אם לא האהבה, הפצצה

"איומים קיומיים" צצים בישראל כמו באיראן, כל אימת שהציבור מתחיל לפקוח את עיניו ולמחות על האיומים האמיתיים העומדים בפניו. מאות מאנשי/נשות המעגל הישראלי-איראני יצאו לרחובות ברלין להפגין נגד ביבי, אחמדינג'אד, מרקל והפצצה. גל שקולניק הייתה שם
גל שקולניק

ברלין.

ביום רביעי, ה-21 במרץ, קיבלתי בפייסבוק הזמנה להפגנה מול השגרירות הישראלית למחרת. היה זה ערב חתימתו של אהוד ברק על חוזה לרכישת צוללת שישית מגרמניה, גם הפעם בעלת יכולת נשיאת ראשי נפץ גרעיניים, שבעזרתה נוכל לשגר את הנשק האטומי שאנחנו מכחישים שיש לנו. לכמה אנשים טובים קפץ הפיוז סופית. לא רק שנראה כי ממשלתנו אכן שוקלת להשמיד את כוריה הגרעיניים של איראן, אלא שגרמניה ממשיכה לספק לנו נשק ל"מכה שנייה", בעזרתה נוכל להשמיד גם כל מיני דברים אחרים באיראן, ומהים, למקרה שמישראל כבר לא יהיה אפשר לשגר כלום אחרי מתקפת הנגד האיראנית. וכל זאת על חשבונם של ניצולי שואה שמוציאים את שנותיהם האחרונות מתחת לקו העוני.

מכיוון שהמדרכה מול שגרירות ישראל בברלין כבר מוכרת לי היטב מהפגנות העבר, לא היססתי והצטרפתי להפגנונת. היינו שם 11 אמיצות ואמיצים, ואם זכורני נכון היה קר וגשום. לאחר שעמדנו שם כשעתיים תחת מבטיהם הבוחנים של 25 שוטרים, הלכנו, והם לא היססו להביע את אכזבתם. "מה? כבר?"

השוטרים אולי התאכזבו, אבל לנו קרה משהו מאוד חשוב בהפגנה הזאת – הבנו שמה שאנחנו צריכים בשביל שהמחאה תהיה אפקטיבית הוא ליצור קשר עם איראנים. עוד הבנו, שאם אפשר להוציא 11 איש בעשר בבוקר, בהתראה של ערב, ולגרור אותם עד סוף העולם כדי לעמוד ברחוב שומם בקור ובגשם, כנראה שיש לנו סיכוי לעשות משהו הרבה יותר גדול, אם רק ננסה.

אני לא כל כך יודעת איך זה קרה, כי הייתי בביקור בארץ בין לבין, אבל אותן פעילות שקראו להפגנונת המכוננת, פנו לחברים, חפרו בנבכי הקונטקט-ליסטס שלהן, וכשלושה שבועות אחר כך כבר נפגשנו – הגרעין הקשה של המעגל האיראני-ישראלי (IIO). עוד לא היה לנו שם, וגם לא היה לנו ברור לאן פנינו מועדות. רק דבר אחד היה ברור כשמש: אנחנו לא יודעות כלום אחת על השנייה, ולפני הכל – צריך לשנות את המצב הזה.

הפגנת המעגל הישראלי- איראני בברלין, 05.05.12. רק דבר אחד היה ברור כשמש: אנחנו לא יודעות כלום אחת על השנייה, ולפני הכל – צריך לשנות את המצב הזה. צילום: נעמה לנדאו
מפגינה ישראלית מהמעגל הישראלי-איראני, 05.05.12. המנהיגים יודעים שכל מה שהם צריכים לעשות כדי שהעמים שלהם ישתקו ויתנו לשלוט בשקט, זה לאיים קצת זה על זה. צילום: cc by-RonnyPohl

קרוב לוודאי שרוב קוראי הטור הזה אינם יודעים דבר וחצי דבר על החיים באיראן. בטח שלא על הפוליטיקה הפנים-איראנית. מי שחשוף רק לתקשורת המיינסטרימית, הרי חושב שאוכלוסיית איראן מונה בייחוד נשים מכוסות שחור מכף רגל ועד ראש, שחלקן מצויות באמנות הנינג'יטסו, יודעות לטפס על חבלים עם סכין בפה וגם לירות בקלאץ'. ואפילו מי שקרא ויודע על המהפכה הירוקה שניסתה להתרחש בשנת 2009 ודוכאה באכזריות, לא תמיד מודע לכך שהפוליטיקה האיראנית רווייה מחלוקות, זרמים ותת-זרמים שלא היו מביישים אף את זו שלנו.

במפגש הסבירו חברי הקבוצה הישראלים לשאר את המבנה הפוליטי בארץ (דהיינו: ימין, דתיים, ימין-דתי-גזעני, ימין-משיחי, ימין חילוני-פשיסטי, ניאו-ליברלים מתונים, סיעות ערביות וחד"ש) וסקרו (בנפרד) מה מפריע לאזרחי ישראל (היהודים) ולשמאל הישראלי (היהודי, נו מה, כאילו שאנחנו יודעים על ההתפלגות הפוליטית בקרב פלסטינים-ישראלים יותר מעל זו שבאיראן); ואילו האיראנים פתחו לנו צוהר לעולם שאנחנו לא יודעים עליו כלום.

ומה גילינו? לדוגמה, שבאיראן יש מחלוקות בין מתנגדי המשטר השונים. מצד אחד, מכיוון שהמשטר האיראני מרבה לטעון לסולידריות עם הפלסטינים, רבים ממתנגדיו דורשים להפסיק להתעסק בבעיה הפלסטינית. הם טוענים שזה לא מעניין אותם, וכמו הבוחר האמריקאי שקיווה שאובמה ידאג יותר לעמו ופחות לשאר העולם, הם דורשים: "איראן לאיראנים". לעומתם, הפעילות שהגיעו לפגישה (ואולי זה המקום לציין שאני משתמשת בלשון זכר ונקבה לסירוגין מתוך גמישות מגדרית, וגם שבתנועתנו המתהווה יש כ-75% נשים), דווקא חושבות שזכויות אזרח ודמוקרטיה מגיעות לא רק לאזרחי איראן, אלא גם לחסרי האזרחות הפלסטינים. מצד שני, הדעות באיראן חלוקות באשר לתועלתו של נשק אטומי: הרי גם איראן, כמו ישראל, מוקפת אויבים (נסו למצוא מפה של בסיסים אמריקאיים באזור המפרץ הפרסי, ותגלו למה האיראנים חשים צורך באיזה נשק מפחיד במיוחד), אולם רבים מתנגדים להוצאה האדירה על פיתוח נשק אטומי, בזמן שהאזרח הפשוט סובל מעוני ואבטלה, מה גם שהדבר גורר סנקציות שמקשות על החיים אף יותר.

והנה הגענו לנושא מרכזי וחשוב – הסנקציות! לא ייאמן איזה הר געש מסתתר מתחת למונח הזה, שאיש בתקשורת הישראלית, ולרוב גם העולמית, לא מעלה לגביו שום שאלות. איך זה ייתכן שהמערב מטיל כבר שנים סנקציות על איראן ואין פוצה פה ומצפצף? האם באמת כולם כל כך משוכנעים שזה מה שיפיל את משטר האייתולות? שזה מה שיגרום לאחמדינג'אד להפסיק את העשרת האורניום? אולי. יכול להיות שזה באמת מה שכולם חושבים. או אולי פשוט לא חושבים על זה. הפעולה הזאת, של הטלת סנקציות על מדינות עולם שלישי שלא מתנהגות מספיק יפה לטעמנו, כבר הפכה למעין רפלקס אוטומטי, ומעטים הם אלה שמצביעים על המציאות העגומה – והיא שסנקציות משמשות לרוב אקורד מקדים למלחמה, ושסנקציות פוגעות לא בממשל, אלא באזרחים. כאילו לא הספיקה לנו הדוגמה של עיראק, בה נספו מאות-אלפים בעקבות הסנקציות בלבד, ולאחריהן פלשו אליה מדינות בעלות אינטרסים כלכליים בתואנות שווא והטילו אותה לתוך שנים של אלימות לאחר שנים של מחסור.

כיום, באיראן, האינפלציה דוהרת, האבטלה משתוללת, ואנשים שעוד לפני שנתיים-שלוש נלחמו במשטר, נלחמים עכשיו להשיג אוכל, לקנות ירקות לילדיהם ותרופות להוריהם. אלה שהתנגדו בעבר למשטר האייתולות, אותו הסנקציות אמורות לערער כביכול, נאלצו להפסיק לעשות כן, גם אם אומץ לבם לא נטשם אחרי זוועות דיכוי המהפכה הירוקה. כשאין כסף לאוכל, אין זמן למחאה. והמשטר? חוץ מהרגיעה הפוליטית שהמצב הכלכלי הנורא מספק לו, הוא נהנה גם משליטה מוחלטת בשוק השחור ומתלות גוברת של האזרחים בשירותיו. שלא להזכיר את תחושת ה"כולם נגדנו" המלכדת, שאנחנו בישראל מכירים היטב.

איראנים/ות וישראלים/ות נגד מלחמה. הפלאייר של הפגנת ה-5 במאי בברלין. תוך שלושה שבועות הוצאנו כ-500 איש לתהלוכה ברחובות ברלין

עוד דבר שאנחנו מכירים מצוין הוא משטר שנהנה לנופף בכל מיני "איומים קיומיים" מפוברקים, ולפצוח בעימותים אלימים לא נחוצים, כל אימת שהציבור מתחיל לפקוח את עיניו, לזקוף את ראשו ולמחות על האיומים הקיומיים האמיתיים העומדים בפניו. באיראן אלה המשטר הטוטליטרי וקשיי המחיה, כאמור, ובישראל אלה הם הכיבוש, התדרדרות הדמוקרטיה, וכן, קשיי המחיה. בפלאייר שהודיע על ההפגנה שלנו בשבת האחרונה מככבים לא במקרה אחמדינג'אד, מרקל ונתניהו, חבוקים ונינוחים.

גם ביבי וגם אחמדינג'אד יודעים שכל מה שהם צריכים לעשות כדי שהעמים שלהם ישתקו ויתנו לשלוט בשקט, זה לאיים קצת זה על זה. ומרקל? מרקל יודעת שכל עוד שני אלה ממשיכים למשוך אחד לשני בצמות, היא יכולה להמשיך למכור להם נשק. לנו – צוללות מכספי השילומים, ולאיראן – אמצעי מעקב שיאפשרו למשטרה הנאור לדכא התקוממויות מבית, ולעזאזל הסנקציות.

עם הפלאייר הזה, ועם כמויות אדירות של עבודה מאומצת שנתנו ישראליות כאיראניות (וגם הבנים!), הוצאנו, תוך שלושה שבועות נוספים בלבד, כ-500 איש לתהלוכה ברחובות ברלין, כדי לומר לא למלחמה, לא לסנקציות, לא לכיבוש ולא לדיכוי. וכמובן גם לא תודה, גרמניה, על הצוללות ועל כל השאר. עם העבר שלך, עדיף שתתעסקי בקידום השלום במקום בייצוא נשק. באיזשהו שלב, הדי.ג'יי החמוד שלנו שם את Ask של הסמית'ס בכריזה. יש הרבה שמאלנים שלא התלהבו, בלשון המעטה, מקמפיין האהבה. אני לא אחת מהם, אבל גם אני, כמו מוריסי, חושבת, שאם לא האהבה, אז אולי הפצצה היא זו שתביא אותנו, האיראנים והישראלים, להסתכל אחד לשני בעיניים, ולראות שלא רק שאנחנו דומים עד פליאה, אלא שלשנינו יש אויב משותף: הממשלות שלנו ובצע הכסף של ממשלות המערב.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.