• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

הישג של עובדת יחידה

החגיגות על פסיקת בג"צ בעניין השוואת השכר לנשים מוקדמות מדי – אורלי בנימין חוששת שהמקרה של אורית גורן מנוצל כבסיס לגיטימציה למדיניות הציבורית בשוק העבודה, הלוכדת נשים בתעסוקת עוני ומבקשת לחסל את העבודה המאורגנת
אורלי בנימין

כשעיתון "הארץ" מעניק כותרת ראשית לפסיקת בג"ץ בענין אחריות המעסיק לשוויון בשכר לעובד ולעובדת, ופורש על עמוד שלם את סיפורה של אורית גורן, הנגרית שתביעתה לשכר שווה איפשרה לבג"ץ להגיד את דברו, מקודמת בשיח הציבורי הנחה סמויה על-פיה עובדת יחידה יכולה להיאבק במעסיקיה ולהשיג צדק. כל רשתות הפעילות הפמיניסטית מלאות ברכות ומחיאות כפיים, אך ההישג הנחגג הוא הישג של תפיסה אינדיבידואליסטית שבטווח הארוך יש לה השפעה המכרסמת על הישגי תנועת הנשים, ולא להיפך. כסוציולוגית של צורות העסקה פוגעניות אני אפילו פוחדת מהישג זה. אני חוששת שמראית העין הזו של מחוייבות לשוויון תשכיח מאיתנו את העובדות הקשות על מצבן של נשים בשוק העבודה בישראל.

אורית גורן. ההישג הנחגג הוא הישג של תפיסה אינדיבידואליסטית. צילום: עמוד הפייסבוק

האם פסיקת בג"ץ תאפשר לשנות את שיעור הנשים שאינן משלמות מס הכנסה משום ששכרן נמוך ממדרגת המס הראשונה? האם היא תהפוך רלוונטית למצבן של מועסקות עיסוקי השירות והטיפול (כ-80% מכוח העבודה הנשי) המועסקות בסביבות נשיות שאין בהן אפשרות השוואה? איך היא תתמוך בנשים המועסקות במשרה חלקית אשר שליש מהן היו מעדיפות בפועל לעבוד במשרה מלאה? ואיך הוא תוכל לחלץ מהמאבק לבטחון קיומי את מועסקות השירותים הציבוריים והחברתיים ששיטת המכרוז דחפה להעסקה שעתית? האם פסיקת בג"ץ תוכל לתקן את חשיפת היתר של נשים פלסטיניות-ישראליות, נשים מזרחיות בפריפריה, נשים מהגרות ונשים בעלות מוגבלויות לצורות ההעסקה הפוגעניות ביותר?

נראה כי עלינו לבדוק במיוחד את האפשרות כי המקרה של אורית גורן מנוצל כבסיס לגיטימציה למדיניות הציבורית בשוק העבודה כיום ולכן שיתוף הפעולה עם האדרת השוויון במקרה זהו, עלול להיות מסוכן. המדיניות הציבורית המתקיימת בפועל עניינה חיסול העבודה המאורגנת והדרתן של יותר ויותר נשים, וגם גברים, מזכותן להתאגד ולפעול מול מעסיקיהן באמצעות נציגות מנוסות המסוגלות להשוות באופן שיטתי מסמכים משפטיים המגדירים שכר, רכיבי שכר ובמיוחד תנאי העסקה והפרשה לפנסיה. בהקשר זה חשוב במיוחד לזכור שרק 17% מהנשים הפורשות כיום נהנות מקצבת פנסיה שצברו בעבודה.

בבואנו לחגוג את ההישג של העובדת היחידה מול החברה המעסיקה אותה, עלינו לשאול: מה יקרה עם העובדת הבאה שתיקלט להעסקה בחברה המעסיקה? האם יהיה עליה להתחיל את כל תהליך המשא ומתן מההתחלה? כיצד היא תוכל לדעת אילו הטבות נמנעות ממנה? הרי ידוע שכיום מעסיקים שמים ללעג את העובדים ומקצים להם שכר יסוד מינימלי כבסיס להפרשה לפנסיה מינימלית כשרכיבי השכר האחרים הופכים אמצעי התגמול העיקריים. איך תוכל העובדת לדעת את סך כל ההטבות מהם נהנים העובדים לצידה?

כיום, כשחוזי העסקה עשויים להיות סבוכים מאד מהבחינה המשפטית, העובדת היחידה עשויה לעמוד מולם חסרת אונים אם אינה מגובה בייעוץ משפטי. עובדת המעוניינת בשימור המשרה בה היא מועסקת, לא מצטיידת בייעוץ משפטי. וכך עובדות רבות בעצם לא יכולות לדעת כיצד הן מופלות. לכן מצבן של נשים בתנאי משא ומתן אישי על הסדר העסקה, הוא פגיע מאד. מחקריה של טלי קריסטל ומחקרים אחרים בארצות הברית ובאירופה כבר הראו: נשים המועסקות בעיסוקי השירות והטיפול והן חברות באיגוד מקצועי ונהנות מהסדרים קיבוצי משתכרות יותר מנשים שעומדות לבדן מול מעסיקיהן בהן הן תלויות לצורך המשך העסקתן.

ואכן בישראל, כיום, רוב גדול של הנשים אינן יכולות לפרנס את עצמן. לא בכדי השכר הממוצע לנשים נמוך בכ-2,000 שקל מהשכר הממוצע במשק. נשים רווקות ונשים גרושות יכולות לשמור על רמת פרנסה מינימלית רק אם יש מאחוריהן הורים מפרנסים. בשנת 2012 נשים עובדות רבות חיות במצבי תלות המזמינים טווח רחב של פגיעות בהן. לפי נתוני הלמ"ס בישראל ב-2010 30% מהנשים מרוויחות עד 4,000 ש"ח; 60% מהנשים מרוויחות עד 6,500 ש"ח; השכר הממוצע של נשים לא מקצועיות – 3,142 ש"ח; מקצועיות – 4,847 ש"ח; מכירות – 3,972 ש"ח; פקידות – 6,258 ש"ח. כל מי שניסתה בזמן האחרון לקיים את עצמה מרמת שכר כזו יודעת שזהו לא שכר שמאפשר קיום בכבוד. לא למי שהוריה לא הורישו לה או רכשו עבורה דירה.

כך, הכרזתו של בג"ץ אינה מתקנת מדיניות אנטי-נשית מתמשכת שיצרה בישראל שוק תעסוקה מעורער, כפי שהגדירו זאת חוקרות מרכז מהות, המגדיר נשים כנוודיות תעסוקתיות – נודדות תדיר בין אבטלה לאי-אבטלה חלקית; בין משרות חלקיות בכדי להגיע לשכר שאפשר להתקיים ממנו. המדיניות של משרד האוצר ובאופן יותר ספציפי מדיניות התקצוב והמלחמה נגד איגודים מקצועיים יצרו מצב שבו נשים רבות בישראל מועסקות במשרות חלקיות, שעתיות, זמניות. יתר על כן, נשים רבות מועסקות בתנאים של תת-איוש שיוצרים עומס שמונע מהן לתת ביטוי למיומנויותיהן המקצועיות. נשים חייבות לעבוד יותר שעות בכדי לעמוד במטלות שלהן ומקבלות שכר עבור פחות שעות.  המדיניות הציבורית לוכדת נשים בתעסוקת עוני, כפי שהראה דו"ח מרכז מהות. היא ממקמת נשים בעמדות פגיעות, המוגדרות שוליות בשל היעדר הכרה במיומנויות המקצועיות המגולמות בהן.

נזכיר: כשהתחילה להתבסס בישראל כלכלה ניאו-ליברלית, בשנות ה-80, התחיל תהליך מאסיבי לסילוק איגודים מקצועיים ממקומות עבודה וסירוס של איגודים מקצועיים קיימים.  רק מעט נשים הבינו אז את משמעות הדבר מבחינת תעסוקת נשים. אבל היום אנחנו יודעות שבהיעדר איגודים מקצועיים גדל מאד הפער בעוצמה. גדל מאד הפער ביחסי כוח בין מעסיקים לבין עובדים. בדו"ח קו לעובד מפרטת עו"ד מיכל תג'ר את ביטוייו השונים של הפער הזה: מעסיקים מנצלים כל פתח וכל סדק לפגיעה בעובדים לא מאורגנים. התוצאה: אלפי עובדים ועובדות במשרות פוגעניות. תלותם הקיצונית של עובדים הנאבקים על מחייתם, מחייבת אותם לשמור על משרות רעות: משרות שהפרת החוק בהן היא שיטתית. לפי פרסום של קבוצת חוקרים מהביטוח הלאומי, כ-15% מהנשים העובדות חשופות לפגיעה מתמדת כך שגם תקנת שכר המינימום מופרת לגביהן.  לפעמים אומרים: אם גם גברים נפגעים, אולי זו לא בעיה של נשים? על כך אני אומרת: בכל מקום שישנה פגיעות, פגיעותן של נשים גדולה שבעתיים. בכל מקום עבודה שבו ההנהלה מסרבת לאפשר לעובדים להקים איגוד מקצועי או מסרבת לנהל משא ומתן עם איגוד שקם, יהיו נשים שהפגיעה בהן תהיה דרמטית.

איך מתמסדת הפגיעות? משמעותם של תהליכי נישול מערך (underevaluation) הכוללים את הנחת המשניות, תת-איוש, זמניות, חלקיות ושעתיות – משמעותם של כל אלו היא שנשים מקבלות שכר שהוא נמוך  ביחס לערכה הממשי של איכות העבודה. בדרך זו מעסיקים יכולים ליהנות מתוצריה של עבודה מאיכות גבוהה הרבה יותר מזו אשר תמורתה שילמו.

חשוב להבין שבאמצעות תהליכי ההפרטה בשירותים הציבוריים והחברתיים, הצליחה מדינת ישראל לצמצם מאד את מספר הנשים הנהנות מהגנה של הסכם שכר קיבוצי ולפלג נשים עובדות בישראל לארבע קבוצות רחבות: מועסקות המדינה; מועסקות חברות כוח האדם או גופים מתווכים אחרים המוצבות בתוך גופים עירוניים וממשלתיים;  מועסקות העמותות והמלכ"רים המציעים שירותים חברתיים שלא למטרת רווח ולבסוף, מועסקות הגופים העסקיים. נקודת מוצא זו של פילוג בין נשים היא החשובה ביותר לחוגגות את ההישג הפמיניסטי. נשים לב: רק מיעוט מהנשים המועסקות, יכולות לשאוף להשוואת שכרן לגברים שכן הן מועסקות בסביבות עבודה גבריות.

חברות באיגוד המקצועי בניו יורק, 1910. לצד המחוייבות לשוויון, עלינו לתבוע כי תכובד הזכות להתאגדות מקצועית, והזכות למעורבות של נציגי איגודים מקצועיים במשא ומתן על שכר, רכיביו ותנאי ההעסקה צילום: cc by-Kheel Center, Cornell University

אין משמעות הדבר שעלינו לשמוט את ההישג. אין משמעות הדבר שהן לא חשובות לנו. נהפוך הוא. על תנועת הנשים כולה להתאחד כנגד הפלייה באם היא ניתנת להוכחה, ורות בן ישראל הראתה כבר ב-1997 בספרה של ענת מאור, "נשים הכוח העולה", שקשה מאד להוכיח הפלייה כזו. בה בעת, אל לנו לנוח על זרי הדפנה אלא עלינו להזדרז ולצאת בהצהרות ובתביעות להכרה בריבוי ובגיוון המאפיין כיום את אוכלוסיית הנשים המועסקות ולתבוע כי לצד המחוייבות לשוויון, תכובד הזכות להתאגדות מקצועית, תכובד הזכות למעורבות של נציגי איגודים מקצועיים במשא ומתן על שכר, רכיביו ותנאי ההעסקה, גם אצל מעסיקים ישירים ולא פחות מכך, אצל מנהל הרכש הציבורי המופקד על הכנת מפרטי מכרזים ועל הפיקוח על זוכי מכרזים, המעצבים כיום את תנאי ההעסקה של כ-400,000 מועסקים בישראל. ואיני יכולה שלא לסיים בסיסמא מתוך הפגנת 1,000 עובדות קבלן שהתקיימה בירושלים ב-14 במאי: "התשובה לקבלנות? הת-אר-ג-נות!" גם מנהיגות הארגונים הפמיניסטיים צריכות לקחת על עצמן להתחיל להבין את הקשר בין הדרת נשים משכר הוגן בשוק העבודה לבין התארגנות מקצועית וההגנה על זכות ההתאגדות.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דןש

    עד כמה שהבנתי מהדיונים, שכרה של המתלוננת לא נקבע משרירות ליבו של המעסיק אלא בדרך הסכם והסכמה לבקשת המתלוננת. זכותו של כל עובד בנפרד וטוב שכך לדרוש ולהשיג את מה שלדעתו מגיע לו. ה"שוויון" בין עובדים שונים ואין מדובר כאן בין נשים וגברים; בין עדות מוצאים ואמונות הוא שורש הרע בהסכמי העבודה וכובל התפתחותם וקידומם של בודדים. כאשר מעסיק חפץ בקדומו של עובד מסויים המגלה, יוזמה, תושיה, אחריות, יעילות וכו' הוא מוגבל בדרישה להעלאת שכר גורפת. לא פעם נשאר אדם מאחור כתוצאה ממצב זה.

  2. שרית רוטשילד

    אני מטיפה באופן מסיונרי לנשים צעירות לא ללכת לעבודה סוציאלית ושאר הענפים הטיפוליים.

  3. אורלי בנימין

    לדןש
    אכן משא ומתן קולקטיבי בעבר תגמל באופנים שלא לקחו בחשבון יזמות וכשרון אבל לא מוכרחים לחשוב על התאגדות רק במושגים של מה שהיה בעבר – כל המחשבה החדשה על flexcuirty מחפשת דרכי אמצע שיאפשרו תיקון של חסרונות השיטה הישנה ויאפשרו מצד אחד הגנה על עובדים ומצד שני תיקונים שכן מאפשרים יותר פיקוח במצבי ניצול לרעה של ההסכם הקיבוצי ויותר התייחסות למצויינות
    בכל מקרה – ברור כיום שלא נכון לנו לזרוק את התינוק עם מי האמבט – גם אם מי האמבט התלכלכו, עדיין חשוב לנו לשמר את ההתאגדות כצורת ההעסקה המבטיחה הגנה על עובדים ועובדות ומבטיחה חברה עם פערים מעמדיים פחות קוטביים

  4. סנדרה

    מאמר חשוב ומאתגר. תודה אורלי. כל הנושא של איגוד מקצועי וחקיקת שיוויון זכויות עדיין סבוך מאוד ולא פתור. גם את תינוק בג"ץ וחוקי השיוויון אין לזרוק יחד עם המים והתאגדות עובדות עתידית תרוויח מהישגים אלו. ניתוח עיסוקים משקי יעזור לגיוס הבג"ץ האחרון לשיוויון במקצועות בהן אין גברים להשוואה ישירה. אין פתרונות קסם. הסיכוי של כל פיתרון לכישלון גבוה מהסיכוי להצלחה. שינוי מוצלח יבוא מראייה כוללת של מישורים רבים במקביל. גם הfexsecurity יכול להתקע בתוכניות פנסיה דקות… תודה שוב אורלי על הזווית הכל כך חשובה.