כאחראי על בריאות הציבור

"לידת בית" הוא צירוף מילים לא מובן מאליו. בייחוד בישראל. לנוכח המילה לידה מתעוררות בדרך כלל מחשבות על רגע דרמטי, שאוצר בתוכו חיים ומוות, חוויית קצה פיזית, וללא ספק גם רגשית ורוחנית. המילה בית מעוררת בנו על פי רוב מחשבות על בטחון, על משפחה, על שיגרה. איך מצטרפות הלכה למעשה מילים (ופעולות) משדות שלכאורה כה שונים זה מזה? זה אפשרי. מניסיוני, לידת בית מאפשרת ליולדת להיות בחוויה המטלטלת והמעצימה הזו, עם כל האחריות המתחייבת ממנה, עם הדרמה הרגשית והפיזית, ועם זאת – להישען על המוכר והמנחם, בתוך הביטחון והשגרה שלה. לידת בית מאפשרת ליולדת להיות היא עצמה.

מתוך ההבנה הזו, בחרתי ללדת את בתי השלישית, נעמי, בבית. בהמשך, מתוך הבנה של מקומי בעולם, בחרתי להיות מיילדת בית.

אני אישה עצמאית, חושבת, אחראית, עומדת מאחורי הבחירות שלי ומאמינה בהן.

כאשר קראתי את הטיוטא לנוהל לידות בית החדש שפורסמה לאחרונה, נדהמתי. אני לא תמימה. גם לפני שביקש משרד הבריאות לעדכן את הנוהל, לא חשבתי שאני חיה במדינה שעל סדר יומה קידום נושא הלידות מחוץ לבתי החולים. גם לפני כן לא חשבתי שמשרד הבריאות יעודד לידות בית, אי פעם. ובכל זאת.

המבוא לנוהל לבדו עורר בי רגשות קשים. קראתי וכעסתי.

משרד הבריאות מכבד את הזכות ואת החופש של כל אישה לבחור היכן ללדת. עם זאת, כאחראי על בריאות הציבור רואה המשרד כחובתו המקצועית והמוסרית, להדגיש כי לידות בחדרי לידה מוכרים ומורשים, הן בטוחות יותר ליולדת וליילוד.

(…)

לאור העובדה שבישראל מתקיימות לידות בית, ניתנות בזה הנחיות לביצוען, תוך קביעת איזון בין חופש הבחירה של היולדת לבין הצורך לשמור על בטיחות היולדת והיילוד (שאינו נהנה מחופש בחירה).

כמיילדת, כאישה, כאימא ובעיקר כקוראת טקסטים מכל הסוגים, אני מוצאת לנכון להתייחס לכתוב לעיל, ולחשוב על המשמעות שלו.

משרד הבריאות הוא "המשרד", כמצוין לעיל, מביא כאן עמדה מסוימת לגבי נשים, לידות, אחריות, בחירה ומוסר. כדאי לזכור, שכמו בהרבה טקסטים, גם בבסיסו של הטקסט הזה יש כוונה, יש עמדה ויש מניפולציה.

הכותב או הכותבת מאנישים את משרד הבריאות והופכים אותו לגוף שכותב טקסטים. אין כאן אדם או אישה, אין כאן דובר שניתן לזהות, אלא גוף שזוכה למעמד על-אנושי. אין כאן גישה או דעה, יש רק מוחלט.

מה שמשתמע באופן ישיר הוא כי על המשרד, הנושא באחריות לבריאות הציבור, מוטלת חובת ההגנה על הנשים שככל הנראה אינן יכולות להגן על עצמן. מהצירוף "חובתו המקצועית והמוסרית" משתמע כי מי שאינם נוהגים/ות לפי המלצותיו אינם מקצועיים ואינם מוסריים.

הדיון על מוסריות עשוי להיות מורכב ופילוסופי משהו. במקום לקיים כאן דיון מהסוג הזה, הייתי מציעה למנסחי המשפט לעיל (והמחשבה שעומדת מאחוריו) לחשוב עליו שוב, לאור המובא להלן.

הייתי מציעה להם לזכור, שהן המיילדות והן האימהות הבוחרות להביא חיים לעולם בצורה מסוימת – שקטה, לא אלימה ומכבדת, מקדישות מחשבה רבה לבטיחות הלידה על כל שלביה. האם "המשרד" טוען, למעשה, כי לנשים אלה כלל לא אכפת  מעצמן, מילדיהן או מהעוברים שלהן?

"המשרד" קובע כי חופש הבחירה במהותו סותר את הבטיחות המתחייבת בתהליך הלידה. "המשרד" מתייצב ומגן על בטיחות היולדת והיילוד. האם טובת היילוד, שאינו נהנה, כאמור, מחופש הבחירה ממנו נהנית אמו, מחייבת חוק, נוהל או הנחיות שאינן מדעיות, רפואיות והוגנות, אך מחייבות רק מפני שהן מגיעות מלמעלה?

הכתוב מבליע הנחה מרשיעה, לפיה האם מבקשת ליהנות מחופש הבחירה שלה על חשבון טובת היילוד, והיא אינה יודעת או מבינה את כל ההשלכות של הבחירה שלה, ואיננה אחראית מספיק. "המשרד" המבקש ליצור איזון מקודש בין חופש הבחירה של הפרט (היולדת) לבין בטיחות, ומכריע לטובת הבטיחות, שלגבי דידו נמצאת אך ורק בין כתלי בית החולים. לפיכך, תגידי מה שתרצי, תביאי הוכחות מהיכן שתרצי, אך אנו בשלנו. אנו יודעים מי מחליט, אנו יודעים מי קובע, וזו לא את.

באקלים הקיים בישראל במשך כל השנים, ובייחוד לנוכח התקשחות עמדותיו של משרד הבריאות בתגובה לעלייה בשיעור לידות הבית, יולדת שבוחרת ללדת בבית משלמת מחיר כבד מאוד. מרגע ההחלטה ועד הלידה היא תיתקל באין ספור שאלות או תגובות ביקורתיות, כאלה שיש בהן כדי להטיל ספק בבחירה שלה, ביכולת שלה לבצע החלטה ו/או לידה כזו ואף בכישורים האימהיים העתידיים שלה. אישה שמחליטה על לידת בית זוכה לביקורת מחברים/ות ומשפחה ואף מזרים, כאלה שיש להם נגיעה ישירה לתהליך וכאלה שלא. אישה שמצליחה להתעקש על זכותה ללדת בבית, על היכרותה עם גופה, נפשה וצרכיה, צריכה לעבור מסע לימודי ולהיחשף לנושא לידות הבית על כל צדדיו. אישה שמחליטה ללדת בבית יודעת למה היא בוחרת כך.

אני קוראת לאנשי משרד הבריאות: אל תנסו להבין אותי, אל תנסו לחשוב עליי, אני אפילו לא מבקשת מכם לשנות גישה. רק נסו בבקשה להתעדכן במחקרים, בספרות הרלוונטית המפורסמת בעולם. ספרות זו הונחה זה מכבר על שולחנכם, ונשמח להגיש אותה שוב, ולקיים עליה דיון. כל מה שנשים כמוני מבקשות הוא Evidence-Based Medicine, אנחנו רוצות חופש שמבוסס על ידע ועל הבנה מקצועית. אל תיקחו לנו אותו.