העיקר שיאיר לפיד ידבר

כנס על אי-שוויון בחינוך בלי אף דוברת אשה, חושף (שוב) את ההתיימרות הריקה של האקדמיה לנאורות. אסתר הרצוג על מנגנוני ההדרה המתוחכמים יותר או פחות של נשים, שמצליחים להציג את יאיר לפיד כדובר לגיטימי ואת היעדר נשים כעניין שאינו מכוון ואינו פוליטי
אסתר הרצוג

פרופ' לאנתרופולוגיה חברתית, מרצה במכללות בית ברל ולוינסקי, מרכזת פרלמנט נשים

לאחרונה התנהל ויכוח מר ברשימת האינטרנט של חברות/רי מדעי החברה (socsci-il) על היעדרן של נשים מרשימת הדוברים בכנס על חינוך לזכרו של פרופ' חיים ברקאי, שיתקיים מחר (ב') בבית הספר לכלכלה במכללה למנהל. בתוכנית הכנס על "אתגרי העתיד של ישראל: חינוך ואי שוויון": פרופ' דני בן דוד, ראש מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל ואוניברסיטת תל אביב ידבר על "קיץ של מחאות: תמונת המקרו", יאיר לפיד (כמעט פרופ'?) יספר על "החזון החינוכי שלי", פרופ' עומר מואב מהאוניברסיטה העברית ידבר על "פנטזיה ומציאות בעיצוב המדיניות הכלכלית של ישראל". ינחה: פרופ' יצחק זילכה מביה"ס לכלכלה.

לא בכדי אני מפרטת. התוכנית הזו מגלמת הדרת נשים בישראל ב"קליפת אגוז" – דיון על חינוך באקדמיה, שבו משתתפים גברים בלבד. כך נחשפת הדרת נשים באקדמיה, הדרה של לפחות מחצית מאוכלוסייתה, סטודנטיות ומרצות. ההדרה שגברים (וגם נשים) נאורים מעדיפים לקשור לדתיים/חרדים "חשוכים", מתגלה במחוזות הקידמה והנאורות של החברה האנושית. במקום שבו מתנאים בבחינה המדעית, אובייקטיבית, של הידע ושל יוצריו, בעידוד חשיבה ביקורתית, מחקר ושיח אלטרנטיביים, בליברליות ופתיחות למגוון גישות. יתר על כן, דיון על חינוך, שהוא במציאות ההולכת ומתרחבת מזה כמה עשורים "טריטוריה מקצועית נשית", בלי נשים, הוא הדרה בוטה ובלתי נתפשת של הקול והעשייה הנשיים.

עד כמה לפיד מבין בכלכלה או בקשר בין חינוך לכלכלה יותר מעשרות חוקרות בבתי הספר לחינוך ובתוכניות למדיניות חברתית? (צילום מסך)

נשים מהוות רוב מוחלט (למעלה מ-80%) במערכת החינוך ושיעורן בסגלים של החוגים לחינוך באקדמיה הוא למעלה מ-50%. ואם כן, מה יותר אבסורדי מאשר לדבר על "אתגרי העתיד" ועל "חינוך ואי-שוויון" בלי נשים? מה יותר אי-שוויון מהדרת נשים בכנס על חינוך? ומה פחות מאתגר וחינוכי מדיון על "אתגרי העתיד" בלי נשים? דיון על חינוך בלי נשים ובלי פרספקטיבה "נשית" כיום, כאשר מחקרי הפדגוגיה הביקורתית, הליברלית, הפמיניסטית, וכל מחקר אלטרנטיבי על חינוך, עוסקים באופן כל-כך נרחב במקומו של המגדר ובחשיבותו של הממד ה"נשי" בחינוך, צפוי מראש להיות עקר ומנותק ממאגר הידע הנצבר על חינוך.

אך מדובר כמובן לא רק בכנסים על חינוך. ד"ר אורלי בנימין הסבה את תשומת לבי לכך שתמונת ההדרה בחינוך דומה להפליא לזו המתקיימת במקצוע "נשי" נוסף: עבודה סוציאלית. מסתבר שקבוצת המחקר במדיניות חברתית בביה"ס ברוואלד לעבודה סוציאלית ‫הפיצה הזמנה לאירוע ‫הענקת פרס ישראל כ"ץ עבור עבודת מחקר במדיניות חברתית ‫והרצאת זיכרון ע"ש פרופסור ריצ'רד מ. טיטמוס. הכנס יתקיים גם הוא מחר (ב'), באוניברסיטה העברית, ודובריו: פרופ' אברהם דורון, פרופ' ג'וני גל (שניהם מהאוניברסיטה העברית), פרופ' יונתן ברדשאו (מאוניברסיטת יורק באנגליה) והמנחה: פרופ' אשר בן אריה (גם מהאוניברסיטה העברית). למותר לציין את העובדה הידועה שלמעלה מ-80% מהעובדים הסוציאליים הם נשים, ולמעלה ממחצית מהסגל של בתיה"ס לעבודה סוציאלית הם נשים.

כדי לחדד את עומק האבסורד, אפשר להתרשם מנושא ההרצאה של המרצה האורח: "‫השתתפות המדינה בעלות הילדים: פרספקטיבה בינלאומית‬". בברוואלד לא מצאו כנראה אף חוקרת ראויה בנושא, הקשור בטבורו ל"עיסוקי נשים" ואשר עוסק בילדים ובמדיניות הרווחה הכלכלית, והיו צריכים להרחיק עד אנגליה כדי להביא (כנראה בעלויות גבוהות) מומחה גבר.

אך יש בהדרה זו נחמת עניות. נוכל "להתנחם" שכנס על חינוך בלי נשים חושף במלוא מערומיה את התיימרות האקדמיה לנאורות, קידמה ושוויון. כיצד ניתן להבין את העובדה, שבישראל 2012, בשיאו של מאבק נגד הדרת נשים במרחב הציבורי, יכולים להתקיים כנסים, באקדמיה, על חינוך ורווחה (ובתחומים אחרים), בלי נשים? כמה הסברים הוצעו בוויכוח שהתקיים בקרב חברות וחברי רשימת האינטרנט של מדעי החברה socsci-il. בתגובתה האישית אליי של אחת מהמשתתפות ברשימה נמצא הסבר טיפוסי אחד: היא כתבה שהוזמנה להשתתף בכנס שבו תהיה אשה יחידה בין 18 משתתפים. כשקיבלה את התוכנית לפני חודשים אחדים היא העירה למארגן, שאפילו לא טרח להשיב. וכשהזכירה לו, הוא אמר ש"לא הצליח למצוא" עוד נשים. היא יכולה הייתה לבחור אם להשתתף כ"עלה תאנה" או להשאיר את הכנס נטול נשים לחלוטין.

טענת ה"לא מצאנו" התחדדה בעזרת השימוש בנושא הכלכלי של הכנס, בניסיון לרמוז שהבחירה בגברים היא עניינית וכי אין הרבה נשים מתאימות המבינות בכלכלה. הסבר נוסף להדרת נשים בכנסים, העולה לעתים, הוא הלחץ של הזמן המביא לכך ש"כמה שמות קופצים תחילה וקשה להתחיל לכוון ל-diversity באופן שממקסם הזדמנויות לנשים" ולקבוצות מודרות אחרות, כפי שכתבה חברה נוספת ברשימה. אחת ממארגנות הכנס על החינוך אף הגדירה את ההדרה כמשהו ש"נעשה במכוון" לעומת ארגון הכנס שבו לא הייתה כל כוונה מפורשת להדיר נשים. הצהרה מן הסוג הזה משמשת כמובן כדי להצדיק (ולהמשיך) את אי-הכללתן של נשים בפאנלים של כנסים.

על טענת "לא מצאנו" ו"אין חוקרות בנושא הרלוונטי לכנס" הגיבה אחת המשתתפות, כלכלנית בעצמה, ברשימת שמות של חוקרות כלכלניות שהיו עשויות להתאים לזווית הכלכלית של נושא הכנס. אך אפילו היא עצמה נפלה במלכודת של הטענה על הקושי למצוא נשים מתאימות: היא הסבירה שמתן ייצוג מגדרי שוויוני בין הדוברים כרוך לעתים במאמץ נוסף, והזכירה שייצוג כלכלניות באקדמיה אכן נמוך. מעיניה של הכלכלנית, כמו מעיניהם של רבות ורבים אחרים, חמקה העובדה שיאיר לפיד וכנראה גם דני בן-דוד לא יתייחסו בדבריהם להיבטים כלכליים. בכל מקרה, עד כמה לפיד מבין בכלכלה או בקשר בין חינוך לכלכלה יותר מעשרות חוקרות בבתי הספר לחינוך ובתוכניות למדיניות חברתית? הכול פוליטיקה כבר אמרנו? אם כן, גם אי-שוויון זו שאלה של רייטינג הכרוך בהדרת נשים, "אפילו" באקדמיה.

חרף מידת הצביעות הרבה המצויה בהסברים "חיפשנו ולא מצאנו", "לא הספקנו", "פנינו ונענינו בשלילה" או "לא הייתה אשה מתאימה לנושא", נעשה בהם שימוש רב. גם בכנס קודם על חינוך באוניברסיטה העברית היה דווקא יאיר לפיד אחד מחמשת הדוברים הגברים. וכך כתבה סטודנטית פמיניסטית אל רשימת הדוברים "בכוונתכם לקחת חלק בכנס חינוך באוניברסיטה העברית ובו אין דוברת אשת-חינוך אחת. לא ייתכן ש80% מהמורים בישראל הן מורות – אבל כאשר הן צריכות להגיע ולהסביר על הדבר שבו הן מומחיות, הן לא יוזמנו… הערה: ידוע לי כי נעשתה פנייה אל אור רפפורט, ממארגני הכנס, לפני פרסום התוכנית בבקשה להוסיף נשות חינוך והוא השיב בשלילה".

הסתפקות בהבנת הקושי במציאת דוברות בתחומים כמו כלכלה, היא טיפוסית למרביתנו. אנחנו ממשיכות להניח שאם נעיר למארגנים, ואולי נציע להם להיות "יותר רפלקסיביים", הם עשויים להבין ואולי אף לשנות את התנהלותם המגדרית בארגון כנסים בעתיד. אך מתברר שאין מנוס מיצירת כלים שיבטיחו בפועל שילוב נשים בכנסים, בתפקידי ניהול והנהגה, במחקר ובקידום בדרגות באקדמיה.

כמו בכל זירה אחרת, גם באקדמיה יש אנשים (במציאות הנוכחית מרביתם גברים) שמעדיפים לשמר את עמדות הכוח בידיהם. עבורם, כמו עבור אחרים מחוץ לאקדמיה, נדרשים כלים ליישום עקרונות השוויון. לורה ורטון, דוקטורנטית וחברת מועצת עיריית ירושלים, הציעה לקבוע בכל האוניברסיטאות והמכללות ש"אין לממן כנס ללא ייצוג לשני המינים" וד"ר עינת לייבלר הציעה כי הפתרון לשאלת הייצוג המגדרי והאתני באקדמיה בישראל נמצא בבניית "מנגנונים רגולטורים משמעותיים להסדרת הנגישות והייצוג המגוון באקדמיה הישראלית".

על כל אלו ניאלץ להיאבק גם אם גברים יגנו אותנו בטענה שאנחנו "שמות מקלות בגלגלים", כפי שטען אחד המגיבים ברשימה ואפילו אם נשים יאשימו אותנו, כמו אחת ממארגנות הכנס בכך ש"דעות מסוג זה ממש גורמות נזק לנשים". גם לא נלך שולל אחר טיעונים של גברים ונשים ה"דואגים" לנו פן "ייווצר לחץ קולגיאלי אדיר" על נשים "להופיע בכנסים שהיו מעדיפות לא להופיע בהם, רק כדי שהכנס יזכה למימון". גם האזהרה הפטרנליסטית שחלילה נסבול מ"הבעיה של תיוג נשים כמי שמונו רק בגלל העדפה מתקנת" ונוזמן "רק על תקן 'אשה' ולא על תקן 'יודעת' או 'חוקרת'", לא תרתיע אותנו. זכותנו להשתתף באופן שווה ולהשמיע את קולנו בכל דיון ציבורי, אקדמי או אחר, הנוגע לחיי כולנו.

הכותבת היא אנתרופולוגית חברתית במכללות בית ברל ולוינסקי ומרכזת פרלמנט נשים

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שושנה גבאי

    למה את נטפלת לקטנות? למה זה כל כך חשוב לך שאין לו מושג על חינוך ועל אי שיוויון ושהוא גבר? גם מארגני הכנס רוצים להתרגש, ממש כמו כל עם ישראל מול הכוכב הטלוויזיוני שלהם. כמה אפשר עם האפרוריות האקדמית הזאת?!

  2. מאיר עמור

    תודה על המאמר.

    בויכוחים "העניים" על ייצוג, המתנהלים לעיתים עם בעלי כוח חברתי בישראל (מארגני כנסים הם חלק מהם) נהגה ויקי שירן (ז"ל) לפתוח ולסיים את הטיעון באמצעות נוסחת "השלישים והחצי". בכל כנס יהיו "שליש אשכנזים, שליש מזרחים ושליש ערבים; בתוך כל שליש תהיינה חצי נשים". אם לא מוצאים "אשה מתאימה" תביאו את המוכרת או המוכר מהחנות הקרובה. הם לבטח יאמר דברים של טעם לפחות כמו הבן של יוסף (טומי) לפיד (והרבה פעמים יותר מהמומחים מהאקדמיה).
    אמצו את מודל ויקי שירן; הוא מייתר את הויכוח העקר עם בעלי הכוח ואלימותם.
    לכותבת שאותה אני מעריך: יש לזכור שבויכוח ברשת מדעי החברה עלה גם העדרו של הייצוג האתני או חלוקת העבודה האתנית של האקדמיה הישראלית. ייצוג של אשכנזים/ת ומזרחים/ת אינו אלא אלימות סימבולית וממשית. כדאי לדבר גם על זה. ביחד לא לחוד.
    מאיר עמור

  3. אסתר הרצוג

    תודה לשושנה ולמאיר על התגובות. אהבתי את הקישור שעשית מאיר לדבריה החכמים של ויקי וכמובן שאני מסכימה עם הערתך.

  4. אירית לינור

    אכן תמוה שמארגני הכנסים בנושאי חינוך ועבודה סוציאלית לא הצליחו למצוא דוברות ראויות. הדבר אף מגוחך כאשר בחרו להביא דובר מחוץ לאקדמיה שאין לו כל הכשרה בנושא זולת הלהט והרצון להפוך את תחום החינוך לכרטיס הכניסה שלו לפוליטיקה.
    עם זאת, יש להתקומם כנגד משטרת הפמיניזם שמונה באופן קבוע את מספר הגברים ומספר הנשים בכל כנס. על אף שמספר הנשים הינו נמוך באופן קבוע, כרטיס הכניסה להופעה בכנסים אקדמים צריך להיות על בסיס מריטוקרטי ולא על בסיס מגדרי (וכמובן שהמספר המצומצם של נשים בכנסים אילו לא מלמד על כל שנשים פחות טובות). כאשר מארגני/ות הכנסים מעלים בדמיונם את רשימת החלומות של הדוברים/ות בתחום – מה שצריך לעמוד לנגד עיניהם הוא המומחיות של הדוברים/ות ולא איבר המין שלהם.
    הכללת נשים בכנסים רק משום שיש להן כוס בין הרגליים היא לא סיבה מספיק טובה, והיא תעשה שירות רע לשילוב נשים באקדמיה בטווח הארוך.

  5. כפיר

    אני מסכים עם כל מילה ובמיוחד עם הצורך להאבק בטענת ה"לא מצאנו".

    ועם זאת אני רוצה להעלות שאלה לא פופולרית במיוחד בנוגע לשאלת הייצוג ההולם. עמור מזכיר ששירן הציעה את מודל
    "השלישים וחצי", שאם רוצים ליישם אותו יהיה צריך גם להרחיב אותו לאתיופים, ורוסים, ואז כמובן גם לדתיים על כל הזרמים האפשרים, ונציגים מכל המעמדות בחברה, ואף אולי נציג העובדים הזרים שלא מקבלים אזרחות עדין, וכהנה וכהנה. אנחנו גם נצטרך לשאול מדוע בכנס מוזמנים רק מרצים, הרי יש באוניברסיטה גם קטגוריות אחרות כמו סטודנטים, ופועלים ומנהלה, שגם להם בוודאי יש מה לומר על חינוך.

    יותר מכך, ברגע שרוצים ייצוג הולם יש לשאול לא רק האם כל הקבוצות יוצגו בכנס אלא גם האם כל קשת הדעות הפוליטיות. לדוגמא בכנס המדובר יכלו להיות חמישים אחוז נשים, אבל זה לא יבטיח את ייצוגם של כל פרספקטיבות הפוליטיות האפשריות.
    האם ההצעה כאן שנצטרקך להקים מעין פרלמנט ישראלי בכל פעם שנכנס כנס? אני חושב שזה רעיון מעניין, אבל אני בספק אם מרצים באוניברסיטה יסכימו לכך.

    לב הבעיה היא אם כך במושג ה"ייצוג ההולם", עצמו. החוקר האמריקאי ג'ון גילורי טוען שמושג כזה מבוסס על ההנחיה השגויה שאוניברסיטה היא פרלמנט. אבל אוניברסיטה איננה מוסד דמוקרטי כלל וכלל ואיננה מוסד פרלמנטרי. איש לא נבחר לשם ואיש שם כל לא מייצג אף אחד כפי שפוליטיקאים מייצגים אנשים בפרלמנט או בתנועות פוליטיות. פוליטיקה של ייצוג, שמתחילה פחות או יותר בשנות השישים, טוען גילורי, היא פוליטיקה המבלבלת את הייצוג הפוליטי (בפרלמנט או לא) עם הייצוג של דימויים ומנהלת קרב סימבולי בעיקרו. אין ספק שקרב זה חשוב מאוד אך יש לשאול שאלות רחבות יותר על הקשר בין הדרה למבנה הכללי יותר של החברה הישראלית.

  6. Diogenes

    What's wrong with "Nekhama Poorta?"

    2. Should be Ne Bema'arumav'

    Not to mention the Memaxem coin…

  7. מי היה פרופ' חיים ברקאי

    ברח' דור דור ודורשיו. מתועד בסרט "בית בירושלים" של עמוס גיתאי.

  8. יואש

    צודקת אסתר הרצוג בהעלאת הגיחוך של כנס זה המדיר את הנשים מבין דובריו/תיו.
    אין כלל ספק שיש נשים רבות מוכשרות וחכמות שיכולות לתרום לכנס כזה יותר מהגברים ה"משומשים" המופיעים תדיר בכנסים כאלה ואחרים, המשווקים את סחורתם שלא נמכרה בפעמים קודמות לקהלים שבויים.
    מאחר והנשים מודרות במידה רבה גם בקידום באקדמיה אזי סיכוייהן להיות מוזמנות כמומחיות בתחומן ובתחום הדיון נמוכים יותר משל הגברים בתחום זה.
    התיקון שהציעה ויקי שירן מתבקש לכן כדי לעודד מאמץ מצד כל מארגן כנסים – לעודד את הנשים הראויות להופיע ולהשמיע את קולן המקצועי והאישי.
    יאיר לפיד פישל הפעם. דרכו זחוחת ההופעה, המשוחה בשמן וצחות לשונו צריכות לתת לשומעיו אתרעת אזהרה.

  9. נחמן

    הבעיה במה שאת מציעה היא בקושי לדרג הישגים או מומחיות. הקביעה מי מומחה נעשית על ידי המומחים האחרים בתחום. אם רשת הקשרים והמומחים היא גברית אז שיפוט "מריטוקרטי" (כמות מאמרים אקדמיים, כמות הופעות בכנסים, כמות התגובות בתוך האקדמיה, עמדה או וותק בתוך המערכת וכד') הופך בעצם לשיפוט מפלה מגדרית בהסוואה. זו הסיבה לכך ששמות נשים "לא קופצים לעין" כשמארגנים כנס מהיר ולכל סיבות ה-"לא מצאנו". לכן לדעתי דווקא יש לספור כמה נשים וכמה גברים ולהתעקש בכח על שוויון. ככה, בכל פעם, עוד כמה נשים יוכלו להוסיף לרשימת ההישגים "הופעה בכנס על חינוך" ושמן "יקפוץ לעין" יותר בקלות כשיחפשו שמות לכנס הבא. כעבור זמן רב של רגולציה, כאשר הרשת תהפוך מגברית לשוויונית. האפליה תתוקן ואז אפשר יהיה להפסיק לספור. ייתכן שפה ושם יהיו נשים שיוזמנו למרות שאינן טובות במיוחד בתחומן, אבל אני בטוח שפה ושם גם גברים שאינם טובים במיוחד בתחומם מוצאים את עצמם באור הזרקורים האקדמי, ולמרות זאת אף אחד לא משליך מהם על כל הגברים בתחום. לגבי שיבוצו של יאיר לפיד, אני מסכים עם כל מילה שלכן כמובן.

  10. אסתר הרצוג

    כחברה גאה במשטרת הפמיניזם וכמי שמאמצת בחום את המלצתה של פרופ' דפנה יזרעאלי ז"ל אני אכן סבורה ש"פמיניסטית היא סופרת – כמה גברים וכמה נשים מופיעים על במות ציבוריות" ובמיוחד כשזה כל-כך בולט וקל: 0 נשים.
    תגובתה של לינור מבזה יותר מכל את עצמה, הן בשל הסתירה הפנימית בדבריה (היא כותבת "תמוה שמארגני הכנסים בנושאי חינוך ועבודה סוציאלית לא הצליחו למצוא דוברות ראויות. הדבר אף מגוחך כאשר בחרו להביא דובר מחוץ לאקדמיה שאין לו כל הכשרה בנושא זולת הלהט והרצון להפוך את תחום החינוך לכרטיס הכניסה שלו לפוליטיקה" אז מה למריטוקרטיה ולכנסים החד-מיניים?) ולא פחות מכך בוולגריות שלה (כן, אני גם ממשטרה כלשהי העוסקת בשפה שוביניסטית).

    1. שושי שמיר

      אסתר, שאפו! גם אני חברה גאה במשטרות האלה ובעוד כמה

  11. אירית לינור

    מי שמארגנ/ת כנס בנושא מסוים אמור/ה לדעת מיהם/ן הדוברים שמרכיבים/ות את "רשימת החלומות" של הדוברים/ות בתחום. לא צריך לעשות מחקר או תחקיר לפני שמחליטים/ות את מי להזמין לכנס. כאשר הנושא ידוע, ידועות גם היכולות של חוקרים/ות פונטציאליים/ות לתרום לדיון בנושא. זה ממש לא עניין של מספר מאמרים וכו' (בהערת אגב אציין שגם הליך הקידום של חוקרים/ות באקדמיה אמור להיות "עיוור" באופן שמה שנשפט הוא איכות המחקר ולא זהות החוקר/ת. האם ההליך אכן "עיוור"? לאלוהי ה"פרוצדורה" הפתרונים).
    על כל פנים, מה שאתה מציע הוא להציב רף של איכות להשתתפות בכנסים, ואם אין נשים שעומדות ברף – יש להציע להן שרפרף עליו הן יעמדו כדי לעמוד ברף. מה אומר? לא הייתי רוצה להיות חוקרת שעומדת על שרפרף רק כדי לעמוד ברף.
    עודף ארוכה הדרך לשיוויון, אבל קיצור דרך מהסוג שאתה מציע עשוי לשמש כחרב פיפיות. לשמחתי, קיימים תחומים בהם מספר הדוברות עולה באופן ניכר על מספר הדוברים (ע"ע כנסים של שפה וחברה).
    אחרי כל זאת, שתי הערות נוספות – יש לטעמי מקום לאפליה מתקנת במקומות בהם יש אפליה מובנית. כך לדוגמא בבחירות לכנסת, יש מקום לשריין מקום לנשים, וזאת משום שהחברה מפלה אותן על בסיס קבוע ומונעת מהן להשיג את הנכסים – החומריים וסימבוליים – שמקנים כרטיס כניסה לתחום.
    והערה שניה, כפי שלמדנו כולנו לאחרונה, יאיר לפיד אינו עומד בשום רף אקדמי או אחר שמכשיר את השתתפותו בכנס. הזמנתו לכנס זה נראית כמו מופע ראווה של "מועדון הבנים" הישן הטוב. יש להצטער על כך שהוזמן ושאף אחד במוסד המארח לא טרח להרים גבה או להטיל ספק בעצם הזמנתו של הפוליטיקאי.

  12. אירית לינור

    מצער שאסתר הרצוג כושלת בהבנת הנקרא. בתגובתי הראשונה כתבתי "עם זאת, יש להתקומם כנגד משטרת הפמיניזם שמונה באופן קבוע את מספר הגברים ומספר הנשים בכל כנס". משמעות הביטוי "עם זאת" בתחילת המשפט נועד להנגיד את הנאמר בו לדברים שנאמרו קודם לכן. תלונתי לא התייחסה לכנס המדובר. לגביו תמהתי איך זה שלא נמצאו דוברות ראויות. הדבר שקומם אותי הוא הרפלקס לפיו באופן קבוע מונים/ות את מספר הגברים והנשים בלי להתייחס לאיכות החוקרים/ות בתחום. מצער שחוקרת בעלת שם כמו הרצוג לא הצליחה להבין זאת.
    ובאשר לשפה הוולגרית – ההערה מקובלת. הריני להתנצל. לא היה מקום לכך. סליחה.

  13. נחמן

    טענתי שהכלים לקביעת מומחיות הם לא באמת "נקיים" ואובייקטיביים, לכן אין רף ולא צריך שום שרפרף. יש רשת חברתית של מומחים שמתחזקת את עצמה, ואם נשים לא חברות בה דרכן להכרה כמומחיות קשה בהרבה מדרכם של הגברים המקורבים. כתבת שלא קובעים איכות לפי מספר פרסומים. מפתיע. נתתי עוד כמה דוגמאות, גם הן לא נכונות? אז איך קובעים את "היכולות של חוקרים/ות פונטציאליים/ות לתרום לדיון בנושא"? ומי קובע את הדירוג הזה? את מדברת על "איכות המחקר" כאילו היא דבר שניתן לקבוע בכלים אובייקטיבים לחלוטין. האמנם? אפילו אני, כלא אקדמאי, זוכר פולמוסים על כמה מחקרים בין מומחים שקבעו שהם נפלאים ופורצי דרך ומומחים אחרים מאותו תחום שקבעו שהם שגויים וגובלים בשרלטנות. אלה מומחים וגם אלה, ועדיין לא הצליחו להסכים על איכותו של המחקר.

  14. אירית לינור

    נחמן יקר, בשום מקום לא אמרתי את הדברים שאתה מייחס לי. חבל שכשלת בהבנת הנקרא. טענתי היא בדיוק כטענתך (במילים אחרות – שוררת ביננו הסכמה). מארגני/ות הכנסים יודעים להעריך בעצמן/ם את איכות החוקרים/ות והמחקרים שהם מעוניינים/ות לשלב בכנסים. אם הרכב החלומות של הכנס אינו כולל נשים – אין בכך טעם לפגם, לדעתי, כל זמן שהשיקולים הם איכות המחקר.

  15. שלומי

    אני סמוך ובטוח שנראה את גב' הרצוג בהפגנה נגד הדרת נשים בכפר סבא,היום בשבע בערב,כיכר העיר,קניון ערים

  16. נחמן

    אנסה להיות תמציתי כדי לא להיסחף שוב בניסוחים קלוקלים :
    אני מבין שלדעתך ניתן לקבוע קריטריון איכות מוחלט ואובייקטיבי ועל פיו ורק על פיו יש לדרג מומחיות בתחום מסוים. לא על פי מגדר.
    לטענתי לא ניתן לקבוע קריטריון איכות מוחלט ואובייקטיבי למומחיות בתחום מסוים ולכן יש לערב רגולציה של מגדר כשבוחרים מומחים לכנסים ("משטרת פמיניזם" כהגדרתך).

    או במילים אחרות, אם אשווה למה שאת טוענת, מדוגמאות חוזרות ונשנות מסתבר שמארגני/ות הכנסים לא יודעים להעריך בעצמן/ם את איכות החוקרים/ות והמחקרים שהם מעוניינים/ות לשלב בכנסים. לכן אם הרכב החלומות של הכנס אינו כולל נשים – יש בכך טעם לפגם כי השיקולים של איכות המחקר הם לא תמיד אובייקטיבים. הדבר היחיד עליו אין לנו מחלוקת לדעתי הוא האיוולת של שיבוצו של יאיר לפיד.

  17. אסתר הרצוג

    לשלומי תודה על הקרדיט שנתת לי אך לא השתתפתי בהפגנה. אם זה מעניין מישהו/מישהי הייתי בזמן ההפגנה בפגישה (שנקבעה לפני ההודעה על ההפגנה) עם אישה שילדיה נלקחו ממנה והם אצל הגרוש שלה, בהמלצת פקידות סעד, על אף שמדובר בגבר אלים, שבין השאר אנס אותה ואף שיתף את חבריו ב"חגיגה". אך זהו נושא אחר (חמור יותר מסוגיות של הדרה).
    באשר לנושא הדיון, דווקא השתתפותו של יאיר לפיד היא מצוינת לענייננו מפני שהוא ההוכחה הניצחת לכך ש"אפילו" כנסים אקדמים, המתנאים בשיקולים "ענייניים" ובבחירת מתדיינים על פי התאמה מירבית לנושא, בוחרים את המשתתפים גם על פי שיקולים "זרים". יתר על כן, פנלים "מקצועיים", כלומר בהקשר של הדיון העכשווי, שאינם מתייחסים לסוגיות של ייצוג ומתן קול ל"אחר" ל"שונה" ל"אלטרנטיבי" ל"ביקורתי", כאלו שקובעים מארגנים על פי שיקולים ענייניים/אובייקטיביים/מדעיים הם ערובה לכך שהדיון יהיה "עוד מאותו דבר", חיזוק של תפישות רווחות, מקובלות, שאינן מפריעות לבעלי הדעה והמאה.
    כולנו חוטאים בכך (גם אני). אם לא נדבר על כך, נחשוף ונבקר (את אחרים ואת עצמנו), לא ישתנה דבר.