מתנגדי המשטר לא לבד

איראנים רבים המתגוררים מחוץ למולדתם תומכים במאבק להפלת המשטר ומבקשים לסייע לאופוזיציה האיראנית, שנחלשה בימים אלה עד מאוד, בין היתר בשל האיומים על מתקפה ישראלית שם. א', חברה במעגל הישראלי-איראני, מדווחת מברלין
א'

אני חברה במעגל האיראני-ישראלי נגד מלחמה, סנקציות כיבוש ודיכוי. נולדתי בטהרן ואני גרה כרגע בברלין. היגרתי מאיראן ב-2002, מלכתחילה כדי לעשות דוקטורט ואח"כ כבר כחוקרת הנודדת ממדינה למדינה. ב-2009, בערך בתקופת הבחירות לנשיאות, הייתי באיראן. קשה לתאר את האטמוספירה של הימים שקדמו לבחירות. תקווה ונחישות מילאו את האוויר: תקווה לשינוי, תקווה שהבחירות יובילו להפלתו של אחמדינג'אד, נשיא שרבים מתעבים את שקריו ואת הבטחותיו הפופוליסטיות נוסח "אני אביא את כספי הנפט לשולחנות האזרחים".

הבטחותיו אלה הוכחו כריקות מתוכן כשאחמדינג'אד מפריט את השוק ומבצע בו עוד ועוד דה-רגולציות. בכל מקרה, בימים שקדמו לבחירות, נצבר מומנטום שהתבטא בהתנגדות החזקה של העם לתוצאות המזויפות של הבחירות. לקחתי חלק בהפגנות אלה בעצמי, בין מיליונים של אנשים הצועדים ברחובות וקוראים "נישאר ברחובות, לא נחזור לבתים, עד שיוחזרו הקולות הגנובים!" ואכן, הם לא עזבו את הרחובות אלא נשארו חודש אחרי חודש, אבל הברוטליות של המשטר והמחסור באג'נדה לשינוי רדיקלי בקרב האופוזיציה הובילה להתמוטטות התנועה ושקיעתה.

חזרתי לאירופה חודש וחצי לאחר הבחירות, וביחד עם איראנים החיים בחו"ל, ניסינו לתמוך בתנועות בתוך איראן באמצעות ארגון הפגנות וניסיון להקים קבוצות סולידאריות, ארגוני סטודנטים ומעגלי התנגדות. החדשות שהגיעו מאיראן חיממו את הלב ועודדו אותנו, שכן קבוצות עצמאיות חזקות רבות שהוקמו תרמו לשיח התנגדות רדיקלי ואיתן.

עם זאת, ההתלהבות והאופוריה שחשנו לא נמשכו זמן רב, שכן חדשות רעות החלו להגיע מאיראן: ב-2010 הסנקציות הכלכליות על איראן התחזקו. נטען שהסנקציות היו אמורות להשפיע רק על התעשייה הצבאית, אבל במדינה שבה הצבא מנהל את הכלכלה, אנשים רגילים נושאים את נטל הסנקציות על כתפיהם. זה לא מובן מאליו איך ההגבלות על ייבוא מוצרים איראניים כמו שטיחים, פיסטוקים וקוויאר (CISADA act 2010) נופלות בקטגוריה של חרם צבאי. כך או אחרת, בשלב הזה נעדרו מקולות ההורים והחברים שלנו בטלפון האנרגיה והחיות, הם חדלו לדבר על ההפגנה הקרובה או על האסיפות הבאות, אלא התלוננו על המחירים המאמירים על בסיס יומי. המכה הסופית לרוח המאבק שלנו הגיעה בנובמבר 2011, כשהתקשורת דיווחה כי ראש הממשלה הישראלי מתכנן התקפה באיראן, ומאז איומי המלחמה נעשו יותר ויותר רציניים.

למעשה, רבים מאיתנו עדיין חוככים האם להתמקד בהתנגדות למלחמה או להתרכז במאבק במשטר האיראני. זו החלטה מסובכת, אבל אנחנו חושבים שהמאבק נגד המשטר הוא משימה שהעם האיראני מסוגל לבצע יפה מאוד בעצמו. אנחנו חושבים שמי מאיתנו שמצוי בחו"ל, צריך להתמקד בביטול הסנקציות ובהתנגדות למלחמה. באופן כזה, נוכל לסייע לאנשים באיראן להתרכז בראשונה משלוש החזיתות הבאות: נגד הממשלה, נגד הסנקציות ונגד המלחמה, ולצבור מחדש את הכוח שהיה להם הן בשנת 1979 והן בשנת 2009.

אנחנו חווים כעת סוג של דז'ה-וו: בשנות השמונים של המאה ה-20, בראשית המלחמה עם עיראק, המשטר האיראני העצים את כוחו כשזכה בתומכים חדשים, הטיל דופי ואף העלים את מתנגדיו מבית. אלפים מחברי האופוזיציה נרצחו בימים אלה. זהו גורל שאנחנו מסרבים בכל תוקף להסכים איתו. אני כאן כדי לעשות כל מה שאני יכולה על מנת למנוע מההיסטוריה לחזור על עצמה.

לקריאה נוספת:

אם לא האהבה, הפצצה / גל שקולניק

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. פריץ היקה הצפונבוני

    משטר השאה היה מושחת ודיכא את המוני האוכלוסיה .בזה ישראל עזרה לו. המשטר הזה נפל עקב הפגנות המוניות ומליונים יצאו נגד השאה( אביו תפס את השלטון ע"י הפיכה. זאת לא שושלת מימי כורש). ומשטר חומייני היה מאוד פופלרי לפחות בתחילתו. עצמתם של האייתאלות נסמכת גם על אדיקות של שכבות האוכלוסיה הנמוכות והכפריות. כפי שזה גם במצרים ובארצות איסלמיות אחרות. לאיראנים סיבות טובות לטחמ=נתם נגד ישראל.