אמי זכרונה לברכה

אמי זכרונה לברכה לא היתה צדקת, אלא אשה שידעה ליהנות מהחיים
וכשהיינו ילדים היתה מסתובבת עירומה עד ששטמו אותה השכנים
שהיו מציצים בהיחבא מבעד לחלונות
וכמו כן היא חשבה שמן החנויות הגדולות כדאי לגנוב,
ופעם לקחה למעני נעלי "גלי" סגולות.

אמא שלי זכרונה לברכה לא היתה עניה מרודה,
אבל כשעלתה לארץ היו לה רק מאה דולר. אחר-כך עבדה
והכירה גברים (גברים תמיד דואגים לכסף).
גם עשירה גדולה לא היתה, ותמיד נהנתה
לקנות בגדים בחנויות יד-שניה ובבזארים במחיר-מציאה.

הו, גברים,
אתם שלא מבינים את תשוקת הנשים לקניות,
את תשוקת הנשים העניות לבגדים,
גברים זוללי אוברדראפט ופחדני החובות
מתי תבינו את שורש ההנאות של הנשים
שלא היה להן מעולם דבר משלהן, שגודלו במסדרונות ובמטבחים,
והנה יש להן בעל וכסף וחדר-שינה אבל דבר לא מכסה
את התחושה שאין לך דבר, לכן

לקנות פרווה מלאכותית ולהחליף תחתונים
עם החברה הכי טובה, ולמצוא כותונת-לילה מסאטן
בשוק-הפשפשים של מדריד, לקבל מבעלך טבעת זהב עם פנינה,
אבל כשאת נעשית חולה ואצבעותייך מתנפחות, הוא עונד אותה על אצבעו,
זה לא משהו שאת יכולה להוריש לבתך, גם היא, אחרי הכל, יתומה.

מתוך הספר "שירי אהבה לימים רעים", הוצאת עם-עובד, 2008