(נוט) מייד אין יזראל

דרום אפריקה אסרה על שיווק תוצרת התנחלויות כתוצרת ישראלית. אלה חדשות טובות, אבל חייבים/ות לזכור שההתנחלויות אינן אלא חלק מזערי מכלכלת הכיבוש, ושבכל מקרה קיים פער משמעותי בין החוק לפרקטיקה. חברות פרויקט "מי מרוויח" מסבירות
יארה סעדי, רונה מורן ואינס אליאס

על מדפי רשתות הפרפומריה ביוהנסבורג ניצבים מוצרים של מיטב חברות הקוסמטיקה בעולם. בין השאר, אפשר למצוא שם גם מוצרים של חברת אהבה, המיוצרים בהתנחלות מצפה שלם שבצפון ים המלח. לצרכניות/ים האפריקאים לא היתה כל דרך להבחין בין מוצרי התנחלויות ובין מוצרים שמקורם בתוך גבולות הקו הירוק, עד אשר לפני יומיים משרד התעשייה והמסחר הדרום אפריקאי אסר על שיווק תוצרת התנחלויות כתוצרת ישראלית.

החלטה זו מהווה התקדמות משמעותית במאבק הפלסטיני הבינלאומי נגד כלכלת הכיבוש, והיא נתפסת כהישג: פעילי השמאל צוהלים, השגריר הדרום אפריקאי יוזמן לשיחת נזיפה במשרדו של ליברמן – כל אחד משחק את התפקיד הקבוע שלו בדרמה הפוליטית של המזרח התיכון. אך אם נתרחק מעט מכותרות התקשורת הממוסדת בישראל, נגלה שתקנה דומה כבר קיימת באיחוד האירופי מ-2004. יותר מזה, ב-2010 קבע בית המשפט האירופי לצדק בלוקסמבורג כי מוצרים שיוצרו בהתנחלויות אינם יכולים להיחשב כמוצרים ישראליים1.

מוצרי "סודה סטרים" המיוצרים במישור אדומים. משרדי הממשלה ורשויות המכס בישראל נוטלות חלק פעיל במאמץ להסוואת מקור מוצרי ההתנחלויות. צילום: מי מרוויח

אלא שכמו במקרים רבים אחרים, קיים פער משמעותי בין הכתוב בספר החוקים ובין הפרקטיקה. האיחוד האירופי לא הקים מנגנונים לבירור מקורם של המוצרים המגיעים מישראל, וכך סימונם תלוי ברצונם הטוב של היצרנים בשטחים הכבושים. בהיעדר סנקציות ואכיפה אפקטיבית אין ליצרנים כל סיבה לציית לתקנות, והם ממשיכים למכור את תוצרת ההתנחלויות באירופה תחת התווית "Made in Israel" – ללא הפרעה. גם משרדי הממשלה ורשויות המכס בישראל נוטלות חלק פעיל במאמץ להסוואת מקור מוצרי ההתנחלויות2.

קמפיין נגד מוצרי "אהבה"

בחסות נדיבה של המדינה, תעשיית ההתנחלויות מייצרת ומנציחה מנגנונים דכאניים; בתהליך ייצור יין בהתנחלויות מופקעות קרקעות פלסטיניות פרטיות, מפעלים ואזורי תעשייה בגדה מזהמים את מקורות המים והקרקע, ואם נחזור לחברת אהבה – הרי שהבוץ וחומרי הגלם של מוצריה נכרים מתוך קרקע בבעלות פלסטינית. אולם מנגנונים אלה אינם מוגבלים למערכת המעוותת של כלכלת ההתנחלויות עצמן, אלא זולגים אל הצד ה"ורוד" יותר של הכיבוש, זה של אוסלו ופרוטוקול פאריס, שבמסגרתם נחנק השוק הפלסטיני השבוי בידי מעטפת המכס המשותפת המנתקת אותו משווקים שכנים ומציבה אותו בתחרות לא הוגנת עם המשק הישראלי.

אם כן, מהי כלכלת הכיבוש אם אינה מוגבלת להתנחלויות? האם היא כוללת את הבנקים הישראליים היושבים בתל אביב אך מממנים את הבנייה ברחבי הגדה המערבית? ומה עם חברת מקורות, המקדמת ניצול משאבים שיטתי? ומה עם מערכת החוק הישראלית, שבניגוד לחוק הבינלאומי הכשירה באחרונה את כריית המחצבים בשטחים הכבושים? בפסיקת בג"ץ בנושא המחצבות, בדיוק כמו בניסיונות הביטול של ההסברה הישראלית את דרישת הסימון הדרום אפריקאית, הצדיקו השופטים את החלטתם ב"דאגה ואחריות" של הממשלה הישראלית לעובד הפלסטיני; כן, אותו עובד שאדמותיו נגזלו, המועסק ללא זכויות בסיסיות ונאלץ לעבוד עבור המתנחל בשל תת-הפיתוח של הכלכלה הפלסטינית וכדי להימנע מחרפת רעב.

בחזרה לדרום אפריקה. גם אם במקום נזיפה בשגריר ישראל היתה מאמצת בהתלהבות את תקנות סימון המוצרים החדשות ומדינות היעד היו אוכפות באדיקות את חוקיהן שלהן – תעשיית הכיבוש ככל הנראה היתה ממשיכה לשגשג. ההתנחלויות אינן אלא חלק מזערי מהפוליטיקה ומהכלכלה של הכיבוש, שאינן מתחילות או מסתיימות בסימון המוצרים. אולי תובנה זו תשמח את שר החוץ וחבורתו, אולם בעצם היא מדגישה את מידת מעורבותה של כל החברה הישראלית בכלכלת הכיבוש.

דרום אפריקה היא מדינה למודת מאבקים ואזרחיה למדו על בשרם את מחירו של הדיכוי. הלחץ הבינלאומי המתמיד, שרק הלך וגבר, הוביל בסופו של דבר את השלטונות להבנה שהפרדה, בידוד ונישול לא יכולים להשתלם לטווח ארוך. בישראל, מחיר הכיבוש הולך ומתייקר והחברה רק מתחילה לשלם אותו.

הכותבות חברות הצוות בפרויקט המחקר מי מרוויח מהכיבוש של קואליצית נשים לשלום

—————————

1 אחת הסיבות לכך היא הטבות המס מרחיקות הלכת שמעניקים הסכמי הסחר לחברות ישראליות המייצאות לאירופה. ראו עמ' 25 בדו"ח של סודה סטרים

2 דוגמה לכך מצויה בהצהרה של רשויות המכס בישראל לבית המשפט בהמבורג בשנת 2010 בנוגע לחילוקי דעות בין בריטה, יבואנית מוצרי סודה סטרים המיוצרים באזור התעשיה מישור אדומים ובין רשויות הממשל בגרמניה. ראו עמ' 26 בדו"ח של סודה סטרים

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. רבקה ויטנברג

    זו החלטה מזערית ביותר. מה עושה כל העולם נגד מדיניות האפרטייד? ניצול עובדים פלסטינים? מחסומים? מעצרים מנהלים?

  2. פריץ היקה הצפונבוני

    בחדשות הטלויזיה הישראלית בערבית(ערוץ 33) שהיא תכנית בראש וראשונה תעמולתית. הופיע כתבה על הנשיא שמארח את החקלאים של המועצה האזורית גלילות זה אמנם נשמע ישראלי ,אבל זה האיזור שמצפון לעין גדי ז.א. בגדה המערבית בכלל לא בישראל .עין גדי עצמה שיכת למ.א. תמר.
    וזה האיש שקיבל פרס נובל לשלום. כתבה נחמדה מאוד עם הבאת יכורים וילדים מנופפים דגלים. שטיפת מוח אמיתית.

  3. חרטה ברטה

    דרום אפריקה אינה קונה מישראל, או קונה מעט מאוד דברי צריכה יומיומיים, אני כמעט בטוח שזה בדרך כלשהי לא יכלול מוצרי הייטק, תוכנות וצ'יפים, הם ימצאו דרך להיות מיוצרים בתוך הקו הירוק. אבל אירופה קונה מאיתנו כמויות גדולות של מוצרים מכל הסוגים ויותר מכך מייצאת לישראל אלפי מכוניות ותעשיה כבדה. האם נראה למישהו שהם יכריזו על חרם במצב הכלכלי הרעוע של אירופה? נו, תמשיכו לחלום. זה לא יקרה. איש לא ירצה להסביר לספרדים למה הם מפטרים חמישים עובדים מסיאט כדי להפסיק לייצא לישראל.

  4. ידידיה

    במקום לרשום תוצרת ישראל … יש לרשום :
    made in holy Land
    דבר יפתור את הבעיה ….חחחחח זו אותה הגברת בשינוי אדרת ……