• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

רק מאבק משותף

כי אנחנו מצווים על אהבת הגר ועל זיכרון הגרות והזרות של כולנו – כולנו פליטים. הצהרת פעילי ופעילות קבוצת המעברה בעקבות אירועי השבוע
המעברה

צפינו בתמונות ובקולות מההפגנה נגד הפליטים בשכונת התקווה השבוע בתחושות קשות: ההזנחה של השכונות – בתקווה, בשפירא ובלווינסקי בתל אביב, כמו בקטמונים ובנווה יעקב בירושלים וברחבי המדינה – היא מדיניות ממשלתית ארוכת שנים, שנועדה להחזיק אותנו במצב מצוקה שבו נהיה כוח אדם זול לכל חברת עובדי קבלן; מדיניות עבריינית זאת מנעה הקמת בתי ספר עיוניים בשכונותינו, והביאה לקריסה את מצב הדיור, החינוך והרווחה בשכונותינו; אנחנו תובעים מהממשלה שינוי יסודי ביחס לשכונות ולעיירות הפיתוח, והסרת החנק על השטחים הציבוריים ועל הדיור הציבורי; אנחנו תובעים שקליטת הפליטים תתקיים באופן שיוויוני בכל הארץ: בתקווה ובקטמונים כמו ברמת אביב ורמת גן וגבעתיים, ולא רק בשכונות.

אנחנו מגנים בכל תוקף את השנאה והאלימות שהיו הקו המוביל בהפגנה, קו שהובל על ידי חברי הכנסת מן הקואליציה – מירי רגב, דני דנון, יריב לוין, רונית תירוש ומיכאל בן ארי. בעבור רבים מביניהם היה זה הביקור ראשון בשכונת התקווה. הניסיון להכות את הציבור בעיוורון ולגרוף על גב תושבי השכונות רווח פוליטי לא נעלם מעינינו ולא יעבור בשתיקה.

ברור לכולנו שהממשלה ממשיכה להביא מהגרי עבודה לארץ דרך חברות כוח אדם, במדיניות הדלת המסתובבת, כדי לנצל את עבודתם הזולה ולהיטיב עם העשירון העליון. כך שהמצב הנוכחי שבו מצויים מהגרי עבודה מארצות שונות אינו מקרי ואינו מנוגד למדיניות הממשלה, אלא מהווה חלק ממנה (והוא נבע בתחילה בשנות התשעים מן הרצון שלא להעסיק פלסטינים מהשטחים בארץ). בסדר העולם הקפיטליסטי הנוכחי של ניצול עבודת העולם השלישי על ידי העולם הראשון, שגם חלק מהישראלים שותפים לו, אין להיתמם בנוגע לייבוש משאביו של העולם השלישי והניסיון של חלק מתושביו להגר. במצב הנוכחי שבו תעשיות הנשק הישראליות, ורבים מן הטייקונים, מרוויחים מליונים רבים ממכירות נשק לאפריקה, אין להיתמם מול משברי המלחמה בארצות אפריקה, הקשורים אלינו, המולידים גלי פליטים.

כולנו פליטים – מזרחים, אשכנזים, אתיופים, רוסים ופלסטינים. ההסתה הגזענית מול הפליטים בתל אביב (המתוארים שוב ושוב כ"אפריקאים", ללא ארצות מוצאם, או כ"שחורים") מזכירה לנו את ההסתה הגזענית בעבר ובהווה כנגדנו; הטענות על תרבות של אלימות, שתייה ופשיעה הופנו ומופנות כנגד כל הגירה שהגיעה למדינת ישראל עוד לפני קומה. נסיונות הממסד לתאר את מצוקת התושבים כנגזרת יחידה של המהגרים החדשים, כמו גם שיסויים זה בזה בעוד האחראים האמיתיים למצב צופים מהצד, עתיקים כימיו של הממסד. גם אותנו איפיינו כאלימים וכאנסים, וכך למשל דוד בן-גוריון ב-1950 אמר על העולים היהודים מארצות ערב שצריך: "לחנך את הצעיר, שבא מארצות אלו לשבת בבית הכיסא כמו בן אדם, להתרחץ, לא לגנוב, לא לתפוס נערה ערבית לאנוס אותה ולרצוח אותה".

אנחנו רואים כיצד מועדונים לא מכניסים מזרחים ואתיופים, ובעלי דירות לא מוכנים להשכיר דירות לאתיופים וערבים. אנחנו זוכרים שאם מחליפים את המילה "אפריקאים" למילה "יהודים" ומתרגמים חלק מן המשפטים שנאמרו בהפגנה לשפות אירופאיות, הם יזכירו באופן מעורר חלחלה את האנטישמיות האירופית; בדבריה של מירי רגב על המסתננים כסרטן בגופנו אף אין צורך לשנות את המילים לפני תרגומן.

ברור לנו שהמסיתים מקרב הפוליטיקאים ואנשי התקשורת מבקשים לגרש את הפליטים כדי שהם יוכלו לשכוח מהשכונות שלנו כפי ששכחו מהן עד בוא הפליטים, ולא כדי לתקן את מערכת החינוך הקורסת, את הדיור הציבורי המיובש, את מצב התעסוקה המדרדר לשכר רעב בעבודות קבלן. אנחנו מציעים דרך אחרת, דרך של מאבק משותף שלנו, תושבי השכונות, ושל הפליטים – כנגד מי שחומסים את כבודנו ואת עמלנו, ומבקשים להשאיר אותנו בעוני מדכא, תוך כדי שהם משסים אותנו זה בזה, ומתוך תביעה לצדק כלכלי, חברתי ואנושי לכולנו.

רבים מן הפליטים יודעים שהדוברים הגזענים בהפגנה אינם מייצגים את רובנו בשכונות, החיים עמם בחיים הלא פשוטים של כולנו מתוך שכנות ואנושיות (מה שלצערנו לא זוכה לביטוי בתקשורת), ואנחנו מתחייבים לגנות ולהוקיע את מי שפעל באלימות מול הפליטים.

ברוח חג השבועות אנחנו מזכירים לעצמנו ולחברה היהודית בישראל, כי רות, שממנה יצא דוד המלך וממנה יצא לעתיד לבוא משיח בן דוד, היתה מואביה, מהגרת עבודה לארץ ישראל, וכי כולנו היינו גרים ועבדים בארץ מצרים, וכי אנחנו מצווים על אהבת הגר ועל זיכרון הגרות והזרות של כולנו – כולנו פליטים.

לאתר המעברה

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. פוניו דב

    מקובל עלי שמאבקים לצדק חברתי צריכים לצמוח מלמטה. שקולם של היחידים חייב להשמע כל הזמן ובכל מקום- וככל שהחיבור יהיה רב, כך ייטב.
    אבל בסופו הכל נחתך בקלפי. כמי שחי בפריפריה ושומע לא מעט דיבורים בנוסח זה, זוכר שעד כה היו הרבה דבורים דומים למה שקראתי בפוסט הזה אבל כאשר מגיע יום הדין, נותנים שוב ושוב את המפתחות לידיו של ביבי ושכמותו.
    רק חזרה לשלטון השמאל ישנה את המציאות העגומה בו אנחנו נתונים היום.

  2. נפתלי מדר

    האדמה שאנחנו דורכים שייכת
    לכל בני האדם!

  3. דן

    אחלה הצהרה רק במאבק משותף. ולגבי השמאל של פוניו שכחת את "השמאל" של ברק או של פרס או של בן גוריון שלא ממש שמו על השכונות. השמאל הוא לא הפתרון הוא בעצמו מנוכר ומתנשא מעל פליטים אחרים-מזרחים,אתיופים,רוסים. רק מאבק יחד יוכל לשבור את הההפרד ומשול.

  4. ירדה ממן

    רק הממסד אחראי לקיפוח המזרחיים? אולי גם הוותיקים שחיו אז בארץ? אולי גם השוני בין המסורת, המנהגים ואורח החיים של הקהילה היהודית בגולה בכלל, ולעניין זה במזרח, (גם במגרב) לעומת החיים בארץ?
    זה לגבי העבר. ולעניין ההווה והעתיד: לא נגביל את מספר הפליטים מאפריקה? נקלוט את כל מי שרוצה לבוא? אולי גם ממצרים ומסוריה ירצו לבוא? אולי גם מרומניה, סין ואילנד?
    ואיך ישתלבו אלה שכבר כאן? יקבלו זכויות עולה? סל קליטה? איפה הם יגורו? יבנו להם שיכונים?
    העקרונות יפים, והמציאות דורסנית. אין טעם להתייפף.

  5. רתם

    סופסוף התייחסות , גם אם בסוגריים, לשאלה ממתי ישראל, המשטר, התחיל לאפשר עבודה של מהגרי עבודה "(והוא נבע בתחילה בשנות התשעים מן הרצון שלא להעסיק פלסטינים מהשטחים בארץ)." אבל מה קרה באותם שנים? הפלסטינים, למשל אלה מעזה ששטפו כלים בתל אביב, וחזרו הביתה ליום בשבוע התחילו את האינתיפאדה הראשונה. ואז, ואני אודה מאד למי שיודע איפה למצוא את הציטוט המלא, אורה נמיר, שרת העבודה והרווחה אז, אמרה – הם רוצים אינתיפאדה? טוב, שיבושם להם, אנחנו נביא עובדים מתאילנד. ככה, ממשלה שהתקראה והנאתה בתואר "שמאל". על התאילנדים יכולתם לקרוא בכתבה על הציד הלא חוקי ועוד ועל מהגרי העבודה מאפריקה אפשר לקרוא בכל מקום כרגע. הנה עוד היבט של חטא הציונות הקדמון – לכבוש, ולסרב לעולם לפיוס ופשרה.

  6. דב פוניו

    אתה חי בעבר . בן גוריון מזמן בקבר וברק יבדל לחיים במגדלי אקירוב. זה כיום השמאל בשבילך?
    המונח "התנשאות" עולה מדי פעם מייד לאחר אזכור תמיכת הבוחר בביבי וכל מה שהוא מסמל.את הטכניקה של הפרד ומשול אכן הוא מוביל בהצלחה יתירה.

  7. פריץ היקה הצפונבוני

    אלה שהכי נפגעים ממעשי הממשלות ומדיניותם בסוף מצביעים בשבילם. וררואים בפעילי סיוע ואירגונים של זכויות אדם (הסמול) את אויבהים והופכים אותם לשעיר לעזאזל לא יעלה בדעתםלהצביע למשל לחד"ש?