אזרחים או מריונטות?

אם "הממשלה" ו"האופוזיציה" זה אותו הדבר – איזה משמעות יש בכלל ל"בחירות"? אם השלטון מערער כבר על יסודות הדמוקרטיה – חופש הביטוי, עצמאות בתי המשפט, שמירה על זכויות המיעוט וכיו"ב – אז למה שלא יבעט גם בעניין הנוסף הזה? חגי אלעד על חובתינו כאזרחים
חגי אלעד

ואם בעוד שעתיים מה שחתום-וגמור יקרוס, ובעצם כן יהיו בחירות בספטמבר? או שלא יהיו? או שכן? האם עלינו, כאזרחים, לקפוץ קדימה ואחורה כמו ליצנים, סליחה – האם עלינו ללכת או לא ללכת לקלפיות – בכל פעם שהשלטון מורה לנו לקפוץ, בכל פעם שהשלטון מכריז על קיום בחירות או מבטלן בהבל פה?

אנחנו לא ראשי מפלגות. אנחנו אזרחים. אנחנו לא חייבים לקפוץ דרך החישוק בכל פעם שראש הממשלה רוצה. בעצם, אנחנו גם לא חייבים לקפוץ דרך החישוק בכל פעם שראש האופוזיציה רוצה. בעצם, איזה הבדל בדיוק יש בין שני האחרונים?

בדמוקרטיה, שני התארים הללו, "ראש הממשלה" ו"ראש האופוזיציה", הרי לא אמורים להיות תמורות במשפט, אלא לייצג חלופות אידיאולוגיות. חלופות מהותיות, כדי שאזרחים שאינם מריונטות יוכלו לבחור ולהכריע, כדי שהשלטון יבטא את רצון העם. זו המשמעות של בחירות. אבל אם "הממשלה" ו"האופוזיציה" זה אותו הדבר, אם כל מה שקרה עכשיו, עם ההכרזה על הבחירות או הביטול שלהן או ההכרזה עליהן או הביטול, זה שהקוניוקטורה הפוליטית שהייתה צפויה לספטמבר הוקדמה למאי, אז איזו משמעות בכלל יש ל"בחירות"?

חפשו את ההבדלים. ביבי ומופז (וגם הרצל) יוצאים לדרך חדשה. צילום: לשכת ראש הממשלה, אינסטגרם

הבחירות בישראל הן כבר מזמן בעייתיות, בלשון המעטה. העובדה שמיליוני אנשים שישראל שולטת בהם אינם שותפים להכרעה בדבר עתידם ועתידנו הפוליטי היא אחד ההיבטים המרכזיים לכך. גם העובדה שלהוציא בזמן ממשלת רבין השנייה המפלגות המייצגות כחמישית מאזרחי המדינה מודרות למעשה מכל היבט של פוליטיקה קואליציונית, ושנעשה ניסיון שיטתי להגביל את פעילותן ואף להביא לפסילתן מיכולת לרוץ בבחירות – גם עובדה זו מטילה צל כבד על הבחירות בישראל.

ועם כל זאת, אי אפשר להתכחש לכך שאחד ההיבטים המתפקדים לטובה בדמוקרטיה הישראלית המקרטעת היה קיומן של בחירות, שבתוך הקו הירוק הן אכן במידה רבה כלליות, שוויוניות, תקופתיות, הוגנות וחופשיות. בחירות, שכמו זכויות אדם, אינן של השלטון להעניק בנדיבות לב או לקחת בשרירות לב; בחירות שאינן צעצוע של הממשלה או כלי שלטוני; אלא בחירות שהן חלק מדמוקרטיה מהותית.

אלא שכעת באות "הממשלה" ו"האופוזיציה", ומכריזות במעשיהן: הבחירות הן לא יותר ממניפולציה, משהו של השלטון (שלטון שכולל הן את "הממשלה" והן את "האופוזיציה"!) לתת או לקחת בהתאם לנוחותו. ובאמת, אם השלטון מערער, כפי שהוא כבר עושה, על יסודות הדמוקרטיה המהותית – חופש הביטוי, עצמאות בתי המשפט, שמירה על זכויות המיעוט מפני עריצות הרוב, חברה אזרחית וכיוצא באלו – אז למה שלא יבעט גם בעניין הנוסף הזה, בבחירות?

דמוקרטיה מהותית עושים לא רק בקלפי. בדמוקרטיה מהותית אזרחים שאינם מריונטות עושים בכל יום ויום, או שהם מאבדים לא רק את זכויותיהם – אלא גם את זכותם להיות מופתעים מההצגה הצינית שמנהלת את חייהם. אזרחים שאינם מריונטות לא יושבים על הידיים ומחכים לקלפיות שבאות והולכות, אזרחים שאינם מריונטות לא קופצים דרך החישוק, אזרחים שאינם מריונטות כן חושבים ומוחים ומתבטאים ומתארגנים ופועלים ומפגינים ברחובות.

לא רוצים להיות מריונטות? תחתכו את החוטים.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מאור

    א. כאילו שהכותב הצביע ב-2009 "קדימה" וכעת הוא מאוכזב. מדיניות הממשלה קרובה למדיניות "קדימה" ואין להתפלא על האחדות. הלוואי ולבני היתה מסכימה לכך ב-2009.
    ב. השלטון לא יכול "לתת או לקחת את הבחירות כרצונו". הוא יכול להקדים את הבחירות או לקיימן במועדן. נתניהו ומופז לא ביטלו את בחירות 2013.
    ג. "חמישית מאזרחי המדינה" הם 24 מנדטים. חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד הן ביחד 11 ח"כים. איפה עוד 14? שמא, רחמנא לצלן, חלק מאותם "חמישית מאזרחי המדיה" סבורים שדווקא מפלגות ציוניות מייצגות אותן? ראלב מג'אדלה הודר מפוליטיקה קואליציונית?

  2. דןש

    האם חברי הכנסת הם מריונטות המופעלים ע"י ראש מפלגתם. לתומי חשבתי שרק ליברמן והרב יוסף שולטים ללא מיצרים על מפלגותיהם. פתאום התברר שהם אינם היחידים. את חברי הכנסת מקדימה – ניתן איך שהוא להבין. הבחירות היו "מחסלות" את מטה לחמם (בצורה מטפורית) ושולחים אותם אל בין האנשים מן השורה.הליכוד לעומתם פעל מתוך הרצון של המנהיג, ל"סתימת פיות" של חלק לא מבוטל של חברי המפלגה ונטרולם מעמדות ההחלטה. כולם כאחד ניצבו אחרי המנהיג ללא כל ערעור וללא כל הרהור. "שונאים" ו"מקללים" מאתמול הפכו ל"נאהבים" ו"מברכים" כהרף עין – מישרים קו עם המנהיג. כיום אנו מצויים תחת סוג שלטון של מדינה טוטליטרית, שתמיד הסתייגנו ממנו. הדבר היחיד במהלך שאני מברך עליו הוא ההמנעות מהצורך בבחירות. הכנסת ורצוי גם הממשלה נבחרת ל – 4 שנות כהונה והיא חייבת לפעול במהלך כל הקדנציה.חילופים תדירים מחבלים בעשיה וגורמים לאובדן משאבים ויכולת תכנון ארוך טווח.

  3. דוב

    מפלגות השלטון, הלווינים שלהם מפלגות האלטרנטיבה והלווינים שלהם שנקראים אופוזיציה כולם למעשה אליטות המתקיימות מהסדר הקיים ונתמכות ע"י בעלי הון מקומיים וזרים שמעוניינים בסדר הזה.
    הם קובעים את סדר היום שעליו מתנהל הויכוח, משתיקים נושאים שמפריעים להם ורסיסי מפלגות שבאמת אופוזיציניות לשיטה, ע"י שליטה בכל אמצעי התעמולה והמימסדים שהקימו כדי לשמר את השליטה.
    האינטרס שלהם לא קשור לאינטרס של רוב האזרחים לאילו אין בכלל כל אפשרות להשפיע או אפילו להתאגד והמחאה בקיץ רק הוכיחה. למרות חוסר היכולת השיטה נסבלת על הרוב כל זמן שהיא פועלת.
    אזרחים מיואשים שכבר הבינו במודע או מנסיון לא משתתפים כלל במשחק הזה אלא שתמיד קופצים מי שלא מסוגלים להשתחרר מהאשלייה ומבקשים "להשפיע" ע"י הצטרפות למשחק המכור מראש ובכך רק לחזק אותו.
    התשובה הדמוקרטית ביותר במצב ענינים כזה הוא פשוט להחרים את ההצגה. לפחות אז יהיה ברור איזה ערך יש לה

  4. כפיר אזולאי

    כמה קישקושים. פתאון זה ממש נורא שהאופוזיציה מצומקת
    אבל תחת שרון זה היה סמל ליציבות, העיקר שיהיה אפשר לגרש יהודים בשקט
    ועוד לא דיברנו על המיצובישי

  5. יהודי שלמד מההיסטוריה

    כאז כך היום: יהודים מתלכדים סביב קיצוני הימין, סביב שמעון בר-כוזיבא (מלשון כזב – שהנהיג את מרד היהודים באימפריה הרומית בימי הקיסר אדריאנוס (132 – 135 לספירה). בסוף דוכא המרד. מאות אלפים נהרגו, וגם בר כוזיבא.

  6. מן הון להון

    בניגוד למפגשים בין נהנתניהו-ברק-מופז וליברמן, אין הדמוקרטיה מכירה בכיבוש, ואין הכיבוש מכיר בדמוקרטיה. (ומה אומרת שלי ירחמיאלוביץ' שתומכת בכיבוש הדמוקרטי בשתיקה. על 'שתיקת הכבשים' Silence of the Lambs
    עוד נמשיך לדון…

  7. דנה ג.פלג

    מקווה שהקיץ נעיז לגזור את החוטים!