על רצפת התחנה

ביום חמישי האחרון (03.05) השתתפתי בהפגנה מול בית החולים של השב"ס ברמלה, בסולידריות עם האסירים הפלסטינים שובתי הרעב. 200 איש ואשה אולי יותר, נכחו בהפגנה. הם הגיעו מכל רחבי הארץ: מנצרת, מחיפה, מאום אלפאחם ומלוד. גם ממזרח ירושלים הגיע אוטבוס מלא מאוכלס בחברי ועדות ואמהות שהחזיקו בתמונות בניהן האסורים. לאחר שתמו ההצהרות והפוליטיקאים סיימו להתראיין ההפגנה החלה להתפזר, אולם קבוצת צעירים החליטה להישאר במקום. הם עמדו זקופים, דגלי פלסטין בידהם קראו קריאות ושרו. לא עבר זמן רב עד שהוזעק גדוד יס"מ למקום והחל לבצע פיזור אלים ומעצרים. לכאורה יש להתפלא על כך ששירתם של הצעירים גררה תגובה תוקפנית כזאת. למעשה, לשירה היתה עוצמה יוצאת דופן, לנוכחה איבדו חומות הבטון שהקים הכיבוש את משמעותן. הצעירים הפלסטינים נשאו על שפתם בשורה על אחדות שנרקמת בין אלו שנמצאים בין כותלי הכלא ואלה שמחוץ להם; בין חלקי עם שהופרד במחסומים פיזיים ומעמדיים שיצר האפרטהייד הישראלי.

לאחר ששבעת העצורים נלקחו מהמקום, נסענו לתחנת המשטרה של רמלה. שם אירחנו חברה לאמו של אחד הנערים העצורים שחיכתה להיכנס לחקירה של בנה (על פי החוק הישראלי, חקירה של קטין צריכה להתבצע בנוכחות הורה). ישבנו על ספסלים במתחם התחנה ודיברנו על מה שאירע לפני כשעה קלה. שני שוטרים יצאו מהתחנה, ודרשו שנעזוב את המקום בטענה שאנחנו מפרים את הסדר. התווכחנו איתם, וטענו שזאת דרישה שאין לה הצדקה, אך בסופו של דבר לבקשת עורכת הדין שלנו יצאנו החוצה. בעודנו ממתינים על המדרכה שמחוץ לתחנה, הצטרפה אלינו קבוצה נוספת שחזרה מההפגנה לחכות לעצורים. אחד מהפעילים החל שוב לשיר. כמו במעצר הקודם, גם כאן השירה היוותה טריגר לאלימות משטרתית. אותם שוטרי יס"מ רצו אלינו אחוזי אמוק והחלו להכות בנו – כאשר הפעם נעשה גם שימוש באקדחי טייזר. ניסיתי לתפוס את אחת הנשים שהוכו מכות נמרצות ונתפסתי גם.

יחד איתי הוטחו בזה אחר זה פעילים ופעילות על רצפת התחנה, תוך ששוטרי יס"מ בועטים בגופם. זאת היתה התחלה של מסכת אלימות משולחת רסן שקשה לי לאמוד את משכה. הושמתי בחדר שבו הוחזקו הנשים. לחדר נכנסו שוטרי יס"מ, דחפו אותנו, קיללו ואיימו שלא נוציא הגה מהפה. כנראה שאמרתי משהו שלא היה לרוחו של אחד מהם, כי כהרף עין מצאתי את עצמי נזרקת לחדר שבו נמצאו הגברים. מרביתם הוחזקו בתא מעצר, אך שניים מהם היו כבולים על הריצפה כשפלנלית מכסה את עיניהם. מעליי הושלכו פעילים נוספים, ואז נכנס קצין משטרה לחדר והחל לחשמל את הערימה עם אקדח טייזר. הצלחתי להתחמק ממגע ישיר עם האקדח וגם להרים את משקפיו של העצור לידי שחושמל בעודו מגשש אחריהם. הועברתי שוב לחדר של הנשים. מדי פעם נכנס שוטר להתגרות ולאיים.

האירוע הקיצוני ביותר אירע כאשר ללא סיבה גלויה לעין, הצמיד קצין משטרה את אחת העצורות עימי לקיר תוך שהוא רוכן עליה מצמיד את הטייזר לגופה ומאיים שאם לא תשב בשקט הוא יחשמל אותה. אותו קצין המשיך להסתובב עם הטייזר ולאיים כל אימת שנאמר או נשאל משהו שלא היה לרוחו. מבעד לקירות שמענו כל אותו ערב את זמזומי החשמל. קשה לתאר כל חבטה, קללה או הטרדה מאותו לילה כי היו רבות מאלו, אולם את מכלול התנהגות של המשטרה ניתן לאפיין במילה אחת – סאדיזם.

בצהרי יום חמישי נישא בגאווה דגל פלסטין ברמלה, עיר שעוברת כעת תהליכי ייהוד והעומד בראשה הוא קצין צבא בכיר לשעבר. בליל חמישי הוכיחו שוטרי רמלה שאין הבדל בין העיר הזאת לשטחים שנכבשו ב-67'. השוטרים נקטו נגד הפלסטינים אזרחי ישראל בדיוק את אותן הפרקטיקות שננקטות נגד עצורים פלסטינים בגדה.

יצאנו מתחנת המשטרה של רמלה ב-4 לפנות בוקר בראש מורם ובתחושת הקלה. הועברנו לבית מעצר ומשם לבית משפט. ביום שישי אחרי הצהריים נפתח המשפט שלנו. המשטרה דרשה להמשיך להחזיק אותנו במעצר עוד חמישה ימים. השופט לא השתכנע מטענת התובע המשטרתי שחלק מאיתנו תקפנו שוטרים, אך קיבל את הטענה שקיימת "מסוכנות". נגזרו עלינו מעצר בית וכן הגבלות נוספות. שאלתי את עצמי – במה מסוכנים היועצת החינוכית, העו"ס והמורה שהיו עצורים יחד איתי? התשובה המטרידה היא שהמסוכנות שיוחסה להם נובעת מזהותם.

היסודות הרקובים של המשטר הישראלי נחשפו ביומיים האלו. זהו רקבון עמוק שהופך את היסודות לשברים, לכן מערכות שלמות נכנסו למגננה מול צעירים וצעירות פלסטינים רק על שום היותם גאים במי שהם. למרות מסכת ההשפלה שחווינו, רוחם של חבריי וחברותיי האמיצים למעצר לא נשברה. למעשה, משטר האפרטהייד הישראלי חושש מהם בצדק.

——————

דוברת מרחב שפלה של משטרת ישראל, רב-פקד לאה זוהר, מסרה ל"העוקץ": "בהפגנה שהתקיימה ב-3 במאי ליד כלא רמלה, החלו המשתתפים להתפרע ולהתקדם לכיוון הכביש. בשלב זה ניתנה הוראת פיזור על ידי מפקד תחנת משטרת רמלה, אולם לאחריה המשתתפים המשיכו להתפרע, הפריעו לשוטרים ותקפו אותם. לאחר שנעצרו מספר חשודים והובאו לתחנה, החלה התגודדות מחוץ לתחנה תוך חסימת הכניסה, אז בוצעו מעצרים נוספים. כל החשודים הובאו בפני שופט ושוחררו למעצר בית, תיק החקירה הועבר לתביעה לבחינת הגשת כתבי אישום. בעניין הטענות לאלימות השוטרים – הנושא הועבר לטיפול מח"ש".