חרדים לטוב הכללי

אז כמה מאיתנו נדרשו לשאלה על מה הם מוכנים לוותר בכדי לאפשר קיום משותף עם החרדים? משה שריקי על ההכרח לנסח "טוב כללי" מאחד ולא מפריד בין הציבור החילוני לציבור החרדי, אגב הדיונים על חוק טל. בדיוק ההפך מכל הירון לונדונים
משה שריקי

עו"ד יעקוב וינרוט, חבר ועדת טל, אמר בשבוע שעבר ברב-שיח שנושאו גיוס החרדים לצה"ל: "הבעיה של החילונים היא לא לגייס את החרדים אלא איך להעלים את התופעה הנוראה הזו. הצורך להעלים את החרדים רוכב על שני בסיסים: הצורך לשנוא האת ה'אחר' והשני, הצורך להציב 'אחר' איום ונורא כדי לשנוא אותו (…) בציבוריות הישראלית, אם אתה שוטף את החרדים ומכה בהם אתה מתקדם. את הכרטיס הזול ביותר למועדון הקדמה אתה משיג בזה שאתה מכה בדתיים. אם אתה רוצה להסביר כישלון פוליטי- אתה מסביר את זה בחרדים". עוד הצביע וינרוט על האידיאולוגיה הציונית והרצון להיפרע מ"היהודי הגלותי" כגורם המרכזי לקוצר הרוח כנגד החברה החרדית, וטען שכל הדיון על נושא הגיוס אינו אלא כסות לו ודמגוגיה זולה. הפיתרון, לדבריו, נעוץ ביצירת פשרה תוך הידברות בין שני המגזרים – ולא בכפייה.

מי בעד כיווץ החרדים?

צודק לחלוטין וינרוט. הנה, באותו היום ממש (09.05) פירסם ירון לונדון טור דעה ב"ידיעות אחרונות" הקורא "לכווץ את החרדים", באופן המחזק את העובדה שבקרב ה"נאורים/ות" דורשי/ות צדק חברתי וחיזוק הדמוקרטיה הישראלית קשה עד בלתי אפשרי למצוא קריאה לניסוחו של "טוב כללי" המשותף לכולנו. סיבה מקלה אפשרית לחוסר הסובלנות והעדר הרצון להכיל שונות הביא "אור החיים", רבי משה בן-עטר זצ"ל: "מקוצר רוח – אולי כי לצד שלא היו בני ישראל בני תורה [אלו הטוענים שמחזיקים בה וגם החילונים – מ"ש]  לא שמעו, ולזה ייקרא קוצר רוח כי התורה מרחבת לבו של אדם. ומעבודה קשה-טעם אומרו ומעבודה, זה יגיד כי מלבד צער העבודה עוד היה להם קוצר רוח. והטעם, בראותם כמה כבדה עליהם המלאכה קצרה נפשם, מלבד צער העבודה (אור החיים לרבי חיים בן משה בן עטר, פרשת שמות, פרק ו, פסוק ט, ממזרח שמש).

הרב הכיר בעובדה שכאשר נוצר עול כבד בא גם קוצר רוח, ובימינו אנו אכן עדים לכך. העבודה הקשה והנשיאה במרבית הנטל הציבורי מכריעה רבים מהחילונים לבקש פיתרון חסר סובלנות וקיצוני שאין בו מקום לפשרות (מקרה שירת הנשים, למשל). מלבד העובדה שפיתרון חד-צדדי כזה אינו מעשי הוא גם עומד בניגוד גמור להלכות אסור ומוסר בדמוקרטיה, שכן מהו "טוב כללי" אם לא נכונות לפשרה בין מערכות ערכים ותפיסות מנוגדות. סקירה חטופה בחקר הדמוקרטיה הרי תגלה מודלים רבים המנסים להידרש לכך, ואילו אצלנו דיון ציבורי (ולא רק אקדמי) רחב על המודל הדמוקרטי המתאים לחברה הישראלית – אין.

"החרדים אינם מעוניינים בדמוקרטיה", "לא נשב יחד עם מי שנשמע לרבנים ולא לצו מצפונו", תשובות כאלו ודומות תהיינה לרוב הסיבה שבגינה לא יהיו מוכנים דמוקרטים חילונים לפשרה, שכן אליבא דלונדון וחבריו "טוב כללי" אינו אלא זה המקובל עליהם בלבד (חברתית, כלכלית וכן הלאה). אל מול אלה אציג מודל אפשרי אחד מתוך רבים ורק לשם המחשה כי הפוטנציאל אכן קיים. איימי גוטמן ("חינוך דמוקרטי", 2002), עמדה על הקושי של הדמוקרטיה הליברלית להתמודד עם העובדה שרוב החברות המודרניות כיום הנן רב-תרבותיות והטרוגניות, ולכן נוטים תומכיה להכרעה דיכוטומית בעת מחלוקת שמקורה בדרישה להכרה שווה בהבדלים תרבותיים/אתניים/מגדריים וכדומה: קבלת ההבדלים על-ידי הפרטתם (כחלק מתפיסת העולם הדמוקרטית-ליברלית שמקומם של אלו בספירה הפרטית ולא הציבורית) או כלום. ממש כפי שרואים זאת "חסידי הדמוקרטיה" כלונדון.

לאלו מזכירה גוטמן כי חיים משותפים וניסוח "טוב כללי" יתאפשרו רק בחברה שבה מגיעים בני/ות הקבוצות החברתיות-תרבותיות השונות למשא ומתן על טובין חברתיים ממקום שווה, ותוך מחויבות לאי-דיכוי, לאי-אפליה ולהכרה ברב-תרבותית. על כן הציעה נוסחת פשרה ולפיה כל עוד הכרה ציבורית אין משמעה שימוש של קבוצה אחת בהבדלים אלו בכדי להצדיק פגיעה בזכויותיהם של קבוצות אחרות, וכל עוד משמעה הכרה בזכותם של יחידים לפעול בהתאם לערכי תרבותם כל עוד אינם מזיקים לזולת – הכרה זו היא לגיטימית. כל פתרון מדיר אחר אינו אלא כשל מוסרי של הדמוקרטיה הליברלית, חתמה. לטענתי, אם אנחנו חותרים להפוך ביום מן הימים לדמוקרטיה ליברלית, עלינו לאמץ עקרונות דומים ומשוכנע שנוכל למצוא רבים בציבור החילוני והחרדי כאחד שיוכלו להתחייב למציאת "טוב כללי" בהתאם להם, או לכל הפחות לראות בהם בסיס לראשיתו של דיון אודותיו (אבהיר רק שאני מאמץ בחום את נוסחת הפשרה, אך הדרך שהציעה גוטמן ליישמה אינו מקובל עליי כלל).

הסבב הבא במאבק החברתי הוא הזדמנות מצוינת להתחיל בכך. יעלו כאן וודאי שאלות רעיוניות וארגוניות לא פשוטות כלל (שירת נשים היא רק קצה הקרחון), אך אפשר גם אפשר למצוא פיתרון יצירתי לרובן. רק מעצם העובדה שקואליציית נתניהו-מופז לא תשנה מהותית את המדיניות החברתית-כלכלית-מדינית של הממשלה וכנראה אף תאיץ אותה, כדאי לנצל את הזמן הקרוב לקידום הקמת קואליציה נגדית מרובת מגזרים ורחבה, שתוביל ליצירת שינוי חברתי מהותי בישראל.

אכן חסרים לנו היום "בני תורה" משני הצדדים המסוגלים לפרש ולמצא את שביל הזהב בין שני המגזרים, והנה דרך אפשרית גם לחרדים ודתיים המעוניינים בכך: בהתייחסו לבעיות שהזמן גרמן (ויחסי דתיים/חילונים היא חתיכת בעיה כזו), מציג רבי חיים דוד הלוי ז"ל עמדה רבנית הנפוצה אצל הספרדים בעיקר, שיש להעניק לה הד בשיח והמחלוקת בין דתיים וחילונים. הרב התייחס בדבריו להתמודדות ההלכה עם עקרונות המתנגשים עמה וטען כי "מקום איתנו לשאול, כיוון שברור ביותר, שכל חוק או תקנה אינם יכולים להחזיק מעמד זמן רב מפאת השינוי בתנאי החיים, וחוק שהיה טוב לשעתו, אינו מתאים אחרי דור או יותר, וטעון תיקון או שינוי וכדומה, כיצד תורתנו הקדושה נתנה לנו חוקים ומשפטים צדיקים וישרים, מלפני אלפי שנים ואנו ממשיכים לנהוג לפיהם עד היום, ואף נמשיך עד סוף כל הדורות. כיצד קרה שאותם חוקים היו טובים לשעתם וטובים עד עצם היום הזה. אמנם ודאי שהקדוש ברוך הוא נותן התורה, הוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות, ונתן לנו תורה שתתאים עד סוף כל הדורות, אבל ודאי שחובתנו להבין 'כיצד'… ואם יעמוד להם לחכמי דורנו אומץ לבם 'לחדש' חידושי הלכה לאמיתה של תורה, בנאמנות מוחלטת לגופי ההלכה הכתובה והמסורה, תוסיף ההלכה להיות דרכו של עם ישראל עד סוף כל הדורות" (עשה לך רב, תל אביב: הועדה להוצאת כתבי הגרח"ד הלוי, 1986, כרך ז, סימן נד, עמ' רל-רלחץ. כאן מתוך השיעור "גמישות ההלכה", ממזרח שמש).

בתשובתו הרחיב הרב והראה כיצד כבר בתקופת משה רבנו, מקבל התורה ממקור ראשון, "חודשה" הלכתו על ידי אהרון אחיו כיוון שכבר אז הדבר נדרש (ראו שם). מכאן, השאלה אינה האם ניתן ליישב סתירות מהותיות אלא איך, ולענייננו האפשרות למציאת "טוב כללי" דמוקרטי וקיום משותף לדתיים וחילונים קיימת במסגרת המחויבות הדתית למצוא פתרון לבעיות שהזמן גרמן, ועתה נשאלת השאלה כיצד?

עיון בספרות רבנית דומה לזו שהצגתי, יחשוף פתרונות הלכתיים יצירתיים לשאלות מטרידות וקשות הנובעות ממפגש הדת עם המודרנה: האם ניתן לצרף יהודים מחללי שבת למניין; לאפשר לימודי חול ב"אוהלה של תורה"; כיצד להתמודד עם בן משפחה חוזר בתשובה או בשאלה; האם לסייע לחלש גם אם כופר בדת; היחס לזרים ועוד רבות אחרות. פעם אחר פעם חוזר בתשובות הרבנים לשאלות אלו אותו עיקרון מארגן לפיו "כולם בפנים", כולם חלק מהקהילה ויש לעשות כל שניתן לשימור מצב זה. נכון, לעתים רבות ההתייחסות לחילוני היא כאל "תינוק שנשבה", מעין סלחנות פטרונית היודעת שמצב זה הוא זמני וכי בבא העת גם זה יתקרב לתורה. אך בהינתן שיש בה הסכמה להכיל את החילוני בתוך הכלל היא נראית לי הגיונית ביותר כדרך לאפשר קיומו בתוכה מחד, והצורך לשמר את דרך הדת מאידך. אני סבור שכאן דווקא על הציבורים המסורתי (עליו אני נמנה, ושגם בו רבה הסלידה מהחרדיות) והחילוני לשאול את עצמם כמה שאלות ביקורתיות וחשובות:

• כמה מאיתנו נדרשו פעם לשאלה על מה אנחנו מוכנים לוותר בכדי לאפשר קיום משותף עם החרדים?

• כמה מאיתנו מודעים בכלל לעיקרון המנחה דתיים רבים ש"כולם בפנים" ושיש למצוא דרך לשמר אותו ולא לעודד הפרדה? האם גם אצלנו עיקרון דומה?

• מדוע עיקרון חיובי זה המקובל על רבים בציבור הדתי לא מקבל ביטוי בתקשורת ובשיח החילוני? מדוע הכיסוי התקשורתי בערוצים חילוניים לרבנים ודבריהם יהיה שלילי לרוב, ואילו פסיקות רבות וחשובות בנושאים חברתיים שכה מעסיקים את כלל הציבור לא? (מר"ן עובדיה יוסף למשל, שרבים יודעים לצטט מפסיקותיו ואמירותיו "הדביליות" ואינם מודעים לפסיקותיו החשובות בנושאים חברתיים).

הפגנה נגד הדרת נשים, בית שמש 27.12.11. צילום: אורן זיו / activesrtills.org

רוצה לומר, קיים בציבור הדתי והחרדי בסיס רחב ליצירת "טוב כללי" מאחד ולא מפריד ועלינו לחשוף אותו. אילו נלמד להכיר עמדות אלו נוכל, עם כל הקושי המנטאלי הכרוך בכך, להאמין שאמירות כגון זו של השר אלי ישי ל"הארץ" שלפיה תימצא נוסחת פשרה בנושא גיוס החרדים לצבא יש לה על מה להישען – ולא רק במובן הפוליטי הצר. אז אולי גם הכתב בעיתון שאינו חשוד באהדה יתרה לפוליטיקאים נתניהו, מופז או ליברמן, לא ימשיך בדרכו של לונדון וצידוד בצורך להיפרע מהחרדים (ועוד תוך מינויו של "אביר הדמוקרטיה" ליברמן לדאוג שלא תתקבל שום פשרה בנושא). נכון, גם ש"ס לא תסכים בקלות לכל הצעה, אך ראשה לפחות מכיר בצורך להגיע לפשרה, ומי המתנגדים לכך?

לאור ההתפתחויות האחרונות, והמהלך (הבזוי מוסרית וערכית אך לגיטימי מבחינה פוליטית) להרחבת הקואליציה, תפקידנו שלנו, כל הגופים הפועלים לשינוי חברתי בישראל, הופך חשוב פי כמה. מחובתנו לייצר אלטנרטיבה ושיח חדש, מכיל ודמוקרטי, להכיר בפוטנציאל הגלום בהלכות ועמדות מהסוג שנדון כאן לניסוח הגדרת טוב כללי משותף עם החרדים ואינשאללה עם כל שאר הקבוצות והמגזרים. על בימות שיח במרחב הציבורי המקוון והלא מקוון לעודד ולהזמין קולות מהמגזר החרדי (ומגזרים אחרים שדעתם מנוגדת בסוגיות אחרות), לקיים דיאלוג עם החברה החילונית. ביהדות קיימת כבר מסורת ארוכה של אחריות חברתית והתאמת ההלכה לרוח הזמן והמקום. עלינו להציב מסורת זו בקדמת השיח החברתי בכדי ללמוד וללמד אותה, ולמצוא בה את האפשרות לחיבור והידברות עם חרדים המעוניינים כמונו בשלום בית.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עמית

    החילונים לא מעוניינים להפריע לחרדים לבחור בדרך חיים כל שהיא, ולא רוצים שהחרדים יפריעו להם. לכן אין פה בכלל שאלה על מה החילונים צריכים לוותר למען קיום משותף עם החרדים. הציפיה היחידה של החילונים מהחרדים היא שבאותה מידה שהחילונים עובדים בשביל לאפשר כלכלית את דרך החיים שהם בוחרים בה, ולא מקבלים כסף מהמדינה כדי לקיים את דרך החיים הזו, כך גם החרדים יפרנסו בעצמם את דרך החיים שהם בוחרים בה, ולא יסתמכו על הקופה הציבורית. החטא על כמה וכמה חמור כאשר רוב רובה של הקופה הציבורית מתמלא מהכיסים של הציבור החילוני.

  2. מני גל

    אני מוכן לוותר על הצבת שלטי חוצות בעלי תוכן ארוטי.
    אני מוכן לפיקוח על תכניות טלויזיה, שיסיר תכניות בעלות מסרים ארוטיים בשעות שלפני 23:00.
    אני אפילו מוכן לוותר על גיוס חרדים לצבא.
    הציפיה שלי היא לשמוע מהחרדים על מה הם מוכנים לוותר.
    אני מצפה מהם לוותר על תמיכה כספית במוסדות חינוך שאינם כוללים לימודי ליבה.
    אני מצפה ממי שאינו משרת שירות לאומי משמעותי כלשהו לוותר על הטבות כספיות כמו קצבאות ילדים, הקלות במשכנתא.
    ומעל לכל אני מצפה מהם לוותר על התפיסה שמעל חוק המדינה עומד חוק התורה.

  3. סמי.כ

    אני מסכים כמובן עם המגיבים עמית ומני. ועוד, כדי לאזן את הטוב הכללי, הייתי רוצה לראות למשל מוסדות לחזרה בשאלה שממומנים ע"י הקופה הציבורית בדומה למוסדות החזרה בתשובה.

  4. תמי

    ומה עם הכיסוי התקשורתי בערוצים החרדיים?
    אני חושבת שלחברה החילונית ככלל, יש נכונות רבה ללכת לקראת. הקושי הוא שהנכונות איננה הדדית. ולכן הביקורת במאמר היא יפה אך איננה במקומה, ומוטב שתפורסם ביתד נאמן ובעיתונות החרדית בכלל (משה, נסה בבקשה לפרסם מאמר דומה שפונה אל החרדים, אני רוצה לראות שיפרסמו אותו)

  5. שאול סלע

    ירון לונדון אמר שצריך "כור היתוך מפלדה אשכנזית".המושגים והרעיונות של הציונות כור היתוך,יהודי חדש,פיזור אוכלוסין הם עקירת נכסי התרבות של מזרחים והחלפתם באין תרבות שאותה יצרו הציונים. חמור עוד יותר הוא המושג "עם יהודי" שמהותו היא מעבר ממסגרת של קהילות שקיימת מימי ריב"ז ולפניו למסגרת של :"עם יהודי" שמאופיין ברעיונות לא יהודים שצמחו באירופה ב 200 השנים האחרונות.מקומם של הציונים דוגמת ליברמן,משה גרנות ואלה שרוצים להגדיר נוכרים סלאבים כיהודים היא מסגרת במתכונת שיצר פאולוס . החרדים שומרים על מסורת שעוברת מדור לדור,חלק גדול מהגברים והנשים בחברה החרדית לבושות ולבושים בצורה אלגנטית כפי שמתלבשים אנשים שבאים לבאיירוט לשמוע את ואגנר. יותר ויותר גברים חרדים יוצאים לעבודה

  6. דנה ג. פלג

    גם אני, כמו מני, מוכנה למצוא מכהנ משותף ולעבוד יחד עם חרדים. ממש אין לי צורך, למשל, שגם הם ישרתו את הכיבוש בצה"ל. ועוד כהנה וכהנה. אבל כשמדברים על הדרת נשים, לא מדברים רק על שירת נשים. שירת נשים היא קצה הקרחון של הבעייתיות ביחסם של חרדים לנשים. ובמקומות שחרדים נכנסים אליהם, נשים נדחקות החוצה. ואני לא מוכנה לתכתיבים תרבותיים, כאלה ואחרים, מהחברה החרדית. אני דורשת כבוד, בה במידה שהם דורשים אותו.

  7. מיכאל

    אני מצטער אבל באמת לא ברור לי משהו. אני כולי בעד פשרות ולהבין את האחר וכו… וכן גם אני קצת הרגשתי אי נוחות בקריאת המאמר של לונדון. אבל אני לא מבין על מה החילונים אמורים להתפשר. אני מסכים שהחילונים הפכו את השנאה לחרדים לתחביב ויש הפליה כנגדם, אבל מלבד חינוך (שאמור אגב לכלול גם חינוך כנגד אפליית נשים וערבים, מעניין מה דעתם של החרדים על זה) אני לא מבין על מה צריך להתפשר. בואו נזכור מה פשרה הביאה עד עכשיו. תמיכת המדינה בהפרדה מגדרית באוטובוסים, הקמת יחידות חרדיות על טהרת גברים בצה"ל. בראיון שהיה עם מפקד בה"ד 1 לפני כחודש גליתי שכעת יש גם קורסי קצינים שמועברים אחת לכמה זמן לגברים ונשים בנפרד. קופות חולים בהם יש הפרדה… וזה רק בעניין נשים.

    בעיני המילה פשרה היא כיבוס של המילה דמוקרטיה. חילונים צריכים להתפשר על הדמוקרטיה. אני חושב שמה שעשו עד עכשיו די יעיל. לא התפשרו, פשוט הפעילו כל מיני פרויקטים ומנגנונים ממשלתיים שהקלו על שילוב חרדים במקומות עבודה וכו.

    אני פשוט לא מבין מה זה הפשרה הזו? על מה בדיוק?

  8. משה שריקי

    אחת התובנות החשובות שהגעתי אליהן היא שאנחנו צריכים להפסיק לנסות להביאו את החרדים לשחק במגרש החילוני. שירת נשים, גיוס לצבא שאינו ערוך לקלוט אנשים בעלי ערכים וקודים תרבותיים אחרים. אלו דוגמאות טובות. האם למען טוב כללי משותף אנחנו מוכנים לקבל פשרה בנושא השבת למשל ( סגירת בתי עסק, ביטול תחבורה ציבורית וכדומה)? האם אנו יכולים ״לסבול״ את עובדה שיש מולנו קבוצה שנלחמת באופן עיקש על שמירת זהותה, ואנחנו. אלו שקוראים בכל מקום להכרה בזכותן של קבוצות תרבותיות/אתניות/מינניות וכו׳ להגדיר עצמן יוצאים כנגד זה. ואל לנו לנפנף בטיעוני ההדרה הנשית, הבערות וכדומה. שינויים כאלו יחולו רק כאשר תיווצר מסה קריטית בקרב החרדים שתצא נגד זה. בדיוק כמו שאלו. התרחשו בחברה החילונית המערבית. אנו מנסים לכפות ערכים שלנו על החרדים, ופשרה. במובן זה היא בהחלט גם היכולת שלנו להמנע מזה. ודבר אחרון- במאמר ישנה קריאה מפורשת להכרות עם צדדים אחרים בפסיקה החרדית, אני מזמין את כולם להיכנס ללינק שבמאמר ולהווכח על מידת הפתיחות בשאלות של הפרדה בין נשים וגברים, מעמד האישה, חילונים ודתיים ועוד.

  9. פריץ היקה הצפונבוני

    אני לא חושב שאברכים זכאים ליור סיוע מאשר סטודנטים אלה לא מקבלים גלובלית קצבת קיום או הטבות אחרות שחרדים נהנים מהם. זה שהם לא משרתים בצבא הכיבוש זה דוקא טוב הלואי וירבו סרבני גיוס כדי שישראל תפסיק את סרבנות השלום שלה.

  10. דב פוניו

    אולי המשפט הבא יזעזע את כותב המאמר, אבל למה "עלי להדרש לשאלה, מה אני מוכן לוותר למען החרדים" ?
    מי קבע את הנחת היסוד שקיום החרדים עבורי חיוני? מפני שכל הוויתם מוקדש ללמוד תורה? בשבילי זו לא סיבה מספקת.
    לפי ראות עיניי אפשר ללמוד במערכות ההשכלה התיכונית והגבוהה גם תלמוד וגם פיזיקה. ואם מערכת זו דורשת שיפור, אז חשוב להשקיע בשניהם כי כל השכלה מקדמת את החברה האנושית.
    מה יקרה אם מחר יקום מגזר וידרוש לשחרר תלמידים משרות צבאי כי לפי צו מצפונם עליהם להקדיש את השנים הבאות ללמוד סטטיסטיקה ?
    מי קבע את הנחת היסוד ש אפילו רוב תושבי המדינה הם חילוניים, מחללים שבת,
    צופים במרקע בנשים לבושות מינימום-אבל חשוב להם שאחוז מסויים יזכו ליחס מיוחד על פי המסורת?
    יש המון סיבות להנהיג
    אפליה מתקנת במדינת ישראל
    ובזה ראוי לתמוך.

  11. משה שריקי

    כיכר השבת מפרסם כתבה בנוגע למאבק המתנהל בתוך החברה החרדית כנגד חרדים עובדים. אני לא בטוח שיצירת קואליציה איתם תסייע להם בשלב הזה, אבל זו עדות לתהליכי השינוי שאינם פוסחים על החרדים.http://www.kikarhashabat.co.il/%D7%97%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%96%D7%9C%D7%96%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%9D.html

  12. שמחה

    איני מסכים עם פסיק אחד מדבריך ולא מבין אם אתה נאיבי או פשוט נוטה לחרדיות בעצמך . מספר נקודות – 1 . אתה כותב על רב תרבותיות כאשר בכל העולם ובמיוחד באירופה מבינים היום שמודל זה קרס וחברה בריאה חייבת להתקיים על בסיס וערכים משותפים לפני הייחודיות והשוני שבכל אחד .2 . דמוקרטיה מתגוננת ! דמוקרטיה היא לא רק הכלה של כלל הדעות אלא לפני הכל מערכת של ערכים וכללים שכולם צריכים לכבדם אז תאמר לי אתה מה עושים כאשר ציבור מסוים חי על ערכים שסותרים את ערכי היסוד של הדמוקרטיה ואת שלטון החוק ועוד כופים על האחר את דרך חייהם , מילא היו חיים כך רק לעצמם אך לצערינו הדת לא הופרדה מהמדינה ולדוגמא אתמול נדחה חוק המציע נישואים אזרחיים . 3 . צריך לא רק להציל אותנו מהחרדים אלא גם אותם מעצמם , ממה הם יתפרנסו כאשר יהיו כמעט רוב והכלכלה תקרוס איזה מקצועות הם רכשו ?

  13. שמחה

    אם אתה מתייחס בחיוב לשינוי בחברה החרדית וכמו שציינת לתופעות של יציאה לעבודה וכדו' הרי שאתה מסכים עם לונדון . כשלונדון כותב לכווץ את החרדים הוא לא רומז אפי כמו שחשבו כמה טפשים לאיים עליהם או להשמיד אותם אלא כוונתו שאנו חייבים לגרום לתהליכים שיביאו לשינוי אורח החיים החרדי ולשילובם בחברה . אף אחד לא מתעסק בדעות ואמונות של האחר אלא בנשיאה בנטל ובלהיות חלק מחברה ולתרום הן בכלכלה והן בתרבות וכדו . מה שכותב המאמר לא מבין זה שחרדיות היא התבדלות והסתגרות מבחירה ועל כן אם לא יהיה שינוי אל תצפה לפשרה וויתורים . לונדון הבין זאת ולכן כתב שאנו צריכים לקחת המושכות ולהתחיל את התהליכים המדוברים

  14. פועל שחור

    אם יש דבר אחד בו יש לגלות סולידריות ותמיכה בחרדים זה מאבקם נגד הגיוס לצבא הכיבוש והדיכוי.
    ניראה את כל הסמולנים מקבלים אומץ ומתארגנים לסרבנות מעין זו ולא שישוויצו על כל גבעה רמה בשרותם הצבאי.

  15. סמולני1

    וינרוט מסובב סיבה ותוצאה, ומאשים את הנפגעת, קרי, החילוניות, שלא לומר ציונות (טפו טפו….).

    החרדים משקצים את החילוניות לאין ערוך יותר מכל הבליל החצי גזעני נגד החרדים. ניתן להבין אותם, לא צריך להסכים להם.

    מאמר זה הוא עוד סוג של התייפיפות ואפולוגטיות מלאכותית, תוך הימנעות מהעניין עצמו, קרי, הרצון של החרדים להעלים את החילוניות, וכל האמצעים כשרים לכך.
    ובדרך, עולים טרמפיסטים רדיקליים שזוכים לעוד קהל המתנגד לגיוס לצה"ל תוך הכפשת חילוניים וציוניים…

    אז מי בדיוק האויב? החילוני או הציוני?

  16. שריקי

    אני מעדיף נאיביות ושאיפה לבניית מודל אוטופי של חיים משותפים, אל פני כיבוס מילים שמאחוריו מסתתרת שנאת חרדים בגלל פערי התרבות וההבדלים. הדת החילונית מסוכנת לקיומנו לא פחות מהדת החרדית. במסווה של שיוויון זכויות ונאורות מוכרים לנו הטפה לשנאת אחרים ששונים מאיתנו. גם זו וגם זו טעונות רוויזיה, ובדוגמא שבתגובה על הויכוח בחברה בחרדית עצמה ל תורה ועבודה ביקשתי להצביע על כך שגם שם מתקיים תהליך שינוי (איטי ולא מספק כלל אבל קורה). מי שמתקשה יותר להשתנות זה אנחנו, שממשיכים בדרישה מהם שיהפכו דומים לנו. סמולני 1 מייצג בדיוק את מה שרע בדת החילונית, הניסיון להטמעת האחרים בתוכה וחוסר סובלנות כלפי מי ששונה ונתפס כמאיים. מה ההבדל בין חילוני כזה וחרדי, שניהם מבחינתי חרדים.

  17. ב.א.

    מדינת ישראל מעולם לא קיבלה על עצמה את התיאוריה הרב-תרבותית, ויפה שכך. נדרשת קודם כל הסכמה על הסיפור המשותף ועל מקומה של המדינה ותפקידה של המדינה. לצערי, אין הסכמה כזאת. והכוונה אינה רק לחרדים/ערבים. התוצאה הפרקטית היא גם מה חובתם של אזרחים למדינתם, וגם כאן אין הסכמה, אז מספיק עם הרומנטיזציה של המידות הטובות של הציבור החרדי. יש לו כאלה ללא ספק אבל זה לא משנה את העובדה שיש לו יחס דואלי (במקרה הטוב) לקיומה של המדינה, לתפקידה, ולחובותיו כלפיה.
    ואם כך, השאלה היא מהו "הטוב הכללי" אם לא מקבלים את התיאוריה הרבתרבותית