שיריבו עם עצמם

ביום שישי שעבר התעוררנו עם ידיעה נוראית על זריקת בקבוקי תבערה לעבר בתים של פליטים בשכונת שפירא. כמה מתושבי השכונה רצו לארגן משמרת מחאה בעקבות המעשה ולהביע שאט נפש מהדרדרות המצב בה. ראש העירייה צקצק בלשונו בביתו מעבר לירקון ולשונו של ראש הממשלה היתה עסוקה כנראה במשהו אחר מול הבריזה הים תיכונית בקיסריה. להפגנה הגיעו מלבד תושבי השכונה גם כאלו שראו הזדמנות להפגנה אצילית שיכולה להצטלם טוב. היא יכולה להצטלם עוד יותר טוב אם מצליחים ליצור מצבי שחור-לבן, טובים-רעים עם כל מיני שלטים וצלבי קרס שיוציאו את תושבי השכונה מדעתם. אם אפשר להוסיף למדורה גם כמה שלטים בערבית ואנגלית כך שיווצר גם ניכור מוחלט בין התושבים למפגינים אז בכלל שיחקו אותה.

וזה מה שקרה. הפגנה שהיתה אמורה להיות מקומית שכונתית ומחברת הפכה למפגן של שנאה הדדי כאשר מארגני האירוע המקוריים עומדים חסרי אונים מול פרץ הרגשות שעף מכל הצדדים.

תושבי שפירא ושאר שכונות הדרום שחיים עם מהגרי עבודה, מבקשי המקלט והפליטים ויחד איתם סובלים מתחנה מרכזית שמסרטנת את האוויר שהם נושמים, מפשעי סחר בנשים וסחר בסמים; ויחד איתם מתרגלים כבר שנים חיים ללא תיכון עיוני מאז שחולדאי סגר את קדמה – נאלצו לחוות פרץ של צביעות מהול בהתנשאות, זה היה מחזה קשה.

קשה היה לראות את תושבי השכונה מנסים לשכנע שהם לא גזענים, שהם חיים בפחד כי הפשיעה כבר בלתי נסבלת, שהיחידים שנותנים להם פתרונות ממשיים הם לא המדינה ולא העיריה, אלא הזויי האיחוד הלאומי – שמבחינתם הדרך היחידה לפיתרון המצב הוא אלימות שתוביל לאיזו מלחמה קטנה ומספקת עד המלחמה עם איראן. ואולי אם זה לא יעזור גם לבקש שנסתובב כאן בדרום במדים ברורים או לפחות איזה טלאי שיאפשר זיהוי מהיר יחסית שנייה לפני שחרור הנצרה.

בין המרזלים לבין ממרקי המצפון על גבם של תושבי השכונה והפליטים מתבקש שיתעורר משנת היופי שלו איזה ראש ממשלה ויגיד אזרחים/יות, תושבים/ות, מבקשי/ות מקלט – אני כאן וזה תפקידי לדאוג לשלומכם. שלא תחששו לישון בלילה בגלל בקבוק תבערה או להסתובב ברחובות בפחד כי יאנסו אותך. בין אם את בחורה בת 17 שחוזרת עם החבר אחרי מסיבה ובין אם אתה מבקש מקלט שחזר מיום עבודה קשה ומינימום שכר.

הבעיה שאין. ביבי כנראה עסוק בלחשוב על נאומים טובים יותר באנגלית ועל מפות חדשות של איזה גטו שיוכל לשלוף בהזדמנות ולהפתיע ככה בחינניות, בלהכין קליפים מצחיקים, לחשוב על בחירות, להקדים אותן, לריב עם דיסקין. מה אכפת לו מאיזו שכונה עלובה בדרום העיר שמתקוטטת בתוך עצמה. מה אכפת לו אם הביזיון שחוו תושבי השכונה בהפגנה ביום שישי ימשיך במהלך השבוע, כאשר גם יוצרי "ארץ נהדרת" יתייגו אותם כגזענים. מה אכפת לו באמת.

מצוקת הדיור של הפליטים ברורה. מה שפחות ברור לפחות בתקשורת היא מצוקת הדיור של תושבי הדרום – עליהם מופעלים לחצים רבים לשכנע אותם לעזוב בשקט. גם הכנסה של אוכלוסייה מוחלשת אף יותר מהם, גם בניה לאוכלוסייה מבוססת הרבה הרבה יותר מהם והגדול עידוד של תהליך הג'נטריפיקציה על פי משנתו של ראש העיריה הנוכחי. בסוף התהליך אם יצליח – קהילת שפירא כבר לא תהיה שם וכאשר תיכנס לשכונה מסה קריטית של מעמד הביניים, אז הפליטים עצמם כבר לא יהיו שם. זאת גם גזענות – אף אחד כמעט לא מדבר עליה חוץ מתושבי השכונות עצמם אבל זו גזענות ברורה כלפיהם.

ביום שלישי 08/05 בשעה שש בערב נצעד מכיכר העיר הלבנה הידועה בשמה כיכר רבין אל בית אריאלה, נצעד רק עם דגלים שחורים ונתבע את הזכות לקורת גג לכולם/ן. דגלים שחורים שאולי יזכירו לכולנו שמאז הפנתרים השחורים לא הרבה השתנה כאן: עדיין יש שווים יותר שקיבלו בתים ושווים פחות כמו בכפר שלם, ליפתא ואלערקיב שמקבלים זימונים לבתי משפט ומאוימים בפינויים כל פעם מחדש.

הכותבת היא מנכ"לית הקשת הדמוקרטית המזרחית, לשעבר חברת מועצת העיר תל אביב יפו ותושבת קרית שלום שבדרום העיר

למאמרים נוספים של יעל בן יפת