואנחנו יכולים ללמוד מהכישלונות האלה – כולל בשוודיה".

פאנל חשמלי בתחנת כוח בלגית שהפכה למוזיאון. בעולם הפרטי הפעלה כמו שצריך היא מקסום הרווח לתאגיד ולבעלי המניות. מי שישלם את המחיר יהיו כמובן האזרחים. צילום: cc by-Stéphane Gaudry

לחסידי הרפורמה וההפרטה בארץ כמו גם למיטרופולוס ביוון ולשולחיו לא איכפת אם החברות המופרטות ייכשלו. לטעמם אלו כללי המשחק במגזר הפרטי. מה שאכפת להם הוא שהנכסים שיופרטו, כמו חשמל, ורכבות, ומים, "יפעלו סוף סוף כמו שצריך". אבל בעולם הפרטי 'הפעלה כמו שצריך' היא למקסם את הרווח לתאגיד ולבעלי המניות שלו ומי שישלם את המחיר יהיו האזרחים בישראל וביוון.

יש לנו שתי דוגמאות טריות: תמר בן יוסף כתבה על אייפקס ותנובה, ובארגנטינה אנו שומעים על ההלאמה של חברת הנפט YPF. איינשטיין אמר כי טיפשות היא לחזור על אותה הפעולה וכל פעם לצפות לתוצאה אחרת. ההנהגה הנוכחית של  ישראל מודעת לניסיון הרע של ההפרטות, ובכל זאת היא ממשיכה בדרך זו. אז מה הועילו חכמים בתקנת הרפורמה וההפרטה, ומה הם מנסים להשיג?

הכותב הוא ממקימי המכללה החברתית-כלכלית ואחד ממרציה

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מיכאל לינדנבאום

    זהו פשע שנעשה במה של מדינות שלמות.
    חסידי ההפרטה הם למעשה גנגסטרים המצפים לרווח מהיר ולהסתלק מהמדינה עם שללם.
    מישהו באמת יודע איפוא נמצאים כספי ההפנסייה בישראל??

  2. נעמי

    הציטוטים בדבר תמיכת לוין בהתארגנות עובדים, מזכירים להפליא את המאמר שכתב אחד ולא אחר העונה לשם בנימין נתניהו ב- YNET . המסר הכללי – דמוקרטיזציה בארגוני עובדים תוריד את מספר השביתות (כמובן שהורדת השביתות היא לטובת העובדים, אלא מה).
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2825797,00.html

    התמיכה הפתאומית בארגוני העובדים מצד ניאו-ליברלים מוכרים, מתקשרת יפה לבלון הניסוי היח"צני של הליכוד שמוכר את הממשלה הנוכחית כ"ממשלה הכי חברתית בישראל מזה שנים רבות". בכל הזדמנות מדקלמים שרים וחכי"ם של הליכוד את הספין הזה ונענים בקול ענות חלושה.
    תחת המטריה של ה"ממשלה הכי חברתית" הם ממשיכים בתהליכי הייבוש וההפרטה , תמיד תחת הכותרת הבלתי מנוצחת – "ריפורמה".
    זה הפרטה זה? מה פתאום, זו ריפורמה להצלת הקיוסק של חיים.
    כך "הצילו" את קרנות הפנסיה "לטובת שוק אמיתי שישרת את האשראי למשקי הבית הקטנים והחנוקים" (בטח אשראי, וכי הם יכולים לחיות מהכנסה?).
    ועוד היד נתונה ובקיצור העם יודע לזהות צמיחה כלכלית ולשנות את דעתו.
    http://www.themarker.com/markets/1.456692