זוהי הפוליטיקה של הסיירת

מנגנוני הסלקציה של הסיירת-שייטת-טייסת מרחיבים את שורותיה של "ארץ ישראל השנייה". מאיר עמור בוחן את אירועי השבוע האחרון בו התחוור שוב ש"החבר'ה הטובים" אינם מוכשרים להנהיג את החברה המתפכחת מ"חלום הישראליות", וקורא להתנגחות עם הסדר הישן

שלטונה הכמעט בלבדי של פוליטיקת "הסיירת-שייטת-טייסת" וכשלונה בהיענות למשבר המתמשך של החברה הישראלית התבטאו פעמים רבות בעשורים האחרונים (ראו מלחמת לבנון הראשונה, השנייה ומבצעי עופרת יצוקה למיניהם). בימים האחרונים התבהרו שתי עובדות יסוד. התחוורה העובדה כי שליטת "הסיירת" היא כמעט ללא מיצרים (ראה/י הפעלולים האחרונים של הפנסיונרים מהסיירת); העובדה השנייה שהתבהרה היא כי הניתוק בין "הסיירת" לחברה הישראלית הולך וגדל.

מופז וביבי במסיבת העיתונאים. הפעלולים האחרונים של הפנסיונרים מהסיירת מוכיחים כי הניתוק בין "הסיירת" לחברה הישראלית הולך וגדל. צילום מסך

בנוסף, מתבררת והולכת מציאות חברתית שלגביה יהיו חילוקי דעות "אתניים ועדתיים": הסיירת-שייטת-טייסת היא מועדון מצומצם. הקליקה הזו אשר נתפסה כעצם מעצמה של "ישראל הראשונה" מותירה מאחור ולמטה את אלה שחשבו כי הם שייכים למועדון הייחודי הזה של "יפי הבלורית והתואר". נקודה אחרונה זו קשה לעיכול, בייחוד למודחי הסיירת ושות'. אך מציאות זו טופחת על מצחם היגע ועל פניהם הכבדות של בני ובנות המעמד הבינוני הישראלי אשר "לא גומרים את החודש". מאז כתיבת המאמר על "אסון הסיירת הגדול" עברו שלוש שנים שהיו עתירות באירועים פוליטיים, ברעש חברתי ובמעט פעולה של שינוי. אירועים אשר הוכיחו באורח ניצח כי שמרנות פוליטית ותרבותית היא המאפיין המרכזי של ההגמוניה האשכנזית בישראל.

הקוראים/ות ירימו גבה וישאלו מה לאשכנזיות, לשמרנות ולתעלוליהם האחרונים של נתניהו ומופז? ובכן, המאבק כנגד השינוי החברתי המתרגש ובא הוא המכנה המשותף לשילוש הקדוש: אשכנזיות, שמרנות ומגרש המשחקים של הפנסיונרים מסיירת מטכ"ל. רק כך אפשר להבין את "נפילת השמיים הפוליטיים" של השבוע האחרון.

השבוע סיפקו הפנסיורים של סיירת מטכ"ל חיזוק נוסף לקביעה כי "החבר'ה האיכותיים" אינם אלא מאחז עיניים וסכנה קיומית. לעם היושב בציון התחוור שוב עד כמה "החבר'ה הטובים" אינם מוכשרים להנהיג את החברה הישראלית. עד כמה "כושר הניווט הלילי" ו"המלחמה בטרור", ו"הקומבינה" מהווים ציוד אומלל להנהגה של חברה אנושית ככלל והחברה הישראלית בפרט. עד כמה יכולתם להפוך את ישראל לארץ עושקת חיים הביאה אותנו אל סיפה של "סוף הדרך". "הקומבינה" דוחפת אותנו אל פי התהום בצורה מפורשת ובאופן לא סמלי.

אלה שאינם רואים את הקשר שבין "הסלקציה" לסיירת (טייסת ושייטת) וההאלהה של "החבר'ה האיכותיים" בתרבות ובפוליטיקה של החברה הישראלית, לא יצליחו להבין את אשר אירע בחתימת ההסכם בין מנהיגי "הליכוד" ו"קדימה" (עם תמיכתו של "הקיבוצניק" האיכותי אהוד ברק).

שעות ספורות לפני חתימת ההסכם, אמר מופז כי נתניהו לא חי "בישראל האמיתית". מופז, לעומת נתניהו, טוען כי הוא חי ישראל שאינה מדומיינת (הוא – כך טען במסע הבחירות שלו – "עוזר" לילדיו "לגמור את החודש"). על כן, ישראל שלו אינה מבוססת על התכחשות קבועה למציאות החברתית שהיא גם לדעתו, אומללה ומאמללת. הפער הקבוע שבין דבריו ומעשיו מצביע על חוסר יכולת להמשיג ולהבין, הלכה למעשה, את המציאות הישראלית עליה הלין.

למרות ארץ המוצא של הוריו ואף על פי מקום הולדתו, מופז הוא בשר מבשרה של "הסיירת". הוא עצם מעצמה של קליקת "החבר'ה האיכותיים". הגישה האיכותנית החלה לפרוח באוהלי הפלמ"ח ומקבלת ביטוי בוטה ויומיומי במבחני סלקציה "איכותיים" הננקטים מדי יום בחברה הישראלית ועל ידי ישראלים רבים. זוהי הפוליטיקה של "האיכות"; עליה בנויה פוליטיקת הסיירת. פוליטיקה זו מהווה את הבסיס המרכזי לסלקציה לתפקידי "פיקוד ומטה" בחברה הישראלית. זהו מועדון סגור. החברה הישראלית מנוהלת כמועדון של "יונקרים יהודים ישראלים". זוהי "האריסטוקרטיה" של ישראל. נתניהו, ברק ומופז הם יציריה של אריסטוקרטיה ישראלית זו.

אבל ה"פוליטיקה של הסיירת" היא גם פוליטיקה של כחש, הכחשה והתחמקות. זוהי הפוליטיקה של נתניהו, מופז וברק. האיכותיים ממשיכים לדווח שקר לעצמם, לאחרים ולנו. בעיות היסוד (שלום, גבול, שוויון ושלטון חוק) של החברה הישראלית מוכחשות. התעלמות, התחמקות, הכחשה וכזב משרתים את האינטרסים של קבוצה הגמונית, שהיא אשכנזית בתפיסת עולמה, שמרנית בפעולתה הפוליטית וצדקנית באמונתה. אחרת איך ניתן להבין את הקיבעון החברתי, פוליטי ותרבותי בישראל.

מינוי מופז לרמטכ"ל, 1998. הכניסה האולטימטיבית למועדון יפי הבלורית והתואר

את שמרנותה של ההגמוניה האשכנזית חוו במהלך הקיץ האחרון – על בשרם ובחשבון הבנק שלהם – גם בניו ובנותיו של מעמד הביניים שהוא בעיקר ישראלו-אשכנזי. הקיץ האחרון היה שיעור ביקיצה אלימה מחלום באספמיה. למרבה המזל, חלקים גדולים של הציבור בישראל החלו מתפכחים מ"חלום הישראליות". חלום אשר מעולם לא היה אלא פנטזיה. ההבנה כי מנגנון הסלקציה של "הסיירת-שייטת-טייסת" מחייב מציאות המיועדת לקבוצה קטנה, מבודדת, מורמת מעם ו"איכותית", החל זורח בתודעתם של רבים ורבות. פאטה-מורגנה זו קורמת עור וגידים כעת כחלום בלהות לרוב הישראלים. היה זה חלום האשכנזיות היפה. הקיץ האחרון היה שברו.

חלום ה"איכותיות" האשכנזית נגוז. אלימות חברתית, שחיתות כלכלית ושמרנות פוליטית-תרבותית הם מאפייניה של ההגמוניה האשכנזית בישראל. מאפיינים אלה – לא ארץ המוצא של ההורים – מחייבים וכופים בעוצמה את צימצום שורותיה של ה"עלית". יותר ויותר אנשים בחברה הישראלית נדחפים לחיים ב"ארץ ישראל השנייה". אותה מציאות שמופז טען שילדיו משתייכים אליה – למי שהאמין לדבריו. למודחי הסיירת-שייטת-טייסת הישראלים מתבררת עובדת יסוד מכרעת: הם הופכים לחלק מרוב גדול של אזרחים מזרחים וערבים בישראל. זוהי ישראל האמיתית. אליה מצטרפים, בלית ברירה, במיאוס, ובטרוניה מאוכזבי ומודחי "ישראל היפה". לאט גם חודרת ההכרה כי ישראל האמיתית היא ישראל שנייה ושלישית עבור ה"ה מופז, נתניהו וברק. הם אינם שייכים אליה.

בעקבות הכרה זו מתקרב הרגע שבו תפצע ההבנה כי על מזרחים, ערבים ועל "מודחי השיטה הקיימת" לקחת אחריות על הנהגת חייהם בעצמם. זאת אומרת, למצוא מנהיגים ומנהיגות השייכים אליהם, לחברה הישראלית, במלוא מובן המילה. עליהם למצוא דרך לטפל בבעיות יסוד בחברה הישראלית. זוהי חובתם. שלום, שלטון חוק, גבול, שוויון זכויות, שוויון בחובות וחינוך, אלה הן חלק מבעיות היסוד המיידיות שעל הפרק.

לעומת הקיץ שעבר, שהיה התעוררות מיקיצה למציאות חברתית נוקשה, הקיץ הזה מחייב התנגחות והתנגשות עם "הסדר הישן" של ישראל. הקיץ הזה וכנראה גם הבאים אחריו, יביאו לידי ביטוי את המאבק שבין שמרנותו של "הסדר הישן" אל מול "הסדר החדש" המבקש להופיע.

החברה האיכותיים מהסיירת נמצאים בצד הלא נכון של השינוי החברתי המבוקש בישראל. השאלות שכל אחד/ת מאיתנו צריכים לשאול היום הן: האם אני בעד שינוי או בעד "האיכות" של הסיירת? האם ישראל זה אני?

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. לוגי

    האם אין לכותב המאמר שום טיעון עינייני וכל שהוא מצא הוא חזרה על קלישאות של ניתוק פנסיונרים אשכנזים של הסיירת מהעם?
    מעניין אותי אם נסתר מהכותב שמופז לא בדיוק אשכנזי והאם הוא לא יודע שהאירועים שהוא מזכיר (מלחמת לבנון השנייה עופרת יצוקה) נשו בימי הממשלה הקודמת. אולי הוא חושב שאולמרט שהיה בסיירת 'במחנה' נחשב גם הוא כפנסיונר הסיירת.

  2. Arnavlavan

    להפטר מההגדרות העדתיות האנכרוניסטיות. בתור "אשכנזי", אני חייב להגיד שברור שביבי אינו מיצג אותי רק בגלל "אשכנזיותנו". בתמונת הענקת הדרגות שבפוסט, שניים מתוך שלושת המצולמים אינם "אשכנזים". אני אשמח לראות פה חברה פלורליסטית, יהודית-ערבית, שבה גם ל"אשכנזים" יהיה מקום. ברור שה"סיירת-שייטת-קטלת" לא יכולה להוביל ולהנהיג חברה כזו. אבל ברור גם שרבים ממצביעי הליכוד אינם
    "אשכנזים". הפתרון היחידי בעיני יכול להיות ניסיון מהפכני שכרוך בשריפה של ההגדרות העדתיות והלאומיות.

  3. פועל שחור

    כמה שיותר מהר ניתפצל מהם וניפרד לשם פרוד כך יגבר הסיכוי להציל את עמנו ההיסטורי העם היהודי הספרדומזרחי מתוכנית החיסול שמחזיקה החונטה במגירותיה הסודיות.

  4. אורה לב-רון

    האם טחו עיני מראות, או שאכן הסיירת מעבירה פה ושם מזרחי (לקישוט) אבל הסלקציה מסננת הרמטית ערבים ונשים?
    נכון, אשה יכולה להיות אשת-סיירת (נאוה ברק) עד שהוא מוצא מישהו שמכין קפה יותר טוב.

  5. כפיר

    נראה שמאיר עמור רוצה, כמו שאומרים, לרקוד על כל החתונות.

    1
    מצד אחד הוא מציע כאן בלשון נחרצת "התנגחות והתנגשות עם 'הסדר הישר' של ישראל"
    אך מצד שני כאשר הגיב על מאמרי התעקש שהמאבק חייב להיות לא אלים ולא "פרומתאי", בלשונו. כיצד מציע לנו להבין את הזיג-זג הזה? או כיצד הוא מציע להבין את היחס בין כוח לזכויות?

    2.
    עמור גם ביקר את השימוש שלי בלשון מרקסיסטית "מיושנת" המקדמת מושגים כמו "תודעה כוזבת". ועם זאת התפלאתי למצוא אותו חוזר ומשתמש בלשון המרקסיסטית של ה"פנטזיה". האשכנזים חיו בפנטזיה (בתודעה כוזבת") ועכשיו הם "מתעוררים" ממנה. מרקס לא היה כותב זאת טוב יותר. הנה שוב מזגזג עמור במונחיו. מצד אחד תוקף בפומבי, מצד שני עושה לך קואופטציה. התנהגות לא סולידרית במיוחד.

    3.
    ועם כל זאת, עדיין מציע לנו עמור "שיויון זכויות וחובות" ולא מציע אף מילה על הבעיה האימננטית של הסדר הקפיטליסטי. בכך הוא מציע לנו פנטזיה נוספת, כזו שגם מציעים חלק גדול מהמוחים והמומחים המציעים לנו "מדינת רווחה". אני מניח שברגע שהמוחים היתר רדיקלים יציעו ביקורת על הסדר הקפיטליסטי ולא רק על המדינה, ידע עמור לדלג גם לצד הזה של המתרס ולהחליף את עורו.

  6. אורי

    האשכנזים כמו הערבים לא עומדים להעלם.
    אנחנו בצרה הזאת ביחד.

  7. דןש

    אולי בכל זאת נוח לספרדים ל"התחבא" אחרי האפליה המדומה על מנת להצדיק מצב, שהביאו על עצמם. לא רק עולי מדינות ערב, רוססו בדי.די.טי עם עלייתם לארץ. לא רק עולי מדינות ערב, שוכנו במעברות ובשיכונים. לא רק עולי מדינות ערב הגיעו לארץ חסרי כל למדינה שמשאביה לא אפשרו מתן סעד לאזרחיה שזה מקרוב באו.
    הפערים הלכו וגברו בין הגישה שמגיע לי ואני מקופח לבין זאת ה"אגואיסטית" ש"עשתה לעצמה". אינני מתעלם מהעובדה שהמדינה קפחה ועדין מקפחת את הפריפריה.אבל חלקם של ה"מקופחים" אינו מבוטל ביצירת מעמדם החברתי היום. לא ארחיב אבל אציין שתי נקודות: האחת ראייתה של מפלגה עדתית כמושיעה. במקום להשתלב במערך המפלגות הקיים ולהשפיע מבפנים; השניה, תמיכה מסיבית במפלגה, שעל דגלה חרותה סיסמאת הלאומיות אולי אפילו הלאומנות. כאשר הנושאים החברתיים נדחקים לפינה.
    מי שתומך ואפילו "מזיל ריר" מהפליה של כ- 20% מאזרחי מדינת ישראל. מי שתומך בכיבוש ובשליטה ללא מיצרים על עם זר. שלא יתפלא שתחושת ההפליה מגיעה עדיו

  8. דרור בל"ד

    לכפיר. מבלי להכנס להתנצחות האישית, לי נראה כי מאיר עמור התמקד בניתוח הבעייה, שכן הבנת הבעייה היא חלק הכרחי מהפתרון לה. את הפתרונות, הקיימים כמובן, ניתן יהיה ליישם כשמסה קריטית של אזרחים תהיה מודעת להיקף בעייה זו.

    1. "התנגחות והתנגשות עם 'הסדר הישר' של ישראל" ניתן לפרשנויות שונות. לדעתי, ואולי גם לדעתך, הפרשנות היא
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4027452,00.html
    ייתכן כי עמור מכוון לקבוצות שונות של מודעים, כאשר כל קבוצה בוחרת אופן פעולה אחר למען אותה מטרה. ההסכמה המשותפת, החל בחאלד משעל, דרך זועבי ומרואן ברגותי, וכלה ביוסי יונה שהצטרף למפלגת העבודה, היא שהמאבק יהיה בלתי אלים.

    2. איריס חפץ תיארה זאת טוב מכולם: "סבתא מדינה בישלה דייסה. נתנה לדנקנר, לשטראוס, לורטהיימר ולהורוביץ ולדפני לא נשאר. מה עשתה דפני? הלכה, הלכה, הלכה, הגיעה לשדרות רוטשילד והקימה אוהל. זה הסיפור ואת זה גם מנהיגי המחאה לא מסתירים". (שלמה מעוז: הטוטם והטאבו – איריס חפץ, אתר זה)

    3. לטעמי חלק גדול ממה שמכונה בשיח הציוני המוחים והמומחים עוסקים יותר מדי (או אך ורק) בביקורת על הסדר הקפיטליסטי ופחות מדי בביקורת על המשטר הציוני-אשכנזי. זהו בינאום הצדק החברתי, ולכן המשגה כוזבת שלו, במקום המשגה העוסקת במפריד ובמבדיל בין מדינות המערב לבין המדינה הציונית. ללא הבנת מהות הקשר בין אשכנזיות לשמרנות ובין שני אלה לבין תעלוליהם האחרונים של נתניהו ומופז, יהיה זה בלתי אפשרי ליישם את הפתרון לבעייה הציונית.

    כרגע ישנה הכחשה טוטאלית של מה שמכונה השמאל האשכנזי לדברים החשובים של עמור. כל ההגמוניה האשכנזית מדברת על שלום (ו\או על צדק חברתי), אף אחד לא מדבר על צדק. על מנת לאזן את הפער בין תודעה אחת מפותחת יחסית לבין אי תודעה ואף הכחשה בכל הנוגע לשוויון בין זכויות וחובות, נכתבים מאמרים בנושאים בהם עוסק עמור.

  9. פוניו דב

    מי שטוען שאינו מבדיל בין בני אדם על פי צבעם, גזעם ומינם, יסכים לחלןטין שבעסק המסריח בין ביבי לבין מופז אין שום סממן עדתי.המשותף לשניהם שלמען עתידם הפוליטי מוכנים למכור כל ערך מוסרי.
    התוצאה: הפערים בחברה הישראלית בין העשירון העליון לבין היתר הולכים וגדלים- זאת בהנהגת ממשלת הימין.
    לא מעניין אותי אם בעשירון העליון השמות הם צדיק בינו ויצחק תשובה או עופרה שטראוס ושרי אריסון.
    כשם שלא מעניין אותי שביבי ומופז עושים בית ספר
    לליברמן,לאורלב, לאייכלר או דווקא לאזולאי ואטיאס.
    מעניין אותי מי יהיו אלה בשמאל שיצליחו להתאחד, להפסיק לעשות חשבונות שאבד עליהם הכלח ולהפיל את שלטון הימין שמוביל את כולנו לאבדון.

  10. בנצי

    יש כאן הנחה סמויה שהפוליטיקאים אמורים להבין את רחשי העם ואם לא סימן שהם מנותקים. וההנחה בזה היא שהפוליטיקאים אמורים לעבוד בשבילנו. אבל כל זה לא נכון לדעתי, ולדעתי החברה של מפלגות הממסד עושים דווקא את העבודה שלהם (גם אם לא תמיד טוב), והעבודה שלהם היא לשרת את הטייקונים ולמנוע התארגנות ומאבק עצמאיים של עובדים ועניים נגדם. בגלל שהממשלה של ביבי נסמכה יותר מדי על הימין הקיצוני ולא הצליחה להכיל אפילו בצורה מינימלית את המחאה החברתית ואת המאבק הפלסטיני, חלקים באליטה כבר הרבה זמן דיברו על לדחוק את ליברמן ולהכניס את קדימה, ועכשיו נוצרה שעת כושר. הממשלה הזו היא ממשלת אחדות בין חלקים באליטה שרוצים להתארגן בצורה יותר טובה בשביל להעביר את תקציב הגזרות של 2013 ולמנוע מאבק המוני נגד יוקר המחייה. זה בכלל לא בטוח יעבוד להם, אבל מה שכן בטוח, אשכנזיות היא לא העיקר כאן (למרות שאין ספק שחלק משמעותי מהאליטות הן אשכנזיות, למרות שרוב האשכנזים הם לא אליטות)- גם במדינות לא מערביות (וגם בכן מערביות) האליטות משתמשות באותם טריקים ציניים בשביל לשמר תא האינטרסים שלהם ולמנוע מאבקים נגדם, ולמסמס ולהחניק מאבקים שכבר פרצו (מצריים…).

  11. נעמי

    אם תשאלו את האשכנזי המודר הזה שבתמונה, תגלו שלשיטתו הוא סבל מאפלייה יותר מהמזרחיים.
    ומכיוון שתמונה אחת שווה אלף מילים, לך תתווכח.

  12. כפיר

    תודה על התגובה, דרור. אני אנסה להשיב כמיטב יכולתי.

    ראשית, אני לא מבין מה הכוונה ב"התנצחות אישית" – שיחה היא פעילות שנכנסים אליה מתוך כוונה להתווכח ולא מתוך כוונה לומר דבר מה ולקוות שהשותף או השותפה לשיחה פשוט יקבלו זאת כעמדתו של מישהו אחר. בוויכוח מתווכחים, זה כל העניין.

    1.
    בנוגע לאלימות, אני לא בקיא בתהליך קבלת ההחלטות בישראל ואני לא בעמדה לומר מה צריך או לא צריך לעשות, אבל לא ברור לי מדוע זה עניין לפוליטיקאים או לטכנוקרטים כמו יוסי יונה. לא יכול להיות שאדם כמו יונה שהחליט לרוץ עם העבודה יהיה הקול של המחאה, או מי שמחליט משהו; ובוודאי שלא הקול נגד גזענות. "העבודה" היא אבן הראשה של הגזענות והקפיטליזם בארץ. טכנוקרטים הם לא יותר מאנשים שמספקים ידע שיחני מסוים וגם שם יונה טועה ומטעה אחרים בתפיסה הקיינסיאנית שלו.

    2.
    הביקורת שלי כלפי עמור בנוגע להתבטאות "התנגחות עם המשטר" היא שהיא בדיוק, כמו שאתה אומר, "ניתנת לפרשנויות שונות". הנה ארבעת האפשרויות: אם האלימות תשיג תוצאות, עמור יאמר "הייתי בעד"; אם המחאה תישאר לא אלימה ותשיג תוצאות הוא יאמר "הייתי בעד". אם היא לא "תתנגח" ולא תשיג תוצאות הוא יאמר "אמרתי לכם צריך להתנגח"; אם היא לא תתנגח אבל תשיג תוצאות, הוא יאמר "זה בדיוק מה שהתכוונתי". הנה לך התנהלות של פוליטיקאי, שמנסח את דבריו כך שהם יתאימו לכל תרחיש. אני לא קונה את זה.

    3.
    אני חושב שאתה טועה בעניין הביקורת על הסדר הקפיטליסטי. בנתיים לא נשמעה אפילו ביקורת אחת בחוגים קונסנסואלים על הקפיטליזם. מה שאנחנו שומעים זו ביקורת על "ההקצנה" של ההטייה הניאוליברלית, זאת אומרת זו עמדה המציעה נורמליזציה של הקפיטליזם ולא ביקורת עליו. מה שהמוחים רוצים זה אי שיויון נוח יותר, צורם פחות. הפנייה למדינה כ"מוצא" מן הקפיטליזם גם היא בעייתית משום שהיא מניחה לסדר הקפיטליסטי להשאר על כנו ומציעה "רגולציה". רגולציה היא מה שהאו"ם עושה באיזורי עימות; במקום לסיים את הסכסוך בין הצדדים, האו"ם מניח בדרך כלל לחזק לעשות מה שהוא רוצה ומדי פעם "מתלונן" שלא מוציאים לפועל את דבריו. מדוע שמדינה עצמאית תבקש לעצמה את הזכות רק להסדיר את הניצול הקפיטליסטי במקום למגר אותו? שאל את יוסי יונה.

    4.
    בנוגע לעניין האשכנזי שכביכול לא נשמע מספיק. אם יש עניין עיקבי בהיסטוריה של הציונות הריהו הביקורת על ההתנהלות ה"אשכנזית" "המתנשאת" וכדומה, מהתימנים ב-1912 ועד מאיר עמור ב-2012. מה שמאפשר את אי השיויון הוא לא אשכנזים, אלא מבנה כלכלי-פוליטי מסוים; הוא יכול להיות אשכנזי, מזרחי, אתיופי או רוסי, גברי או נשי, סטרייט או לא – השאלה מה הם התנאים ולא מי הם האנשים. הביקורת על ה"אשכנזים" היא אנכרוניסטית ושגויה.

    5.
    ההנחה שהחזק צריך "להכיר" בעוול ואז ישנה את עמדתו גם היא מוטעית. תסתכל על ההיסטוריה של מהפכות באירופה ובמזרח התיכון – נראה לך שאלה שהסתערו על הבסטיליה במאה ה-18 בצרפת, או אלה שהסתערו על בניין המפלגה השלטת במצרים ב-2011 חיכו שהאריסטוקרטיה הצרפתית או שבעלי הכוח במצרים יכירו בעוול או בפערים ואז יעניקו שיויון? הכרה בתנאי אי השיויון המכוננים את החברה הוא עניין שנכפה על החזק, ולא עניין שהחזק מעניק לחלש.

    6. כן, אני בעד בינאום הבעיה מכיוון שהבעיה היא כבר בינלאומית. הקפיטל הישראלי לא נובע וצומח מישראל בלבד וחלק מהבעיות שאנחנו רואים החל מ 1985 נובעים בדיוק מכניסה של ישראל לשווקים גלובלים של הון וקבלה של הנחיות של קרן המטבע הבינלאומית. לכן הביקורת של עמור היא אנכרוניסטית. היא מזהה לא נכון את מקור הבעיה.

  13. קורא

    נראה שכמות המאמרים והמילים שהקדיש בלוג "העוקץ" השבוע, לקואליציית מופז-נתניהו – עולה על כמות המאמרים שהוקדשו לרעיון הסוציאליסטי מיום הקמת הבלוג.

    ככה זה כאן, וגם בתקשורת הישראלית: כאשר הימין מרכיב קואליציות, זו "שחיתות", "כלנתריזם", "נפוטיזם" ומה לא. אבל, כאשר אריאל שרון הטעה את מתפקדי הליכוד (כאשר הבטיח לכבד את משאל המתפקדים ביחס להינתקות), עזב והקים את קדימה – כאן כבר לא מדובר בשחיתות, אלא ב"מפץ פוליטי", "פוליטיקה למופת" ו"יכולת מנהיגות".

  14. אורה לב-רון

    הוא לא הטעה. הוא תמיד הוליך שולל, מאז בן גוריון. קודם הוא זרק את הפלסטינים כדי לפנות מקום למתנחלים, ואחר-כך השליך את המתנחלים. והנה הימין המשיך להצביע לו בקדימה.
    אז למה אתה מלין על עניין פנימי של הליכוד?

  15. נעמה

    בדומה למנהיגות האזרחית מהפריפריה, לדורותיה.

  16. כרמלה

    היונקרים לא אונסים. לא גונבים. לא רוצחים. לא עושקים. לא מועלים. ברור. רק מזרחים מהפריפריה הם אנסים. גנבים. רוצחים. אין רוצחי ילדות בשם גולדרינג, אנסים מקיבוץ שומרת, רוצחים בשם רעי חורב וסיגלית חיימוביץ'. ברור. ועייזר ויצמן לא היה מעביר את היד על הטוסיקים של הפקידות שלו.

  17. ג. אביבי

    לגבי טענתך: (4) בנוגע לעניין האשכנזי…הביקורת על האשכנזים היא אנאכרוניסטית ושגויה." – האנאכרוניזם הוא בתפיסתך.
    את ההסבר הזה שלך אני שומע עשרות שנים. בצעירותי האמנתי שמאבק פועלי שיביא עמו מדינה סוציאליסטית/מרקסיסטית יהיה טוב לאשכנזים, למזרחים, לפלסטינים ויפתור גם את כל בעיית אי-השוויון האתני בישראל. שמחתי שבסוף שנות ה70 הפנתרים השחורים (בראשות ביטון וכוכבי) חברו לקומוניסטים בחד"ש. עם השנים וההכרות שלי עם הנפשות במחנה הסוציאליסטי הבנתי שגם המתקדמים ביותר שבין האשכנזים לא חולמים על שוויון אתני ובוודאי לא למזרחים. העדפה מתקנת למזרחים לא באה בחשבון אלא רק לפלסטינים. רובם, פרט לחלק מהערבים, בזו מכל ליבם לפנתרים. אז הבנתי שמאבק מעמדי חסר הדגשים אתניים, יגרום לכל היותר למהפך כמו זה של 1977. יתרה מזאת, ממה שמתברר לגבי הרפובליקות האסיאתיות של ברה"מ לשעבר, הסוציאליזם שם תרם לקידומה בעיקר של האוכלוסייה הלבנה (מהגרים מרוסיה, אוקראינה וכו') אבל את רוב המקומיים המזרחים – טג'קים, אוזבקים, קירגיזים, קזאחים, אזרים, טורקמנים, עמי הקווקז – הם השאירו מאחור. המזרחים המקומיים ברובם – בחסות המפלגה הקומוניסטית המקומית (שבה כהנו גם "בובות" מקרב המקומיים) – הוסללו לבתי ספר שמהם לא יצאו הרבה מהנדסים, רופאים ומדענים. אי-השוויון האתני בחלוקת העבודה ובשליטה בחיים בלט שם מאוד עד התפרקותה של ברה"מ. יש כאן עניין חזק בהרבה מהתיאוריה המרקסיסטית היבשה – הגזענות הלבנה. זאת הופנמה ב300 – 400 השנים האחרונות למבנה האישיותי של רבים מדי בקרב הפרטים בחברה האירופאית ובהם היהודים. למזרחים ולפלסטינים בישראל ישנה אותה בעיה, גם, אם נכחיש אותה ע"י התזות הקלאסיות.
    כל תמורה שתתחולל בחברה הישראלית , בה לא ישתתפו באופן ניכר מנהיגים ממקרב המזרחים – עם תודעה אתנית ומעמדית הנאבקים למען הציבור המזרחי – ישאירו את המזרחים מאחור, ללא קשר לסוג החברה שתקום אח"כ.

  18. פריץ היקה הצפונבוני

    אלה שבויים בתעמולה הלאומנית של הימין וממשיכים להצביע בעד הימין הלאומני שהוא גם ימין כלכלי ופועל נגדם. נדמה לי שגם במרכז הליכוד הם רוב מוחלט.

  19. ג. אביבי

    אכן רוב המזרחים חיים בתודעה כוזבת. זה יכול להיות מוסבר הן ע"י יעילות שטיפת המוח הממסדית בישראל, גם בהיות רובם לא מחוברים לאתרי דעות (כגון העוקץ) והן ע"י זניחת כל מאמץ להירתם לעבודת שטח מצד אנשי השיח המזרחי. השיח המזרחי באתרים שונים דילג בעקביות על בעיות היומיום של רוב המזרחים.

  20. כפיר

    שלום ג.אביבי, תודה על הביקורת.

    אני מסכים בכל ליבי לחלק מן הביקורת, אך לא יכול להסכים למסקנות שלך. מכיוון שיהיה קשה מאוד להסדיר את שאלת המרקסיזם וההיסטוריה של הקומוניזם בכמה מילים בתגובות, אני אציע כאן תשובה עקרונית.

    1.
    ראשית, אני מזדהה כמזרחי, רק שלאופן שבו אני מבין מהו מזרחי יש תוכן שונה לחלוטין מהפרשנות האתנית, או האזרחנית או הפוליטית. אני גם לא מקדם "מאבק של פועלים". אני מקבל את הביקורת של משה פוסטון ושל רוברט קורץ על מושג הפועל ועל בסיסה מציע תפיסה אחרת לחלוטין. אחזור לכאן.

    2.
    צריך להבדיל בין התיאוריה המרקסית (זו של מרקס על החברה) לבין הפעולה הפוליטית המרקסיסטית. בעוד שאני מסכים שמבחינה היסטורית מנהיגי הפעולה הפוליטית אם בארה"ב, צרפת, רוסיה, אסיה, היו גבריים מדי ועיוורים לבעיה האתנית, אין להסיק מזה שהתיאוריה של מרקס על הסדר הקפיטליסטי איננה נכונה. אין ספק שמרקס טעה בכמה דברים, אך לא נראה לי שאפשר להבין את החיים המודרניים מבלי להזדקק למושגים ביקורתיים מרקסיסטים. יש לעדכן אם כך את הפעולה הפוליטית המבוססת על עקרונות מרקסיסטים תיאורטיים. התיאוריה של מרקס איננה מנביעה בהכרח עקרונת פעולה פוליטיים ברורים מאליהם. היא מספקת ניתוח ביקורתי מבני שאף ביקורת אחרת לא מצליחה לעקוף.

    3.
    אני לא מסכים למסקנות שלך, מכיוון שאני חושב שדוברי המזרחיות היום מתכחשים לאלמנט המעמדי של עמדתם האזרחנית. המושג המ/אזרחי שלהם הוא מושג ראשית, שמקבל את הקפיטליזם כאופק הבלתי מעוער של החיים, שתיים, ממשיג לא נכון את יחסי הכוח בחברה הישראלית והיחס שלה לכוחות גלובליים. המושג "מזרחי" כפי שעמור משתמש בו משמש להסתיר את העובדה שישנו שבר באוכלוסיה המזרחית, בין מעמד/קבוצה היכול להכנס לספירה הציבורית ולתחרות על משאביה לבין החלק הגדול יותר שישאר בחוץ יחד עם אוכלוסיות אחרות, שכן ברגע שאתה מקבל את הסדר הקפיטליסטי, אתה מקבל את אי השיויון שהוא יוצר.

    4.
    התפיסה האזרחנית היא תפיסה שגויה ומוטה אידיאולוגית מכיוון שמושג ה"אזרח" מכסה על הקבוצות והמעמדות הנאבקים זה בזה מתוך אינטרסים שונים. אם כולנו אזרחים, עלינו לשאול אם כך מי האויב, או האחר של האזרח? אם כולם אזרחים איפה מתחילה הבעיה? ברגע שכל החברה נתפסת כסך כל אזרחיה האשם היחיד היא בממשלה אשכנזית (אוביקט), או באופי שלנו (סוביקט). זה כמובן רעיון מופרך, ראשית מכיוון שממשלות הימין והשמאל, מזרחיות או אשכנזיות, קידמו מדיניות שהרעה עם רוב האוכלוסיה. שתיים, מכיוון שהמערכת הפוליטית מתאפשרת על ידי תנאים לא פוליטיים – הקשורים לסדר הקפיטליסטי – שמראש מגבילים את פעולתה ואת אופק מחשבתה. שלישית, הטענה שאנחנו צריכים להיות אזרחים טובים יותר מדיפה מאתיקה אידיאליסטית שממקמת ביחיד את מה שיש להבין באופן מבני יותר. לכן, טיעוניו של עמור לא עומדים במבחן המושגי ולא במבחן הפוליטי.

    5.
    מאבק מזרחי או אוניברסלי כפי שאני מבין אותו יכול לנוע בשני כיוונים, כמו שמציע באיזשהוא אופן אנטוניו גראמשי. או על ידי התקפה ישירה על הקפיטל (דוגמת הבסטיליה וכיכר תחריר) ואם מאבק כזה לא אפשרי בטווח הנראה לעין ההיסטורית אז על ידי איגופו. כאן יש פרשנויות שנות. אני מציע למסד צורת חיים קולקטיבית על בסיס רעיון הקיבוץ שבסופו של דבר תתחרה בקפיטליזם ותחליף אותו.

  21. ג. אביבי

    אני מסכים רק עם סעיף 2 ועם סעיף 5 שלך – מסלול מאגף – כי אין טעם לחכות לביאת המשיח (נפילת הקפיטליזם בעולם). אלא שאת זה יחוללו בעיקר המזרחים והפלסטינים, כי לרוב האשכנזים אין מה להרוויח מזה. גם סבירסקי הציע למזרחים דרך דומה לפני כ30 שנה.
    ברור שגם אני מעדיף את הניתוח המרקסיסטי להבנת הפוליטיקה, הכלכלה והחברה. עד כה לא פותחה שיטה יותר מדעית. לא הזכרת את אדורנו, אבל הוא לא שלל מאבקים מעמדיים על בסיס אתני. באיטליה של זמנו לפני כמעט 100 שנה (ולמעשה עד ימינו), הדרום (ממנו בא) היה שונה כלכלית, מעמדית ותרבותית – אתנית מהמרכז ומהצפון. הדרום היה מדוכא כפליים.
    מפאת קוצר הזמן אעיר רק על עוד נקודה אחת בדבריך: " ברגע שכל החברה נתפסת כסך כל אזרחיה האשם היחיד היא בממשלה אשכנזית (אוביקט), או באופי שלנו (סוביקט). זה כמובן רעיון מופרך, ראשית מכיוון שממשלות הימין והשמאל, מזרחיות או אשכנזיות, קידמו מדיניות שהרעה עם רוב האוכלוסיה. " – ממשלות מזרחיות – אתה בטוח? כאן במדמנה הציונית? מתי זה קרה? וגם, מתי הייתה כאן ממשלת שמאל (בלי מירכאות)?
    תפנים, קיפוח המזרחים והפלסטינים הוא המנגנון עליו מושתתת הציונות. הציונות היא פרויקט קולוניאליסטי לשדרוג מעמדם הסוציו-פוליטי של יהודי אירופה. השיטה היא קולוניאליסטית מובהקת – דהיינו השתלטות כוחנית על המשאבים של הקולוניה (פלסטין/ישראל), ניצול "הפועלים הטבעיים" למען שידרוגו, רווחתו והגשמתו העצמית של האדם האשכנזי תוך קיום משק קפיטליסטי המאפשר הצבר הין למעטים ותמיכה של רוב האשכנזים הנהנים מהשיטה. גם חז"לי הסוציאליזם תמכו ברעיון שעל קורבנות הקולוניאליזם, ראשית לנהל מאבק לאומי (המקביל למזרחי / פלסטיני אצלנו) ואח"כ לחולל את המהפכה הסוציאליסטית.
    מעבר לזה, נניח שהמעמדות הנמוכים עד הבינוניים הגבוהים על אשכנזיהם, פלסטיניהם ומזרחיהם ללא הבדל אתני מחוללים מהפכה סוציאליסטית. מה הסיכוי של חברה סוציאליסטי להתקיים כשכל העולם סביבה הוא קפיטליסטי? האם צריך לחכות עד שהעולם הקפיטליסט כולו / רובו יתמוטט (בעוד מי יודע כמה שנים/דורות/אם בכלל) ורק אז לחולל מהפכה מעמדית כאן?

  22. דרור בל"ד

    ההתנגדות (מה שמכונה אלימות בשיח הציוני-אשכנזי) היא עניינם של המתנגדים כולם, ואך טבעי הוא שיהיו דעות שונות, אפילו מנוגדות, לגבי הדרך. לדעתי להתבונן בהצטרפותו למפלגת העבודה במונחים של נכון\לא נכון היא התבוננות שאינה לוקחת בחשבון את התנהגותם המשוערת של שאר המתנגדים. כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה צריך שיהיו קולות שונים המיועדים לקהלי יעד שונים. במילים אחרות, חשוב שיהיו אלו שמנענעים את העץ ושיהיו אלו האוספים את הפירות. למותר לציין כי שניהם שחקנים ראציונלים ושניהם מבינים היטב את הכרחיותו של כל תפקיד. מהו היחס האידאלי בין מנענעי העצים לבין קוטפי הפירות? לא יודע. הלכתי למי שאני מאמין שכן יודע.

    בשנת 96 הצביעו שלי יחימוביץ, יוסי יונה ועזמי בשארה לאותה מפלגה.
    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-70778-00.html
    (לגבי יונה אני מנחש, אין לי מושג). מאז פנה כל אחד מהם לדרכו. מנענע העצים בשארה שם לו למטרה לשים קץ לישראלזציה שפשתה בציבור הפלסטיני במדינה הציונית. לאור הצלחתו חסרת התקדים נסללה הדרך לניסוח מסמכי החזון הפלסטיניים ולקבלתם בקרב 90% מהפלסטינים אזרחי המדינה הציונית. יחימוביץ השתלטה על מפלגת העבודה, ואילו יוסי יונה עסק בחקר הגזענות בישראל.

    סמי שלום שטרית ניסה לשים קץ לישראלזציה שפשתה בציבור המזרחי. כמו בשארה, הוא ענה זה מכבר על השאלה שהציג עמור בסוף מאמרו. לעומת אלו, למודחי הסיירת-שייטת-טייסת הישראלים מתבררת, בעזרתה של דפני ליף שהסתייעה בעזרתו של יוסי יונה שהסתייע בנענוע העצים של שטרית, עובדת יסוד מכרעת: הם הופכים לחלק מרוב גדול של אזרחים מזרחים וערבים במדינה הציונית-אשכנזית – זוהי ישראל האמיתית. אליה מצטרפים, בלית ברירה, במיאוס ובטרוניה, קוטפי הפירות.

    אפשר למנות את יונה ואת סתיו שפיר בין קוטפי הפירות אך אפשר לראות אותם גם כמנענעי עצים. כמו בשארה בזמנו, החליט גם יונה כי נכון לרגע זה חסר באופן משווע אינטלקטואלים החייבים להשמיע את קולם לא רק מעל בימות האקדמיה אלא גם בפרלמנט הציוני. החלטה לא קלה בקרב ציבור שמחציתו מחרים את הבחירות מטעמים שאין לבטלם והחלטה לא קלה עבור מי שיודע שמפא"י היא אם כל גזענות במדינה הציונית אשכנזית. זו אחת מהדרכים להשפיע והצלחתה תלוייה במינון נכון בין נענוע עצים וקטיפת הפירות.

    לטעמי מה שאתה מכנה הזיגזוג של עמור מקורה בפרשנות מסוימת לטקסט. אתה קורא אותו כאילו נכתב בידי פוליטיקאי החייב הסברים למאן דהו. אני קורא אותו כמתאר את המציאות כהוויתה ("לאט גם חודרת ההכרה…") והמציע מרחב וזמן רחבים לקריאת מציאות עתידית ("בעקבות הכרה זו מתקרב הרגע שבו תפצע ההבנה…"). גם מהותה של ההבנה ערטילאית: "על מזרחים, ערבים ועל "מודחי השיטה הקיימת" לקחת אחריות על הנהגת חייהם בעצמם". למעשה, זו הכרזה על מצב חירום.

    במצב חירום גם אדם כמו יונה שהחליט לרוץ עם העבודה טוב שיהיה אחד מהקולות – לא של המחאה אלא של ההתנגדות – אחד מני רבים ושונים. חובתו האזרחית היא להיות קול נגד גזענות. גם אם נקבל את עמדתך כי יונה טועה ומטעה אחרים (לא יודע, לא מבין בזה), די לי במה שקראתי כדי להסיק כי התועלת שיביא בעקבות ידע שיחני מסויים גדולה מהנזק העלול להגרם עקב התפיסה הקיינסיאנית שלו.

    שלי יחימוביץ, כמו גם סתיו שפיר, היא מנייה של ספקולנטים. צריך להשקיע את הסכום אותו אתה מוכן לסכן. להערכתי ככל שיותר מזרחים רדיקלים יצטרפו אליו יגבר הסיכוי למעשה פייגלין. אין כמובן להשליך את אג"ח להמרה עליהן המלצת במקום אחר, ואשר יומרו אם וכאשר המנייה תקרוס. להערכתי לטווח הקצר עד הבינוני יש להחזיק במנייה זו, תוך קביעת stop loss.

    כפי שציינת בסעיף 5 (ואין לי מושג מדוע הסקת שאני סובר אחרת), ברגותי הוא זה שכותב את האופציות. כדי להרוויח גם מזה, יש צורך להסתייע בהמלצת short של גדעון לוי. במקום לשבח את מסע ההסברה הפלסטיני הוא כותב: "מסע הדה-לגיטימציה של ישראל צובר בשבועות האחרונים תאוצה מסחררת. הוא מתרחש כאן, בישראל, ולא בידי מבקריה מבחוץ. המסע הזה חמור בהרבה מהדה-לגיטימציה בעולם: זו הדה-לגיטימציה בעיני הישראלים".
    לוי מתבלבל בין קצר לארוך ובין נזק לתועלת: "הנזק הגדול ביותר הוא במסר העולה מהפרשיות הללו: אתם, אזרחי ישראל, מטומטמים בעיני מנהיגיכם. היש דה-לגיטימציה חמורה יותר של המדינה מהעלבון הזה שהמנהיגים מטיחים באזרחיה"?
    http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1704402
    מי יסביר לגדעון לוי ולחבריו שהתכנסו בשישי האחרון את טעותם? מי ייעץ לסתיו שפיר לרכוש את אג"ח שברשותך אותן משווקת דפני ליף החל מהבסטיליה של 1789 ועד רק לא סרקוזי של 2012?

    אפשר לפרש את התנהלותם של מאיר עמור ולהבדיל, של יוסי יונה, ולהבדיל, של דפני ליף, כהתנהגות של פוליטיקאים או של יועצי השקעות. אפשר גם לראות בהם כמתווי תכנית השלבים של בשארה ושטרית למשקיע המתחיל. לשאלתו של המשקיע הנבוך: "ואם זו לא דה-לגיטימציה, דה-לגיטימציה מהי"? (גדעון לוי) יש לענות בסיסמאות נבובות כמו: "אם אתה לא יכול להלחם בהם יש להצטרף אליהם", או "משקיע חכם יודע להפוך את המשבר להזדמנות" וכו' וכו'. תוך כדי כך יש לשכנע אותו להשקיע בתוכנית השלבים.

    תכנית השלבים:
    1. להחזיק במניות ערך (בשארה, שטרית) לטווח הארוך אך להפיץ שמועה להמלצת קנייה למנייה של יחימוביץ.
    2. לרכב על הגל, לממש רווחים ולהעיף. לשים stop loss על הגבול בין מצב החירום לבין מצב החירום האמיתי (פרטים אצל וולטר בנימין).
    3. אם וכאשר (או כאשר) תמומש האופציה של ברגותי, יש להמיר את אג"ח שברשותך למניות דרך הסוחרת העצמאית דפני ליף (לדוברי צרפתית) או בצורה מסודרת דרך חנין זועבי. (לדוברי ערבית).

    השקעה מעין זו היא פריוילגיה ליהודים בלבד, ביניהם מזרחים. חובתם האזרחית להשתמש בה, כמו בכל פריוילגיה אחרת שלהם, למען מטרה אחת: כדי לבטלה. לטווח המיידי עד הקצר, כפי שרומז עמור, יש אינטרס משותף בין המשקיעים השונים. ייתכן כי זוהי תחילתה של ידידות נפלאה בין יחימוביץ ליונה ולבשארה, בין דפני ליף לסתיו שפיר, אולי אפילו בינך ובין מאיר עמור. אם ההשקעה לא תצליח, תמיד תהיה להם – לאשכנזים – פריז.

    גילוי נאות: הכותב מחזיק בפוזיציית שורט על המשטר הציוני.

  23. דרור בל"ד

    שלחתי את תגובתי לפני שקראתי אותה. אני מסכים לחלוטין עם מסקנותיו של ג.אביבי והיות והוא ייצג אותן יותר טוב ממני והיות שדיברתי מספיק אעיר בקצרה.

    "מה שמאפשר את אי השיויון הוא לא אשכנזים, אלא מבנה כלכלי-פוליטי מסוים; הוא יכול להיות אשכנזי, מזרחי…", ובהמשך: "ממשלות הימין והשמאל, מזרחיות או אשכנזיות…".
    המבנה הכלכלי הפוליטי המסויים, ממשלות הימין והשמאל מאז ראשית הציונות הוא\הן אשכנזי\ות. הוא\הן מעולם לא היה\ו מזרחי\ות. לכן הטיעון הזה לא רלוונטי, ולכן ההתעלמות מנתון זה מביאה למסקנות כלליות מדי שאינן מייצגות נאמנה את סך כל התמונה.

    "אם כולנו אזרחים, עלינו לשאול אם כך מי האויב, או האחר של האזרח"?
    ראה כאן
    http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1260080
    וכאן
    http://kedma.co.il/block/archives/1360

  24. כפיר

    דרור, התגובה שלך סתומה למדי ונשמעת על פניה צינית. לא יודע. כשתחליט לחזור לשיחה, תודיע לי.

    אני אומר בקצרה שנראה לי שהתפיסה שלך היא אידיאליסטית ומנותקת ממה שקורה בשנים האחרונות באירופה, בארה"ב ובמזרח התיכון אם היא מאמינה באינטלקטואלים או יותר גרוע בפוליטיקאים.

    אני חושב שההתנסחויות של עמור (אשכנזיות, שייטת, וכדומה) הם סימפטום של עמדה שלא תופסת נכון את הרגע ההיסטורי שבו אנחנו נמצאים ומשחזרת שיח שאין לו מקום יותר (וגם בעבר הוא היה מוטעה, אך לא ארחיב על זה כאן).

    התפיסה של הכרה והבנה, מקובלת עלי כאדם העובד עם מושגים מרקסיסטים רק שעמור תמיד נשאר מעורפל לגבי מה מחולל את ההבנה ואת ההכרה ומי לעזאזאל הוכיח שאם מבינים משהו אז פועלים על פיו. כל המחקרים שאני מכיר מראים שאין שום קשר בין להבין ולתפוס את הרע ולעשות משהו נגדו.

    דבר לא ייצא מיונה, ומיחימוביץ וכל הדיבור הזה על לעשות את הרע במיעוטו הוא דיבור של שיעורי חברה בבית ספר תיכון. יש סיבה לכשלון של התפיסה הקינסיאנית; יונה יודע את זה; הוא מכיר בכך ולא יכול להביא את עצמו לעשות נגד זה דבר.
    הנה לך דוגמא פשוטה של הבעיה של הכרה והבנה.

    מצב החירום הוא קבוע, המשברים רק ילכו ויחריפו אם לא נחשוב ברצינות איך מחליפים את הסדר הקפיטליסטי.

    אני אשיב לג.אביבי בתגובה אחרת.

  25. כפיר

    התפיסה שלפיה עבודתם של המזרחים ומותם של הפלסטינים מהווה את תנאי אפשרותו של הסדר הציוני-קפיטיסטי מקובלת עליי שכן זה בדיוק מה שהצעתי במאמר שכתבתי כאן. אז אין בינינו וויכוח כאן.

    ועם זאת אני חושב שאתה לא מדייק בעניין "האשכנזי". נראה לי שיש לך תפיסה מהותנית של אשכנזים ושל היסטוריה בכלל אם אתה חושב שהאנשים שעוברים מאירופה מסדר חברתי אחד לאחר לא משתנים בדרך. זה דיון רחב ומופשט יותר שאי אפשר לנהל אותו בתגובות אבל אני אנסה.

    1.
    מדוע המטפורה הקולוניאליסטית שגויה ומבוססת על עקרונות מהותניים, אידיאליסטים, ומכאניים.

    התפיסה הזו מניחה שהמאבק בין החזק לחלש הוא מאבק כוחני גרידא המתרחש ללא מערכת מתווכת שבה אנשים כאילו מפעילים כוח חיצוני על אנשים אחרים. אתה מניח שלפני התחלת הקפיטל הציוני היו "אשכנזים" והיו "מזרחים" ואז הם "נפגשו" בארץ כשתי קבוצות. האשכנזים הצליחו לשעבד את המזרחים ואילו את הפלסטינים שלא היו צריכים לעבודה הרגו. האשכנזים עדין שולטים במערכת, המזרחים והפלסטינים עדין מדוכאים ולכן על שני האחרונים להתקומם ולהביס את האשכנזים. אם זה מה שאתה אומר אז הסבר שלך חסר בכמה מובנים:

    א.
    מדוע המהגרים ממזרח אירופה הצליחו לדכא ולשעבד את המזרחים ולהרוג את הפלסטינים? מדוע המהגרים האלו שהיו ה"מזרחים" של מזרח אירופה הצליחו לשפר את מעמדם וה"מזרחים" של ישראל לא מצליחים? אי אפשר להסביר את זה במודל הקולוניאלי כמו זה של אנגליה או צרפת, נכון? אז אנשים מציעים כאן את המונח הנוח כל כך "התישבות קולוניאלית" (settler colonialism) בה אין מדינת אם. יופי. אבל מה מאפשר את ההתישבות הזו? התשובה כאן נוגעת כמובן לקפיטל האירופי ולאינטרסים של האימפריה הבריטית. משמעות הקשר הזה הוא שה"מזרחים" של אירופה הפכו לאשכנזים של ישראל לא בגלל שהם היו אשכנזים אלא על ידי ניצול תנאים קפיטליסטים וגיאו-פוליטיים מסוימים. עכשיו נשאל, מה הם התנאים שבהם מאבק מזרחי כמו שמציע עמור ואחרים מתכוון לשפר את מעמדם של המזרחים? אותם תנאים קפיטליסטים, שהרי הם מסרבים ליצור תנאים אחרים. ברגע שזה יקרה, ברגע שהמזרחים ינצלו את המערכת הקפיטליסטית לטובתם, יארע מה שתמיד קורה והוא שמישהו אחר יצטרך להכנס לעמדת הפועל המדוכא. "האידיאולוגיה האזרחית" של עמור היא לא יותר מהכיסוי של המאבק הזה, כמו שהסוציאליזם והלאומיות היו הכיסוי של הציונות, כך שברגע שהם יהיו בעמדות כוח המבוססים על הקפיטליזם, בין אם בפרלמנט, בין בחברה האזרחית, הם כאילו "יבינו" בדיעבד שהכוח שלהם עצמם מבוסס על ניצול ודיכוי של קבוצות אחרות ואז מה הם יאמרו "לא הייתה ברירה". לכן המאבק הזה הוא לא מזרחי בכלל, הוא המאבק של מעמד הביניים הישראלי שמנסה לגייס לעצמו את הקטגוריה של הכלליות (במקרה הזה אזרחות) על מנת ליישם את האינטרסים שלו בלבד. זה מאבק "מזרחי" בשם בלבד.

    ב.
    ברגע שהאשכנזים התארגנו לכלל מדינתי, המפגש בין ה"אשכנזים" ל"מזרחים" הופך להיות א-סימטרי. מטפורת ה"מפגש" מטעה כאן. זה לא נכון לומר שהם פוגשים זה את זה כשתי קבוצות. המזרחים מגיעים כבודדים ומפורדים עוד יותר על ידי מנגנון מדינתי שיש לו גישה לטוטליות של החברה. המזרחים מתמודדים מול המדינה, מול הטוטליות הזו, ולא מול האשכנזים. חייבים להבין את זה. המדינה – ולא האשכנזים – חיבלה בניסיונות ההתארגנות העצמאיים של המזרחים כי אלו היו שמים סוף ליחסי הכוח. ולכן, מול הטוטליות של המדינה, המזרחים נשארים בקטגוריה של "הפרטיקולרי" וכל הזמן מנסים למצוא צורות התארגנות שמקבלות את ה"כלל" – את המדינה – ומתארגנות תחתיו – אתניות, תרבות, אזרחות. כל עוד הכלל לא משתנה אז ניסיונות אלו לא מטפלים בתנאי הדיכוי אלא מתיקים אותו. כניסה לחברה האזרחית הקפיטליסטית משיאירה את הכלל על כנו ולכן מפצלת את המזרחים לשניים (כמו גם את האשכנזים). ברגע שזה יקרה אותם אנשים שישארו בחוץ כבר לא ייקראו "מזרחים". כבר היום השמאל המזרחי מתקשה לעשות אינטגרציה לימין המזרחי ואלה פשוט יפסיקו להיות "מזרחים" ברגע שמעמד הביניים המזרחי יגיע לעמדות כוח. כמו שמושג היהודי עצמו התפצל לשניים ברגע שהחלה ההתיישבות בישראל– יהודים רוחניים ויהודים טיבעיים – כך גם המזרחי יפוצל לשניים. תרחיש אפשרי אחד הוא שהמזרחי שישאר בחוץ ייקרא "יהודי" ואילו המזרחי ממעמד הביניים יקרא לעצמו "אזרח ישראלי".
    אותו דבר מתרחש בנוגע לאוכלוסיה הפלסטינית שתעבור אינטרגציה וזו שתישאר בחוץ.

    ג.
    לכן, משום שהמאבק בין החזק והחלש לא מתנהל באופן ישיר כמו במלחמה אלא דרך התיווך של תנאים קפיטליסטים אין שום ערובה לכך שאם המזרחים יהיו בעמדות כוח הם ישנו את המשחק. להיפך. הצלחת המאבק המזרחי האזרחי מבוסס על הסדר הקפיטליסטי ולכן מה שישתנה הוא המזרחים עצמם.

    2.
    בנוגע להצלחת הפרויקט הקולקטיבי:

    אין ספק שהאתגרים הם עצומים וכמו שאתה אומר הסיכוי לחברה קולקטיבית בעולם קפיטליסטי הוא קטן. לכן על התארגנות כזו כל הזמן להתפשט, ליצור קשרים עם פרויקטים קולקטיביסטים אחרים ומדינות הנוטות יותר לכיוון זה כמו אמריקה הלטינית ומדינות צפון אירופה. לא יהיה מנוס מזה בכל מקרה כי רוב אוכלוסיית העולם תזרק לשוליים כי הקפיטליזם פשוט לא צריך כל כך הרבה אנשים. זה דיון רחב יותר כמובן, אבל אתה צריך להפנים שקפיטליזם זה שם אחר למוות בתשלומים.

  26. ג. אביבי

    אני מעריך את התייחסותך, אבל לא יכול להסכים עם כל תוכנה.
    אני קורא את תגובתך ומבין שבעיקר לא התמודדת עם טענתי. ראשית, מעולם לא טענתי שהמאבק המזרחי (לכשיתחולל) יכוון את חיציו לציבור האשכנזי או נגד אשכנזים באשר הם אשכנזים, אלא למוקדי הכוח הקובעים בחברה הישראלית. גופים אלה הם בעלי מאפיין אשכנזי מובהק הכולל מרכיב נרקיסיטי-אתני. רוב האוכלוסייה האשכנזית בישראל תומכת בהם ובמצב אותו הם מנציחים כי הוא מפלה את רובם לטובה ע"ח המזרחים והפלסטינים. ע"מ לבטל הצורך במאבק אתני/עדתי אתה נצמד להסברים המיושנים לעיפה של "תפיסה מהותנית [שלי] לגבי אשכנזים". אתה מתעלם מהאידיאולוגיה הגזענית (הלא מוכרזת) שמקשרת בעבותות אשכנזים מכל המעמדות. גם תפיסה מהותנית (אף שהמהותנות הזאת אינה הכרחית), לדעתי מתאימה יותר להבנת הדיכוי בישראל משיטתך, ולכן אתה מפספס בגדול את שורשי המציאות החברתית פוליטית של ישראל. כשם שהדיכוי הציוני נגד הפלסטינים מכוון אל המיליונר, אל בן המעמד הגבוה, אל איש המעמד הבינוני וכמובן אל הנמוכים – כולם פלסטינים – כך במידה רבה (אבל בצורה שונה) מכוון הדיכוי הציוני נגד המזרחים. כלומר הדיכוי הזה לא מכוון ישירות נגד הצבר ההון של הפלסטיני א' או המזרחי ב', אלא נגד כלל האוכלוסייה. המאבק הפלסטיני הוא לאומי כי זאת המסגרת המתאימה ביותר להתגונן או אפילו להביס את הקולוניאל הציוני-אשכנזי. ההפשטה ה"אנטי מהותנית" שעשית לגבי "המזרחים = מעמד ביניים" (אני מבין מה פרוש מעמד בינוני אבל לא מעמד ביניים), לא מחזיקה מים. נראה לי שאתה נוטה כאן לאלץ מבנה קלאסי מוכר ולא טורח לבדוק את ההשוואה – כדי לחזק את הטעון שלך. המזרחים נמצאים בכל המעמדות הכלכליים, מהנמוכים ביותר (בעיקר) ועד הגבוה ביותר (מיעוט קטן). "מעמד הביניים" – ביטוי אמורפי – היה הקוד בו השתמש טומי לפיד הבורגני האשכנזי הגזעני לתאר את ציבור תומכיו הפוטנציאלי – הבורגנות הלבנבנה: עורכי דין, בעלי הון, אנשי אקדמיה, אנשי תקשורת/מדיה ומנכ"לים. אני יכול להסכים שמזרחים המצטרפים למבנה ההגמוני הקיים נוקטים באותו יחס הוני/פוליטי כמו האשכנזים שם. זאת לא מהווה הוכחה, שאם הפילוג המעמדי בקרב המזרחים ישווה לזה של האשכנזים, יהיה קורבן חדש שיכנס לקטגוריה של המדוכאים.
    השמאל המזרחי מנותק מן הימין המזרחי (הרוב) – כפי שציינת – כיוון שהוא לא נוקט בדיאלקטיקה הנכונה ואין לו אסטרטגיה הסברתית מתאימה. במקום לדבר ישירות על דיכוי המזרחים, על סיכויי הקידום שלו/של צאצאיו בחברה הישראלית, מציפים אותו – בטרם הפנים את המודעות האתנית/מעמדית ביסודיות – בניתוחים על דיכוי הפלסטינים (אמת בפני עצמה), על האימפריאליזם והגלובליזם, וגורמים לו לחשוב שמדובר בעוד סמול אשכנזי (מרצ, שלום עכשיו) המדוברר ע"י מזרחים.
    עוד דבר. גם אם אין כרגע נוסחה למאבק ממזרחי לשוויון שיתאם את קונספט המאבק המעמדי המרקסיסטי, אין לאף אחד הזכות המוסרית לפסול מאבק כזה. הפוסל את מאבק מצדיק את רפיון הידיים ואת הכניעה למדכא הראשי – ההגמוניה האשכנזית.
    נראה לי שאתה נוטה לדוגמטיות מסוימת. עם מאיר עמור, שלטענתך (בלבד) מתבטא בעמימות / דו משמעותיות, יש לי יותר הסכמות. מאיר לא נצמד למבנה חשיבתי קשוח עם הסבר מוכן מראש לכל מקרה פרטי. הוא מכיר במגבלות העכשוויות למימוש החברה האזרחית ומציע אותה כאידיאל, כמטרה לשאוף אליה.