מעט מדי

הסטטוסים של החברים שלי בפייסבוק מלאים בתמונות מבלעין ובעדויות על פליטים שהותקפו, אבל לא מרבים לעסוק במאבקי השכונות. למה? תום מהגר על החיבור ההכרחי בין בלעין לתקווה

לפני כשבועיים הסתובבתי עם חברה טובה ברחוב לווינסקי פינת מדרחוב נווה שאנן. שנינו פעילים בעמותה שמסייעת לעובדים שזכויותיהם הופרו, וקבענו בלווינסקי פגישה עם פליט אריתראי שהתלונן על תנאי עבודתו. היא אמרה לי בציניות: "תראה את כל הטרוריסטים פה ברחוב". לרגע חשבתי שהיא באמת מדברת על חבר'ה אלימים, אבל אז הבנתי שהיא צוחקת, ועניתי: "כן, סתם מחפשים את מי לשנוא".

יום אחרי האלימות בשכונת התקווה פגשתי תושב השכונה שמכיר אותי. הוא שאל, "ראית מה קרה אתמול בשכונה?". עניתי, "כן, התבאסתי. אלימות קשה". "מה אלימות", הוא התקומם. "הגיעו מים עד נפש. כשעשרים סודנים שיכורים יישבו לך מתחת לבית והבת שלך תרצה לצאת לשחק אז נראה אותך". שתקתי.

אציג זאת בבוטות: היא אשכנזיה מבית מבוסס. הוא תושב התקווה בעל דוכן פלאפל. השיחות עם שניהם הן המחשה לתהום הפעורה פעמים רבות בין פעילי זכויות האדם, שאני אחד מהם מזה שנים, לתושבי השכונות. ישנן כמובן קבוצות המחברות מזה שנים בין המאבקים, יש פעילים ופעילות שזוהי דרכם, אבל בגדול, אנחנו הפעילים הפוליטיים בשמאל יודעים טוב מאד מה קורה בחברון, מה החוק הבינלאומי אומר ביחס למעמדו של פליט ולמי צריך לפנות במשרד הפנים בשביל לחדש אשרת שהייה; אנחנו יודעים הרבה פחות על שכונת התקווה, מה מטריד את התושבים וכיצד פועלים למענם.

הפגנה למען צדק חברתי, אוגוסט 2011. צילום: קרן מנור / activestills.org

נכון, כולנו מפטירים אחת לזמן מה ש"המדיניות הממשלתית דופקת אותם". אבל את הפליטים והפלסטינים אנחנו מכירים ברמה האישית. בקהילה שלנו קוראים לזה פעילות ישירה, אקטיביזם. הסטטוסים של החברים שלי בפייסבוק מלאים בתמונות מבלעין וקדום, עדויות על פליטים שהותקפו ועוד. אבל מעט מאד פעמים בשנים האחרונות יצאנו לפעילות ישירה בשכונות, מעט מדי נכתב על המצוקות שלהם. למה זה המצב? אולי, מבחינה אובייקטיבית, הפלסטינים בשייח' ג'ראח זקוקים לסולידריות וסיוע יותר מתושבי שכונת התקווה. אבל גם אם זה נכון, והאמת היא שאני כלל לא בטוח, ניתן היה לצפות למידה מסוימת של איזון.

אציע הסבר פוליטי: לבנים ולבנות של האליטה הישראלית קל יותר ללכת לבלעין מאשר לשכונת התקווה. כי להיות פעיל פוליטי בשכונת התקווה פירושו להתמודד עם קונפליקט שאתה, או הוריך, הייתם צד בו. בבלעין אף אחד לא יטען בפניך שאתה ילד שמנת או אשכנזי. בשכונת התקווה, לעומת זאת, הצבעים ברורים יותר. וזה לא נעים. גם אני אישית לא הלכתי לשכונת התקווה. גם אני העדפתי ללכת לחברון. למה? אולי בגלל שבשכונת התקווה הייתי רואה את מה שאני ומשפחתי ושכניי עברנו בירושלים, וזה בדיוק המקום שהוריי רצו שלא אהיה בו וכנראה הצליחו. השתכנזתי. לא פעם אמרו לי חברים בשמאל "אתה לא מזרחי באמת". הסאבטקסט של האמירה הזו הוא: אתה אחד משלנו.

פעיל שמאל מוכר פירסם בפייסבוק, יום לפני ההפגנה והאלימות בשכונת התקווה, את הסטטוס הבא: "גרתי שנתיים בשכונת התקווה פעם, לפני הפליטים. כל חורף הצפה, כל יום נרקומנים. אלו לא הפליטים שהורסים לכם את השכונה, זו רק המדיניות". 68 פעילות ופעילים אהבו את המשפט הזה. אני חושב שכל עוד לא נשקיע זמן ומשאבים בשכונת התקווה כפי שאנחנו משקיעים ברצועת עזה ובחופש התנועה של תושביה, מוטב שלא נכתוב לתושבי השכונה נגד מי וכיצד לנהל מאבקים פוליטיים.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. הלל

    גם אני, בתור פעיל שלום, חשבתי לא פעם למה אני עוזר דווקא למי שפחות קשור לעם שלי.
    הגעתי לשלוש מסקנות עיקריות:
    1. המצוקה שלהם בדר"כ יותר קשה.
    2. יש להם פחות אחריות על הגורל שלהם, בניגוד לתושבי התקווה למשל שיכולים להצביע בבחירות.
    3. אני מתבייש בעם שלי כשאני רואה איך אנחנו מתייחסים לעמים אחרים ואני מרגיש צורך להראות שלא כולנו ככה.

  2. נועם שיזף

    "אציע הסבר פוליטי: לבנים ולבנות של האליטה הישראלית קל יותר ללכת לבלעין מאשר לשכונת התקווה. כי להיות פעיל פוליטי בשכונת התקווה פירושו להתמודד עם קונפליקט שאתה, או הוריך, הייתם צד בו."

    אין קונפליקט ש"כולנו" יותר צד בו מאשר הסכסוף הישראלי פלסטיני, במובן הרבה יותר אישי ואינטימי ממה שהרוב מוכנים להודות.

  3. מיכל

    מסכימה איתך ורוצה להוסיף, לדעתי אחת הסיבות הנוספות לכך שפעילי שמאל רבים מדירים עצמם מסולידריות עם עניים יהודים היא לא רק שדור ההורים שותף לעוול, שהרי גם בשטחים הכבושים דור ההורים שותף לעוול, אלא שכאשר תומכים בפלסטינים או בפליטים מאפריקה, נשאר המרחק. הם לא בשר מבשרנו, וכך גם נשמרת האפשרות להתנשא ולהתבדל בסופו של יום, דבר שקשה הרבה יותר בהקשר של העניים המזרחים

  4. טלי

    אנשי השכונות הרבה פעמים לא ממש מעוניינים בעזרת אנשי השמאל, אלא פונים לליכוד, לש"ס וכו' לעזרה. השיח שלהם אינו שיח זכויות, והם הרבה פעמים בזים לשיח הזכויות. קל יותר לעזור למי שמגייס אותך לעזור לו…

  5. נפתלי שם טוב

    פעילי זכויות אדם ואזרח, רובם אשכנזים מצפון תל אביב, שמעולם לא היו בדרום תל אביב, לפני שהגיעו הפליטים/מהגרי עבודה. יש לי גועל מהסלקטיביות שבה הם בוחרים מי אדם ואזרח כדי לתמוך במאבקו. ראו: אלה שוחט במאמרה מלפני יותר מעשרים שנה שבה היא מסבירה היטב מדוע פעילים אלה מעדיפים את הסכסוך כעניין מרכזי ולא את המזרחים ממעמד נמוך. המציאות כל כך מורכבת והבחירה כביכול במי שהכי קשה לו וכולי מריחה לי מגזענות נטו. משום שאותם פעילים יתמכו למשל במאבק של נשים מהמעמד הבינוני בתחומי התעסוקה, ולפי הקריטריון שמציע הלל, דווקא יש להן כוח רב יותר ממזרחים ממעמד נמוך…. נקודה למחשבה.

  6. דן

    הפוסט מצויין – אבל אני מסכים עם ההסבר של מיכל יותר מאשר עם ההסבר שלך. ובתור מזרחי ממשפחה "משתכנזת" אני גם מאוד מזדהה עם מה שאתה אומר, על איך גם לנו קשה להתחבר למאבק בשכונות, לא פחות מאשר לאשכנזים.
    אבל ראוי להוסיף: אין צורך בעוד "אקטיביסטים" שיבואו מבחוץ להשתתף במאבקי השכונות. השכונות צריכות להתארגן בעצמן למאבק, גם אם זה נעשה במילים ובצורות שלא תמיד מקובלות על הקונסנזוס ה"אקטיביסטי". היום כשאני מעורב במאבק של השכונה שאני גר, אני עושה את זה בתור חלק מהקהילה ולא בתור "אקטיביסט" מבחוץ.

  7. תמרה

    הכללות-הפרדות- והכללות גורמות תמיד עוול ונזק. יש פעילים רבים שמקדישים ומתנדבים גם בשכונות גם בפלסטין וגם עם הפליטים, יש המתנשאים אך יש רבים שלא.גם תושבי השכונות הדרומיות המוחלשות רובם לא גזענים, יש כאלו שכן ויש רבים יותר המוסתים על ידי כוחות פוליטיים ימניים כהניסטים וגזענים אחרים העושים ימים ולילות להבעיר את השטח. אלו אותם כוחות הרוצים להבעיר את יחסי הפלסטינים והישראלים ואותם כוחות הרוצים להמשיך להרוויח מיליונים על גבם של חלשים. המאמר משחק לידיהם.

  8. י.א

    אולי נתחיל מהמשפט האחרון דווקא: "אני חושב שכל עוד לא נשקיע זמן ומשאבים בשכונת התקווה כפי שאנחנו משקיעים ברצועת עזה ובחופש התנועה של תושביה, מוטב שלא נכתוב לתושבי השכונה נגד מי וכיצד לנהל מאבקים פוליטיים."

    המשפט מנוסח בגוף ראשון רבים – ומיד אשוב לכך. אבל נחשוב רגע על בגוף ראשון יחיד – דומני שברור שהמשפט אינו נכון. כלומר, יהא אשר יהא הרקורד של אדם כלשהו, לא רק שמותר לה אלא חובתה להתייצב ככל שהיא יכולה נגד הגזענות ולכתוב ולהטיף ולעמוד נגד וכל-זה. וכך כמובן גם ביחס לפלסטינים – זה באמת הנושא הדחוף ביותר, הפגיעה הקשה ביותר, האחריות הכבדה ביותר. ומי שסבור שפעילות נגד הכיבוש "לא תצלח", במוקם זאת למשל חובר למחאה החברתית ומשנה את הסדר הלקסיקאלי – "קודם" נביא צדק חברתי ואח"כ..אבל ההיגיון דומה: עושים "רשימה" ומניה וביה פונים למה שנמצא בראשה – בחומרה, באחריות, באפשרות לשנות, וכיו"ב.

    מה שנחשף הוא העדר התארגנויות קולקטיביות משמעותיות – כלומר מפלגות ותנועות שמאל. אין "חלוקת עבודה" פוליטית או מוסרית. מפלגה יכולה לנופף בכמה דגלים, היא יכולה לחבר ולאחד מאבקים היא יכולה לנסות לקבוע סדרי עדיפויות. הפעיל הבודד, או הארגון הקטן, ניצבים בדד מול סדר העדיפויות והולכים למה שהכי דחוף, נוראי, זועק. וכך יאה – איך אחרת?

    דומני שדי ברור שרק חד"ש עם "עיר לכולנו" מתפקדת כמשהו שמזכיר מפלגה בהקשר זה – (ודומני שההתעלמות מ"עיר לכולנו" בהתקפות על העדר פעילות שמאל מעניינת כשלעצמה), והיא לא בדיוק מפלגה עם הרבה "נפח" בציבוריות היהודית.

    אז באמת אין "אנחנו" שנמצא בעמדה להטיף מוסר לתושבי השכונה או למפגינים. אולם נראה לי שדווקא האקטיביסטים בשייח ג'ראח או בספרייה בגן-לוינסקי הם אולי האחרונים שאשמים בכך, בניגוד לכמה דברים שנכתבו לאחרונה, אבל זה כבר נושא אחר…

  9. כפיר אזולאי

    מחד ההגמוניה השמאלנית אשכנזית פועלת בעד מסתננים שממילא לא גרים בשכונה שלה ונשארים רחוקים מבתי צפון תל אביב. מאידך, המאבק מאפשר לאשרר את העליונות התרבותית והמוסרית עלק של ההגמוניה על הערסים והבבונים

  10. חן משגב

    למרות שיש מידה של אמת בתזה שאתה מציג כאן, לא בטוח שהיא אכן מדוייקת. בקיץ האחרון וגם בחודשים שלאחריו רבים מהפעילים אשר נוסעים מדי שבוע לבלעין ולקדום היו פעילים כמעט מדי יום במאהל בשכונת התקווה וגם בג'סי כהן ובמקומות אחרים. כשאותו מאהל בתקווה פונה אותם הפעילים יצאו בהמוניהם להפגנות ענקיות בתקווה ומול העירייה וחלקם גם נעצרו (וכבודו בתוכם, נעצר בשתי הפגנות שונות שעניינן שכונת התקווה ומחוסרי הדיוק שבה). כך שהקביעה החד משמעית כי הפעילים בוחרים לפעול רק לטובת פלסטינים או מהגרי עבודה פשוט אינה מחזיקה מים. לך לבית אחותי בנווה שאנן ותראה כיצד משלבים פעילות למען תושבי השכונות יחד עם פעילות לקירוב בין יהודים ופלסטינים, וכי אין הדבר סותר אחד את השני.

  11. שירה

    לא הערבים ולא הסודנים וגם לא האתיופים מאיימים על ההגמוניה הציונית אשכנזית כי הם מיעוטים. לעומת זאת המזרחים הם הרוב הם מאיימים בתרבותם ובדמוגרפיה על אשכנזים ולכן יעדיפו להפגין בבילעין למען הפלסטינים או למען הסודנים העיקר להמשיך את ההפרד ומשול כדי שימשיכו לתחזק את שלטון המיעוט האוליגרכי שלהם ברב: המזרחי והערבי!
    הם יביאו רוסים סודנים ואריתראים שיתיישבו פה רק לא מזרחים וערבים!

  12. ג. אביבי

    ה"שמאל" האשכנזי הוא פיקציה. מדובר במי שנאבקים למען המשך ההגמוניה הלבנבנה בישראל ולמען המשך דיכוי כל הלא אשכנזים/אירופאים. מבחינה זאת הם לא שונים במאומה מהימין הציוני. ההבדל הטקטי בינם לשאר גזעני אשכנז הרבים, הוא בכך שהם מסווים את עמדתם ב"תמיכה" בפלסטינים. אין לי ספק שיחסם הבסיסי לפלסטינים דומה מאוד ליחסם למזרחים ולאתיופים – התנשאות וגזענות. ה"חיבוק" שלהם את הפלסטינים שמחוץ לגדר מקנה להם דימוי של דמוקרטיים והומאניים וכך למרק את מצפונם. את התפיסה הגזענית הפריבילגיונית שלהם הם לא מעוניינים לזנוח לטובת שווין אלא לטובת מראית עין של הומניזם.

  13. ליטל

    מה שאתה כותב הוא לא נכון. אתה מלכתחילה סופר אך ורק את השמאל האשכנזי\משתכנז שנוסע לשטחים כשמאל, ואז אתה כותב שאין שמאל בשכונות. יש הרבה שמאל בשכונות. אחותי, הקשת הדמוקרטית המזרחית, צוות דיור ציבורי של תראבוט, המעברה הירושלמית ועוד ועוד- זה הכל שמאל רדיקלי שמקדיש את כולו למאבק השכונות. (שמכונה אגב שלא בצדק מאבק חברתי, להבדיל אותו מהפוליטי, על אף שהוא מאבק פוליטי לכל עניין ודבר).

  14. תום מהגר

    אולי להוציא את הכותרת. אין לי זמן כרגע להגיב, אבל הטענה היא שאכן יש כאן סלקטיביות בבחירת השדה הפוליטי, והשאלה היא למה? אכתוב יותר אחה"צ-ערב.

  15. ג. אביבי

    האסטרטגיה ההסברתית של ישראל מבוססת על משחקי "בכאילו". מחד, הם מספרים לנו (ורק בישראל מאמינים לזה) שישראל היא מדינה שוחרת שלום ומאידך היא חרב להשכיר לכל מעצמה אימפריאליסטית שתחפוץ בה, כנגד עמי המזה"ת. כדוגמה, מלחמת סיני (1956) בה ישראל יצאה למלחמה נגד מצרים וכבשה את סיני. לאזרחי ישראל מספרים עד היום שזאת הייתה מלחמת אין ברירה ע"מ לשתק את "קיני הפדאינים". בפועל בשנים שקדמו לכך כמעט לא היו מעשי חבלה והתנכלות שמקורם בשטח שבשליטת מצריים. הסיבה האמיתית הייתה מתן תירוץ למעצמות השוקעות, בריטניה וצרפת, להשתלט מחדש על תעלת סואץ (במסווה של כוחות הפרדה) שהולאמה ע"י מצרים. המלחמה הזאת תואמה מראש עם צרפת ובריטניה. קרוב ל200 חיילים ישראלים שילמו בחייהם למען אינטרסים של מעצמות זרות. את המהלך האימפריאליסטי הזה הובילה מפלגה שהתיימרה להיות סוציאליסטית, מפא"י. גם כיבוש השטחים וההישארות שם במסווה של "רוצים שלום" של אותו "שמאל" בעקבות מלחמת ששת הימים, היה מעשה אימפריאליסטי שתאם אינטרסים אמריקאים באזור. מחד מדבר ה"שמאל" האשכנזי על שלום ובפועל – ע"פ מבחן ההיסטוריה – מקדם מדיניות חוץ ימנית קיצונית.
    כך גם החלוקה ל"שמאל" וימין ציוניים היא הטעיה אסטרטגית. בעוד הימין המוכרז הוא זה שמוביל את הקו הניצי כלפי מדינות ערב והפלסטינים וכך מאפשר ל"שמאל" להראות כשוחר שלום, ה"שמאל" הציוני דואג בעקביות לחלוקת משאבי הקרקע של ישראל לקאסטה צרה של אשכנזים שנקראת "ההתיישבות העובדת". תחילה ניסו לחלק את כל אדמות המדינה החקלאיות שפרנסו את הקיבוצים והמושבים לתושביהם כרכוש פרטי, וכך להפכם למיליונרים של נדל"ן. בהמשך (לאחר החלטת בג"צ קרקעות), נציגיהם בכנסת, בממשלות ובמוקדי הכוח מובילים את החקיקה להמשך שליטת הקאסטה האשכנזית "התיישבותית" במשאבי הקרקע ע"י החקיקה של "בן ממשיך". ה"שמאל" הציוני הוא למעשה ימין כלכלי קיצוני. אותו "שמאל" ממפא"י דרך מפ"ם ועד מר"צ אחראי לכך שעד שנות ה90 לא הוקם אפילו בית ספר תיכון עיוני אחד בעיירות הפתוח. מטרתם הייתה ונשארה נחשול המזרחים למען האינטרסים של ההון כולל זה של הקיבוצים. הסמול הישראלי משחק בכלים התחפושתיים של מדינת הציונים הקולוניאליסטית.

  16. נירית בן ארי

    "אני חושב שכל עוד לא נשקיע זמן ומשאבים בשכונת התקווה כפי שאנחנו משקיעים ברצועת עזה ובחופש התנועה של תושביה, מוטב שלא נכתוב לתושבי השכונה נגד מי וכיצד לנהל מאבקים פוליטיים."

    אני רק רוצה לברר, תום, אם אתה חושב שאין לנו שאיננו תושבי השכונה זכות להגיד לתובי השכונה שהפגנה ביום רביעי היא לא דרך לנהל מאבק פוליטי, היא התנהגות מכוערת ואלימה, ושההליכה שלהם אחרי בן ארי-דנון-רגב היא טמטום?

  17. מיכל

    אפשר וצריך להגיד, השאלה אם זה מה שישנה, אנחנו אומרים כבר שנים והפער לא קטן. נודה על האמת, התופעה הגורפת (אני לא מדברת על יחידים או ארגונים שכל עושים חיבורים בין מאבקים) היא שהשמאל והפעילים מפחדים לעבוד בשכונות, קל יותר לעבוד עם מישהו שמזמין אותך ללא תנאים, וככל שהם מדוכאים יותר כך אנחנו עושים להם יותר הנחות אידאולוגיות, אבל כאשר זה מגיע לעניים, השמאל והאקטביסטים מחפשים להתחבר רק אם מי שבדיוק דומה להם, בוחר בחירות דומות, ודוגל בערכים דומים. ההיסטוריה של הסולידריות עם עניים מראה שלא זו הדרך.

  18. נועה

    התלבטתי הרבה אם להגיב, והחלטתי שכן. מכיוון שאני אותה אשכנזייה מבית מבוסס עליה כתבת, אני מרשה לעצמי להגיב ממקום אישי-
    אני מסכימה עם רוב הניתוח שלך, יש כאן ללא ספק עניין של גזענות סמויה וגלויה נגד תושבי השכונות, ומצוקה שנבנתה הרבה מאוד זמן ובמכוון על-ידי האחראים לדבר. אבל להציג את האירועים בשכונת התקווה כאילו הם אך ורק מתח בין שני המעמדות- אשכנזים מול מזרחים, זה לחטוא לאמת. קודם כל- נראה לי שהעובדה שכל חיי הבוגרים אני מתגוררת בשכונת שפירא זו עובדה רלוונטית. כשאני כועסת על דה הומניזציה שעושים לפליטים אני לא עושה את זה מביתי הנח שנמצא הרחק מהמהומה- אלא בתור פעילה שחיה בשכונה, שהשכנים שלה הם הןהפליטים, הן מהגרי העבודה, התושבים המזרחים הותיקים וג האשכנזים הותיקים, העולים החדשים הבוכרים, הצד"לניקים ועוד ועוד. ויש כאן עוד אלמנט- אני אישה, הוא גבר. כשמדברים על הפחד מהפליטים, תמיד מציגים זאת כך שנשים סובלות מזה, ותמיד תמיד גברים הם אלו שקמים להגן על נשותיהן, בנותיהן. הרבה פעמים דיברתי עם השכנים היהודים שלי שמשתתפים בהפגנות על מה שקורה כאן, וכשאמרתי להם שאני מפחדת יותר מהנהגים שבאים לאסוף נשים מהר-ציון ומציקים לכל בחורה שעוברת בדרך, שאני מפחדת מהסרסורים שיושבים בצד הדרך ומוכרים אותן כאילו היו סחורה- חלקם ענו לי- אבל הנשים שלנו מפחדות, ולך אין זכות דיבור. אז אני מבקשת לקבל חזרה את זכות הדיבור. אני מכירה במיקום החברתי שלי, ואני יודעת שיש לי פריבילגיות שלקשישה שגרה לידי אין, ועדיין הפעילות רבת השנים שלי עם מהגרים לא הפכה אותי ליצור חד מימדי שהוא כולו- לבנה אשכנזיה מבית טוב. יש עוד צדדים שפועלים אצלי, כפי שהם פועלים אצלך ואצל תושבי השכונות, וגם אצל הפליטים, שהקול שלהם לא נשמע בימים האלו יותר מדי, הם בעיקר מוצגים כקורבנות. את הפריבילגיות שלי רתמתי למטרות שהיו לי חשובות, נכון- אפשר לשאול למה אני נמצאת רק בתחום הזה, ולמה- למשל- אינני מתנדבת בדברים שקשורים לתושבים הותיקים בשכונה. גם אני שואלת זאת את עצמי לפעמים, ויש לי כל מיני תשובות. לא הצדקות, אלא פרטים מההיסטוריה האישית שלי שגרמו לי להמשך לנושא. ובמקום הזה אני רוצה לנצל את המקום שקיבלתי על עצמי ולהגיד לך שלא היית צריך לשתוק מול אותו בעל מכולת, יכולת לשאול אותו האם מעולם לא ישבו נערים יהודים לבנים שיכורים מול הבית שלו, ומדוע אז הוא לא פחד שהבנות שלו יצאו החוצה (אני יודעת ששיכורים בשכונות יש מכל הצבעים והעדות), היית צריך לשאול אותו למה לדעתו אלי ישי, שיאן ייבוא וגירוש מהגרי העבודה- לא מגרש את האריתראים והסודנים אלא נותן להם אשרות כאלו שגורמות להן להתקע בישראל ולהדרדר לעוני. והיית יכול לשאול אותו איך הוא יודע שהם סודנים, כי אתה יודע היטב שסודנים הפך להיות פשוט שם קוד לכושים. יש הרבה מורכבות בסיטואציה שקיימת כרגע, ואני חושבת שהתיאור שלך לא עושה עימה צדק.

  19. נתן.

    תושבי שכונות דרום ת"א לא זקוקים לעזרה – הם נמצאים בשלטון במדינת ישראל באמצעות נציגיהם.

    לגבי האקסיומה המענינת איך למרות שהם נמצאים בשלטון הם נשארים דפוקים אפשר להפנות למחקרים פסיכולגיים סביב הנושא "מנטליות של עבדים – קוים לדמותה".

  20. תום מהגר

    קודם כל למה שתקתי- כי התגובה הישירה שלי לתושב השכונה היתה לראות את הפליטים כקורבנות ולא אותו. לרגע לא חשבתי עליהם כקורבן. ז"א כשאני אומר לך ש"מחפשים פה את מי לשנוא" ואת אומרת לי בצחוק שהם טרוריסטים ואיתמר כותב שהפליטים הם לא הבעיה שלכם, אז כולנו מתייחסים אל הפליטים כאל אורחים קרואים בשכונות הדרומיות. אבל מבחינת התושבים הם לא מוזמנים והאמת שאפשר להבין אותם. ואם לא הבנתי את זה עד עכשיו ולא ראיתי מספיק את הדברים מנקודת מבטם, אז כשזה הוטח בפניי פשוט שתקתי. לקהילה שבקושי מחזיקה את הראש מעל המים יש את הזכות שלא להיות עיוורי צבעים כמוני וכמוך וזה בהחלט דומה להתנגדות של תושבים ברהט שיהודים יעברו לגור אצלם (אני חושב שקראתי פעם פס"ד על זה). זו לא גזענות, אלא שימור של קהילה, והזהות שלה היא לא קוסמו-פוליטית וזה לא הוגן לדרוש זאת מהם.

    את מציינת שאת גרה בשפירא כבר מספר שנים ואני יודע שכך גם הרבה מחברייך. אבל כל הפעילות הפוליטית שלך ושלי ושל עוד הרבה חברים קשורה לפלסטינים או פליטים. לפחות לגבי מה שאני יודע, אני רואה מעט מאד פעילות פוליטית עם התושבים. אז דווקא הנוכחות שלנו בדרום מדגישה את התהום שאני מדבר עליה. נועה, כשחזרנו מהסיור ההוא דיברנו על האפשרות של לפתוח איזה דיאלוג עם התושבים, אבל שנינו הבנו שעכשיו כבר מאוחר מדיי. אני זוכר שאמרתי לעצמי בצחוק שאם נחזק עכשיו את הקשר, אז במקרה הטוב הוא יהיה רופף.

    אני מסכים שהמסגור המיני הוא לא במקום והיום תושב אחר דיבר אצל קרן נויבך על למה זה מעורר התנגדות ופשוט העלה מצוקות אחרות שהן לא סקסיסטיות.

    לגבי אלי ישי וכו'- נועה, סליחה, אבל זה קצת מזכיר לי את ההורים שלי שאני מספר להם זוועות מרצועת עזה, אז הם אומרים לי תשאל אותם למה הם בחרו בחמאס. אם אני נוסע עם תעאיוש ביום שבת לחברון, אז אני לא מבלבל לתושבים את המוח על זה שסלאם פאיד הוא קפיטליסט, אני פשוט מזדהה עם עוול. ועל זה בדיוק דיברתי, וגם את כתבת את זה עכשיו. אין פעילות ישירה שמתפתחת לקשר אמיתי עם הקהילה. יש אמירות בתחומים של מדיניות, כלכלה, הגירה, גלובליזציה וכו'. זה סבבה, אבל זה לא מה שסולידריות שייח' ג'ראח עשו. הם פשוט הגיעו להביע תמיכה אנושית ואת זה אין.

  21. jחיה מיכאלי

    למה בעל דוכן הפאלאפל חושש לבת שלו? הוא מצליח להזדהות עם תמונת מראה שיש לו בראש: הוא בקרב חבורה של סודאנים מחפש הזדמנות איך לדפוק נערות לבנות.

  22. פוריה

    כל פעם אותו דבר, תמיד אותו ניסוח, טענה משתיקה ומצמיתה שלא אומרת דבר ורק מבקשת לשמוט את הלגיטימיות של הטענה שהועלתה בשם.. אני לא יודעת מה (עכשיו זה תום, קודם זה תום, לפני זה זה היה גל, מסורת ארוכה)

  23. פוריה

    לתום, אתה מעלה סוגיה בוערת ובהחלט מטרידה ומבאסת. יהודה שנהב יצא נגד התופעה הזו כבר ב-96 ולצערי התשובה שלו אז עדיין רלוונטית. הוא קרא לזה קשר השתיקה. עם זאת אני מסכימה גם עם ג.אביבי: אצל רוב השמאל הלבן זאת רק כסות הומאניסטית ולא באמת רצון לחלק את העוגה מחדש.
    הוא הצביע על כך שאינטלקטואלים אשכנזים מגלים רגישות רבה לפגיעות בפלסטינים תושבי השטחים, אך מעט מאוד רגישות לפגיעה המתמשכת ביהודים מזרחים בישראל. ההסבר: הוקעת העוול שנעשה לפלסטינים לא באמת מסכנת את האינטלקטואלים האשכנזים כקבוצה הגמונית בחברה ובכלכלה של ישראל. להיפך, היא מספקת להם את "זרי הדפנה של ההומאניזם". לעומת זאת,
    "אם יכירו אנשי השמאל בעוול שנעשה למזרחים וישאפו לתקן אותו, יצטרכו לתקן גם את עצמם. הם יצטרכו לוותר על מעמדם ההגמוני, לחלק אחרת את העוגה הלאומית, להשתלב באזור כשווים ולא כפטרונים. הם יצטרכו לשנות את תכניות הלימודים, מהמוסדות להשכלה גבוהה ועד לגן הילדים. הם יידרשו להקים אקדמיה למוסיקה קלאסית ערבית (למשל אנדלוסית), ללמד מקורות של תרבות עמי ערב (ולא רק מקורות של תרבות המערב), ללמוד וללמד את השירה והשפה הערבית. הם יצטרכו להיפרד מן הזיקה הבלעדית לאירופה ולצפון אמריקה, ממה שנתפס בעיניהם אוניברסלי. נוכח כל הסכנות האלה הנשק האפקטיבי הוא שתיקה: ההכרה במזרחיות כתופעה פנים ישראלית היא טאבו."

  24. פוריה

    כמובן שצריך לסייג ולומר, לא כל פעיל זכויות אדם בן יומו הוא כבר אינטלקטואל. אבל מה ששנהב אמר על אינטלקטואלים נכון לטעמי גם לגבי אקטיביסטים.
    תום, כל הכבוד על האומץ והיושר האינטלקטואלי
    להציף בעיה אמיתית למרות שאין ספק שזה דבר שלא נעים נעים למי שמדובר בו לשמוע.

  25. תום מהגר

    מסכים איתכןם.
    תודה רבה.
    הטענה של "היררכיות של עוולות", שכביכול הבעיה הפלסטינית דחופה יותר מבחינה הומאנית, עלתה במספר דיונים ואני לא מקבל אותה.
    לעומת זאת, ההסבר המפורט של שנהב, שפוריה הביאה, הרבה יותר "עושה שכל". ואני חושב שנועה קאופמן למעשה הסכימה עם הטענה הבסיסית, אבל הוסיפה מספר טיעונים מעניינים.

  26. תושבת שכונה

    אין ספק כי פעילי השמאל (נקרא להם לצורך הדיון השמאל "הלבן", כדי להבדיל אותם מהאקטיביסטים שפועלים גם עם השכונות) אכן צריכים לעשות חשבון נפש, ולשאול את עצמם באופן כנה מדוע יותר מושך אותם המאבק למען "הרחוקים" – הפליטים, הערבים, ואיך כלפיהם הם מוצאים לכאורה את כל האמפטיה, מאשר סביב סוגיית דיכוי המזרחים.
    התשובה, אם תהיה כנה, כנראה שתהיה גם כואבת, אבל מהכאב הזה אפשר לצמוח.

    יחד עם זה ממש לא הייתי ממליצה לאותם פעילים שעד היום לא הביעו סולידריות עם המזרחים להתנפל על השכונות, גם אם הם באים עם כוונות טובות.
    צריך לפעול בנושא עם המון רגישות ומודעות לרגשות הפטרונות שבאים איתם לפעילות. אחרת, כמו שהתלוננו בתגובות לפני, לא פלא שיזכו לדחייה מצד התושבים. בקיצור לפני שעובדים עם התושבים, צריך עבודה עצמית, ולפעמים יותר קשה לתקן בפנים מאשר בחוץ.

  27. רועי

    הבנתי. אין בעייה – תסריך לשכונת התקווה, חופשי.

  28. תום מהגר

    חשבון נפש זה אכן מה שחשבתי שנחוץ. תודה על התגובה החשובה.

  29. מצעד העליבות והשטנה

    לפני מספר חודשים, הפגנה נגד פינוי מאהל התקווה. כמה מאות פעילי שמאל, מכל מיני סוגים, בהפגנה עקשנית נגד הפינוי. 40 נעצרים.

    כפר שלם, לפני מספר שנים. לאורך תקופה ארוכה מלווים את ושוהים עם תושבי המתחם המיועד לפינוי בכפר שלם, פעילי שמאל, מכל מיני סוגים – ימים כלילות. פעילי עיר לכולנו לעתיד לבוא, פעילי שכונות, חד"שניקים ודב חנין, אנרכיסטים נגד הגדר, פעילים נגד פליטים. ביום הפינוי נעצרים רבים מהפעילים שמתבצרים במתחם.

    ג'סי כהן, לפני שנה. המאהל בחולון עומד לפני פינוי מיידי, המשטרה במקום. פעילי שמאל מכל מיני סוגים, חה"כ דב חנין, פעילים למען פליטים, ואחרים, מגיעים למקום מתל אביב בהתראה קצרה ומונעים את הפינוי.

    לפני כמה שנים. מאהל חסרי הדיור בירושלים מנהל מאבק עיקש ואמיץ על זכויות של זכאי הדיור הציבורי שמצאו עצמם ברחוב. פעילי שמאל פרו-פלסטיניים ופעילים למען פליטים הם היחידים שמלווים את המאבק באופן צמוד ומסייעים לו בצורה יומיומית.

    מאי 2012. פשיסטים יהודים פורעים ומתעללים בפליטים בשורה ארוכה של מתקפות ופשעי שנאה חמורים. הספין הגדול נגד שובה של המחאה ונגד התפרצות הזעם של השכבות החלשות יוצא לדרך, וחברי הכנסת של הקואליציה והימין הקיצוני + פעילי כך (איפה הם היו בפינויים, בהפגנות, כשאמהות חד הוריות נאנקו תחת הגזרות של ביבי, כשמאהל חסרי הדיור בירושלים נאבק?) מגיעים אחר כבוד לשכונות.
    (אה,וגם איפה אתה היית, תום? אני לא זוכר שראיתי אותך במאבקי השכונות הנ"ל)

    עדיין מאי 2012. הפרעות מזעזעות את הציבור, ובשמאל מאשימים את השמאל שהוא הפקיר את השכונות…
    כי הוא אשכנזי.. ולדפוק אבן בראש לפליטה זו התקוממות נגד האליטות (יחד עם נציגי הממשלה והמפלגות האולטרא-קפיטליסטיות שנוכחים גם הם בהפגנה ומקבלים חיבוק חם ואוהב)… ולצעוק מוות לסודאנים עם יריב לוין זו מחאה נגד הדיכוי האשכנזי…

    הבנו.

  30. אלון

    למה הרבה פעילים בהפגנות נגד הגדר עוטים כפייה על צווארם?
    למה אתה חושב שאתה משהו מיוחד שכולם רק מחכים שתבוא להתנדב אצלם?

    במהלך יום הסטודנט באוניברסיטת ת"א היו דוכני התרמת לכל מיני עמותות. אחת מהן היא עמותה למען כלבים וחתולים. למה בחורה צעירה מרגישה צורך להתרים למען כלבים וחתולים כשמיליוני ילדים באפריקה מתים (אין זו קלישאה, באמת ילדים מתים) מחוסר כסף לתרופות?

    והחלק הכי מדהים שאתם קודם כל מפגינים ורק אז שואלים את השאלות הללו?

    האם קיים עולם אידיאלי בו אתם לא פעילי? או שהלהיות פעיל איננה אלא דרך חיים, מן תחליף לשיטה המערבית המשעמת. ומושא תמיכתכם אינו אלא כלי בידכם לממש את דרך החיים בה אתם רוצים לחיות?

    לא יכולתי שלא לשים לב לשימוש בלשון רבים כל הטקסט. מי הם ה"אנחנו" שאתה מדבר עליהם?
    למה אינך מדבר על עצמך?

    תמיד סיקרנתם אותי…

  31. לאלון' מ"זכרונות מהשכונה"

    בדקתי, והמילה "אנחנו" ש"לא יכולת לשים לב שחזרה לכל אורך התגובה שלי", לא הופיעה בה אפילו פעם אחת… … …
    ואתה שואל למה לא השתמשתי במילה אני, ואילו ג. אביבי תקף אותי קודם על זה שהשתמשתי במילה אני… תופעה מעניינת.

    גם כל שאר האמירות המתמיהות בתגובתך "למה אני חושב שאני משהו מיוחד שכולם רק מחכים שאבוא להתנדב אצלם"… בדיוק!
    אם לא שמת לב, אני עונה לסדרת מאמרים, תגובות ומתקפות, שמאשימה "שמאל" כלשהו בזה שהוא נמצא בכל מיני מקומות אבל לא בשכונות (שכאמור, זה לאו דווקא נכון), וטוענת שפוגרומים בפליטים קורים פחות או יותר בגלל זה….

    כן, כן, אם לא שמת לב, לא כתבתי סדרת מאמרים המהללת את ה"שמאל" המסויים הזה, אלא אני עונה לסדרת מתקפות ארסיות ומגעילות על אותו שמאל… (ואני אגב הפרדתי בתגובתי בין מספר קבוצות שמאל וציינתי אותן בנפרד בכוונה, וגם אינני "שייך" לרובן, אבל כמובן שמבחינתך אותו ה"שמאל" איננו אלא דימוי א-קונקרטי, בעל דמות אחידה ונלעגת, וגם גורם דמוני האשם בהרים וגבעות…)

    ככה שתגובתך מעידה, שוב, בעיקר על תפישה מדומיינת של איזה שמאל, שהופכת אותו לדחליל שאפשר להפנות אליו חצים של שנאה, שנאת חינם, להשתמש בו כשעיר לעזאזל, ולהטיח בו רפש ובוץ כשהזמנים קשים.

    פאשיזם כבר אמרנו?

  32. אלון

    לא בדקת טוב: "אנחנו הפעילים הפוליטיים בשמאל" וחוץ מזה כתבת יצאנו, כולנו, נשקיע. שזה בדיוק קיצור בשפה העברית לאנחנו יצאנו, אנחנו נשקיע וכו'. הכוונה שלי היא לשימוש שלך בלשון רבים.

    יש משהו יפה בטוקבק.
    מנימת דברי, הדבקת סטיגמה כלשהי עלי. החלטת שאני ימני, חשת צורך עז לכנותי פשיסט. החלטת שאני שונא אותך וכו'.
    ועדיין טענת שאני הוא זה המפיץ שנאת חינם…

    איני שונא אותך. יום טוב 🙂

  33. לאלון

    אין בה שום "אנחנו" וגם לא את מה שאתה טוען. אולי מצאת פה ושם בתגובות הקודמות, אבל בטח שלא באופן "שחוזר על עצמו כל הטקסט"… ולפחות בחלק מהמקרים מדובר על ביטוי מכליל שבכלל לא מתייחס לכוונה שאתה מייחס לי, לאנחנו כ"אני וחבריי", אלא במובהק לגמרי להיפך –
    דווקא לכלול יחדיו אותי ואת המגיבים שהתווכחתי איתם, כ"אנחנו". אני מתחיל לתהות אם הגבתי לך בטעות, אולי בכלל התכוונת למגיב אחר…

    בכל מקרה, הביקורת שלך "עלינו" (אתה אמרת, בתגובתך, שדווקא בה יש גם יש נימה חזקה ועוינת של "אתם") קטנונית, ושוב -מעידה בדיוק על מה שאני מנסה להצביע עליו…

    לגבי שאר מה שאמרת:
    לתחושתי אתה אכן מפיץ (או מצדד במי שמפיץ) שנאת חינם, לא אמרתי ולא חשבתי שאתה "ימני", ואני כן חושב שיש אלמנט של פאשיזם, הדהוד של הדמוניזציה בחברה הישראלית נגד ה"שמאל", בגישה שאתה מייצג.

  34. יניב

    הבחירה לגור בשפירא, שמן הסתם נעשית מטעמים שונים (ביניהם כלכליים, קירבה למקום העבודה וכיו"ב), היא גם הבעת עמדה פוליטית מסוגה. לא מכיר את הסיפור האישי של מגוריה של נועה בשכונה, וייתכן שהיא מעולם לא עסקה, כתושבת השכונה, בפעילויות משותפות עם תושבים בשכונה, אבל עצם מגוריה שם, החיכוך היומיומי עם מציאות החיים שם, ההיכרות עם התושבים שחלקה, בוודאי, אישית (גם אם שטחית ומתווכת) – כל אלה הם מן הסתם תולדה של ובעיקר גורמים משפיעים על עמדה פוליטית.

  35. יניב

    כמובן, זה לא אומר שהישיבה הזו בשכונה מייצרת רק ובהכרח סולידריות עם תושבי השכונה (גם אם עכשיו נועה בהחלט סולידרית לפחות עם תחושת הפחד של אישה להתסובב ברחוב בלילה בשכונה). יש כל מיני דרכים להתיישב במקום שבו לא גדלת, ובטח כאשר זה נעשה באופן קבוצתי, מכוון או שלא. אחת מהם נקראת ג'נטריפיקציה, אחרת נקראת "גרעין תורני" ('שקמים' עדיין קיימים בשפירא?), וגם "התנחלות" היא שם הולם לפעמים. גם כאשר הכוונות מאוד טובות, וגם חלק מהתוצאות, אפשר לעשות בדרך לא מעט נזק, בעיקר אם לא רגישים מספיק. הנה דוגמה מצויינת: http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/2012/03/27/%D7%9E%D7%96%D7%9C-%D7%A9%D7%91%D7%90%D7%A0%D7%95-%D7%9C%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%9C-%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%9D/

    ובכל זאת, גם "נטע זר" סופו להשתלב בנוף, הכול עניין של זמן, ושל התמדה, וכמובן ישנה השאלה של כיצד השתלבות זו תהיה ותיראה בסופו של דבר.

  36. לתום ומיכל ושירה ושות'

    עולה כאן (שוב…) הטיעון המופרך, והדי-מרושע, על פיו התמקדות באפרטהייד נגד הפלסטינים היא סוג של בריחה מאחריות לאפליית המזרחים. אכן כפי שאמר כבר סמי שלום שטרית: "מה ירוויחו המזרחים מה'שלום' המיוחל שכולם מנסים לדחוף להם בכוח לתוך הגרון? הם רק יפסידו… את התחת הפלסטיני בו הם הטיבו כל כך לבעוט ועליו הם בנו את הזהות הלאומית שלהם".
    אז עכשיו יש להם גם תחת יותר שחור לבעוט בו. נפלא. ולמתאשכנזים שבינינו אסור להגן על התחת הזה כי זה הופך אותנו למשת"פים של האשכנזים מצה"ל וההתנחלויות ו"בצלם" ותאעיוש. כי כידוע בצה"ל ובהתנחלויות ובבצלם ובתאעיוש יש רק אשכנזים אסלים ואם לא נשנא אותם ונבוז להם פה אחד זו בגידה בשכונות.
    את הבנת את זה ברכה?