החולצות השחורות בגרסת כחול לבן

מי שחושב שהפוגרום שהתרחש בשבוע שעבר הוא תוצר של פרץ זעם וייאוש ספונטני של תושבי השכונות בהם מתגוררים זרים, או אפילו תולדה של נאום מסית אחד של נבחרי ציבור מהימין, לא מכיר את השחקנים שמארגנים ומכוונים בקפידה את האלימות הגזענית בדרום תל אביב ואת עבודתם היסודית.

סיפור ההפגנה האלימה בתקווה לא החל עם העלייה בסיקור התקשורתי בשכונת התקווה ובאזור התחנה המרכזית וגם לא בידיעה התמוהה ש-40% ממעשי הפשיעה באזור תל-אביב מתבצעים על ידי פליטים. הוא מתחיל בדצמבר 2010, באירוע שהיווה אז את שיאה של ההתארגנות חברתית-גזענית בישראל: הפגנת הימין הקיצוני בבת-ים "לא יתחילו עם אחותי", שקראה לנקות את בת ים מערבים "המתחברים" לבנות ישראל.

המארגנים של אותה הפגנה, הם גם המארגנים של "משמר השכונה" – רשת של תאים פארא-מיליטריסטיים הפרושים בישראל – ארגון "חולצות שחורות" אירופאי קלאסי הלכה למעשה, המסייר בגברתנות בשכונת התקווה ומספק "תחושת ביטחון מפני המסתננים". מי שמפיץ נתונים שקריים ומנופחים על ערבים המטרידים מינית וחוטפים נשים יהודיות, הם אותם שחקנים פוליטיים הקוראים לגרש את הפליטים מישראל. אלו הם גם המארגנים את תהלוכות ההפחדה שהופכות לפוגרומים נגד הזרים בתל אביב.  מדובר כמובן בפעילי הימין הקיצוני מיכאל בן-ארי, ברוך מרזל, בן זיקרי ושותפיהם להפצת השנאה הגזעית-מינית: ארגון להב"ה.

כאן חשוב לזהות את האסטרטגיה של הימין הקיצוני הישראלי, שהצליח בשנים האחרונות להפוך מקבוצה אזוטרית שרלוונטית בהתנחלויות ובמאחזי השטחים, לקבוצה חברתית המקימה תאי פעילים בערים מרכזיות בישראל: באמצעות הקמת ארגוני קש ("יהודים למען בת-ים יהודית", "המטה העולמי להצלת העם והארץ") המסתירים את זהותם האמיתית של המארגנים, והפצת נתונים שקריים ובלתי מבוססים על האלימות המינית של הזרים בישראל, מצליחים ראשי הימין הקיצוני להסית ולארגן את ההמונים לפעילות שמבוססת על הפחדה וייאוש.

הרטוריקה של הימין הקיצוני בישראל זהה לזו של הימין הקיצוני באירופה. זוהי רטוריקה רווית הפחדה ואלימות מינית והיא נחלתם של כל ארגוני הימין הנלחמים במהגרים ובפליטים. הרטוריקה הימנית, הן בארץ ובעולם, מצביעה על האליטות ועל ארגוני זכויות האדם כעל אלו שמפקירים את התושבים בשכונות ממעמד נמוך – אליהן מגיעים באופן טבעי הזרים.  על ידי אהדה פופוליסטית, המתריסה נגד האליטיזם המנותק וקריאה להשיב את איכות חייהם של תושבי השכונות בדרום תל אביב, רוכבים אבירי הטיהור האתני ומקדמים אידיאולוגיה של מרחב ציבורי ישראלי נקי מזרים.  כך מצליחים קיצוניים שהיו עד כה מיעוט שולי בשטחים הכבושים לייבא את האידיאולוגיה הגזענית אל תוך לבה של החברה הישראלית.

ייתכן כי עבור השומע הישראלי הממוצע, יש הבדל עצום בין הקריאה המטרידה לסלק אזרחים ערבים מערים מעורבות או יהודיות לבין המצב הקיים של מבקשי המקלט בדרום תל אביב. אבל גם הישראלי הממוצע צריך לדעת כי עבור מי שמארגן את התנועות הגזעניות והאלימות באילת, בצפת, בתל-אביב ובבת-ים, שני המצבים הללו הם היינו הך. מטרתם של המארגנים כאן וגם כאן אחת: לנקות את המרחב הציבורי הישראלי מכל מה שאיננו יהודי.